אור המאיר, שיר השיריםOhr HaMeir, Song of Songs
א׳מורה בעומק שיר השירים
1
ב׳שיר השירים אשר לשלמה ופרש"י אמר ר' עקיבא לא היה העולם כדי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל שכל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קדשים הוא שכולו יראת שמים וקבול עול מלכותו להבין נראה כי הנה איתא בזוהר ע"פ ויעש דוד שם שכל ימיו של דוד המלך עליו השלום היה עוסק תמיד לעשות שם לשכינה היינו על ידי פרטי עבודותיו כל עצמו ומגמתו לעשות לה קישוטין נאים וכיון שבא שלמה ומצא את השכינה כשהיא מקושטת כתיב אצלו ותרב חכמת שלמה ואיתא בזוהר דאתרביאת עיין במקום אחר מה שביארנו מזה והכלל כיון שמצא את השכינה כשהיא מקושטת אזי עיקר עוסקו לעשות בהי' יחוד ולכן כתיב אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה זה לך האות אשר יפרח בימיו צדיק להשפיע לנאוה קודש והיחוד היא בשלימות ולכן רב טוב לישראל משפע ברכה עליונה והנה מצד הסברא מהראוי להיות ככה שפי בחי' אלו של דוד המלך עליו השלום עם שלמה בנו אצל כל אחד ואחד מישראל אשר נשאו לבו ונדבה את אל רוחו לגשת אל עבודת באמת ותמים ואין ברוחו רמיה מהראוי להיות עוסק תחלה בבניינה לבנות קומת השכינה להכינה ולסעדה בקישוט מדותיה הקדושים ובמה נאות לו לאדם לגרום בכח כבר הקדמנו וזכרנו כמה טעמים שיתקן תחלה זיין מדות במלא קומתו שיהא נקי וזך בהם וטהור ממום מגע נכרים אשר נודע שמהבנין ולמטה יש מגע מז' תועבות הפכיים וכל עוד שמתקן מהמדות אשר נודע תכונת בנין גוף האדם עם פרטי אבריו מורים למדות עליונים על שם הכתוב הוא עשך ויכוננך ונתעוררו חז"ל מלמד שברא הקדוש ברוך הוא כונגיות באדם וכל אבר מחזיק אבר דוגמתו בקומת השכינה וממילא אם מקיים פתוח תפתח ויתקן בבחי' עצמו אבר היד אזי נעשה יד תחת יד בקומת השכינה ומזה ישכיל החכם ומבין מדעתו אשר בקישוט פרטי אבריו גורם תיקון וקישוט בקומת השכינה לערך אחיזת נשמתו נעשה ונתקן יד תחת יד ורגל תחת רגל וכל זאת תורת האדם לעשות בעולם הזה וטרם עשות זאת אזי עדיין לא טעם טעם עבודה ועומד בחוץ ואין לדבר מאיש כזה אשר נבער מדעת קונו ולא פסע עדיין אפי' פסיעה אחת בעבודת הבורא ברוך הוא אמנם אפי' בעשות ככה וכבר תיקן וקישט בחי' זיין מדותיו אזי חובת גברא להעמיק שאלה ויתחיל ללמוד וללמד איך לעשות יחודים לשכינה שזהו עיקר ותכלית למוד תורה ותפלה ומעשה המצות לעשות יחודים ותיקונים בעולמות עליונים ואל יחוש מצורך עצמו כלום כי אם כל עצמו ומגמתו רק לעשות יחודים וזווגים לשכינת עוזנו וכל זאת הורו לנו רבותינו ז"ל וכתבו לנו שתי הבחי' של דוד המלך עליו השלום ומעשהו וגם מעשה שלמה בנו להורות נתן בלב כל חכם לב לדעת מעשהו ולקנות בעצמותו כמו שהיו שתי בחי' אלו בשתי גופות נפרדים צריך להיות כזה בכל אחד ואחד מישראל לעבוד עבודת הקודש בשתי בחי' אלו היינו להיות עוסק תחלה בבניינה לקשט אותה בקשוטין נאים ומפוארים באמצעות כשרון פעולותיו וקישוט מדותיו כמעשה דוד המלך ע"ה ואח"כ ישכיל עשות כמעשה שלמה המלך ע"ה ללמוד ולעשות לה יחודים ובכל פרטי עובדותיו ולימוד תורה ותפלה ומעשה המצות רק עבור צורך גבוה ליחד יחודים ולא צורך עצמו כלום ואם עיני שכל לכם תבינו ותשכילו זה הדבר אשר דברתי כן הענין בתוכחת הנביאים ראשונים ואחרונים עניינים שוה למשפט המלך דוד עליו השלום ושיר השירים לא כן יגוד כ"א יחודים וזיווגים כמשפט המלך שלמה ע"ה אשר להיות הם הוכיחו על פניהם עם בני ישראל להיטיב לכת בדרכי אל ולסור מרע גנות מדותיהם ולהכין מלא קומתם להיות כלי מוכן ומוכשר להשראת אלהות ואחרי שיזדככו גופם מכיעור והדומה אחר כן נאות להם לגרום בכשרון פעולתם יחודים בעולמות עליונים לא כן דבורי שלמה המלך עליו השלום שאמר בשיר השירים שהם בעצמם מורים יחודים וזווגים תכלית היחוד אחר שהכין האדם וקישט מלא קומתו להיות טהור ונקי מכל מום והוציא שלמה. המלך עליו השלום עתק מפיו רק דיבורים העומדים ברומו של עולם רק ענייני זווגים ויחודים יתיר על דיבורי שאר הנביאים והכתובים המה רק כמו הכנה לבא באמצעותם בהטיב דרכיהם יוכלו לבוא לידי דיבורים של יחודים וזווגים ועתה תחזה מה שהעמיק רש"י בדברי רבי עקיבא לא היה העולם כדי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל והכוונה כלפי דברים הנאמרים שתי אלה הבחי' אי אפשר להיות בנושא אחד ובשעה אחת כ"א תחלה בימי דוד הוה סיהרא בפגימתה והמלך דוד במשפט יעמיד ארץ ועשה לה תקונים וקישוטין רק בחי' הכנה לבא לידי זווג ויחוד ונמצא לא היה העולם כדאי ומשונה בטעם וריח כיום שניתן בו שיר השירים המורה רק יחודים וזווגים כנזכר וזה היה רק בימי שלמה דהוה סיהרא באשלמותא בנויה ומוכנת כבר בעיקר תיקון וקישוט מדותיה ושפיר עולה לו לשלמה בנו לומר רק דיבורי' העומדים ברומו של עולם ענייני זווגים ויחודים ולהורות בא שזה הענין שייך שפיר בכל או"א מישראל צריך לקנות בעצמותו גם כן שתי בחי' אלו כנזכר ולזה גמר אומר שכל הכתובים קודש להיותם הכנה לבוא מחמתם בהיות ישראל משכילים לקיימם יוכלו לבוא לדבורים יחודים וזווגים יתיר עליהם שיר השירים קודש קדשים שכל עצמם של פרטי הדיבורים בעצמותם אינם רק יחודים וזווגים כמדובר והנה מי שזוכה לבוא לדבורים כאלה ולקנות בעצמו תחלה בחינתו של משפט דוד המלך עליו השלום ואח"כ לדיבורי שלמה בנו אזי משובח שיר שלו מכל השירים ובתנאי שכל עצמו ומגמתו בעיקר העבודה הכל עבור צורך גבוה ולא עבור צורך עצמו כלום מול זה רומז הכתוב בשפת יותר אשר לשלמה ולכאורה מה היה המקרה חסור שיכתוב שיר השירים לשלמה ומלת אשר אך למחסור אמנם הכתוב יגיד אשר כל עצמותי תאמרנה בתורה ותפלה לחבר וליחד בינה הנקרא אשר לשלמה היינו להמשיך מוחין מנה"י דבינה למוחין דז"א עש"ה אשר תנ"ה הודך על השמים למי שזכה אל סודו היינו אשר היא בינה אימא עלאה תנ"ה הודך בחי' מוחין המלובשים בנה"י על השמים הכנוי לז"א וזהו שיר ישיר להם לישראל בתועלת גדול לגרום יחודים בעולמות עליונים אמנם לא יתכן להם כזאת כ"א כשאין חוששים לצורך עצמם כלום כ"א כל התאמצם ומגמתם בשיריהם ושבחיהם לייחד אש"ר לשלמה כמבואר ודו"ק:
2
ג׳משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך נזכירה דודיך מיין מישרים אהבוך ופירש"י אני שמעתי משלוחיך רמז שאמרת למשכני ואני אמרתי אחריך נרוצה. נראה לפרש ע"י שכבר זכרנו כמה פעמים זאת תורת האדם שאל ירפה א"ע מלחשוב מרוממות עוצם יכולתו אפילו כמעט רגע ואינו יכול לפטור א"ע בטענות חטים ומזון וכסוי המוכרח להחיות נפשו וצריך לילך בשוקים וברחובות אחרי מזונותיו וכדומה מטענת בני עמינו הפוערים פיהם לבלי חוק לישנא דמזונה ומבלים ימים ושנים ולפעמים חס ושלום כל מספר חיי הבלו הולך רק לאיבוד אחרי מעשה גשמיותיו ונשכח ממנו עיקר ביאתו בעולם הזה בודאי לא לפרט יצא כי אם בשביל מזונות הגוף כי אם על הכלל כולו יצא לזון נשמתו שיהא לה. במה להתפרנס בבואה לעולם העליון מזרוע ידה ולא נהמא דכסופא כ"ז נשכח מרבת בני עמינו ומדמים בנפשם כאלו כל עצמם טרח הבורא לבראותו בעולם הזה כאשר עם לבבו ונפשו לרדוף יומם ולילה כקורא בהרים רק אחרי תאות לבו ועוד אכלם בפיהם ואוי לאותה בושה וכלימה ובא וראה מתמר אליהו ז"ל בריש התיקונים ובראת שמיא וארעא ואפקית מנהון שמשא וסיהרא ובארעא אילנין ודשאין וגנתא דעדן ועשבין וחוון ועופין ונונין ובני נשא לאשתמודע בהון עלמין ונמצא כל עצמם של בחינת הברואים ואפילו העשבים ועופין ונונין כ"א שאיש משכיל יקח לעצמו מהם ובהם רמיזא דחכמתא לאשתמודע אורות עליונים ונמצא אין לך שום דבר בעולם שיבטל את האדם ממלאכתו מלאכת הקודש ואדרבא מהם ימצא מרגוע לנפשו לעורר לבו בקרבו איך לעבוד את הבורא ב"ה ולהשיג עליון מתחתון ודוד המלך עליו השלום רמז בנעים זמירותיו מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני וטרם נבא לביאור נקדים מאמרם ז"ל שנתעוררו ע"פ בפ' וישב ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו ופירש"י רב ושמואל חד אמר מלאכתו ממש וחד אמר לעשות צרכיו נכנס אלא שיראית לו דמות דיוקנו של אביו ויובן ע"ד שביארנו בפרשת ויגש ויאסר יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גושנה ותוכן הדברים מדתו של יוסף הוא יסוד מדת המשפיע ויוסף רוב צדקתו עמדה לו לאחוז במדה הזאת ונעשה מרכבה אליה להיות הוא בחי' המשפיע והנה בראותו אשת פוטיפר מתקשטת לפניו בבגדים יפים ונאים ואיתא בגדים שלבשה שחרית לא לבשה ערבית והעמיק בפנימיות מחשבתו מאין נמשך מדה כזאת הלא ממדת אביו יעקב אבינו היותו מרכבה למדת התפארת והטיב חרה לו שנמשך התפארת עד לקליפות אשת פוטיפר להתפאר לפניו בבגדים נאים להיות דרך בחי' מדתו צריך להעביר כל התפשטות המדריגות ולכן מעידה עליו התורה ויאסר יוסף מרכבתו היינו בחינתו מרכבה למדת המשפיע אשר לבלתי תת לכת התפשטות מדות אביו לקליפות ואדרבא תיכף בראותו ככה העלה בחי' ההתפארות לשרשה ולמקומה הראשון וזהו ויעל לקראת ישראל אביו כלומר העלה התפארת שראה בה לקראת ישראל אביו שממנו נמשך מדה זו ולזה כוונו במאמרם אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו כלומר מדת אביו בחינת ההתפארות כמדובר הנשמע מהנ"ל אשר זאת תורת האדם להשלמת נפשו את האלהים זאת ישים נגד עיניו אל כל מקום שנותן עיניו יראה וישכיל משם דמות דיוקנו של אביו שבשמים אשר אין לך שום דבר בעולם שלא יהיה שם התלבשות מדות זי"ה שעמהם נברא העולם ומחמתם יוכל האדם לתפוס ולהשיג השגות אלהות ונמצא אין לו שום מבלבלים ומבטלים מדביקתו ומחשבותיו כלל כל מקום שרואה ושומע רואה משם דיוקנו של אביו שבשמים כנזכר ובזה נאות לו לאדם לפרנס את עצמו ונשמתו המזון הרוחני ואפילו במעשיהו בחוץ לבו בל עמו כי אם דבוק לבורא ב"ה באמצעות מדותיו ואיש אסר אלה לו ולבו נכון עמו לחשוב כזאת אזי יש לו מנוחת הגוף ומנוחת הנפש לא כהמון עם אשר לבם לא נכון עמם ומשוטטים במחשבתם רק למלאות די מחסורם ומאת ה' שכוח לבם ויאנחו בני ישראל מן העבודה הקשה שמשעבדים את עצמם אחרי הפרנסה יומם ולילה ואנחה כזה שוברת חצי גופם ולפעמים ראשם ורובם ולזה רמז דוד הע"ה והחזיר לו שבח בשירות וזמירות מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר ולא על רועו ומזונו הגשמי לבד יצא כ"א עיקר המזון החובת גברא לזון את רוחו ונפשו מהשגת אלהות דזהו ה' רועי כלומר רועי של השגת הוי"ה ב"ה את זה לא אחסר כ"א לבי תמיד נכון עמו לחשוב מרוממותו ויכלתו ואם נפשך לומר איך יתכן כזאת כי אלהים בשמים ואתה על הארץ ומלובש בגוף החומר ומוכרח לאכול ולשתות ולעשות צרכיו ולכאורה הוא מהנמנע להיות תמיד דבוק אליו יתברך לזה גמר בדבריו חסדיו יתברך העודפות עליו בנאות דש"א ירביצני ומנת דש"א נוטריקון "דיוקן "של "אביו ירצה להורות האמור אשר חכמתו עמדה לו מאתו יתברך לראות בכל דבר בעולם אפילו הגשמיים התלבשות אלהות והתפשטות מדותיו ואורותיו הבהירים וזה נקרא דמות "דיוקן "של אביו כנזכר ונמצא אין שום דבר נגרע מעבודתו והכל שייך אפילו עשיות צרכיו הגשמיים שייך ג"כ אל העבודה וזה מנוחת הגוף ומנוחת הנפש כמדובר לזה גמר אומר על מי מנוחות ינהלני מי מנוחות ודאי והכל נמשך ממדה המעולה להיות לבו נכון עמו אפילו כשנכנס לעשות צרכיו הגשמיות נראית לו ג"כ דמות דיוקן של אביו