אור המאיר, בהעלותךOhr HaMeir, Beha'alotcha
א׳בפסוק שטו העם ולקטו וטחנו ברחים או דכו במדוכה ובשלו בפרור ועשו אותו עוגות והיה טעמו כטעם לשד השמן ופירש"י לא ירד ברחים ולא בקדרה ולא במדוכה אלא משתנה היה טעמו לנטחנין ולנדוכין ולמבושלים. ולהבין כי הנה מה כתיב למעלה ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו ופרש"י מן בשחר מן בערב והכוונה כי הנה כלל זה מונח בידינו שכללות תורתינו הקדושה ישנה תמיד בכל אדם ובכל זמן ונוקב והולך מאז ראשית הבריאה עד עתיד ועדיין לא פסק ענין הורדת בחי' המן לכל או"א מישראל ועיין למעלה בפ' בשלח ביאור הכתוב ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת א' ותן שמה מלא העומר מן והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם ע"ש תשכיל נפלאות ותוכן הדברים להעיר לבות בני אדם לבטוח לבם בהאלהים כי זה כל האדם שישליך את נפשו ומאודו וכל אשר לו וסיבת טרפו ודי מחסורו כי לא יגמר להשיגו אלא מה שקדם ברצון הקב"ה שהוא הנכון לפניו ואל יחשוב כי פרנסתו מעותד לו על סיבה ידועה ובהעדרה יחסיר כל בו כי אם תבטח נפשו באלהים ובהיות כן יתכן לו להתמיד בעבודת הבורא בתדירי בלי הפסק מסיבת פגעי הזמן בהשתדלות השגת מזונותיו ואל ישגיח מהיכן יזדמן לו פרנסתו וטרפו כאשר עינינו רואות רבים הם עם הארץ אם אומרים לא' מהם למה סרה לבך מהתמדת עבודת הבורא אזי אמר יאמר עד שיהיה לי די פרנסתי וספוקי ולכל אשר אתי מאשה ובנים ועיקר שתמצא מענה בפיו איך אניח מלאכתי מדלוק אחרי מזונותי והלא אין לחם יורד מן השמים ואני עמל לעמל פי ובאמת מי שלבו חסור מבטחון אומר כן כי כבר היה לעולמים כאשר הכינו בני ישראל את לבם בבטחון לכתם אחריו יתברך במדבר בארץ לא זרועה ירד להם לחם מן השמים ומצדו ית' לא יבצר כמו אז כן עתה להוריד לנו לחם מן השמים והכל מפאת המקבלים מונעים הטוב מהם ומי שחלק לו אלהים בבינה ויש בו מדעת קונו טועם באמת גם עתה בפרטי מזונותיו והבאות טרפו טעם מן וכאשר בארתי אשר חכמים הגידו העוגות אשר הוציאו ישראל ממצרים טעמו בהם טעם מן והכוונה עוגות מורה על כללות טרפם ומזונם שהוציאו בני ישראל ממצרים החכמה לבלתי יתלו בחכמתם ועוצם ידם ומעוז השתדלותם כ"א הכל מעותד להם מהקב"ה הזן ומפרנס זהו נקרא הוציאו העוגות ממצרים ותועלתם נשגבה שטועמים גם עתה טעם מן וכזה צוה משה אל אהרן לקחת צנצנת אחת והנח לפני ה' למשמרת לדורות להורות להם לישראל שבחינת המן נוקב והולך מדור לדור עד ביאת הגואל ב"ב והכל תולה לערך הבטחון שבטח נפשם באלהים והאמונה תקועה בקרבם שאפילו בסבה גופא שעיקר מזונותיו תולה באמצעותם גם שם מלובש הבורא ב"ה ובהעדרו מזאת הסבה לא ידבק מאומה ולאפם ותוהו נחשב ועל דרך ששמעתי בשם הבעש"ט זלל"ה שביאר פ"ה ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו בטי"ת קמוצה ואיתא מבטחו קרי בפת"ח וביאר כי הנה יש שלשה בחינות מבטיח בוטח מבטח ול' מבטיח מורה אותו המבטיח לזולתו בוטח מורה על אותו שיש לו בטחון מהמבטיח מבטח מורה על בחי' בעצמה שיש לו להבוטח מהמבטיח והט למשל אזנך אם האדם רוצה להשיג פרנסה מאתו יתברך אזי הקב"ה נקרא מבטיח כי עיני כל אליו ישברו ליתן להם אכלם בעתם ובעשותם באחת מהנה הסבות המעותד להבאת טרפם ומזונם מבטיח שלא יחסר כל בם והאדם נקרא בוטח אשר לבו בטח באלהים שיגיע למחוז חפצו באמצעות סבתו ומהות הסבה נקרא מבטח מול זה בא הרמז ברוך הגבר אשר יבטח בה' ולשום