אוהב ישראל, ויצא ה׳Ohev Yisrael, Vayetzei 5
א׳עוד ויקח מאבני המקום וגו' במדרש יש דיעות שונות כמה אבנים נטל. ר"י סובר י"ב אבנים נטל. ור"נ סובר ג' אבנים נטל. ורבנן סברי ב' אבנים נטל. והוא מבואר למעלה כיד ה' הטובה עלינו. ועוד יש לאלוה מילין. וי"ל כי מא"ח ומא"ח ול"פ. דהנה ידוע שיש בעולם. ג' יסודות. והם אש רוח. מים. ונק' בס"י אמ"ש. מ"ם דוממת. שי"ן שורקת. אל"ף רוח מכריע ביניהם. ר"ל שיסוד הרוח הוא כלול מאש ומים והנה יסוד האש הוא חם וממנו התעוררות הכעס שהוא מדה רעה. ויסוד הרוח הוא קר. וממנו נתעורר העצלות שהוא ג"כ מדה רעה. ויסוד המים הוא לח וממנו נתעורר תאוות רעות והתענוגים כמו ניאוף ר"ל. והנה כתיב כי חלק ה' עמו. חל"ק נוטריקין. ח"ם. ל"ח. ק"ר. היינו שצריך איש הישראלי להפוך יסודות הנ"ל אל עבודת הש"י ולא ישתמש עמהם לפי טבעם. היינו ביסוד האש יראה לעבוד את הש"י בהתלהבות גדול בתפלה או בלימוד תורה לשמה. וביסוד הרוח להתעצל מן התאוות הגופניות. ושלא להמרות עיני כבודו ית'. וביסוד המים שהוא לח. להתענג על ה'. ולאהוב אותו. וזהו ענין קדושת שבת היינו עליות כל הג' יסודות לה'. כי כתיב לא תבערו אש גו'. וזה מורה שצריך לאחוז ביסוד הקר ולהעלותו. ובשבת צריך כ"א מישראל להיות מתלהב לבו לעבודתו ית'. ובזה מעלה יסוד האש. וע"י הטבילה במקוה הוא מעלה יסוד המים שהוא לח. וע"ד כלל הוא להעלות כל הג' יסודות אש רוח מים. אל הקדושת שבת. ולכן נק' סעודת ליל שבת חקל תפוחין קדישין כי חק"ל. נוטריקון ח"ם. ק"ר. ל"ח. ואנו מעלין אותן אל הקדושה. להיות הכל משועבד לעבודתו ית'. וכשאנו מעלין הג' יסודות הנ"ל צריכין אנו להעלותן עם יסוד העפר וזהו טל תן לרצות ארצך. הוא בחי' חם. קר. לח. הם אש. רוח. מים. בחי' יה"ו משם הק' הוי"ה משם מ"ה הק' שהם ג' אותיות הראשונות הם גי' ט"ל. וצריך לייחדם עם יסוד העפר בחי' ה' אחרונה משם הק' הוי"ה במילוי אלפי"ן שם מ"ה הק'. כי עפר לית לה מגרמה כלום כ"א מה שנותנים לה הג' יסודות הנ"ל. ויסוד העפר הוא מורכב מהג' יסודות. וכן אנו צריכין להתדמות לה. כמה שכתוב ונפשי כעפר לכל תהיה היינו כמו שיסוד העפר לית לה מגרמה כלום כן נדע שאין אנו בעצמינו כלום רק אור שכינתו ית' החופף עלינו תמיד.