שבשמים לעשות בתחתון ולרמוז בעליון כמאמר אליהו ז"ל שכל עצמם של בחינת הנבראים והעשבים ועופות וכללות המדריגות כלם לא נבראו כי אם לאשתמודע בהון עלמין ומעתה נחזור לביאור אשר לפנינו "משכני "אחריך "נרוצה "הביאני וגו' ר"ת מאנה ירצה לרמוז את האמור אשר כנ"י מאנה הנחם נפשה למשוך אחריו יתברך עם דביקות פנימיות מחשבתם לבלתי יפרדו מרוממות אלהותו יתברך אפילו כמעט רגע ולכאורה קשה עליהם המעשה אשר יעשון כיון שעודם בעולם הזה הגשם בתערובות טוב ורע יותר על הטוב ובמה יתכן ככה להיות לבם נכון תמיד לחשוב מרוממות אלהות בלי הפסק ולכאורה מאנה הנחה נפשם לזה בא הרמז משכני וכדברי רש"י ז"ל אני שמעתי משלותיך רמ"ז שאמרת למשכני כלומר באמצעות התלבשות והתפשטות המדות בכללות מדריגות ממקום הגבוה למקום הנמוך משם יכול המשכיל ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא איך לדבק מחשבתו אליו יתברך וזה שהעמיק רש"י בדבריו הקדושים אני שמעתי משלוחיך רמ"ז שאמרת למשכני כלומר למשכני אחריך ליקח לעצמי רמ"ז מכל דבר בעולם יש שם התלבשות אלהות וכמאמרנו שאמר דוד הע"ה בנאות דש"א ירביצני דמות "דיוקן "של "אבינו שבשמים וזה נחמת נפשם של כנסת ישראל וענו ואמרו ואני אמרתי אחריך נרוצה בנפש חפיצה לעורר לבינו תמיד בלתי הפסק לעבוד הבורא כנזכר וזאת מגמתינו: הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך לבקש עזר אלוה חדריו רומזים לזי"ה על שם הכתוב ובדעת חדרים ימלאו הון יקר ונעים ויתבאר אי"ה לקמן שיביאני המלך הקב"ה חדריו שיתן לנו לב לדעת איך להכניס הדעת בפרטי המדות לבלתי נטות ראשינו לישאר שקוע שם כ"א אדרבא אפילו מהתחלקות ופרטי התענוגות להיות לנו לו שומע איך להשיג תענוגים עליונים רוחניות טסרט התענוגים הגשמים וכמבואר לנו לעיל אדני נגדך כל תאותי ע"ש וזהו שאומרת כנסת ישראל ומבקשת עזר אלוה הביאני המלך חדריו המורים התחלקות המדות כל עצמינו תאמרנה רק להבין ולהשכיל נגילה ונשמחה בך דייקא בתענוגים הרוחנים וזהו עצם היחוד בהיות מכניסים חכמה והמדע להתחלקות תענוגות בני אדם להעלותם לשרשם למרום שבחה ולזה רמז בחי' היחוד בגמר הכתוב נזכירה דודיך מיין מישרים אהבוך והכוונה אשר שאבא ואמא נקרא רעין דלא מתפרשין וזו"נ נקרא דודים להיות בחי' זיווגם אינו בתדירי כיון שתולה בהתעוררות התחתונים ובהיות עם ישראל מתרשלים מעבודה נפסק זווגם ג"כ והנה נודע שאי אפשר בחי' זווג בדודים כ"א בהקדם תחלה יחוד עליון ברעין דירתין אחסנתא לבניהם מוחין לצורך זיווגם כנודע מכוונת ק"ש פעש וזהו נזכירה משמעו לשון זכר המשפיע דודיך לדודים הידועים מיין רומז לבינה יין המשומר בעגביו מששה ימי בראשית כלומר אנו עם קדוש יש לאל ידינו בהכשר מעשינו הטובים לגרום המשכות המוחין מיין הכינוי לבינה וכזה נרמז בכתוב הקודם ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין הפירוש ג"כ ישקני מנשיקות פיהו ולכאורה אות ה' מיותר ומהראוי לכתוב מנשיקות פיו אמנם להורות בא למה צריכין להקדים תחילה בחינת נשיקין ברעים עליונים הכל בשביל הדודים דירתין אחסנתא לבניהם מוחין לצורך זיווגם ולזה צריך להיות תחלה בחי' נשיקין ברעין והטיל אות ה' בין יו"ד וא"ו לחבר ו"ה מורה לזו"נ וזה נרמז בתיבת פיהו ולזה גמר אומר כי טובים דודיך מיין ירצה מאין בא להם צה הטבה משמעו הדלקה מטעם בהטיבו את הנרות שמשמעו לשון הדלקה והיינו הדלקת והתלהבות התעוררות מוחין לצורך זיווגם אומר הכתוב מיין הרומז לבינה משם נמשך להם התלהבות המוחין כנזכר נזכירה דודיך לשון זכר המשפיע מיין הרומז לבינה כמדובר ואזי מישרים אהבוך ופירש"י אהבה עזה אהבת מישור בלי עקיבה כי באמת מי שאין דרכו בכך לשקוד על התורה ועבודה רק לצורך גבוה לגרום יחודים בעולמות כ"א כל עצמו והתאמצו רק עבור צורך עצמו לזה משים עיקר כוונתו נמצא ברי' עבודתו תולה בדבר בעבור השכר שרוצה לקבל חלף עבודתו ובטל דבר בטלה האהבה ג"כ נמצא אהבתו ויראתו הוא כסלתו והיה כאשר ירעב וקצף באלהיו אמנם איש התמים כל עצמו רק לגרום יחודים למעלה זה עיקר שאלותיו ותחנוניו נזכירה דודיך מיין כמבואר תועלתו גדולה ויראתו ואהבתו עומדת לעד כיון שאינה תלויה בדבר אינה בטלה עולמית ואדרבא מוסיף והולך באהבה עזה וזה שגמר אומר מישרים אהבוך אהבה כזה היא מישרים וכפירש"י אהבה עזה אהבת מישור בלי עקיבה כי אם אהבה ויראה טהורה שאינו תלויה בשום דבר ועומדת לעד אמן:
3
ד׳צרור המור דודי לי בין שדי ילין ופירש"י דודי נעשה לי כמו שיש לו צרור המור בחיקו הכוונה כי הנה אנו מברכין נותן התורה להורות שהקב"ה נותן עוד את התורה וכאשר הארכנו מזה בדרוש שבועות אשר קול השופר הולך עוד עד ביאת הגואל בכל דור ודורשיו נתוספים צירופים חדשים בתורה אשר לא שיערו ראשונים והכל בחכמה נפלאה עשה הקב"ה ונתן את התורה בבחי' קול עש"ה והאלהים יעננו בקול בקולו של משה בכדי שכל אחד מישראל ימצא מרגוע לנפשו לעשות אותן הצירופים המוטל עליו לצרפם לערך אותיות שיש לו בתורה ואלו הצירופים תולה בכשרון והכשר מעשים טובים כאשר כבר קדם לנו הדבור מזה ועתידין אנו לדבר אי"ה בכמה מקומות והכלל הכל לטובתם ושלימותם של עם קדוש אשר בזה תולה השלמת נפשם באלהים ולכן כ"ז שאדם ממשמש בה מוצא בה טעם חדש לעיקר העבודה המוטל עליו לעשות וכאשר חכמים הגידו התורה מגילה מגילה ניתנה ורשאי האדם לעשות רמז מג' או ד' תיבות צירוף וענין בפ"ע כפי השגתו הצורך לעבודת בוראו ולכן תמצא שכמה ספרים ניתוספים בכל דור ודור כפי הדור ועניני עובדותיהם כמו כן ממציאים חכמי הדור צירופים בתורה לדעת מה יעשה ישראל לערך הכרתם של חכמי הדור ואנו מצינו בזוהר שאמר רשב"י זללה"ה אורייתא אורייתא מה אומר לגבך אילת אהבים ויעלת חן אנת דדיה ירווך בכל עת כלומר בכל עת ועת ירויון מדשנה של תורה המלמדת לאדם דעת איך לעבוד הבורא לערך העת והזמן הנוהג אז מרוה להם התורה ליהנות ממנה עצה היעוצה מול זה בא הרמז צרור המור דודי לי כנסת ישראל משבחים לדודה אשר חיבה יתירה נודעת להם שנתן להם כלי חמדה בבחי' קול לעשות בחי' דבורים להמציא מרגוע לנפשם לערך עניני עבודתם לזה העמיק רש"י בדבריו הקדושים דודי נעשה לי כמי שיש לו צרור המור בחיקו מורה לתורה הקדושה הניתנה מחיקו של הקב"ה ואמר לי הרי לך צרור המור זה מסור בידך תמיד מעת נתינתה במעמד הקדוש עד דור דורים ועד ביאת הגואל אשר תורה מאתו תצא ומאז עד אז אמר לי הרי לך צרור זה שיתן ריח טוב מן הראשון שאבדת וירווך בכל עת כפי הצורך מוציא בה טעם חדש וריח טוב והקב"ה מטייל באלו הצירופים שחכמי הדור ממציאים לצורך העת ולזה גמר אומר הכתוב בין שדי ילין וע"ד מאמרם מה הדד הזה כל זמן שהתינוק ממשמש בה מוצא בה טעם חלב כן שדים של התורה הם הצדיקים אשר שדיהם נכונו להניק לעם הנלוים וסרים למשמעתם וממציאים בה תמיד לערך הדור טעם חדש והן המה נ"ק בחי' שדים להניק והקב"ה מסכים על ידם וזהו בין שדי ילין כמבואר ורומז הכתוב הנך יפה דודי אף נעים אף ערשנו רעננה ופי' רש"י לא היופי שלי אלא שלך אתה הוא היפה כאן הוא מוסר השכל לבלתי יגביה א"ע מי שנאה דורש ונאה מקיים לתלות הגדולה בעצמו שהוא נאה דורש ונאה מתפלל בהתעוררות והתלהבות הבורא ב"ה כי שמעתי מהמגיד זללה"ה שביאר פ"ה גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלהינו הכוונה אפילו גדול ה' מאוד מתשבחותך ושירותך ומהולל מאד עכ"ז יתכן לתלות הכל בהבורא ב"ה כי מי הנותן לך כח ולב שומע להשיג גדולתו בכדי לעורר לבך הלא הוא הנותן לך זה השכל ואתה נותן לו משלו וזהו בעיר אלהינו משמעו לשון התעוררות הכל הוא בהתעוררות אלהינו ומה לך להתפאר בזה שאינו שלך ואל יתהלל החכם בחכמתו של הקב"ה והגבור בגבורתו של הקב"ה כי הכל שלו יתברך ולזה רומז הכתוב הנך יפה רעיתי וגו' הנך יפה דודי אף נעים לא היופי שלי אפי' מעשי נאים ויפים בתורה ותפלה ומעשה המצות ידעתי נאמנה לא היופי שלי אלא שלך אתה הוא היפה אף נעים כי מי הנותן כח וחכמה והתעוררות הכל בעזר אלוה ועכ"ז לך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כאלו המעשים טובים הם שלו והכל מחסדו העודפות על בני אדם ודוק:
4
ה׳כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופירש"י כשושנה בין החוחים שמנקבין אותה תמיד והיא עומדת בנויה ואדמימותה כן רעיתי בין הבנות הבנות מפתות אותה תמיד לרדוף אחריהם לזנות וגו' והיא עומדת באמונתה. ונראה כי הנה כבר קדם לנו הדיבור זאת עבודת בני ישראל לעשות קומה לשכינה להכינה ולסעדה בז' מדותיה הקדושים והיינו בקישוט מדותיו אם מזכך ומטהר אותם להיות נקי ממום מגע נכרי ולכן נקראו תלמידי חכמים בנאים שעוסקים בבניינה של עולם היא השכינה הנקראת עולם מלישנא דעלימא כי ידוע שכל איש הישראלי יש לו אחיזה בקומת השכינה וכמו שמתקן בעצמו בחי' אבר כן נעשה וניתקן דוגמתו בשכינה יד תחת יד ורגל תחת רגל ועין תחת עין כמבואר לנו בכמה מקומות והם בכשרון פעולתם עושין כ"י בחי' התפשטות איברים לשכינה ועתה תחזה הנרמז בכתוב שחורה אני ונאוה בנות ירושלים ופירש"י דוגמא הוא זו אומרת כנסת ישראל לאומות אתם רעיתי אל אקל בעיניכם אף אם עזבני אישי מפני שחרות שבי כי שחורה אני ע"י שזיפת השמש ונאוה אני בחיתוך איברים נאים ולכאורה תמוה מה קילוס הוא זה אני נאוה בחיתוך איברים ומה בכך ליפות השחרות ועינינו רואות לאיש שחור אפי' אם האברים נאים ויפים בחיתוך כראוי על כל זה עומד בשחרותו אמנם דבר גדול נרמז בכאן אל העבודה כי להיות תיקון בניינה של השכינה תולה בהכשר מעשים טובים של הצדיקים נמצא כל זמן שעוסקים בתורה ותפלה ופרטי מעשה המצות יש לה כביכול חיתוך איברים נאים לערך מעשיהם ואחיזת נשמתם בקומתה ובהעדר הצדיקים לעסוק בבניינה אזי היא כביכול בסוד נקודה שחורה בלא תיקון חיתוך איברים וגם היא בסוד אלמת ואין לה פה במה להתפאר וכאשר ביארנו למעלה פי' הכתוב וכל שיח השדה טרם יהיה כלומר שיח משמעו לשון דיבור טרם יהיה עדיין לא היה לה דבורים ונותן הכתוב טעם כעיקר מדאורייתא ואדם אין זהו הגורמת שאין לה לשדה חקל תפוחין קדישין דבורים במה להתפאר כיון שאין אדם צדיק בארץ לעשות לה קומה שלימה בחיתוך איברים ולהכניס בסו דנקודה שחורה חוורא להיות לה התפשטות איברים וכאשר איתא מזה בזוהר חדש ע"ש ותבין נפלאות ולזה אומרת כ"י היא השכינה שחורה אני בהעדר הצדיקים הבנאים אזי אני בסוד נקודה שחורה בלי חוורא כלל בחיתוך אברים ונאוה היינו בהיות צדיקים ומשכילים לעסוק בבנינה הן המה בכשרון פעולתם צדקתם עמדה להם להפוך משחור ללבן ועושים חיתוך איברים נאים ויפים ולזה אומרת קלה אני להתכבס להיות כיריעות שלמה ובין והבין הדברים אמנם כל זמן שנעדרה מצדיקים אמיתים לעשות לה קישוטין וחתוך אברים אמריה תאמר אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי וראשי תיבות שמוני נוטרה את הכרמים שנא"ה והכוונה כמתרעמת ואומרת כיון שאין צדיקים להכניס חוורה בנקודה שחורה ממילא אל תראוני כלומר בלתי אפשרי לכם לראות ולהסתכל בי שום דבר בעולם כיון שאני שחרחורת בסוד נקודה שחורה בלי חיתוך איברים ממעשה המצות ולהבין את זה עיין בדרוש שבועות פירוש נעשה ונשמע ותוכן הדברים מתחלה נעשה לה קומה שלימה ואחר כך נשמע מה שהיא מצוות אמנם כיון שאני בסוד נקודה שחורה אל תראיני בי כלל שאני שחרחורת ששזפתני השמש שאותו שחרות נוח להתלבן כשיעמוד בצל מוסב על הצדיק כשיעמוד בצל יוצרו לעבוד עבודת הבורא נוח להתלבן ולהכניס חוורא בבחינת התפשטות איברים:
5
ו׳בני אמי נחרו בי ופירש"י הם בני מצרים בכאן נרמז מוסר ואזהרה לצדיק המזהיר ומצוה בטוב לבני עמו הנלוים אליו מאוד מאוד יסתכל על דרכיו ולבלתי יאבד מעלתו ועבודתו בסיבתם כאשר עינינו רואות עתה אשר יומם ולילה נושאים בעול משאם ומתנם לענות מענה לכל אחד ואחד צרכיותם המרובים ובין כך וכך נפרדו מדביקתן כי בני עליה המה מועטים להיות הכרתם חזקה לדבר עמם ולבו בל עמו כי אם פנימיות מחשבותיו קשורים ודבוקים אליו יתברך המה מועטים ונמצא בקל הוא להנושא בעול עמו לאבד הדרך שלו בעצמו מול זה אפשר לרמוז בני אמי הם בני מצרים כלומר העם ההולכים בחושך ועדיין במיצר ים החכמה נחרו בי לאבד דרך המלך ולזה גמר אומר שמוני נוטרה את הכרמים כי כרם ה' צבאות בני ישראל המה ולכן כרמי שלי הנוגע לבחינתי לא נטרתי כראוי ונכון והכל בסיבתם ולא עוד אלא לפעמים כשמוכיח להו במילי דשמיא מעורר עליו שנאה וקנאה וכאשר חכמים הגידו האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מתא לאו משום דמעלי כי אם משום דלא מוכיח להו במילי דשמיא ולזה נוטריקון שנאה שמוני נוטרה את הכרמים כמבואר ונחזור לענין שחורה אני בהעדר המשכילים אזי היא בסוד נקודה שחורה וזאת הגורמת שאינם יכולין לראות בה כלל כנאמר אל תראוני שאני שחרחורת ולזאת צריך הקב"ה לשלוח לפעמים בחי' חוחים לעובדו ביראה ע"ד ופרעה הקריב קרב את לבם לאביהם שבשמים באמצעות מעיקים ומפגעי הזמנים אשר בהטיב דרכיהם לא היו צריכים לכל זה ולזה רומז הכתוב אני חבצלת השרון היא השכינה המשוררת תמיד בסוד אלהים אל דמי לך והכל תולה בהכשר מעשה הצדיקים ועומק השגתם את הבורא עם פרטי מעשיהם לעשות הכל כהתקשרות ודביקות הבורא אזי גורמים לה דבורים לשיר ולזמר לפניו יתברך וזהו שושנת העמקים ופרש"י נאה משושנת ההרים ירצה ששושנת העמקים מה שהמשכילים בונים לה קומה באמצעות העמקים עומק השגתם את הבורא ב"ה והתפשטות אורותיו הבהירים נאה יותר משושנת ההרים ידוע הרים כנוי למדות זי"ה יש לעומתם זיין הפכיים ולכן תמצא בעמקים יש עומק טוב ועומק רע כנודע למביני מדע וזה נאמר מאנשים אשר אין תבונה בהם לבנות לה קומה שלימה כ"א באמצעות חוחים הדוחקים אותם למלאכתם מלאכת הקודש וזהו כשושנה בין החוחים וכדברי רש"י שהעמיק בדבריו שמנקבין אותה ותמיד היא עומדת בנויה ואדמימותה הוא הדבר אשר דברתי החוחים הדוחקים אותם לכוון מלאכתם באמצעות זה מעוררים לבם בקרבם לבנות. קומת השכינה וזהו כשושנה בין החוחים גורמים לשושנה שתעמוד בנויה ואדמימותה ועבודה כזה אינה חשובה ומעולה בבחי' שושנת העמקים שהיא נאה משושנת ההרים לפי שמרטבת תמיד בלי שום סבות ואמצעות הפגעים כ"א מעוררים לבם לבנות בניינם ממאור התורה ואין בחי' עבודתם תלויה בדבר ולכן מרטבת תמיד אמנם סוגי אנשים הבונים את השושנה באמצעות החוחים שתי רעות עושין שחת להם בעצמם מבחינת החוחים הדוחקים אותם וגם גורמים לבורא עולם להשפיע לצר הצורר אותם והוא יתברך בעצמו עם כח המלובש בבחי' המעיקים לוחם עמם עם ישראל בכדי לקרבם ולהעמידם על דרך הטוב וכנרמז בפסוק ה' ילחם לכם במצרים כלומר ה' בעצמו עם כחו המלובש בפרעה ועבדיו הוא הלוחם לכם וכזה נרמז ג"כ מה שיסד הפייטן ביוצר שביעי של פסח ובצורריהם נלחם האל כלומר מי הלוחם להם לישראל ונותן כח לצורריהם לעמוד נגדם נלחם האל בעצמו ונמצא הקב"ה בעצמו נלחם עם עם קרובו ישראל ואיך לא יחרדו ויפחדו ויעטו כמעיל בשתם בני ישראל אשר למיעוט הכרתם והתרפם מתורה ועבודה הם הגורמים ככה שהקב"ה כ"י בעצמו מתלבש בבחי' צורריהם להעיק להם ובכל צרתם לו צר ומעתה תשכיל להבין איך שושנת העמקים היא נאה משושנת בין החוחים וגמר אומר הכתוב כי ראה מה אתה גורם כן רעיתי בין הבנות השכינה נקרא אחותי רעיתי צריך להתלבש בין הבנות הן הנה בחינת הקליפות שנקרא רק נוקבין בחינת מקבלים ולא דכורין והכל בסבתכם כיין שאין לכם שכל ותבונה לעורר לבכם ממאור התורה כנזכר:
6
ז׳כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופירש"י מה התפוח הזה הכל בורחים הימנו לפי שאין לו צל כך ברחו כל האומות מעל הקב"ה במתן תורה אבל אני בצלו חמדתי וישבתי ולכאורה יש להבין כיון שאין לתפוח צל ולפיכך ברחו האומות הימנו א"כ איה אפוא הצל לעמו ישראל באומרו אבל אני בצלו חמדתי וישבתי והנראה על דרך דאיתא במדרש ה' צלך מה הצל אם אתה בוכה הוא בוכה נגדך ואם אתה שוחק יושב בשמים ישחק ג"כ נגדך כי באמת כלל זה מונח בידינו באתערותא דלתתא אתער לעילא ואין לך שום דבר בעולם אשר אנחנו בני ישראל מעוררים למטה שלא יתער דוגמתו בעולמות עליונים אם רע או טוב והנה מעלה מובחרת זאת חיבב אותנו הקב"ה להיות לנו לצל לעורר בהתעוררות התחתון התעוררות עליון כי חלק ה' עמו וכחם יפה בנענועם החבל קצה התחתון לנענע קצה חבל עליון בשרשו לאפוקי העכו"ם הצל עובר וחלף ואין כחם יפה לעורר דוגמתם להיות הקב"ה בחי' צל להם כאשר לעם קרובו ישראל וכדברי המדרש ה' צלך אם אתה בוכה הוא בוכה נגדך ואם אתה שוחק הוא שוחק נגדך אתה דייקא ולא העכו"ם הצל עובר מהם מאתו ית' ומאומה אין בידם לפעול בהתעוררותם דלתתא התעוררות צל עליון והנה זה הנאמר למעלה נוהג עתה אכן לעתיד כתיב אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' שגם בהם תתרבה ההשגה מגדולה ועד קטנם גדלות הבורא ב"ה וב"ש ועכ"ז יש הפרש גדול בין חלק ה' עמו ובין העכו"ם כי עם קרובו ישראל משיגין אותו ית' אפילו בהיותו לפעמים בסתר המדריגה ובהסתרת פנים בהתלבשות המעיקים ממקרי ופגעי הזמנים עכ"ז כחם יפה ויודעים ומבינים שגם שם יש התלבשות אלהות ואדרבא מניה וביה לוקחים לעצמם רמיזא דחכמתא ונאמנה את אל רוחם לעובדו ביראה לערך בחינת ההתלבשות כאשר כבר קדם לנו מזה כמה פעמים ולכן אינם בורחים ומתפרדים מאתו יתברך ובטוח לבם בצל יוצרם כי גבר עליהם חסדו אפילו בהראות להם בחינה גבורה גם שם מלובש חסד אל העודפות עליהם וכ"ז נעדרה מעובדי כו"ם גם עתה וגם לעתיד וכאשר יתבאר לנו לקמן פ"ה אנה פנה דודך ונבקשנו עמך עמכם דייקא יתכן לנו לדעת ולבקש פנימו המאירים בסתר המדריגות אבל מהם ובהם נעדר זה השכל להשיג ככה ולכן בורחים הימנו כיון שאין להם צל זה כאשר עם ישראל לחסות בצלו יתברך כמדובר ומעתה בין תבין אשר לפניך כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים ומ"א התפוח הזה מוסב על הקדוש ב"ה הכל בורחים הימנו לפי שאין לו צל כך ברחו האומות מעל הקדוש ב"ה כמדובר נעדרים מעוצם השגת ישראל חלק ה' אפילו בהיותו בסתר המדריגות לחסות בצילו כי ה' צילו של ישראל דייקא ולא צל העכו"ם כמבואר ולזה גמר אומר אבל אני מוסב על עם קרובו בצלו חמדתי וישבתי כי ה' צלך דייקא כנזכר ודו"ק:
7
ח׳יונתי בחגוי הסלע בסתר המדריגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה ופרש"י למה היו דומין באותה שעה ליונה שבורחת מפני הנץ ונכנסה לנקיקי הסלעים והיה הנחש נושף בה תכנס לפנים הרי הנחש תצא לחוץ הרי הנץ אמר לה הקב"ה הראיני את מראיך את כשרון פעולתך למי את פונה בעת צרה. והנראה להבין הענין כי אנו אומרים בכל יום הודו לה' קראו בשמו וגו' ויש לכוין כי הנה באמת כל מעשיות ומקרי ופגעי הזמנים הקורות לאדם אם יש בו מדעת קונו נותן דעתו לזה להבין ולהשכיל בהאיך אנפין נתראה ונדמה אליו הבורא ב"ה באמצעות התלבשות מדותיו לדעת איך לקרותו בשם משמותיו וכינויו הקדושים וכשפועל אתו עמו חסדים נקרא אל וכשפועל אתו רחמנות נקרא רחום וכדומה שארית הכינוים והשמות שיוכל האדם להשיג מחשבתו הניכרת מצד מעשיו ובעשות ככה איש המשכיל אז אין נגרע מעבודתו שום דבר בעולם כי הכל שייך אל העבודה זו תפלה לדעת איך להוציא שמות וכינוים מפיו וא"ל הודו לה' הכתוב מזהיר ומצוה לאישי ישראלים להודות ולהלל אותו יתברך תמיד בלתי הפסק ואם תאמר שהוא מהנמנע שיוכל האדם אשר בעפר יסודו ומורכב מד' יסודות ומוכרח בצרכיותיו הגשמים לאכול ולשתות ושארית תענוגות בני אדם להודות ולהלל תמיד בלי הפסק כי הרבה מונעים יש לו לאדם המערבבים מחשבותיו מתעריבות מחשבות מין מצרכיותיו המרובים ובלתי אפשרי להיות תמיד בדביקות ובהתלהבות ע"ז בעצה יגיד קראו בשמו כלומר עשה זאת ותנצל בני ממחשבות זרות ומעורבת כל דבר הניסה אליך תקרא בשמו של הקב"ה היינו לדעת איך נדמה הבורא אליך באמצעות זה הדבר הכל בכדי לקרותו באחת משמותיו וכנויו התלבשות הדבר הקרה לך וכאמור. ולהבינך עוד את הענין עיין מה דאיתא בשל"ה ביאור הכתוב ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה ופירש לכן מדמה הכתוב דמות היושב על הכשר למראה דמות האדם להיות שאין מי יכול להשיג השגות אלהות כ"א אדם אשר נודע בשביל נשמות ישראל היתה עיקר תכלית הבריאה וכמאמרם ישראל עלו במחשבה להבראות והכל בכדי שיתפשט אלהותו והשגתו בעולמו באמצעות נשמות הצדיקים ולכי זה הצריך להצמצם את עוצם בהירתו והתפשטות אורותיו בדמות קומת אדם הגשמי ותכונתו שיוכלו להשיג אותו ית' מדמותם וצלמם כי בצלם אלהים עשה את האדם הגם שאין למעלה שום דמיון וציור ותמונה ואפילו תמונת אות ח"ו כנודע עכ"ז כדי לשבר האוזן מכנין אותו יתברך כ"י בתואר יד ורגל ושאר כינוים הגשמים ולהיות שהשגתו בעולמו הוא האדם מראה ומדמה א"ע כ"י בדמות אדם והנה בתחלה עלה ברצונו הקדום לגלות אלהותו באמצעות קומת אדה"ר וכמו שזכרנו במקום אחר בשם המגיד זללה"ה אדם הראשון גבוה מארץ עד לרקיע וביאר להיותו כל כך בהזדככות ובהירות כוחו יפה לחבר שמיימיות עם ארציות לעשות הכל בהתקשרות ובהתלהבות אל יתברך וכיון שחטא נתמעט קומתו והכוונה ולא יכול הקב"ה לגלות התפשטות אלהותו באמצעות קומת אדה"ר ועיין במקום אחר שהרחבנו ביאור ותוכן הדברים שבלתי אפשרי לגלות ולפרסם אלהותו ית' באמצעות קומת האדם כ"א במטהר ומקדש מלא קומתו מראש עד עקב להשראות אלהות על פרטי אבריו להיות קומה שלמה ולא יהא אבר אחד נפרד מהבורא ב"ה ובכלם יהיה שלם ונקי ממום ואזי יוכל להיות התגלות באמצעות מלא קומתו כאשר עלה ברצונו הפשוט להאיר בזה העולם מאורותיו בצלם אדם הראשון. ומעתה תבין יונתי בחגוי הסלע בסתר המדריגה אפי' יונתי כנוי לשכינה היינו נ"ק ואורותיו הבהירים השוכנים במדריגות הנמוכים והקב"ה נדמה ונראה לבריות בהסתרת פנים באמצעות מעיקים ממקרי ופגעי הזמנים וזהו יונתי בחגוי הסלע ובסתר המדרגה עכ"ז לבם נכון עמו להיות מחשבתם דבוקה וקשורה אליו יתברך כי ה' צדיק יבחן למי הוא פונה בפנימיות מחשבתם כשניסה דבר אליו וכמו שהשמים רש"י בדבריו הקדושים למה היו דומין באותה שעה וכו' והיה הנחש נושף בה הוא היצה"ר הוא הנחש הנושך בעק"ב המורה מדרגות התחתונים כמוזכר לנו פ"ה ויבא יעקב שלם יו"ד עקב ואם לאו פרח יו"ד מיניה וכדין אשתאר עקב ואתקיים ואתה תשופנו עקב יש לו לנחש הוא היצה"ר לנשוף במדריגותיו הנמוכים ע"ש באורך וזהו עיקר הנסיון שהקב"ה בא עם בריותיו היעמדו בקיומם וצדקתם עומדת להם לעשות אפי' צרכיותם הגשמיות ואפי' במקריותיו אשר לא טובים למי הוא פונה מחשבתו להשיג מזה רוממות אלהותו ולדעת איך לקרותו בכנויו כנזכר הודו לה' קראו בשמו וזאת עיקר תורת האדם בעה"ז להבין ולהשכיל עשות מעשה אפילו כשהקב"ה נדמה ונראה אליו בסתר המדרגה כנזכר וזהו יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה כנזכר ודוק ותבין וגמר אומר הראיני את מראיך השמעיני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה ולכאורה קשה שפת יתר למה נותן טעם לדבריו כי קולך ערב ומראיך נאוה בודאי אם לא היה קול ערב ומראה נאוה לא ביקש כזאת הקב"ה מכ"י להראות מראהו וקולו כיון שאין בה ממש ולא תואר ולא מראה ונראהו ונחמדהו בתמיה וע"פ הצעה שהקדמנו יתפרש ע"נ כי להיות דמות הכסא כמראה אדם כנ"ל ואדם צדיק בארץ מעותד להשיג ולגלות באמצעות מלא קומתו ותכונת אבריו היותו עולם קטן ומבשרו יכול לחזות אלוה כנודע וכאשר עלה ברצונו הפשוט ע"י קומת אדה"ר כמדובר ולזאת ביקש הקב"ה מעם קרובו ישראל כאב את בן ירצה הראיני את מראיך כלומר זאת היא עיקר עבודתך בעה"ז שאני אתראה באמצעות תכונת מלא קומתך וזהו הראיני דייקא את כלומר עם מראיך ומלא קומתך תראה לגלות אותי והתפשטות השגתי בעולמי כנאמר על דמות הכסא כמראה אדם עליו מלמעלה וכן באזהרה בא השמעיני את קולך עם קולך שאתה מרים בתורה ותפלה אל תחוש להראות יופיך בעיני הבריות שאתה נאה דורש ונאה מתפלל כ"א עיקר מגמתך בהוציאך דבור לפני אלהים שאני אשמע בקולך והיינו באמצעות הוצאות הדבור לפני אלהים במחשבה טהורה ונקיה בלתי ערבוב מ"ז תבנה ותכונן צירוף שם הוי"ה ב"ה כנזכר למעלה באריכות ע"ש ולזה גמר אומר כי קולך ערב כלומר אם יש לך השכל ומדע לקשור הקול ו' והדבור ה' אל החכמה י' ובינה ה' אזי תועלתך גדולה ומעולה ביתרון אור וזהו קולך ערב באופן הנזכר בודאי מראיך נאוה ג"כ ע"ד הכתוב חכמת אדם תאיר פניו החכמה והמדע שיכול לקשור אל בחינת קול ודבור לבנות ולכונן צירוף שם הוי"ה להוציא דבור לפני אלהים ניכר זאת על פניו להיות תואר פנים וקומה שלימה להשראת אלהות אשר באמצעות מלא קומתו נתראה ונתגלה קומה עליונה ובתנאי הקודם למעשה שכל עצמו ומגמתו בתורה ותפלה ופרטי מעשיו אפילו הגשמים להראות מראה עליונה ולהשמיע אותו ית' עם מראהו וקולו הערב כנזכר ודו"ק:
8
ט׳על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחובות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי והקשה בזוהר במשכבי מהראוי לכתוב ולא על משכבי ודרש בזוהר שנאמר על בחינת היחוד שהוא בגלות הנקרא לילה והוא תרעומות השכינה כ"י על העדר היחוד ע"ש לפי עומק עניינו. והנראה לפי ענינינו וקט שכלנו כי עינינו הרואות רבות בני עמינו אפילו כשרוצים לגשת אל עבודת הקודש אזי לבם חסר ואינם יודעים בעצמם לאן מחשבתם פונה על ימין או על שמאל ואינם יודעים מה המה חסירים בעבודת הבורא וזאת הגורמת העדר תיקונם ועיקר העבודה שבלב זו תפלה ג"כ חסר מהם כי אינם יודעים על מה להתפלל ולשאול לפניו יתברך לתקן למלא חסרונם ע"כ מה מאוד צריך האדם להשכיל עשות דרכיו בחכמה ודעת ואל יפנה מחשבתו מרוממות אלהותו יתברך אפילו כמעט רגע מעבודת הבורא יתברך ולהתבונן תמיד לשקול בפלס מאזני שכלו איך הוא מרוחק עתה מהתלהבות הבורא ומשוקע בחצונים כפי העת והשעה ולפעמים יראה ויבין בחינה אחרת איך שהוא מרוחק מהבורא ב"ה בשנותו את טעמו וריחו בבחינה אחרת מלפני אביו שבשמים כ"ז היא חובת גברא לכלכל דבריו במשפט וכמו שמרגיש בעצמו חסרונו ומיצר את נפשו על שנותו את טעמו לפני אבי מלך שבשמים כמ"כ יקרב א"ע אליו יתברך בתחנה ותפלה לשאול על נפשו למלא חסרונו ויתן לו לב טהור לעובדו באמת ותמים ולדעת איך יתקן מה שפגם ומה שלבו היה חסר עד הנה מול זה בא הרמז בכתוב על משכבי בלילות כלומר על בחינת היחודים וצרופים שעשית בקליפות וחיצונים בקשתי כלומר לזאת עיקר בקשתי את שאהבה נפשי שאדע בעצמי מה אהבה נפשי וכנ"ל שיש לך אנשים כאלה שאינם יודעים בעצמם מה שאהבה נפשם בעניני עבודתם את הבורא ברוך הוא ולזה רמז שלמה המלך עליו השלום מוסר השכל נגד חסירי לב בקשתי ולא מצאתי כנזכר שאינו יודע מה לבו חסר ומל מה יתפלל וישאל לפניו יתברך. ואסובבה בעיר ידוע מאמרם ז"ל עיר זה הגוף הנה עיר קטנה לראות ולחפש במלא קומתו אם הוא מוכן ומוכשר להשראת אלהות ואל ימצא מום ממגע נכרים אפילו באחת מהנה מפרטי איבריו ויאבד טובה הרבה היינו שיגרש שכן טוב השוכן בקומתו כי משכן ה' המה בני ישראל וכל אשר בו מום לא יקרב אינו יכול לקרב א"ע אליו יתברך ואחרי השתדלותו והתאמצו לחפש ולבדוק מלא קומתו לבל יראה ולבל ימצא שום מדה מגונה משבעה תועבות אזי יתכן לו באמת לקרב אליו יתברך ולהשרות אלהות בקרבו לזה גמר אומר יגעתי עד שמצאתי את שאהבה נפשי כללות האלף בית שאהבה נפשי והיינו לתקן ולהעלות האותיות שעשיתי עמהם צירופים בעוסקו בצורכי הגשמיים כי זאת תורת האדם בתורה ותפלה כאשר דברנו מזה כמה פעמים ורמז בדבריו הקדושים לדעת מה יעשה ישראל אחר היגיעה וטרחא ובא באמת על השגה אמיתית מה היה לבו טהר בעיקר העבודה אל יתן דומה לנפשו וירפה א"ע אפי' מעט רגע כ"א יעורר לבו בקרבו לענות בה כל ימי חייו וזה אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמו ואל חדר הורתי כלומר זאת היא עבודתי מאז עד עולם לאחוז במדה זאת מה שהיה תחלה חסר וכמעט שעברתי מהם על דעת קוני ומעתה אחזתיו ולא ארפנו עד שאעלה ואגביה אותה אל השורש מרוה שבתה וזהו בית אמי ודאי עולם הבינה ואל חדר הורתי היינו מקום שהיה תחילה בסוד הריון ובין והבין הדברים:
9
י׳או יאמר על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי וגו' בזאת יבחון האדם אם הוא מקושר עם פנימית מחשבותיו אל הבורא ברוך הוא כי על הרוב תועה בה האדם ומדמה בנפשו כאילו חושב תמיד מרוממות עוצם יכולתו יתברך אכן אם יסתכל במאוד מאוד על בחינת עצמו ידע נאמנה לא כן מחשבותיו כי לא מחשבות יתברך מחשבותיו הכל עבור צרכיותיו הגשמים ולבו חסר עיקר עבודה לדבק מחשבותיו בלי הפסק אליו ית' ואם נפשך לדעת אם האמת אתך תוכל לדעת זאת ולבחון את נפשך וזה נסיון גדול לכל איש הישראלי בעת ששוכב על מטתו ונתעורר משנתו לאן פונה מחשבתו במשקל ראשון וזה הבחי' אם נופל במחשבתו מחשבות של משא ומתן ושאר צרכיותיו הגשמים מסתמא לבו חסר וריקן מכל טוב ומחשבותיו מעורבות מהבלי עולם ושטותו הנוהג בה ויבין מזה פחיתת ערכו וגנות מדותיו לאפוקי מי שיש לו נשמה טהורה תיכף שנתעורר משנתו מחשבה קדומה העלה על רוחו ודעתו לחשוב מרוממות אלהות מול זה בא הרמז על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי כלומר משם אני יכול להשכיל ולדעת בחינת נפשי לאן פונה אם למחשבות קדושות או להיפך ומשם אוכל לדעת את שאהבה נפשי אמנם לא ניתן דברים הנזכר כי אם לאישים המשכילים יראים ושלמים ורוח אלקים בקרבם נשמור א"ע מכיעור והדומה וממחשבות חוץ יתכן להם באמת לבחון את נפשם ממשכבם בלילות לאפוקי רבות בני עמינו אינם יודעים בין ימינם לשמאלם ולהוטים ובהולים על ממונם וחשוקיהם כסף וזהב ובמעט רגע נופלות לו כמה וכמה מחשבות ואינו יודע בעצמו במה יאחזנו ובמה ירפנו ואפילו כשנופלת לו לפעמים מחשבה טהורה ורוצה לשוב אל קונו לבו חסור תבונה ואינו יודע האיך ומה וכלל זה נקוט אם אדם יסתכל על פרטי מחשבותיו יראה ויבין איך שברגע א' נופלת לו כמה בחינת מחשבות שונים זמ"ז וידע נאמנה שכל בחי' מחשבה היא קומה בפ"ע הנמשכת ממדה ידוע או ממדת החסד או מגבורה או התפארת כי מהבנין ולמטה נמשכים בחי' תענוגי בני אדם שנתפשטו מרום המעלות עד מדריגות הנמוכים ולהורות נתן בלב כל חכם לב לעשות מעשהו בחכמה ודעת להעלות התחלקות התענוגים אשר ממקום קדוש יהלכו כי לכלם יש להם מקום מוצא בזי"ה וזאת תורת האדם להעלותם לשורשם ומקורם כמבואר לנו כמה פעמים והן המה מחשבות בני אדם אכן לפחיתות ערכו ומיעוט הכרתו מעורבים מחשבותיו ממ"ז ולבו חסר ליתן עצות לנפשו באיזה מהם יאחז דרכו ולא יעזוב מחשבה זאת וא"ל על משכבי בלילות כי תיבת משכב מתיחס בלשון יחוד וכמו דאיתא בזוהר שדרש פ"ז ע"ש מוסב על השכינה מתרעמת על העדר היחוד שהוא בגלות ולדרכינו יתפרש כי הנה דניאל אמר רעיונך על משכבך סליקו וא"ל להיות שהאדם יוצא לפעלו ולעבודתו עד ערב ולהוט ובהול אחרי מותרות ומתאוה תאוה כל היום ובורא שכוח מלוח לבו לכן אפי' כשרוצה להתפלל או ללמוד אינו יכול כי אותן מחשבות זרות עומדים נגד פניו באמצע תורה ותפלה ומערבבים מחשבתו ודביקתו וזהו רעיונך היינו רעיון לבות בני אדם מה שחושבים כל היום מעניני צרכיות על משכבך סליקו אפי' בעת שרוצים לעשות יחוד בתורה ותפלה שזה נקרא שכיבה כמו דאיתא בזוהר שכיבה בכל אתר לעיילא בה ציורא דכ"ב אתוון סלקין אותן המחשבות ומבלבלין מחשבתך הקדושים ונשאר שקוע שם בשטותו כמקדם וזהו הרמז על משכבי בלילות כלומר להיות שבחי' המשכב המורה יחוד עדיין בגלות ובחשכה כלילה וזה הגורמת בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו כלומר אפילו כשאני רוצה לבקש את שאהבה נפשי ולהדבק מחשבתי לאל איננו יכול להמציא ולאחוז במחשבה קדושה כי רבים מונעים יש מתערובות מחשבות חוץ מבחי' הצירופים שעשה בחיצונים כנאמר אל זה אומר אקומה נא ואסובבה בעיר וגו' וחז"ל דרשו עיר קטנה זה הגוף ואנשים בה מעט אלו האברים ויש לרמוז ג"כ שהכתוב מורה דרך הנכונה אם האדם אינו יודע בעצמו מה שהוא חסר ובאיזה ממחשבותיו יאחז ואל ירפנו יתחיל לתקן מלא קומתו מראש ועד עקב וזהו עצה היעוצה אקומה נא ואסובבה בעיר זה הגוף שנקרא עיר קטנה אסובבה אותו מראש עד עקב לדעת באיזה אבר מרמ"ח אבריו הוא מרוחק מעבודת הבורא ובאיזה אבר הוא נפרד ונוטה לסט"א והספרים נתנו עצה וסימן בראות אדם שהתאוה גוברת עליו באחת מן המדות המגונות יותר ידע נאמנה שבשביל זאת נברא בעוה"ז לתקן מה שעיות בגלגול ראשון ואחרי זאת שבוחן ומסבב מלא קומתו להשכיל לדעת על מה אתא להאי עלמא שפילא לתקן ומרגיש בעצמו באיזה מהן התאוה תאוה וגוברת יאחז במעוז שכלו לתקן זאת ולא ירפנו וזה הנרמז בכתוב אקומה נא ואסובבה בעיר זה הגוף כנ"ל עד שמצאתי את שאהבה נפשי לדעת מה לתקן אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי יובן ע"ד ששמעתי מהמגיד זללה"ה שהיה אומר אשר בדרך כלל כל פרטי מחשבות אדם אפי' המה אלפי אלפים עכ"ז אינם בדרך כלל כ"א שבעה מחשבות הנמשכים מז' י"ה וכשאדם מתבונן על פרטי מחשבותיו ומשכיל לדעת מאיזה מדה נמשכה זאת המחשבה החיצונית שנפלה ע"י השבירה לקליפות ועתה רצונה שהוא יעלה ויגביה לשורשה עצה היעוצה שיכוון את השם עם הניקוד השייך לאותה מדה דרך משל אם נופל לו במחשבתו אהבת ניאוף נמשכת ממדת החסד למעלה ענ"ג ולמטה ננ"ע יכוין בפנימיות מחשבתו שם של חסד בניקוד סגול וכדומה שארית המדות ובזה נאות לו להעלותן ולהמתיקן בשורשן באמצעות השמית עם הנקודות וזה מרומז כאן אחזתיו את המ"ז ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי היינו להעלות למרום שבתם אשר היה שם אהלם בתחילה באמצעות כיון השמות עם הנקודות ואל חדר הורתי מאיזה מקום נמשך שהיה שם בסוד ההריון ודוק בזה כי הוא כלל גדול בעבודת הבורא והשם ברחמיו יורינו דרך עבודתו מעתה ועד עולם אמן:
10