בטחונו באלהים כ"כ בחזקה עד והיה ה' מבטחו כלומר אפילו בחי' הסבה בעצמה אצלו הוי"ה כי בהעדרו יתברך מהסבה לא ידבק מאומה וזהו והיה ה' מבטחו קרי להורות האמור וגדולה מעלתו מזולת עם התולים עיקר מזונתם בסבת עובדתיהם והשתדלותם ומעלתו המדובר אפילו הסבה בעצמה תולה כל עצמה על הקב"ה והשיג שגם שם מלובש הוי"ה ב"ה ומאת ה' היתה זאת. ונראה שלזה רמז נעים זמירות ישראל מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם והכוונה כי הנה באמת מי יעלה בהר ה' להגיע לרב טוב הצפון לצדיקים לא כל אדם זוכה לזה כ"א השם בטחונו באלהים גדולה מאוד בהמסר נפשו ורוחו ומאודו להליכות הגוזר אשר גזר לו הבורא מהם ואל יחשוב כי פרנסתו מעותד לו על סבה ידוע ואם תמנע הסבה ההיא ממנו אין ישועתה לו כ"א ידע נאמנה שאין מעצור לה' להושיע ברב או במעט והכלל בזה שיחזיק בטחונו בה' עד מסירת הנפש חוץ מטבעה יותר מכל אדם לעומת דברינו רמז דוד ברוח קדשו מה רב טובך אשר צפנת ליראיך אמנם לא כל אדם זוכה ליהנות מרב טוב הגנוז וצפון כ"א אותן החוסים בך ולבם בטוח בה' כ"כ בחזקה נגד בני אדם ומלת נגד משמעותו ל' נגדיות כלו' חסיותם ובטחונם גדולה עד מאוד נגד שארית בני אדם שבטחונם רפוי בידם והן המה החוסים נגד בני אדם תועלתם נשגבה ליהנות מרב טוב הצפון אשר עין לא ראתה להיות הכרתם חזקה כ"כ להכניס הדעת בפרטי סבותם מהבאת טרפם ומזונם לדעת שגם הסבה בעצמה גם שם מלובש אלהותו יתברך וכמדובר והיה ה' מבטחו ומי ששם בטחונו כ"כ בחזקה ויש לו התפשטות הדעת נפשו יודעת מאד היות בחינת מזונותיו יורדים לו מן השמים כאשר מאז הורדת מן לדור המדבר ולזה כוונו חז"ל במאמרם כל האומר פרשת המן בכל יום מובטח לו שלא יחסרו מזונותיו לעולם ולכאורה יש לתמוה עינינו רואות רבים וכן שלימים פוערים פיהם לבלי חק לומר פרשת המן בכל יום ועל הרוב ביתם ריקם וחסרים ואפילו מזון סעודה אחת ומוכרח לומר שלא באמירה לגבוה לבד תליא מילתא כ"א לכוון האמור לחזק בעצמו בחינת בטחונו לבלתי יאמר שאין לחם יורד מן השמים וע"כ רודף הוא כקורא בהרים יומם ולילה לא ישבות ובביתו לא ישכינו רגליו פעם בחוץ פעם ברחוב ומאת ה' שכוח לוח לבו להשיב אמריו אל לבו מתי אעשה גם אנכי לביתי מתורה ועבודה כי זה כל אדם רק לעבוד עבודת בוראו בתורה ותפלה ומעשה המצות ולמה לא יתן החי אל לבו וכי בשביל זה טרח ופעל בורא עולם ונפח באפו נשמת חיים וחננו בינה ודעת רק לפרנס אשתו ובניו וכדומה מצרכי גופניות עוה"ז הלא בוודאי מי הוא פתי וחסר לב לומר ככה וכבהמה נחשב באומר כדברים האלה ועינינו רואות עכ"ז רבות בני עמנו טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם ומטרדים את נפשם יומם ולילה רק עבור צרכיותם הגשמי ומאת ה' שכוח לוח לבם ואוי לאותה בושה וכלימה מה תהיה ביומא אחריתא אנה יוליכו חרפתם ובהאיך אנפין יקומו קדם מלכם ולזה תיקנו לנו לומר פרשת המן בכל יום בכדי לחזק הבטחון בשם על הלב שכבר היה לעולמים שירד להם לחם משמים וגם עתה אל יטריח נפשו רק ללחם כי אין מעצור לה' להושיע כ"א יתמיד בהשתדלות רב בלימוד תורה ותפלה ומעשה המצות וכבר זכרתי כמה פעמים האנשים אשר עיני שכל להם ודעתם רחבה עליהם לדעת בפרטי עובדותם אפילו הגשמיים באכילה ושתיה ושינה ומו"מ שמוכרח בהם להחיות את נפשו בכולם לבם נכון עמם להכניס גם לשם את הדעת להבין מקום מוצאם ושרשם בעולמות עליונים שבאמת במקומם מרום שורשם המה אורות בהירים ומצוחצחים