1
ב׳ועכ"ז יבואר דברי המדרש על נכון. ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו. היינו ששם דבר זה במחשבתו להעלות הג' יסודות. אש רוח מים ולייחדם עם יסוד העפר. וז"ש וישכב במקום ההוא. ר"ל שייחד אותם עם הארץ שהוא בחי' יסוד העפר. ואחר הייחוד הזה אז ויחלום הראה לו הש"י. סל"ם. גימ' ק"ל. והוא מנין שם מ"ה הק' כפול ומשולש ומרובע. וזהו בחי' ייחוד הד' יסודות ארמ"ע מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. ייחוד ארץ ושמים. והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. ר"ל היסודות שמתאחדין בו. והנה ה' נצב גו' אנכי עמך. היינו אנכ"י גימ' כסא הוא עמך. ומעתה הג' דיעות שבמדרש כולם לדבר אחד נתכוונו כי ר"י שאומר י"ב אבנים מדבר מזה שנטל אחר העלותו יסוד העפר וייחדו עם הג' יסודות הנז'. ויסוד העפר הוא בחי' שם הק' אדנ"י והוא במילואו י"ב אותיות וזהו י"ב אבנים. ורנ"א ג' אבנים. מדבר בעת שהתחיל לייחד לקח ג' אבנים היינו ג' יסודות לייחדם עם יסוד הד': ורבנן אמרי ב' אבנים מפני שיסוד הרוח הוא כלול מאש וממים. ולכן הם מחשבין ג' יסודות הנ"ל לב'. ורצה יעקב אבינו ע"ה שיתאחו האבנים זו לזו היינו שיתאחדו הד' יסודות הנ"ל. והנה התוה"ק שנבראו בה כל העולמות יש בה ג"כ הד' יסודות. כי האותיות הם בחי' יסוד העפר דלית לה מגרמה כלום כך הם מעצמם אין להם שום תנועה רק ע"י הנקודות הם מתנענעי' וע"י הטעמים והתגין הם מתנהגים. וטנ"ת הם בחי' אר"מ וזהו שראה יעקב אבינו ע"ה. אחר ייחוד הד' יסודות. והנה באר בשדה. בא"ר נק' התורה בשדה הוא אותיות שהם בחי' יסוד העפר. וג' עדרי צאן רובצים עליה הם טנ"ת בסוד ט"ל תן לרצות ארצך. ובעת עליית יסוד העפר להג' יסודות הנ"ל נעשה אז יסוד העפר למעלה בחי' א"ח עטרת בעלה וזהו ענין מוריד הטל ר"ל אות ה' שהיא בחי' יסוד העפר קודמת לט"ל בחי' ג' יסודות וכנ"ל:
2
ג׳והנה הר"ת של ח"ם. ק"ר. ל"ח. גימ' חמ"ץ וזהו אור לי"ד בודקין את החמץ לאור הנר. כי בניסן בא התחדשות לעולם ואז נעשים ישראל כקטן שנולד שאין היצה"ט בא אליו עד אחר י"ג שנים. כמ"כ אנו בודקין את החמץ אחר י"ג לילות לאור הנר נר מצוה דוגמת הקטן שנעשה בר מצוה אחר י"ג שנים ואז צריכין אנו לבער מכל וכל. כל המדות רעות המתהוים מהג' יסודות הרמוזים במספר חמ"ץ וכנ"ל. ומוחקים ח'. של חמץ. ונעשה. ה'. הוא מצ"ה ואז עולה מספרו פחות ג' ממנין חמ"ץ. והיינו שצריך לבטל הרע המתעורר מהג' יסודות. ואוכלין מצה בליל ט"ו. כי ליל ט"ו. הוא רומזת. לשם י"ה בחי' חכמה. ובינה. שם. ע"ב. ס"ג. גימ' מצה. ואוכלין ב' זיתים דווקא לרמז ב' שמות הנ"ל. וביחד דוקא לרמז לאבני יעקב שנתאחו ונעשה מהם אחד. וכשאנחנו נוטלין קדושה עליונה כזאת ואוכלין אותה והוא נותנת חיות לכל איברי הגוף ונתחזק הגוף ממנו. אז נתקדש הגוף בקדושה עליונה וכל היסודות נתייחדו להש"י ונדחה הרע מהם ובזה אנו מעלין כל ימי החורף כי למ"ד יום קודם החג שואלין ודורשין בהלכות הפסח. והם שייכים לפסח. ומחג הסוכות עד חנוכה הם ס"ג ימים. ומן אחר ימי חנוכה עד פורים הם ע"ב ימים. ואנו מעלים אותם באכילת מצה שהוא מנין ע"ב ס"ג. והנה חמץ הוא סתום. ומצה ישבה ה' שהוא פתוחה. רמז שהש"י פותח שער לדופקי בתשובה. כי קודם ביעור חמץ בפועל ממש צריך לעשות תשובה שלימה ולקבל ע"ע שלא ישוב עוד לכסל' ח"ו. היינו שלא יעשה עוד מאז והלאה כמעשיו הראשונים אשר לא טובים היו. ואז נתבטל החמץ בסוד נקודת מצה שהוא המבטל. והעיקר הוא ע"י שם הק' תכ"ה. שהוא המכה ומבטל את כל הקליפות. וזה השם הק' יוצא מהפסוק ואהבת את ה' אלהיך. ס"ת תכ"ה. ואת לרבות ת"ח היינו ע"י שידבק האדם א"ע להצדיק בזה יכול לדחות מעצמו כל הקליפות. וזהו כל הנשמה תהלל יה. ר"ת תכ"ה. המבער החמץ. ואח"כ י"ה היינו ענין מצ"ה. בליל ט"ו. גימ' ע"ב ס"ג. חכמה ובינה. והבן כ"ז:
3
ד׳היוצא לנו מזה תוכחות מוסר גדול שיש לכל אדם לחשוב בלבו באמת בעת בדיקת חמץ וידע שהגיע העת בדיקת חמץ בפועל ממש. ולכן יכוין בלבו אז לבדוק כל המדות שלו אם יש בהם איזה חימוץ היינו איזה מדה רעה ח"ו. ובעת שריפת החמץ יכוין ג"כ לבער ממנו את המדות הרעות מכל וכל כי תיכף בצאתו מרחם אמו נכנס בו היצה"ר ומייפה אליו כל הבלי העוה"ז. והולך אחר עצתו כי אין לו עדיין יצה"ט שישיאנו עצה הוגנת לו עד כלות הי"ג שנים ואז נכנס היצה"ט בו ומשכילו ואז מבין מדעתו שכל מה שעשה עד הנה הי' הכל שוא והבל ותוהו. ומתחרט בלב שלם ובודק בחורין ובסדקין בכ"מ שדרכו להכניס שם החמץ הוא שאור שבעיסה תאוות החומר המגושם. וזהו אור לי"ד. לאור הנר הוא נשמתו. ע"ד נר ה' נשמת אדם. וזמן ההוא רומז על כל ימי חלדו של האדם. כי אז יצא מכל חלאתו וטומאתו והגשמית. ויתחיל לדבק א"ע באור התורה והמצוה.
4
ה׳עי"ל ע"ד פנימי כי בעת ההוא התחיל מוחין דגדלות להאיר בהעולמות ובנר אלהים נשמת אדם. ואז נסתלקו מוחין דקטנות והוא אז יציאת מצרים. וענין זה מתעורר בכל שנה. ולהבינך ענין זה אומר. הלא ידוע כי שמו י"ת הנכבד והנורא הוא נותן כח וחיות לכל הנאצלים מאתו ית'. בבהירות א"ס ב"ה וב"ש. וזה תענוג גדול לפניו ית'. והוא מגודל הדביקות שיש להכנ"י עם אביהם שבשמים ומטהרים רעיוניהם ומשעבדים גופם להיות מרכבה להשכינה הק'. וזה גורם שמחה עצומה לפניו י"ת. וכל טיבו וכל חדו. ואז מאיר באורו הזך והבהיר לכל העולמות ונתעלו בסוד אני לדודי ודודי לי להשפיע שפע רב טוב מחכמה עילאה קדישא. וזהו בחי' מוחין דגדלות רעיונים רוחניים ונעלמים המתגלים ע"י עוז ותעצומות אלהים אשר על יריאיו. אך כאשר נפסקו ח"ו ישראל משורש חיותם ויאכלו מזבחי מתים הם התאוות רעות ומגבירים התאוות על השכל. ואז כביכול אין שמחה וחדוה לפניו ונסתם המאור העליון להאיר בהעולמות ח"ו. אך אעפ"כ עולם כמנהגו נוהג ובמה הי' מתקיים העולם אם הי' השי"ת מסיר השגחתו מהם אפילו רגע אחד היו בטלים כלא היו. אשר ע"כ הוא מאיר להם אור קטן דרך חלונות ומסכים רק להחיות אותם לפי שעה דרך הכרח כביכול וזהו בחי' ממין עצבות כביכול. אך הוא דק מאוד וכולו קודש. רק שבזה הכח הם נאחזים הקליפות כי המה שורש העצבות והמרה שחורה להבדיל באלף הבדלות. וזהו בחי' מוחין דקטנות עד עת בא דברו הטוב ויערה עלינו רוח ממרום לעורר את לבבנו כמאז וקדם. ולהסיר ממנו מסכים המבדילין ואז יחזרו המוחין למקומו. וזהו בעת שבודקין את החמץ הרומז להנ"ל בנר אלהים ומפשפש במעשיו ומסיר מעצמו כל הרע והמסכים המבדילין ומטהר ומייחד א"ע רק לשמו ית'. ואז חוזרין המוחין דגדלות. והשורש מאיר להענף וזהו ענין מה שאנו נכנסים בעת הזאת תחת סוג הגדלות. וכיה"ר שידחה הרע ממנו מכל וכל בכלל ובפרט. ויאיר השי"ת נשמתינו בהמוחין דגדלות ויקוים בנו כימי צאתך מאמ"ץ אראנו נפלאות. ובימינו תושע יהודה וירושלים ויקבץ נדחנו מארבע כנפות הארץ ע"י משיח צדקינו שיבא במהרה בימינו אמן. וזכור כל זה היטב:
5