י״אמי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן מקטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל יובן ע"ד ששמעתי בשם הבעש"ט זללה"ה שאמר ענין איכות עליות תפלתינו שודאי התפלה אינה עולה בגשמיות כמו שהאדם מוציא מפיו כ"א כמו העשן עולה והוא רק רעיתא יר האדם בהתעוררות והתלהבות אל ומי שעיני שכל לו יראה אשר כללות התפלות כשעולים אינם כ"א כמו עשן העולה רק רעותא ורצון ונראה לרמוז דברי קדשו בכתוב זה מי זאת עולה מן המדבר תורה ותפלה אל תדמי בנפשך כמו שאתה מוציא הדבור לפני אלהים כמו כן עולה למעלה בגשמיותו לא כן הדברים כ"א פנימיות המחשבה שמשים רצונו בהאותיות בהתעוררות דחילו ורחימו זאת הוא העולה ואם נעדר ממנו בחי' רעותא כ"א מוציא אותיות וצירופי תיבות בלא רעותא א"כ מה יעלה לזה רומז הכתוב אם נפשך לדעת מי זאת עולה מן בחינת דבורי תפלה שאתה מוציא לפני אלהים היא רק כתמרות עשן רעותא רוחניות כמו עשן העולה מלהבת אש אמנם בזה הרעותא כלולים בה ריבוי מחשבותיו הטהורים מאהבה ויראה והתפארת וכללות המדות שישנם בקדימת מחשבתו עד עת בא דברו כאשר הארכנו מזה במקום אחר אשר מתחילת התעוררות המחשבה עד בחי' הדבור מוכרח להיות עשרה מדריגות ע"ש. ותבין ולזה גמר אומר מקטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל ירצה להורות הגם שבחינת הרעותא העולה כמו עשן הוא כללות אחדות אחד עכ"ז מקטרת משמעו ל' קשר ויחוד כלולים ומיוחדים בה הרבה מיני בשמים המורים על בחי' המדות המכונים בשם מור ולבונה מכל אבקת רוכל המורים כללות מדריגות כלם ואז עולה מן המדבר כתמרות עשן ומכלל הן אתה שומע לאו ואינו עולה מן המדבר ומוציא אותיות וצרופי תיבות בחינת עשן כי בלא דחילו ורחימו האותיות אינם פורחים לעילא ע"כ הרואה יראה להכניס כללות מדותיו הקדושים בהוציא דבור לפני אלהים מקטרת מור ולבונה וגו' ואז טוב לו בזה ובבא ודו"ק:
11
י״בהנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים מבעד לצמתך שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד ופירש"י קלוס הזה דוגמת קלוס אשה הנאהבת לחתן מבפנים לקישורייך שערך נאה ומבהיק כצוהר ולבנונית וגו' כי יעקב ובניו שגלשו לרדת מהר הגלעד כשהשיגם לבן שם. צמתך פירש"י ל' דבר המצמצם השיער שלא יפריח לצאת. ולהבין זאת נראה בהקדם מה דאיתא יעקב אבינו תקע אהלו בהר ולבן תקע אהלו בהר הגלעד פי' הדברים כל קליפיות של לבן תקע אותם וקנה מקומם בהר הגלעד וכבר זכרנו כמה פעמים אשר כל עובדותיו של יעקב אבינו מה עשה אצל לבן כל עצמו לברר אותיות התורה ונ"ק שהיו משוקעים אצל לבן עיין למעלה ותמלא צמאונך והנה מעשיות הכתובים בתורה נוקב והולך ועדיין לא פסק שיש לכל או"א מישראל בחי' לבן ועשו וכו' וזאת תורת האדם עודו בחיים חיותו בעוה"ז חובת גברא לתקן מלא קומתו לבלתי ילכד בלבן שלו ועשו ובלק ובלתם וכדומה פרטי מעשיות הכתובים בתורתינו הקדושה ישנם בכל אדם ובכל זמן עד ביאת הגואל ב"ב כל עצמו ומגמתו בתורה ותפלה ומעשה המצות לברר וללבן נ"ק ואותיות התורה המלובשים בבחינת הרע העומד נגדו ואז מקבל הקב"ה תוספת תענוג ביתרון אור ויתרון שאת יותר מאם לא היה בחינת רע בעולם לפתות ולמשוך האדם לזנות אחריהם ולכן כללות האומות נקראים אצלו יתברך בחינת שערות כנזכר בזוהר שדרש על פסוק איש כי ימרט ראשו ע"ש ולעתיד אין צורך בהם ויבטלו ממציאות מכל וכל כיון שנגמר עצמות התענוג שעלה ברצונו הפשוט לקבל מעם קרובו ישראל בהיות הכרתם חזקה לברר נ"ק ואורות עליונים המלובשים במדריגות התחתונים והנמוכים והם נקראים ג"כ בחינת שערות המורים על מותרי מוחין היינו תוספת תענוג המגיע אליו יתברך באמצעותם וזהו כוונת הכתוב הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים מבעד לצמתך ופירש"י לפנים לקשורייך ירצה לרמוז לפנים מבחי' התקשרות היינו בהיות הכרתם עצומה וחזקה לעורר לבם בקרבם אל התורה ועבודה לדבק אליו יתברך עם פנימיות של כל המדרגות היינו אותיות התורה ונצוצות קדושות המלובשים בפנימיותם להעלות ולהגביה לשורש בודאי יפה עיניך ובהירה ונאהבת לחתן עם שערות נאה המורה מותרי מוחין המבהיקים כצוהר ולבנונות וזהו שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד ר"ל שערך המורה בחינת מותרי מוחין שנתפשטו אורות עליונים למדריגות הנמוכים כגון אכילה ושתיה ושינה ומשא ומתן גם הם נאים ומבהיקים להיותם בהתקשרות והתלהבות אל כנזכר לפנים מקישורייך ללבן ולברר פנימיות שבכל דבר הבאה לכלל בריאה בעשות מלאכתם הקודש הכל בהתקשרות אזי כחם יפה ולברר וללבן נצוצות קדושות ואותיות התורה השורה בפנימיותם ואפשר לומר שלזה העמיק רש"י בדברי קדשו כי יעקב ובניו שגלשו לרדת מהר הגלעד כשהשיגם לבן שם ולהיות שמו המורה שחיבר היו"ד בחינות החכמה אל מדריגות התחתונים המכונה בשם עקב ואז נעשה יעקב שלים ובאמצעות מעשיהו הזך שחיבר החכמה אל פרטי עובדותיו כוחו יפה להוציא אותיות ונצוצות קדושות המלובשים בלבן וכל הקליפות שתקע לבן בהר הגלעד ורצה להרע את יעקב ובניו לעמוד לשטן לו מרע וגלש מעליו ומזרעו אחריו לבלתי יתנו שום בחינת אחיזה במלא קומתו מראש עד עקב מקליפות לבן וכן צוה לבניו אחריו מדור דורים עד ביאת משיחנו זאת תהיה עיקר עבודתם כי האבות סימן לבניהם ללבן ולברר אפי' מותרי מוחין המורים על בחינת שערות לקדש עצמם אפילו במותר להם כמעשה יעקב ובניו ולזה פירש"י צמתך לשון דבר המצמצם השיער שלא יפריח לצאת כלומר זאת תורת האדם לצמצם בחינת שערות המורים מותרי מוחין לבלתי יאחז בהם שום מגע נכרי מז' תועבות וזה נקרא צמצום השיער לבלתי יפריחו לצאת חוץ לגבול והבן הענין כי עמוק ודו"ק:
12
י״גשניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות ושכולה אין בהם ופירש"י אף קילוס זה בלשון נוי אשה שניך דקות ולבנות וסדורות על סדורן כצמר וסדר עדר הרחלים הברורות משאר הצאן הוא הדבר אשר דברתי שזהו קילוס נוי כנסת ישראל בהיות משכילים ומטיבים לכת בדרך המלך לעשות פרטי מעשיהם אפי' הגשמיות מעניני צרכיותם המוכרחים בהם מעשיהם הכל בחכמה והתקשרות כנזכר ואפי' לעת האוכל כוונתם ומגמתם להוציא אותיות התורה המלובש בלחמם ומימם ופרטי מאכל שלהם כנודע למביני מדע כוונת האכילה ושתיה ומה מרמזים ל"ב שינים וטחינתם וזהו שיניך הטוחנות מאכל גם כן גבוה ורמה לבנות וסדורות על סדורן כצמר וסדר עדר הרחלים מוסב על עם סגולה הכינוי בשם רחל הברורות משאר הצאן הן המה בעוצם הכרתם וכוונתם כחם יפה לברור הטוב משאר צאן המורה אומות העולם לברר מהם כל טוב בהיות כן מעשיהם טובים מעיד הכתוב תועלתם דולה ומעולה ומורה באצבע שעלו מן הרחצה כלומר ר באים לרחוץ א"ע מכיעור והומה גנות מדותיהם יש להם עלייה מן הרחצה כי ממציאים בבחי' מלא קומתם אך טוב ואין בהם שום מגע נכרים מגנות מדותיהם ההפכיים ולזה גמר אומר על בחינת עליה מן הרחצה כיון שכלם מתאימות ל' מתום מכף רגל עד הראש כלה מתום ושכולה אין בהם שום שכול ומום אין בהם מרוע מדות הפכיים ונאמר הדוגמא הזו על שם גבורי ישראל הגוברים ביצרם הכורתים ואוכלים אויביהם בשיניהם סביבותם ולא זרו ח"ו מתאותם ואדרבא מבררים כל טוב שבקומת הסטרא אחרא עד שנתרוקנו לבלתי ישאר ברכה ויבאו ימים המקווים לנו ב"ב אמן סלה:
13
י״דכחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה יש לפרש מוסר השכל אזהרה לצדיק לעשות לפיו מחסום לכפול שמירתו מלהוציא דבור שאין הגון כי בחינת שפתים של אדם בחינתם כמו חוט השני אשר חכמי' הגידו שהוא סימן מובהק אם נתלבן בידוע שנתכפרו עונותיהם של ישראל ואם לאו לא כמו כן שפתים הכל תולה במוציא דיבה לרעה או לטובה גורם ככה בעולמות עליונים כאשר נדבר מזה אי"ה לקמן אשר מאוד ומאוד יחרד האיש וילפת שלפעמים נכרז איזה כרוז למעלה ולא נגמר לצאת לידי פעולה כי אם באמצעות דבורי התחתונים כמו דאיתא בזוהר ואם כן מה מאד צריך המשכיל לשמור פיו ולשונו שלא להוציא משפה ולחוץ כי אם דברי זכות ולא חוב ח"ו בכדי שלא יגרום הנ"ל ומעתה תבין רמז הכתוב אשר בעצה יגיד ובאזהרה כיון שכן אשר כחוט השני שפתותיך כמדובר א"כ מאד צריך לשמור פיך ולשונך ומדברך דבורים היוצאים יהיה נאוה רק דברי זכות ודו"ק:
14
ט״ושני שדיך כשני עפרים תאומי צביה הרועים בשושנים ופירש"י שני שדיך המניקים אותך זה משה ואהרן הרועים את צאנם בשושנה ומדריכים אותם בדרך נוחה וישרה להבין הענין עיין בדרוש פסח שם הרחבנו ביאור איך יציאת מצרים תחתון תולה ביצ"מ העליונה כל התורה בכלל ומצותיה והמועדים אשר דבר משה לבני ישראל הכל תולה ביצ"מ עליונה והשתלשלות המצרים עד עולם עשיה להיות מיצר רע לעומת מיצר הקדושה ובהעדר זאת לא נתן לנו את התורה שיקבל שעשועים מעם קרובו ישראל כיון שאין בחינת רע בעולם וכבר נודע מספרים כמו שיש התחלקות הגבולים גבול הקדושה וגבול הרשע כמו כן בגבול הקדושה גופא מוכרח להיות ג"כ שתי בחינות אל חסד וגבורה מדות שונות זה מזה והכל בחכמה עשה כי כן גזרה חכמתו לקבל עם קרובו ישראל תוספת תענוג שמגיע אליו יתברך מפרטות דעות כל אחד ואחד מישראל שאין דעתם דומה זה לזה וכל איש הישראלי עובד אותו יתברך לערך מדתו ועוצם הכרתו אם במדות האהבה או יראה וכדומה לערך אחיזת נשמתו במדות הקדושים והם הם העושין רצונו של מקום לבריאת העולמות כמוזכר למעלה בדרוש של פסח בשם המגיד זללה"ה בגלל אבות שעשו רצונך כלומר הם עשו רצונך לברוא העולם בשבילם וכשרון צדקותם ע"ש וזהו שני שדיך ופירש"י המניקין אותך זה משה ואהרן ידוע עבודת אהרן בכהונה גדולה מדת החשד ומשה רבינו בחי' לוי מדת גבורה שני שדים אלו תואמי צביה משמעו לשון רצון כלומר שתי מדותיה בחינת חו"ג מתאימים ומשלימים רצונו יתברך בבריאת עולמות באמצעות התחלקות מדותם ועובדותיהם התולה במדותיהם השונים זה מזה ניתוסף אצלו ית' תוספת תענוג והן המה מניקים ומשפיעים לרעות את צאנם צאן ישראל הרועים בשושנים לשון שינוי כלומר מדריכים אותם בדרך נוחה וישרה כל אחד ואחד יאחז דרכו לילך בדרך המלך לערך מדתו ואחיזת נשמתו וזה עצם התענוג שצפה הקב"ה לקבל מכם ישראל שאין דעתם דומה זה לזה ונמצא כל או"א מישראל גורם בחינת תענוג פרטי אליו יתברך ודוק:
15