נוראים ונפלאים ויהי בנסעם מקדם מרום שבתם באמצעות השתלשלותם נתגשמו ונתגלמו באמצעות התלבשות פרטי תענוגי בני אדם והכל בכדי שבאמצעות' ישיגו רעיוני בני אדם הגשמיים אורותיו הבהירים ומעתה תשכיל לדעת פ"ה ועתה נפשנו יבישה אין כל בלתי אל המן עינינו והכוונה ועתה מוסב על כל אדם מישראל עודו בעוה"ז בלבוש חומר גוף העכור העב והגשם בלתי אפשרי לתפוס עוצם יכולתו ובהירותו יתברך כ"א באמצעות התלבשות אורותיו במדריגות התחתונים ופרטי תענוגות בני אדם וע"י זה מעורר לבו בקרבו להוציא דיבור לפני אלהים בתורה ותפלה בהסתכלו על פנימיות הדברים ולא על בחינת הלבוש וכל או"א מישראל לערך הכרתו החזקה והשגתו העצומה כמ"כ קורא אותו יתברך בתואר כינויו ושמותיו הקדושים כפי אשר השיג רוממות אלהותו ית' בהתחלקות מדריגותיו וזהו בחי' המן שהיה משתנה בטעמו וריחו לנטחנין ולנדכין ולמבושלים לערך חלקי דעות בני אדם וחלקי תענוגיהם אשר נפשם חפצה בהם כמ"כ משתנה בטעמו וריחו לקבל תענוג הגשמי ותענוג הרוחני המלובש בטעם הגשמי אשר בלתי טועם טעם הגשמי נעדר ממנו להשיג ברוחני ובאמת זה כל האדם רק להשיג שורש השרשים באמצעות תענוגיו כנזכר וזהו ועתה עודנו בעוה"ז נפשנו יבשה אין כל להשיג בעוצם יכולתו כי החומר גורם בלתי אל המן עינינו וכמבואר. ולזה העמיק רש"י ברוח קדשו מן בשחר מן בערב יובן ע"ד הכתוב מוצאי בוקר וערב תרנין כמבואר לנו במקום אחר להדור' מקומו והכוונה כמו שטועמים טעם מן בבוקר כמ"כ מחזירים לו שבח והודאה בתפלת שחרית וכן מן בערב הכוונה ג"כ כנזכר וזהו בלתי אל המן עינינו להשיגו ית' בלתי אפשרי כ"א באמצעות התלבשות בחי' המן לכל או"א מישראל משתנה בטעמו לערך השגתו והכנת לבו לדרוש אחדותו ויחודו ית' באמצעות התלבשות מדריגותיו וחלקי התענוגים שנתפשטו ונתגלמו בעוה"ז. ובזה תשכיל לדעת ולהבין דברי הזוהר וכד הוה נחית היה מתפרש גלידין ואקרש לתתא והכוונה כי באמת בחי' המן במקום שורשו הוא אור מצוחצח וכד הוה נחית ממדריגות אורות עליונים בהתלבשות מדריגת התחתוני' במאכל ומשתה וכדומה הוא מתפרש גלידין ואקרש לתתא עד שנדמה בדעת האדם כאלו הם דברים גשמיים ולזה אפשר לרמוז בכתוב דק ככפור על הארץ להורות בא דק ככפור מורה קצת עביות ומורה הכתוב באצבע אימתי נראה ככה דק ככפור על הארץ כשנשתלשלו ונתלבשו בארציות אזי בהעדר השכל נראה דק ככפור ובאמת מי שהוא חכם הכולל נפשו יודעת מאוד איה מקום מוצאם ושורש אחדותם באורות עליונים ושם הם אורות רוחנים עין לא ראתה וזהו והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדולח ופירש"י מי שאמר זו לא אמר זו ישראל אומרים בלתי אל המן עינינו והקב"ה הכתיב בתורה והמן כזרע גד כלומר ראו באי עולם על מה מתלוננים בני והמן כך וכך הוא חשוב ואם עיני שכל לך תבין ודאי איך הוא חשוב בעבר ועתיד והוא נוקב והולך ולא פסק בחינת המן לכל אחד מישראל כמדובר אמנם מה הגורם ככה שמתלוננים באי עולם ותועים מדרך השכל רומז הכתוב
1
