אוהב ישראל, ויצא ח׳Ohev Yisrael, Vayetzei 8
א׳וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח וגו'. בגמ' ובמדרש אי' שנואה לאה. היינו שמעשה עשו שנואה בעיניה. י"ל ע"פ פשוטו דודאי יעאע"ה לא היה שונאה. וכן משמע בקרא כי עתה יאהבני אישי דמשמע דמעיקרא לא היה שונאה רק היתה מושללת מהאהבה. ועל ידי הבן יוולד אהבה ביניהם. א"כ למה קורא הכתוב אותה שנואה. אע"כ משום דמעשה עשו היה שנואה בעיניה. והיתה שוה ליעקב במדה זו. שהיה ג"כ שונא מעשה עשו. ומפני שהיו שניהם שוים במדה זו זכתה להוליד:
1
ב׳ועי"ל בדרך רמז. שנואה מעשה עשו בעיניה. ר"ל שיעקב הכיר והבין בעינים שלה ששונאת מעשה עשו כדחז"ל ע"פ ועיני לאה רכות היינו שסברה לעלות בגורלו של עשו שהיו הכל אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן הגדולה לגדול. והקטנה לקטן. ולכך היתה בוכה תמיד ומקוננת ומזה נעשים עיניה רכות:
2
ג׳והנה י"ל דבאמת יעקב ראה בנבואה שרחל היא בת זוגו לזה אהב את רחל והראה לה חיבה יתירה. אבל על לאה לא עלה בדעתו שתהיה ג"כ בת זוגו והיה סבור ג"כ שתעלה בגורלו של עשו לכך לא היה אוהב אותה כי איך יאהב אשה נכרית אשר אין לה שייכות עמו אבל ח"ו לא היה שונאה כי לא ראה ממנה שום דבר לא טוב. אשר ע"כ פתח הש"י את רחמה והולידה ממנו הבנים קודם רחל. ואז הבין כי היא ג"כ בת זוגו. וזהו ותקרא שמו ראובן. ר"ל ראו בן. היינו ע"י הבן שילדתי ראו ותדעו שאני בת זוגו. ועי"ז יאהבני אישי כי ידע באמת שהוא בעלי ויאהוב אותי וכנ"ל. וק"ל:
3