ט״זאתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבאי ר"ת "אתי "מלבנון "תבאי אמ"ת להבין ע"ד דאיתא בכוונת "תהלה לדוד ע"ה בגי' אמת לחתום את המלכות בחותם אמת ודבריו עמוקים ומי יכול לעמוד על סודו ונתבאר לנו באורך במקום אחר ותוכן הדברים החיוב מוטל על כל אחד מישראל הרוצה לגשת אל עבודת הקודש זו תפלה טרם הוציא דבור לפני אלהים יראה לקשור הקול והדיבור אל קדימת המחשבה ואז נקרא דבור והדיבור אמת ואם לאו נקרא לשון רמי"ה רם י"ה הסתלקות החכמה ובינה ב' אותיות י"ה מקולו דבור המורים שתי אותיות ו"ה ועושה פירוד בין הדבקים ובמה נאות לאדם לבוא למדריגה מעולה כזה כי אם בהקדם לו טרם בואו לעסוק בתורה ותפלה בעוסקו בצרכיותיו הגשמיות גם שם ידבק פנימיות מחשבתו אליו יתברך והכתוב רומז יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך ירצה להורות דרך שלא ייגע אדם א"ע לרדוף אחרי מותרות להרבות הון מהבל ויאבד טובה הרבה שהיה יכול להרוויח בטוב הצפון לצדיקים וזהו יגיע כפיך שאתה מייגע א"ע במזונות צרכי ביתך עכ"פ אל תרדוף אחר מותרות כ"א די סיפוקך להיות לך מה לאכול להשיב נפש לקיום הגוף בעשותך ככה אשריך וטוב לך אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב ליהנות מרב טוב הצפון לצדיקים וזאת תורת האדם אפי' בהשתדלות ההכרח שבלתי אפשרי זולתו גם שם יעשה בתחתון וירמוז בעליון להעלות התפשטות אותיות התורה ונ"ק המלובשים במדריגות הנמוכים הן המה איברי השכינה השוכנת שם להחיותם וחובת גברא לבלתי תת התפשטות עד לקליפות כ"א תיכף שרואה ומשיג שיש שם אותיות התורה ונ"ק יעלה ויגביה לשורשו והיינו בלוקח לעצמו רמיזא דחכמתא ומעורר לבו בקרבו להוציא דבור לפני אלהים בתורה ותפלה והיינו האותיות שראה והשיג בעוסקו בצורכי גופו יחתום אותם לבלתי יתפשטו בחצונים כ"א יעשה עמהם צירופי תיבות בתפלה וזה נקרא חיתם את המלכות הן המה אברי השכינה השוכנת בכללות המדריגה חותם אותם ומעלם ומגביהם לשורשם אשר היה שם אהלם בתחלה ותועלתו גדולה בהוציא דבור של תורה ותפלה מוציא אותיות שלימות מלאים כל טוב מקדימת המחשבה כאשר ביארנו למעלה רמז ובחרושת אבן למלאות פי' חרשת משמעו לשון מחשבה החורשת תמיד בלתי הפסק ומזהירו הכתוב לקשט מחשבותיו וכל רעיון לבו ומחשבתו כ"א אבן למלאות איך להכניס מלוי והארה באותיות הנקרא אבנים מקדימת המחשבה ואיתא בזוהר שדרש ע"פ אתי מלבנון כלה קול מדבר לדבור אתי תוליך מלבנון מלובן עליון כלה מורה לבחינת הדבור אתי מלבנון תבואי להורות שאל יהיה פירוד בין שני אותיות י"ה משני אותיות ו"ה רק להמשיך הקול והדבור ממש שוה מלובן עליון וראה גם ראה האיך שהעמיק רש"י בדברי קדשו אתי מלבנון תבואי כשתגלו מלבנון זה המורה לובן עליון קדימת המחשבה אתי תבואי ממש שוה ולא כתיב אתי ללבנון תבואי לומר משעת יציאתכם מכאן עד שעת ביאתכם כאן אני עמכם בכל אשר תצאו ותבואו אני עמכם רמז לקדמת המחשבה עם הקול ודבור ואם לאו לשונו לשון רמי"ה רם י"ה לא דבור אמת ומעתה אם עיני שכל לך תשכיל לדעת מאמרם ז"ל כל האומר תהלה לדוד שלשה פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב ולכאורה מינדע בעי ולאיזה כיוון בחרו דוקא בתהלה לדוד מכל תפלות דוד בן ישי וע"פ דברינו הנאמרים באמת יתפרש שפיר שהעמיקו בדבריהם לשלול אמירה להדיוט האומר דבוריו משפה ולחוץ ומחשבותיו משוטטים בהבלי עולם בודאי אפילו אמר יאמר מאה פעמים ביום תהלה לדוד כו' תועלתו מעט אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם למרום כ"א ע"ד דאיתא בכוונת תהלה בגימטריא אמ"ת עם הכולל לחתום את המלכות בחינת הדבור כידוע מלשון כנוי לעולם הדבור לחתום פרטי דיבוריו אפילו בעוסקו בצרכי גופו בחותם אמת כמבואר ואז תפלתי עולה יפה גם כן לחתום את הדיבור בחותם אמת להיות הקול ודבור מקושר בקשר אמיץ וחזק להחכמה ובינה וזה נקרא דבור של אמת ולא לשון רמיה כנזכר ואתה תחזה ביאור הכתוב אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי כדברי הזוהר קול מדבר לדבור כנזכר להוציא דבור של אמת לפני אלהים באותיות מלאים כל טוב מהארה עליונה וזהו הרמז אמ"ת נוטריקון "אתי "מלבנון "תבואי להורות האמור לחתום את הדבור הכינוי לכלה הכלולה בחי' דבור בחותם אמ"ת כמדובר ותעלה תפלתו לנחת לפניו יתברך אמן סלה:
16
י״זלבבתני אחותי כלה לבבתני באחת מעיניך באחד ענק מצורוניך ופירש"י לבבתני משכת את לבי אליך כו' וכן באחת ענק מצורוניך באחת מרבידי ענקי קשוטיך הם תכשיטי מצוה שישראל מצויינים בהם. ויש לפרש כי הנה יש ב' בחינת עינים חוש ראות הגשמי וגם יש זכות הראות וכן בחוש השמע יש גם כן שני בחינת חוש השמע הגשמי שאינו יכול לשמוע כי אם בפשוט ואותן האנשים המקדשים ומטהרים פרטי חושיהם אל הבורא ב"ה כחם יפה לשמוע באזניהם הגשמים אפילו מדבר איש אל רעהו מענייני משא ומתן שומעים בהם דברי תורה ומוסר ועיין למעלה שביארנו מאמר נעים זמירות ישראל. אזנים כרית לי ופירש"י ז"ל עשית אותם חלולים לשמוע בהם דברי תורה ולכאורה למה הוציא את עצמו מן הכלל לומר אזנים כרית לי דייקא לשלול זולתו ומי האיש שלא יהיה לו אזנים חלולים כמוהו כמוהם כולם שוים לטובה ואפילו קטן שבקטנים יש לו אזנים חלולים ותוכן הדברים כי רבות בני עמינו כאשר ניסה דבר אליהם לשמוע נשארה שקוע לשם ונעדר מהם החכמה והמדע ליתן עצות לנפשם לעבוד עבודתם גם עם אלו הדבורים כי אין לך דבור בעולם שלא יהא שם אותיות התורה וקול קורא בדבור המון עם פנו דרך לה' כמוזכר אמנם להיותם נעדרים מהשכיל אוטם אזנם סבת פרידתם מדביקותם אל הבורא לאפוקי רבים וגם שלמים אשר חכמת אלהים בקרבם ויראת אלהים נגד פניהם תמיד אזניהם חלולים לשמוע בהם רק דברי תורה ולזה רמז דוד המלך עליו השלום ללמד לאדם דעת לעשות כמעשהו ואמר על בחינתו אזנים כרית לי וכדברי רש"י עשית אותם חלולים ירצה אזנים רוחנים כרית לי בתוך אזנים הגשמיים ובאוזן הגשמי שומע דבורים הפשוטים ובאזנים החלולים הרוחנים שומע בהם דברי תורה אפילו מדבורי המון עם ושפיר אמר אזנים כרית לי דייקא כי לא כל אדם זוכה לזה כי אם אחר השתדלות רב ומקדש את פרטי חושיו אליו יתברך והנה מזה ידמה המשכיל שאר החושים חוש הראות עניינו ג"כ ע"ד הנזכר יש שני בחינות וכבר ביארנו למעלה מה שאמר הנביא שאו מרום עיניכם וכו' ע"ש ותוכן הדברים שהוכיח על פניהם שישאו ויגביהו יהו בחינת עיוניהם לבלתי יסתכלו בגשמיות הדברים כי אם אלהות המלובש בכלל המדרגות כולם שבאו לכלל בריאה בכולם יש אותיות התורה ונ"ק כי באורייתא אם אסתכל קב"ה וברא עלמא ממילא מוכרח להיות אותיות התורה בכל דבר בעולם המושכים להם חיות ולזה בא הנביא לצוותם ולהזהירם בטוב אל כל מקום שיתנו עיניהם לראות ישאו בחינת עיונם היינו לבלתי יסתכלו כי אם על דברים הרמים אלהות המלובש שם וזהו שאו מרום עיניכם כמדובר ובעצה יגיד הנביא לבלתי יתנו בני ישראל רפיון בעבודת הבורא להיות האדם מוכרח במעשיו הגשמיות לאכול ולשתות ושאר פרטי צרכי הגוף שבלתי אפשרי זולתם המוכרח לקיום הגוף ולפעמים יצא האדם לפעלו ולעבודתו עכ"ז יהיה לבו נכון עמו לבלתי ירפה את עצמו עם פנימיות מחשבתו מדביקות הבורא ב"ה באופן המבואר ונוסף עוד תועלת גדול לזכי הראות כי מי שטח מראות עיניו התלבשות אלהות כ"א רואה הפשוט בגשמיותם יכול לבוא לידי עבירה ח"ו בהסתכלו על מקום מגונה וכיעור בלא מתכוין כי אין זה ברשותו של אדם ונשאר שקוע לשם כיון שנבער מדעת קונו ליתן עצות לנפשו שלא לחנם אירע לו כזה הלא הכל בהשגחה פרטיות מאתו ית' ובכוונה לאיזה תועלת נפשו נזדמן לו כזה לתקן עניינו והוא בכסילותו כיון שטח עיניו מראות מקלקל במקום שהיה לו לתקן ואדרבא יוכל לבא לידי עבירה ח"ו לאפוקי אנשים אשר עיני שכל להם גם שמתרמי להם בלתי מתכוין לראות איזה דבר כיעור ומגונה רואים בזכות ראותם רק אלהות המלובש שם ולפעמים לתקן מזה את אשר חטאו על נפשם ויוכלו לדעת ולהשכיל מדה כנגד מדה ממקריותם ופגעים הקורה להם כאשר ביארנו מזה בכמה מקומות ובזה תולה בנין קומת השכינה וקשוטיה התולה בהתעוררות התחתונים. ומעתה נחזור לענין לבבתני אחותי כלה וכדברי רש"י ז"ל משכת את לבי אליך ירצה להיות לבי ונפשי דבוקה ברוממותך בכל שעה ורגע כמדובר בלתי שום הפסק אמנם יאמר נא ישראל שהיא מהנמנע כי הרבה מונעים וסבות יש בעולם המערבבים ומבלבלים מחשבות אדם מסבת מקרי ופגעי הזמנים והסתכלות לפעמים בלתי מתכוון על דבר מכוער וכדומה ואיך יכול להיות תמיד במדריגה כזה ע"ז גמר אומר ובעצה יגיד במה נאות לו לאדם לבא למדריגה מעולה וגבוה כזה היינו לבבתני באחת מעיניך כלומר אמת הוא שמשכת את לבי אליך ובלתי אפשרי כי אם באחת מעיניך אחת משתי אלה בחינת עינים המדובר היינו לראות ולהסתכל בחוש עין הגשמי הדבר כפשוטה ובפנימיות מחשבתו יתן עינו למרום לראות רוחניות המלובש שם מאותיות התורה ונצוצות קדושות הם אברי השכינה השוכנת בכללות המדריגות כלם ונתפשט מרום המעלות והראה לו הקדוש ב"ה ככה בכדי שגם משם יעלה ויגביה אברי השכינה בהסתכלו בעין השכל ושיעור הכתוב לבבתני משכת את לבי אליך ובמה באחת מעיניך היינו בעין הרוחני ולא בעין הגשמי באחד ענק מצורוניך כלומר ובזה נאות לו לעשות בחינת קשוטין לשכינה. ולזה העמיק רש"י בדברי קדשו באחת מרבידי ענקי קשוטיך הם תכשיטי מצוה שישראל מצויינין בה אשר כחם יפה לעשות אפילו ממדריגות כאלו ענקי קשוטין הם תכשיטי מצוה כנזכר ודוק ותבין:
17
י״חשלחיך פרדס רמונים עם פרי מגדים כפרים עם נרדים ופירש"י שלחיך ארץ יבשה קרויה בית השלחין וצריך להשקותה תמיד ושדה בית הבעל יפה הימנה וכאן קילס יובש שלחייך הרי הן מלאין כל טוב כפרדס רמונים וטרם נבא לביאור נקדים משנה דאבות. הוא היה אומר אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד נראה בכאן בא התנא להעיר לבות בני אדם גם בני איש יחד עשיר ואביון להוכיח על פניהם אהבת איש לרעהו לבל יתפרדו איש מאחיו בשנאה הטמונה בלב כאשר נתרבה עתה בעונינו הרבים שכיח זה ביותר ואם אפשר לו לדון את חבירו לכף חובה אפילו עונש נפש אינו רואה חובה לעצמו לאשום את נפשו על גנות רוע מדותיו בעשות ככה ואדרבא שמחת הכסיל זה עושה כאלו אין רואה ואין שומע לומר שפתינו אתנו מי אדון לנו וכאשר עינינו הרואות רבים הם המתפרצים ולא ידעו עשות נכוחה ועון השנאה צפונה וטמונה ודן ידין איש את רעהו בפניו ושלא בפניו בשוט לשונם ומורא לא יעלה על ראשם שיעטו כמעיל בשתם אפי' אם האמת אתם לדון את אשר הרבה לפשוע נגדם עכ"ז מי יודע בזרעו אחריו אפשר בנים יולדו להם צדיקים וחכמים ונמצא מחייבים את ראשם למלכות ומי לנו גדול ממשה רבינו עליו השלום בהרגו את המצרי הסכיל עשות ונתחייב גלות הגם שרבותינו ז"ל נתעוררו ודרשו על פסוק ויפן כה וכה וירא כי אין איש עתיד לצאת ממנו שיתגייר ולכן הרגו כאלו אין שום חטא בא על ידי הריגת המצרי עכ"ז מצינו להאר"י זלה"ה וז"ל משה הרג המצרי קודם זמנו יחטא בזה ונתחייב גלות כמ"ש ושמתי לך מקום אשר ינוס שמ"ה אותיות מש"ה עכ"ל ואיך לא יחרדו ויפחדו וירתעו לאחוריהם אנשים פחותי ערך כערכינו המלאים מלא בושה וכלימה ומכף רגל עד הראש אין בהם מתום ועכ"ז מלא לבי איש את רעהו לחוב בפניו ושלא בפניו ואפי' על פרוטה אחת ונוסף וע"ז אפילו נדמה לו שהאמת אתו אשר הרע לו לקחת נפשו וממונו על כל פנים אל תהי דן אותו לבדו כי את כל אשר לו ובניו ובני בניו אתו והם לא הרעו לעשות כלום ואם האיש מש"ר עליו השלום אשר עינים לו לראות למרחוק שאין עתיד לצאת מן המצרי שום זרע על כל זה נתחייב גלות פשיטא וקל וחומר בן קל וחומר פחותי ערך כמונו למלאות לבינו להרע לאחינו כי אם אדרבא ואדרבא כל מה שאפשר לצדד ולמצא איזה זכות מצוה רבה לדחות מעליו בשתי ידים את השנאה ולהגדיל את האהבה. מול דברינו אלה בא התנא להזהיר אל תהי דן יחידי כלומר שום אדם מישראל אסור לך לדון אותו יחידי ומאד מאד הוי מתבונן בשכלך מה אתה גורם כי לא לו לבדו אתה דן ומדמה בנפשך שאתה רק אותו יחידי דן והטעות נגד פניך כי באמת גם לו וגם לזרעו אחריו עד דור דורות המה צועקים ותעל שועתם אל האלהים ולזה גמר התנא בדבריו שאין דן יחידי אלא אחד ומיוחד הוא הקדוש ברוך הוא לו נאה ויאה לדון את האדם יחידי כי עיני ה' המה משוטטים לראות למרחוק את העתיד לצאת ממנו ומבני בניו אחריו ולא אתה ולכן הזהר והשמר ולא יעלה על הלב לעולם ועתה נחזור לענין שלחיך פרדס רמונים. כי אנו מצינו שהצדיקים נקראים שופר ונראה לתת טעם לשבח למה נקרא הצדיק שופר עש"ה שם האחת שפרה ושם השנית פועה שם האחת שפרה על שם שמשפרת את הולד והיינו הצדיק הוא המשפר ומיפה את מי שאין בו דעה והרי הוא כעולל ויונק המלוכלך ומתועב מעונות שדש בעקביו ולא ידע לכת יושר כיון שנבער מדעת קונו בא הצדיק ומשפר ומיפה אותו מכל לכלוך וצואה ושופר רומז לבינה עולם