ב׳שטו העם ולקטו וטחנו ברחים או דכו במדוכה ובשלו בפרור וכדברי רש"י לא ירד ברחים ולא בקדרה אלא משתנה היה טעמו לנטחנין ולנדכים ולמבושלים והכוונה במלת שטו כמו דאיתא בזוהר מאי שטו שטותי הוו נסבי לגרמייהו בגין דלא הוו בני מהימנותא מה כתיב בהו וטחנו ברחים וגו' והכוונה להיות ששטו העם הן המה פחותי הערך שטותי הוו נסבי לגרמייהו ודאי בגין דלאו הוי בני מהימנותא לדעת ולהאמין באמונה שלימה היות פרטי טרפם ומזונם: כמו אז גם עתה בחי' מן כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כ"א על כל מוצא פי ה' יחיה האדם המעותד ומעומד לחיות נפשו בהם ואנו מצינו במאמרם ז"ל אותן האנשים שנאמנה את אל רוחם ולבם שלם בבטחון בהורדת המן זכו נפל המן והגיע אליהם בלי שום טרחא ובינונים בתוך המחנה לערך בטחונם באלהים בהדבקות מזונם גרמו לעצמם קצת טרחה להטריח נפשם בהבאות טרפם ולחם חוקם לביתם וחסורי מהימנותא הרחק מהמחנה להטרידם בטרחא יתרה והכל כפי ערך בטחונם וככה הגיע אליהם לחם חוקם וכן ראוי לכל בר דעת הרוצה לגשת אל עבודת הבורא ב"ה לברור לו חלק יפה להחזיק בעצמו בטחונו באלהים עד שידמה בנפשו בכל יום בלתי אפשרי לטעום אפילו טעימה קטנה בלי עזר אלוה ואפילו במוכן ומזומן לפניו בתוך ביתו בנטחנין ונדוכין ומבושלים לא נחשב עדיין בעיניו למאומה עד שינתן מבי מלכא וכאשר רמזתי במאמרם כל האומר פרשת המן בכל יום מובטח לו שלא יחסרו מזונותיו והכוונה בהאמירה לעורר לבו בקרבו בבטחון לדעת ולהבין שגם עתה לא נפסק המן כמבואר וממילא צריך להיות לבו בטוח באלהים מראש עד עקב כאשר בטחו בני מהימנותא אז בדור המדבר ובהיות כן מובטח לו שבוודאי לא יחסרו לו מזונותיו כל' הימים כי מדרך הטוב להטיב לנבראיו ויותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק והחסרון מפאת המקבל' דור לא הכין לבם בבטחון אליו יתברך ואינם כלי מוכן לקבל רוב טוב ולכן משתנה ג"כ בחי' המן היינו סבתם העומד להם להבאות טרפם ומזונם בטעמים שונים מזה וגם בטרחות רבים והכל בעבור שהמה חסורי מהימנותא ומה כתיב בהו וטחנו ברחים או דכו במדוכה ואמרתי בדרך צחות שזה נאמר על אותן האנשים בני הכפרים או בני עיירים שסבת טרפם ומזונם תולה ברחים ששוכרין מהמבצרים לשנה ויותר ולבם ונפשם שם כל הימים בלתי אל הרחים והנדוכין עיניהם להדביק פרנסתם ופנו אל מדעתם לתלות עיקר בטחונם בבורא עולם והנה אותן הרחים השוחקים בחי' מן שלהם עתה היורד לו משמים בסיבה כזו כפי ערך בטחונם באלהים ולפעמים נפסק בשטף מים רבים אליו יגיע השוטפים את הרחים לאפוקי אם לקח לעצמו בחי' אחרת היה טועם טעם מן בסיבה אחרת שלא נפסק לעולם מול זה רומז הכתוב שטו העם מוסב אל פחותי הערך ולקטו בחינת מזונותיהם בשטותם בגין דלא הוו בני מהימנותא ולכן מה כתיב בהו להיותם חסורי מהימנותא מורה הכתוב דרך שטותם שתלו עיקר בטחונם וטחנו ברחים היינו לשכור הרחים מהמבצר כמדובר ודכו במדוכה גם כן לתלות עיקר בטחונם בסבת הדכת הדוחן כנהוג עלמא סבות כאלה הבאים לידי הפסק ברבוי המים השוטפים ועל זאת יתפלל כל חסיד רק לשטף מים רבים אליו לא יגיע כי אם לשים עיקר בטחונם באלהים חיים הזן ומפרנס לכל ולזה אפשר לרמוז מדברי רש"י לא ירד המן ברחים ולא בקדרה אלא משתנה היה בטעמו מוסב על עבר ועתיד כמו אז היו שלשה גווני בני אדם בבחינת בטחונם וככה אירע להם בנפילת המן בתוך ביתם או במחנה או ברחוק מן המחנה כמ"כ עתה על כל מוצא פי ה' אשר יחיה האדם זהו בחי' מן היורד לו משמים ותולה לערך בטחונו וגם משתנה בטעמו וריחו לנטחנין ולנדוכין ולמבושלים כמבואר וכמו שמכין לבו לבטוח באלהים כמ"כ טועם טעם מן בפרטי מזונותיו ועשו אותו עוגות. וכבר רמזתי מאמרם ז"ל העונות שהוציאו בני ישראל ממצרים טעמו בהם טעם מן והכל לכוונה אחת הולך כנזכר. ולזה פירש"י משתנה היה טעמו לכמה טעמים לערך בחי' חלקי דעות בני אדם באשר נפשם חפצה לאנה שמו בטחונם והעיקר לבלתי ישימו עיקר מגמתם ותאותם למזון הגשמי כמאכל בהמה אשר לא זרו מתאותם כ"א כמש"ה צדיק אוכל לשובע נפשו לקיום הגוף בכדי שילך בכח האכילה ההיא לב"ה להוציא דבור לפני אלהים בתורה ותפלה ולעבוד עבודת בוראו במעשה המצות לזה ישים עיקר מגמתו והתאמצו בהטריד נפשו להבאו' מזונותיו והפעולה בוודאי לא ידלוג כקורא בהרים יומם ולילה רק בעבור האוכל כי אם יסתפק במיעוט רק בנפשו יביא לחמו והיינו במעט אשר חננו אלהים יטעום טעם מן היינו פנימיות המלובש במאכליו ומשתיו אשר גם שם מלובשים אותיות התורה המוטל עליו להעלותם לשורשם ולמקורם כנזכר בדרוש מגילת רות לעת האוכל גשי הלום ואין הלום אלא מלכות להעלות איברי השכינה אפילו באוכל לחמו ולשתות מימיו צריך לחבר חכמה תתאה עם חכמה עילאה וכנזכר לעיל דברי הזוהר וכד הוה נחית לתתא היה מתפרש גלידין ואקרש לתתא והיינו כד נחית ממדריגות אורות עליונים בהתלבשות מדרגות התחתונים במאכל ומשתה וכדומה ממילא משתנה היה בטעמו ובריחו היה מתפרש גלידין ואקרש לתתא עד שנדמה ברעיון לבות בני אדם כאלו הם דברים גשמיים וזהו הרמז בכתוב דק ככפור על הארץ מורה היות בחי' עביות ואימתי נראה ונדמה כזה גמר אומר על הארץ כשאורות עליונים נתלבשו ונתגלמו בארציות פרטי תענוגות בני אדם נראה דק ככפור ובאמת מי שחלק לו אלהים בבינה מעלה אותם למרום שבתם אשר היה שם אהלם מתחלה ושם הם אורות רוחנים ובהירים ולזה גמר אומר הכתוב.
2
ג׳והיה טעמו כטעם לשד השמן ונודע כ"מ שנאמר לשון והיה יגיד שמחה כי שמחה ודאי לפניו ית' בהיות לנו עם קרובו ישראל בהירות השכל לטעום טעם החכמה הכינוי במלת שמן והיינו להשיג אפילו באכילה ושתיה ושאר תענוגים הגשמיים רמיזא דחכמתא הרומזת לעבודת הבורא והשגת אלהות לעשות בתחתון ולרמוז בעליון בשם על הלב למה ברא הקב"ה ככה בעולמו בטעמים שונים זמ"ז הלא כל מה שברא הקב"ה בעולמו הכל בשביל קילוסו ושבתו שיגיע צד הנאה לבורא עולם ולא רק להנאת עצמו ותענוג גופו להתאוה תאוה וזהו והיה יגיד לשון שמחה טעמו של בחינת המן הן בעבר ועתיד נאמר על בחי' מזונותיו של אדם המעותד להחיות נפשו אל ישים רוחו ונפשו למלאות תאותיו הגשמיים כ"א והיה טעמו כטעם לשד השמן הכינוי לחכמה כמו שנמשך ונתפשט מחכמה עליונה כלל המבואר בדברינו וזה כל האדם אל ימוט מנגד עיניו ויאמין באמונה שלימה איך שלא נפסק ועדיין ענין הורדת המן מיום היותו על הארץ עד ביאת הגואל ב"ב ובכל פרטי מאכליו טועם בהם טעם מן וע"כ צריך האדם להכין מלא קומתו מראש עד עקב לבו בטח באלהים כאשר בטחו דור המדבר ולערך בטחונם המציא להם מזונם. כנזכר בגמרא הכל כפי אמונתם התקוע בקרב לבם ובטחונם שלם עמו יתברך ואז טוב לו בזה ובבא אמן:
3
ד׳בפסוק ויאמר שמעו נא דברי וגו' לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא. פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה. צריך להבין מה ענין זה אצל זה פה אל פה אדבר בו וכו' ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה משמע אם לא דבר אתו עמו הקב"ה פא"פ שייך שפיר לדבר אשר לא כדת. אמנם דבר גדול נרמז בכאן מוסר השכל לכל א' מישראל לירא על נפשו מלהוציא דבורים פחותים הנופלים לקליפות ונעשו צרופים לא טובים ואלו הדבורים והצירופים בעצמם מתלבשים באישים פועלי און ובני בליעל לדבר אליו דברי ריבות וקטטות כאשר כבר דבר מזה כמה פעמים למעלה ע"ש ולכן תמצא שלפעמים עומדים אנשים ריקים וכוזבים לדבר על איש צדיק ותמים במעשיו והוא על אשר לא ידע להזהר ולעשות לפיו מחסום וממילא יש לו קצת דבורים נפולים בחצונים שנתלבשו עתה באנשי בליעל לדבר עליו מטוב עד רע. נוסף ע"ז אנו מצינו אנשים כאלה המדברים על ה' ועל משיחו ולכאורה מהתימה איה איפוא המקום לדבר על ה' ב"ה הלא אצל הקב"ה לא שייך בוודאי חלילה וחס דבורים נפולים אמנם אם עיני שכל לכם להסתכל על פנימיות הדברים תשכילו לדעת שיש מקום לדבר ג"כ על ה' כי מצינו נובלות חכמה תורה נמצא כללות תורתינו הקדושה שהוריד לנו משה רבינו ע"ה ודבורים וספורים פרטים הכתובים בה המה נובלות חכמה עלאה וזה נקרא אצלו ב"ה וב"ש דבורים נפולים לערך בהירות החכמה אשר במקומה אור התורה מאיר מסוף העולם ועד סופו אך בנסעם מקדם מקדמונו של עולם ונתלבש' בהלבשה גשמיות וספורי מעשיות ולהיות שנבער מדעת קונו אינו מסתכל על פנימיות התורה כ"א נראה ונדמה אליו צרופים גשמיים ולכן תמצא אשר חכמים הגידו על מלת ושמתם זכו נעשה להם סם חיים לא זכו נעשה להם התורה סם המות כי בוודאי הכל תולה לערך זכות גופם עם פרטי חושיהם לטהרם ולקדשם לעבודת הבורא כמ"כ עושין צרופים בתורה וזהו זכו משמעו לשון זכות ובהירות נעשה להם כללות התורה עם פרטי ספוריה רק צרופים קדושים להשכיל במושכלות וסודות נפלאים אמים הגנוזים וצפונים במאור התורה לא זכו את מלא קומתם אזי נעשה להם התורה סם המות ונראה ונדמה אליו לערך מעשיו המכוערים צרופים לא טובים ובכל מקום שנותן עיניו לראות בספורי התורה רואה צרופים כאשר עם לבבו ונפשו כאשר נתבאר לנו בפרשת קרח פ"ה ויקח את המצבת אשר בעמק המלך נתעוררו חז"ל לקח מקח רע לעצמו אשר בעמק המלך בעמק לבו של מלך מלכו של עולם וכו' עיין שם עומק הענין ותבין כאן והכלל כמו שהאדם מכין את לבו אל עבודת הבורא כמו כן רואה צרופים בתורה ומי שהסכיל עשות רע שגה ברואה למצוא צרופים בתורה כאשר חפץ לעשות רע ובוודאי נעשה לו התורה סם המות ונאבד משני עולמות מזה ובא ר"ל ומעתה תחזה איך מי שעומד בחוץ יש לו מקום לדבר על ה' ועל משיחו כמבואר והכל בעבור שיש לו להקב"ה ג"כ בחי' דבורים נפולים מנובלת חכמה עלאה. ומעתה תבין מה שרמז נעים זמירות ישראל בספר תהלים דברי הקב"ה:
4
ה׳ושמתי בים ידו וגו'. הוא יקראני אבי אתה וגו' אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ לעולם אשמר לו חסדי ובריתי נאמנת לו וכל זה בלכתו בדרכי יושר לפניו יתברך לאפוקי אם יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא ילכון גמר אומר לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב והכלל בזה כי הנה מבשרי אחזה אלוה וכן דרכו של אדם הגשמי בהיות שאינו שומר פיו ולשונו מנבול פה ודבורים פחותים ונפולים זה הגורמת לפגום בבריתו כי ברית הלשון וברית המעור המה מכוונים וזה תולה בזה ונמצא כלפי דברים הנאמרים באמת שיש לו להבורא ב"ה נובלות דבורים זה הגורמת גם כן פגם ברית עליון כ"י והיינו שנפלו ונתלבשו אותיות התורה לחצונים ואישים פועלי און עושים אלו הצרופים באמצעות רעות מעשיהם ובאמת כל זה צריך להיות בשביל שכר ועונש ולהיות הבחירה חפשית ביד האדם לערך מעשיו כמ"כ לוקח מקח לעצמו מטוב עד רע או צרופים טובים או להיפך. ומעתה תשכיל לדעת רוח פיו יתברך שאמר ושמתי בים ידו וגו' לעולם אשמר לו חסדי ובריתי נאמנת לו כי בודאי בלכתו בדרכי יושר בתורה ועבודה אזי אינו שגה ברואה בפנימות התורה ואדרבה הגם שנראה ונדמה לכאורה כאלו צרופים גשמיים כחו יפה לעשות מכללות הספורים רק שמות ותואר כינוים הקדושה ומחזיר את התורה ליושנה לבהירותה וזהו בריתי מוסב על ברית עליון לשון למודים אשר פיה של התורה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה כמבואר למעלה ביאור כתוב זה עיין בדרוש שבועות וזהו ובריתי נאמנת לו היינו ברית לשון התורה נאמנת לו לראות רק צירופים קדושים רוחנים ובהירים לאפוקי אם יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא ילכון וכיון שכן ממילא לערך מעשיהם המכוערים נעשה להם ברית לשון התורה סם המות צרופים לא טובים כי התורה נדמה אליו בספורים הגשמיים שהם נובלות חכמה עלאה ומכאן נמשך לאישים פועלי און לדבר על ה' ועל משיחו כמבואר ולכן גמר אומר הקב"ה לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה להורות שגם במקום גבוה ישנה לבחינת אלו בהיות שאינו שומר ברית הלשון מנובלות החכמה כמבואר אזי יש חילול בבריתו כ"י והיינו שנופלים צרופים מאותיות התורה לקליפות לדבר על ה' ועל משיחו ובאמת כן גזרה חכמתו יתברך מנובלות חכמה נעשה תורתינו הקדושה להיות הבחירה חפשית ביד האדם לעשות צירופים מטוב עד רע ח"ו לערך מעשיו כנזכר וזהו אחת נשבעתי בקדשי אחת מוסב הדבור אל השכינה הנקרא אחת היא יונתי תמתי נשבעתי ידוע משמעו ברזא דשבעה הכוונה כן גזרה חכמתו יתברך להלביש את השכינה אשר ממקום קדוש יהלכו בשבעה מדריגות התחתונים אשר בכאן יש שבעה תועבות ז' הפכיים תערובות טוב ורע וכאן הוא עיקר עבודת האדם למאוס ברע ולבחור בטוב וכמ"כ עושה צרופים בתורה טוב או רע ולזה גמר אומר אם לדוד אכזב נודע בחינת דוד הוא עולם הדבור והיינו ה' צדיק יבחן אם יוצא דבור אמת ותורת אמת היתה בפיו או דבורים כוזבים ובזה תולה שכר ועונש ובין והבין הדברים כי עמוקים ומי ימצאם סוף דבר הכל נשמע לדעת כל אנשי מעשהו אם רואה בני אדם עומדים עליו בדברי כזב ידע נאמנה שמשלו נתנו לו כי הוא בעצמו הגורם ככה כנזכר להיות שלא עשה מחסום לפיו. ועוד יש סבה אחרת הדוברים על צדיק עתק בגאוה ובוז ועל דרך שבארנו למעלה פירוש הפסוק שאמר נעים זמירות ישראל ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר ולכאורה יש לתמוה איה איפוא המקום של השכורים לשיח ולדבר על דוד המע"ה יש ויש מצד התערובות שכל ישראל ערבים זה בזה וע"ד מאמרם חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה ובאמת מצד הצדיק בעצמו תאלמנה שפתי שקר ומה לתבן את הבר כי אם להיות שלצדיק יש בחי' התחברות עם חבירו הדומה אליו באחת ממדות הטובות וגם במדה לא טובה שיש בחבירו יש לו להתחבר בחינת התחברות לאדם פחותי ממנו ונמצא אדם השלישי אין לו שייכות כלל מלהוציא דבור על צדיק הראשון כי אם באמצעות השני שיש לו שייכות מצד הטוב שבו לצדיק הראשון ומצד הרע שבו לאדם השלישי וכן השלישי בחמישי על ידי הרביעי ומוסיף והולך עד שמגיע הדבר לשותי שכר פוערים פיהם לבלי חק הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז הגם שמצד עצמותם רחוקים המה מצדיק הראשון כרחוק מזרח ממערב עם כל זה יש להם מקום לדבר עליו מצד התכללותם וכל אחד נעשה אמצעי בין נמוך לגבוה עד הראשון שאין לו שום דופי והאנשים חוטאים בנפשותם ובני בליעל לדבר עליו דברים אשר לא המה והנה ענין זה נמשך מרום המעלות עד הנמוכים שבמדריגות בלתי אפשרי להיות בחינת התחברות בין שני דברים כי הם באמצעות חומר הפשוט הנקרא בספריהם היולי ובחי' היולי זה הוא דבר המחבר ולכן תמצא שבלתי אפשרי להיות מביצה אפרוח כי אם באמצעות היולי שנעשה חומר פשוט באין המוחלט וברגע זו נפשט צורת הביצה לצורת אפרוח וכן נראה הדברים בארבע בחי' דצח"מ מצינו בספרים אשר בין ארבעתם יש דבר הממוצע הבחינה האמצעות שבין חי למדבר הוא הקוף ובחינת אמצעות בין צומח לחי הוא אדני השדה שהוא חי הדבוק בחבל היוצא מטבורו ונשרש בארץ ובין הצומח לדומם בחינת האמצעות הוא האלמוגים הנקרא קוראל כי הוא צומח בארץ והוא אבן דומם וכן במקום הגבוה בין עולם לעולם מד' עולמות אבי"ע הענין גם כן כנודע למשכילים אשר בלתי אפשרי להיות התחברות דבר והפכו כ"א ע"י אמצעות הנוגע לכאן ולכאן כמבואר ומכאן נמשך שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז הכל על ידי אמצעות החברים חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה ובאמצעות התכללותם פוערים פיהם לדבר על צדיק והנה איש האמצעי בין צדיק הראשון לשלישי יש לכנותו בשם שער שבחינות השער לחבר שני דברים כי מה שמשער ולפנים כלפנים ומשער ולחוץ כלחוץ והשער הוא המחברם ולזה רמז דוד המלך ע"ה ישיחו בי יושבי שער הן המה היושבים בשער בת רבים הנוגעים לכאן ולכאן לפנים ולחוץ כנזכר וזאת הגורמת ונגינות שותי שכר גם להם יש מקום מוצא לדבר על נפשי רע באמצעות התכללות' ע"י יושבי שער. ועתה נחזור לענין ויאמר שמעו נא דברי בכאן בא להוכיח על פניהם שדברו מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכושית אשר לקח על זה תמה הקב"ה מאין לקחו אלו הדיבורים אשר דברו במשה כי בודאי גם שני הסבות שזכרנו למעלה שיש מקום לדבר על צדיק כ"ז אינו שייך במשה רבינו שהתור' מעידה על צדקו' הצדיק והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר ע"פ האדמ' ויאמר שמעו נא דברי ותנו לבכם מה הגורם ככה לפעור פה על משה ושאו עיניכם וראו ההפרש שבין משה לשאר הנביאים אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו וכמו דאיתא באור החיים בעת בא דברו הטוב להם יתבלבל דעתם ויהיה כאדם השוכב בלב ים ויתהוללו גם לא יבא להם הדבור בצורתו אלא מלובש תוך דמיון ומשל כדי שיוכלו שאת הדבור ואעפ"כ מתהוללים והיו נופלים לארץ ומתטרפת דעתם מעליהם מה שאין כן משה שהיה מושלל מזה שלא היתה דעתו משתנת בבא אליו דבר ה' עיין שם לענינינו לזה בא דברו להוכיח על פניהם לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא וידוע מאמרם שהיה יודע הצירופים לברוא עמהם עולמות ועכ"ז בכל ביתי נאמן וכיון שכן בודאי דאי לא היה לו נובלות דיבורים צירופים לא טובים להלשין עליו ועוד נוסף על זה פה אל פה אדבר בו להורות בא מי שם פה לפרטי הנבראים להוציא דיבור לפני אלהים הכל נמשך מפה משה פה קדוש על כל הפיות שבעולם אדבר בו כלומר אני בעצמי אדבר בו מתוך גרונו ע"ד מאמרם שכינה מדברת מתוך גרונו של משה וזהו אדבר בו דייקא ומראה ולא בחידות אשר כל הנביאים אין כחם יפה לשמוע קול אלהים בלתי משלים ומליצות כ"א האיש משה אשר הפך חומרו ועשאו צורה רוחניות וכיון שכן שהוא מופרש ומובדל יותר מכל אדם אשר על פני אדמה וממילא בטלה ממנו גם שתי הסיבות שזכרנו הגורם להוציא דיבור על צדיק הן מבחי' דיבורים נפולים שלא שמר פיו ולשונו או מסיבות התערובות המבואר וא"כ מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה ואיה איפוא המקום הגורם לדבר עליו ככה והוא תמיה' המתקיימת והשם ברחמיו רוח נכון יחדש בקרבנו האמת והשלום אמן סלה נ"ו:
5