התשובה גם כן מטעם שהיא האם הרוחצת צואת בניה וימין פשוטה לקבל שבים ומי שרוצה לגשת אל העבודה פנימה להזהיר ולצוות את בני ישראל לקרב לבות בני האדם אל הבורא ב"ה מחויב לקנות בעצמו בחינה זאת למצוא לכל אחד ואחד מישראל צד זכות וטובה ואזי יתכן לו לקרב לבות בני אדם לתורה ועבודה ויש לכנותו בשם שופר על שם שמשפר את הולד כמדובר ואפשר לרמוז בכתוב "שלחיך "פרדס "רמונים ר"ת שפר להורות את האמור מי שרוצה לשפר לבות בני אדם לקרבם אל התורה ועבודה חובת גברא לקנות בעצמו זאת המדה המעולה לראות רק זכות וטובת לישראל וזהו 'שלחיך 'פרדס 'רמונים ופירש"י ארץ יבשה קרויה בית השלחין וצריך להשקותה תמיד כנוי לפחותי הערך ההולכים בחושך ואין נוגה להם ולא טעמו עדיין מאורות התורה המה מכונים בשם ארץ יבשה הצריכים להשקותם תמיד מימיו של תורה להאיר להם דרך אשר ישכון אור ולכן רומז בדבריו ושדה בית הבעל יפה הימנה בודאי מי שהוא שדה בית הבעל רומז לבעל תורה ויש לו אחיזה בשדה של חקל תפוחין בודאי יפה ויפה הימנה של בית השלחין שלא ראו עדיין מאורות מימיהם וגמר אומר בדברי רש"י וכאן קילס יובש שלחייך הרי הן מלאים כל טוב כפרדס רמונים והכוונה כאשר חכמים הגידו על פסוק כפלח הרמון רקתך אפילו ריקנים שבך מלאים מצות כרמון כל זה צריך איש הנלבב המכונה בשם שופר למצוא רק דברי זכות אפילו להריקנים שבישראל אל יתנו עיניהם להרע כי אם להטיב ולזכות כאלו נתנו ריח טוב מכל מיני בשמים ואז נאות לו לכנותו בשם שופר לשפר מעשיהם הנלוים אליו באמת וכזה אפשר לרמוז אשר חכמים הגידו על היצר הרע לצדיקים נדמה להם כהר ולרשעים נדמה להם כחוט השערה ירצה לצדיקים התמימים במעשיהם כנרמז למעלה נדמה להם כל אחד ואחד מישראל אפילו המנוצח מיצר הרע והוא קל שבקלים והרבה לעשות רע על כל זה לרוב צדקותם וצד תמותם עומדת להם לראות רק דברי זכות וזה נרמז בתיבת כה"ר נוטריקון "כפלח "הרמון "רקתך אפילו הריקנים נדמה בעיניהם כאלו הם מלאים מצות כרמון ואינם מסתכלין על צד הרע הוא היצר הרע כי אם אדרבא היצר הרע נדמה להם כהר כמדובר ולהיפך פך לרשעים שאינם מצדדים למצוא בכל אחד ואחד מישראל איזה זכות כי אפילו פושעי ישראל מלאים מצות כרמון מחליפין טוב ברע אינם נותנין עיניהם להסתכל כ"א איזה חובה ואפילו נדנוד עבירה גדולה בעיניו להתפאר בקלון חבירו וכדומה מגנות רוע המדות וזהו מכת הרשעים ונדמה להם כל או"א מישראל רק כחוט השערה היינו צד הזכות ממעשי מצותיו ולימוד תורה ותפלה זה מקטין ונותן גרעון בצד הטובה כאלו רק כחוט השערה וכל מה שאפשר לו למצוא איזה חובה הוא גדולה ורבה לפניו וכבר רמזנו בפתיחת דברינו מה שהזהיר התנא אל תהי דן את אדם מישראל יחידי שאין דן יחידי אלא אחד יחיד ומיוחד אמן סלה עיניו כיונים על אפיקי מים רוחצות בחלב יושבות על מלאת ופירש"י נאות כעיני יונים וכן מקלס המשורר עיני דודי כשהוא מביט על אפיקי מים דומות לנוי עיני יונים הכוונה כי הנה כתיב עיני ה' אל צדיקים ואזניו אל שועתם ולכאורה איך הורשה לנו לכנות אליו ית' עינים גשמים ואזנים הלא אסור לכנות אפילו ציור אות ונקודה ופשיטא תמונת אברים והנכון להיות שתכלית הבריאה ישראל עלו במחשבה להבראות בכדי שיתפשט אלהותו ואדנותו ית' לכן דברה תורה בלשון בני אדם לשבר האוזן מה שיכול לשמוע והעין לראות ולהיות האדם הוא עיקר הממשיך עליו השגחתו ית' לראות אליו בעין חמלה וכן הצדיקים האמיתים שהקב"ה מתאוה לתפלתם ובאדם הגשמי כלי האוזן מוכן לשמוע דברי תורה וכלי העין מוכן לראות לכן אנו מכנים השגחתו ית' המשגיח לרחם על בריותיו ובחי' מה ששומע תפלתן של צדיקים בשם אוזן ועין הגם שאין לתאר אצלו יתברך כלי אוזן ועין על כל זה מפאת המקבלים הם הצדיקים הממשיכין על עצמם שתי אלה אלו אנו מכנים תואר כלי הראות והשמע מצידם ולזה רומז הכתוב עיני ה' כלומר מה שאנו מכנים ומתארים אצלו יתברך עיני ה' הוא רק מפאת הצדיקים הממשיכין עליהם להשגיח עליהם בעין חמלה וכן מה שאנו מכנים לומר אזני ה' הוא מצד הצדיקים המכינים א"ע לקראת אלהים בתפלה וממשיכין עליהם שהקב"ה ישמע תפלתם ולכן מכנים אליו ית' אזנים מצד הצדיקים ולא מצד עצמותו חלילה וחס לומר ככה כי אם להיות באדם הגשמי שתי כלים אלו עינים ואזנים מוכנים לראות ולשמוע מתארים ג"כ בבורא עולם בכדי לשבר האוזן מה שיכולה לשמוע ומבשרי אחזה אלוה והנשמע מהנ"ל שהכל תולה בהתעוררות התחתונים ככה מעוררים למעלה לתאר אליו יתברך תואר לראות אם לטובה או להפכו ומעתה תבין הפסוק עיניו של הקב"ה כיונים כינוי לעם הישראלי המכונים בשם יונים על אפיקי מים כנוי לחסדים כשרוצה להשגיח מכללא דרחמנא לרחם עם קרובו להשפיע להם מברכה עליונה תולה בהתעוררות התחתונים עם הקדוש הנקראים יונים ע"ד הנזכר עיני ה' אל צדיקים ולזה העמיק רש"י בדבריו הקדושים נאות כעיני יונים כלומר אם הם נאים ומקושטים בכשרון מעשיהם הטובים ככה ממשיכין עליהם עיני דודים להביט להם בעין חמלה וזהו עיני דודי כשהוא מביט על אפיקי מים להשפיע להם מחסדיו המכונים למים דומות לנוי עיני יונים כי מצידנו מתוארים אצלו יתברך כלי עינים ואזנים הכל בשבילנו כנזכר:
18
י״טרוחצות בחלב יושבות על מלאת ופירש"י כמו אבני מלואים ומלאת בו מלואת אבן הכוונה כי הנה בודאי כשתחתונים מיישרים עובדותיהם ומתמידים בעבודתם יומם ולילה לעורר לבם בקרבם אל התורה ותפלה ממאור התורה אזי מה טוב ונעים אכן בהתרפם ומתרשלים מעבודת הבורא כבר זכרנו ודברנו מזה למעלה כמה פעמים הקב"ה שולח להם מעיקים ומפגעי הזמנים לדוחקם אל עבודתו בע"כ וכמוזכר במגילת אסתר שישן חוחים לעבדו ביראה וגם למעלה בענין כשושנה בין החוחים ואזי מטיבים בע"כ את מעשיהם ומעוררים את לבם להוציא דבור לפני אלהים להמשיך עליהם עיניו יתברך להשגיח בעין חמלה וזהו רוחצת עיני דודי בחלב נוטריקון "חוחים "לעבדו "ביראה ובסיבת החוחים רוחצת כ"י את עיניו להשגיח מכללא דרחמנא יושבת על מלאות משמעו לשון המתנה ועכבה כמו וישבו בקדש כלומר הקב"ה יושב ומצפה מתי יבאו בני ישראל להוציא דבור לפניו בתפלה באותיות מילואים מקדימת המחשבה בדו"ר וזהו יושבת על מלאות ולכן מביא רש"י כמו אבני מילואים האותיות נקראים אבני מלואים כמבואר לנו ודו"ק:
19
כ׳לחייו כערוגת הבושם מגדלות מרקחים ופירש"י מגדלות מרקחים מגדלים של מרקחים גדולי בשמים שמפטמים אותם מעשה רוקח ונראה לפרש אשר חכמים הגידו על פסוק משה ידבר והאלהים יעננו בקול ונתעוררו בקולו של משה וצריך להבין דבריהם הכוונה משה המשיך את התורה מבחינת קול לבחי' דבור והם הנה עשרת הדברות אמנם יאמר נא ישראל שבלתי אפשרי להיות אדם יכול להשיג רוממות אלהותו יתברך וסודותיו הנפלאים והנוראים כ"א בבחי' מחודשות ע"י מה שמחדשין בתורה והמאור שבה נתגלה באמצעות נשמות הצדיקים המחדשין רזין דאורייתא בכל דור ודור כפי הצורך אליהם ולעם הנלוים וסרים למשמעתם מוזהרים בטוב גם כן הכל באמצעות הצרופים שמחדשים בתורה ולכאורה כיון שמשה רבינו המשיך את התורה מקול לבחי' הדבור ודבר המלך אין להשיב כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד ולזה רמזו בדבריהם והאלהים יעננו בקול בקולו של משה כלומר כמו אז גם עתה מי שיש בו מדעת קונו נקרא משה על דרך משה שפיר קאמרת כלומר חיבה יתירה נודעת להם מגודל חסדו יתברך ענה למשה ככחו אז וגם עתה צדיקי הדור יענהו בקול כלומר נותן לו לב שומע להחזיר את בחינת הדיבור לבחי' קול כפי הצורך אז באותו הדור לענין העבודה כפי העת והזמן ומזה הקול יכול לצרף צירופים מחודשים ומזה נולד תענוגים מחודשים אליו יתברך ג"כ וכבר זכרנו למעלה בענין מה שאמר רשב"י אורייתא אורייתא מה אומר לגבך שעשועין דמרך אנת אילת אהבים ויעלת חן אלת דדיה ירווך בכל עת וכדברי חז"ל למה נקרא התורה בשם דד מה הדד הזה כל זמן שהתינוק ממשמש בה טועם טעם חלב תורתינו הקדושה נמשלה גם כן כמו הדד כל זמן שהאדם לומד וממשמש בה טועם טעם חדש וגם חכמים הגידו אילה זו רחמה צר וכל שעה חביבה על בעלה כשעה ראשונה התורה נמשלה גם כן לבחינת אילה כל זמן שאדם מחדש חידושין חביבה עליו כשעה ראשונה כאלו היום ניתנה בסיני והנה השכל נותן אם נתן הקדוש ברוך הוא את התורה בפרטי התגלותה העתידה להיות ושום אדם לא יכול להשיג צירופים מחדש לעבודת הבורא עם בחינת התעוררות מחודשות לא הגיע אליו יתברך גם כן רבוי תענוגים מחודשים כמו עתה כי ידוע תענוג תמידי אינו תענוג ובאמת היה כבוד ה' לברוא העולם כי אם ישמח ה' במעשיו והשעשועים ושמחה שצפה לקבל מעם קרובו ישראל וישמח לקראת הפקחים אשר כחם יפה להשיג צרופים בתורה ודדיה ירוו אותם בכל עת ועת לערך פרטי חלקי העתים כמו כן יתקשרו ג"כ הבינה לעתים לעבוד עבודתם הכל על פי התורה וזה הגורם צמצום מדותיו והשתלשלות התורה קדושה אשר ממקום קדוש יהלך ולא גלה אלהותו באמצעות מאור התורה בפעם א' כ"א מעט קול השופר הולך מעת נתינתה עד ביאת הגואל נותן עוד את התורה לכן אנו מברכים ברכת התורה לשון הוה שהוא לא נפסק ונותן עוד לערך הכנת המקבלים וזכות גופם וכל עת וזמן שרואה המשכיל שבחינת העבודה נופלת אצלו אל הזקנה ממציא טעם חדש בתורה להחיות נפשו לעבוד עבודת הקודש בהתעוררות שמחה ותענוג מחדש וזהו דדיה ירווך בכל עת וחכמינו ז"ל נתעוררו למה נקרא התורה תושיה שמתשת כחו של אדם ויש להבין הלא מצינו היפוך הדברים ואנו אומרים בכל יום כי הוא חיינו ואורך ימינו והתורה מושכת חיות בכללות העולמות עליונים ותחתונים ופרטי הנבראים ובה אסתכל קודשא ברוך הוא וברא עלמא והוא כלי אומנתו של הבורא ברוך הוא ואיך יתכן לכנות את התורה תושיה שמתשת כחו של אדם והנראה כי באמת מצדו יתברך אין שום תפיסה במאור התורה מצד דקותה ובהירותה אכן כשעלה ברצונו הפשוט להטיב לנבראיו ולגלות עוצם בהירות התורה בזה העולם הגשמי הוכרח להלביש את תורתינו הקדושה במ"ט פנים בכדי שיוכל האוזן לשמוע והפה לדבר כאשר נתבאר לנו למעלה פירוש הפסוק ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו כלומר שהקב"ה מגודל טובו דבר בהירות התורה והלביש אותה פנים אל פנים עד מ"ט פנים פנים שונים לתורה שנעשה בחינת ספורים כאשר ידבר איש אל רעהו מענייני ספורים גשמיים ונמצא צמצם הקב"ה את כחו הגדול לערך הכרת הישראלים וזהו למה נקרא התורה תושיה שמתשת כחה של אדם היינו אדם עליון היושב על הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה שאינו יוכל להראות כחו הגדול ואורות הבהירים כפי דקותו ורוממותו הכל בשביל חומריות גופות הנבראים כ"א בהגלות מעט והכל בשביל תוספת מרובה התענוג והשעשועים שצפה לקבל מהצדיקי' מחדש בכל דור ודור שמחדשין חדושין בתורה כנאמר לעיל ועתה נחזור לענין לחייו כערוגת הבושם והכוונה כי נודע ריבוי בשמים השינויים בטעמם וריח כשמפטמים מעשה רוקח בתערובות מינים הרבה נולד ריבוי טעמים שונים מחודשים וכל תערובות בשמים קרוי מרקחת למשיב לב כי כל בושם בפ"ע הוא טעם אחד כפי טבעו וריחו המיוחד לו בטבעו וכשמצטרפים שתי טעמים יחד אזי נולד עוד טעם חדש באמצעות תערובתם אשר עדיין לא היה לעולמים טרם תערובתם והנה לחייו כינוי לתורה הקדושה שני לוחות מצומדות כמו דאיתא בתיו"ט במשניות נמשלה לוחות התורה לערוגות הבושם מגדלות מרחקים כלומר התורה מגדלת כמה מיני תענוגים על ידי צרופים למשיב לב הוא הקב"ה שנקרא לב נולד לו רבוי תענוגים מבחינת רבוי הצירופים כמו שמפטמים הבשמים מעשה רוקח נעשה ונולד טעמים וריחים חדשים אשר לא היו לעולמים כמו כן נולד טעם חדש כשממשמש בה נולד לו תענוג חדש בצירופי אותיות ותיבות וזה הנרמז בדבריהם אילה רחמה צר ר"ל השתלשלות והתפשטות התורה המכונה בשם אילה לא היה ע"י מדת החסד שדרכו להתפשט בלי גבול וערך כמים הנגרים ומדת החסד כנוי בשם רחמנות ובאמת כלפי דברינו הנאמרים באמת בלתי אפשרי להיות התגלות התורה בזה העולם כ"א מעט מעט וקול השופר הולך וחזק עוד עד ביאת הגואל כמדובר בשביל התענוג שעלה ברצונו לקבל מעם קרובו ישראל בכל דור ודור לערך בחינת צירופיהם וכמוזכר והאלהים יעננו בקול בקולו של משה וזהו אילה רחמה צר היינו בחינת רחמנות שהוא מדות ההתפשטות היה צר בעת הנתינה בצמצום מעט מעט ולמה עשה כך הבורא ב"ה אשר בידו לעשות כרצונו ולזה גמרו אומר בכדי שבכל שעה ושעה חביבה כשעה ראשונה ועולה לכאן ולכאן דהיינו בשביל תענוגו יתברך החביב עליו רבוי הצירופים מחודשים של הצדיקים אשר בכל דור ודור וגם באדם התחתון כשנופלת אצלו העבודה לבחי' זקנה ממשמש בתורה ומוצא בה טעם חדש להתעוררות עבודתו וחביבה עליו כשעה ראשונה והבן הענין הנאמר ותמצא מרגוע לנפשך בעניני עבודתך:
20
כ״אשררך אגן הסהר אל יחסר המזג בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים להבין הענין כי הנה בדרך כלל כולנו כאיש אחד נחנו מתפללין תפלה שתקנו לנו אנשי כנסת הגדולה והדפסנו עתה סידורים עם אותן התפלות וממילא בנקל הוא לכל אדם מישראל להוציא דבור לפני אלהים ולהשפיך שיחו בתפלה ותחנונים כמו שמסודרין לפניו בתוך הסידור אמנם מהראוי שכל איש הישראלי יתן אל לבו להתבונן בשכלו מאין לקחו אנשי כנסת הגדולה אותן האותיות וסדרו וצרפו צירופי תיבות וכן מצינו דוד המלך ע"ה עשה וחבר ק"ן קפיטל תהלים שלא פעל ועשה ככה זולתו בעולם כ"א רוב צדקתו וחכמתו עמדה לעוצם הכרתו והשגתו את הבורא ב"ה בהתלבשות אותיותיו החזיר אותן האותיות לשורשם ועשה עמם צירופים בזמירותיו ותשבחותיו ע"ד משל כשהשיג את הבורא ב"ה בהתלבשות אות א אזי לקח אותו האות והתחיל לשבח את הקב"ה בתיבת אשרי וכן כללות האותיות מאלף ועד תי"ו בכולם נהג א"פ בענין כזה כשהשיג בעוצם הכרתו אות {ציור} עשה צירוף ב' בכל יום וגו' וכן באות ב אמר צירוף גדול ה' ומהולל מאד וגו' והרואה יראה ויקח מוסר השכל לנהוג את עצמו בהאיך אנפין יקום קדם מלכא להשפיך שיחו בתפלה ותחנונים ידמה בנפשו כאלו אינו רואה לפניו שום צירופי אותיות ותיבות כ"א עתה בעת עומדו להתפלל חובת גברא עליו ללקוט אותיות לערך השגתו אותו יתברך באמצעות התלבשותו ולעשות עמהם צירופי תיבות בשירות ותשבחות כי לכוונה זאת הסתכל קודשא בריך הוא באורייתא וברא עלמא ממילא מוכרח להיות אותיות התורה בכל דבר בעולם שבאה לכלל בריאה ומסר זאת לעם קרובו ישראל בעוצם הכרתם וכחן יפה יש לאל ידם לעלות ולהגביה אותן האותיות לשורשם היינו בהיות להם זה השכל לחבר ולצרף עמהם שירות ותשבחות על דרך האמור עד"ז עשה ותיקן דוד המלך ע"ה ק"ן קפיטל תהלים ואנשי כנה"ג תיקנו וסידרו לנו את התפלות ועיין בדרוש מגילת רות פ"ה ויבא לשכב בקצה הערימה ותוכן הדברים דאיתא בזוהר בכל אתר שכיבה בנוקבא לאעלאה בה ציורא דכ"ב אתוון במלת וישכב צירוף י"ש כ"ב אותיות ובועז הוא היה צדיק יסוד עולם בדורו והחיוב מוטל עליו אז ביותר להעלות אותיות התורה שבכללות המדריגות ולכן כתיב אצלו ויבא הוא דייקא לשכב בקצה הערימה היינו לעשות צירופי תיבות מערמת האותיות שממתינין עד עת בא דבורו של צדיק לעשות מבחינת הערימה צרופי תיבות בשירות ותשבחות ובזה תולה היחוד לשכינה כדברי הזוהר בכל אתר שכיבה בנוקבא לאעלאה בה ציורא דכ"ב אותיות כמדובר מול זה רמז המשורר בדברי קדשו שררך אגן הסהר ופירש"י טבורך כאגן של מים צלולים והוא עשוי מאבני שיש וגו' וזה ריעותיה מקלסות אותה על שם מעשיה לומר הגונה את להתחבר עמנו הכוונה אנו בני ישראל משוררים בצירופי אותיות לעשות לשכינה בנין קומה בכשרון מעשינו הטובים ולזה העמיק רש"י ברוח קדשו טבורך כנוי לשכינה כאגן של מים צלולים הכנוי לשכליות גמר בדבריו והוא עשוי מאבני שיש מורים על בחינת אותיות הנקרא אבנים כידוע וזה ריעותיה הן המה בני ישראל מקלסות אותה על שם מעשיה כנ"ל לומר הגונה את להתחבר היינו בחינת היחוד עמנו אנו בכשרון פעולתינו גורמים ככה יחודים בעולמות עליונים ולזה גמר אומר בדבריו המשורר בטנך ערמת חטים ידוע חטה גימטרי' כ"ב אותיות התורה ובטן כינוי לשכינה השוכנת בכללות המדריגות כולם מרום התעלות עד הנמוכים שבמדריגות ואלו האותיות אינם כ"א כמו ערימה וצבור אותיות בלי צירופי תיבות כנזכר ואנו בני ישראל מעותדים בהכשר פעולותינו לעשות מאלו האותיות צירופי שירות ותשבחות כי זאת עיקר תורת האדם בתפלה ללקוט לעצמו אותיות לערך השגתו כמבואר ואם נעדר מחכמה הנ"ל אינו מוציא דבור לפני אלהים בשלמות כ"א הרגל לשונו נקוט כמו שנדפס לפניו בסדור וגם תפלתו תועבה וזאת עצה היעוצה שידמה בנפשו טרם פותח פיו להוציא דיבור כאלו ערימה וצבור אותיות מונחים לפניו ועושה צירופים מחדש ולזה צריך עיון ויישוב. רב ובעשות ככה מובטח. אני שתעלה תפלתו לרצון לפניו ויעשה רושם לגרום השפעה משפע וברכה עליונה בכל העולמות ואליו יגיע ג"כ ובזה יובן אשר חכמים הגידו בשכר שמשהין א"פ על הבטן הויין להם בנים זכרים לכיון האמור שמשהין א"ע מאוד בהתבוננות השכל על הבטן הכנוי לשכינה כנזכר בטנך ערימת חטים רק כמו. ערימה מצבור אותיות והמשכילים משהין א"ע ומתבוננים במעוז שכלם איך לעשות ולצרף מערמת האותיות צירופי תיבות כנזכר בודאי זוכין לבנים זכרים בנים של צדיקים מעשים טובים בחינת משפיעים כל טוב כנזכר ודוק כי נכון:
21
כ״בראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים ואיתא במדרש הראשים שבך חשובים לפני כאליהו שעלה בהר הכרמל ודלת ראשך אפי' הרשים שבך חשובים לפני כדניאל שנאמר ביה וילבישו אותו ארגוונא והענין תמוה ונקדים שאמר הנביא עד עשותו ועד הקימו זימות לבו באחרית הימים תתבוננו בה בינה והכוונה עתם לצורך עם קרובו צמצם הקב"ה אורותיו הבהירים והמאירים אשר במקומם המה אחדות אמיתי נתפשטו וממקום קדשם יהלכו בהתלבשות התחלקות המדריגות בכדי שאנחנו בנ"י יעבדו אותו יתברך אפי' עם בחינת אלו המדריגות ולדרוש משם יחודו ואחדותו להעלות הכל אל השורש כמבואר לנו בכמה מקומות ובאחרית הימים לעת תשלום הבירור והיינו כשאנו ב"י ישלימו רצונו ומחשבתו הנאצלה למה ברא ככה בעולמו הכל בשביל קילוסו ותחזור מחשבה הנאצלה לקדמותה ושורשה ויתגלה עוצם בהירותו אורותיו ביתרון אור וזהו עד עשותו ועד הקימו מזימות לבו היינו כשתשלים מחשבותיו ומזימותיו יתברך מה שצפה בבריאות העולמות וכל הנבראים ואנחנו ישראל יבינו וישכילו איך להחזיר את מזימותיו הקדשים אל השורש אזי יבואו ימים המקווים לנו בא יא גאולה השלימה ותתרבה ההשגה מקטנם ועד גדולם יכירו כח מלכותו ואחדותו שאין שום פירוד והתחלקות שייך לומר במדותיו הקדושים וזהו באחרית הימים כינוי למדות המלכות שהיא אחרית הימים הקדושים בינו ותשכילו בה בינה הכל אחד הגם עתה נראה היות מדות מלכות עלמא דאתגלייא ובינה עלמא דאתכסיא גם שניהם שוים לטובה והמה אחדין דלא מתפרשין וכן נרמז בכתוב אשר עין בעין נראה כי אתה ה' וארמוז בקיצור כי נתבאר לנו באורך במקום אחר מוסב לעת הגאולה שתבנה ותכונן קומת השכינה להיות ממש שוה נגד קומת הקב"ה כי עתה בגלות נאמר בקבלה אלף עם כולן וכולן עם אלף מורה היות עין תחת עין יד תחת יד ורגל תחת רגל כי אין הקומות דזו"נ שוים והכל בסיבות מיעוט הכרתם אין כחם יפה לדעת ולהשכיל שאין שום פירוד ח"ו בין אתה כינוי לשכינה כנודע למביני מדע והוי"ה מורה לז"א לאפוקי לעתיד כאשר תתרבה ההשגה לדעת את אחדותו יתברך תבוא הקומה ממש שוה נגד קומתו יתברך אשר עין בעין מוסב לזמן העתיד שתהא הקומה שלה שוה ממש עין בעין כקומתו יתברך ולא עין תחת עין נראה ונתפרסם לעין כל יראי ה' הקטנים עם הגדולים יבינו וישכילו כי אתה כינוי לענפא דאתגלייא ה' מורה עלמא דאתכסיא הכל אחדית א' וכן נרמז בכתוב כי עין בעין נראה בשוב ה' ציון ירצה להורות האמור מתי תבוא קומת כ"י נגד קומתו יתברך שתהא ממש שוה עין בעין ולא עין תחת עין גמר אומר בשוב ה' ציון לעת הגאולה שתתרבה ההשגה אמנם מי שזוכה ויש בו מדעת קונו לבבו יבין וישכיל שגם עתה אין שום פירוד ח"ו והכל רק מפאת המקבלים ולא מצד עצמותו חלילה וחס כמבואר לנו למעלה פ"ה ויהי בבוקר והנה היא לאה שהכתוב יגיד בלשון צער ויהי בבוקר לעת הגאולה תשכילו לדעת והנה היא רחל כינוי לשכינה היא לאה עולם הבינה ובאמת מהראוי להיות כל אחד מישראל יתן לב לדעת ולהשיג איך שהמה אחדין דלא מתפרשין ולמיעוט הכרתם של התחתונים גורמים כב"י לבורא עולם להלביש א"ע בכינוים ושמות בכדי להשיגו בהתלבשות תקי מדרגותיו בכדי שישיגו אותו באמצעות מדותיו ועיין למעלה שזכרנו בשם ז"ח מה שביאר פ"ה פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה שהבורא יתברך כמתרעם ואומר אני פשטתי א"ע מערכי הכינוים שהמה בחינת התלבשות ועתה למיעוט הכרחים שאין כחם יפה להשיג עוצם בהירותו צריך הקב"ה להלביש א"ע כב"י מחדש ובא וראה מה דאיתא בזוהר ד' מלאכים הנושאים הכסא וסימנם ארגמ"ן אוריאל רפאל גבריאל אל מיכאל ואות נו"ן מורה לאדם עליון היושב על רחמים כ"ז היא עתה ולעתיד כתיב ולא יכנף עוד מוריך והיה עיניך רואות את מוריך ובארתי תיבת ייף אותיות פני כ' כלומר עתה כף המורה על כתר עליון צריך להלביש א"ע בבחינות פנימי המאורים כאשר נדמה לנביאים פני אריה לימין ופני שור לשמואל וגו' כ"ז הוא עתה ולא לעתיד ע חמר ולא יכנף פני כף שלא יצטרך כתר להלביש א"ע בבחי' פנים כלל הנשמע ממוצא דבר היות שני בחינות בעניני העבודה את הבורא ב"ה אנשים המשכילים המטהרים ומקדשים עלי גופם עינים להם לראות בעין השכל היות אתה ה' הכל אחד ואין שום פירוד בין הדביקים וישמח המלך לקראת הפקחים שאינו צריך להתלבש א"ע ולצמצם אורותיו הבהירים בהתלבשות המדריגות כי עינים להם לראות ולהשכיל בעוצם השגתם וזכות גופם גם עתה אחדותו ויחודו יתברך לא כן אנשים אשר אין כחם יפה ואין נוגה להם להבין ולהשכיל את זאת מטריחים לבוראם להלביש א"ע כ"י בכנוים ואמצעות מלאכים אשר סימנם ארגמ"ן כמדובר ומעתה בין הבין אשר לפניך אם בעל נפש אתה ראשך עליך ככרמל מורה על בחינה המעולה אשר בשם ישראל יכונה ודע ישראל צירוף לי ראש שיש לו מוחין חזקים לדעת את קונו ולדרוש אחדותו ויחודו בלי שום אמצעות אומר המדרש הראשים שבך חשובים לפני כאליהו שעלה בהר הכרמל וראה מה כתיב ויגש אליהו הנביא וגו' וגמר אומר בהשפיך שיחו בתפלה בתחנונים הנני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה האלהים כלומר אתה הכינוי למלכות ה' המורה קב"ה האלהים המורה דין הכל אחדות אחד ומיוחד כאשר תהיה לעתיד אשר עין בעין נראה כי אתה ב' הכל אחד כנזכר לזה ישים מגמתו ובאמת גם הם שי ואמרו ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים הכל אחד ודלת ראשך כארגמן לשלול אנשים אשר אין נוגה להם ובחי' ראשם ומוחותם היא בבחינת דלת ואין כחם יפה לדעת ולהשכיל אחדותו ויחודו בלי אמצעות התלבשות המדריגות עכ"ז חשובים לפני כדניאל שנאמר ביה וילבישו אותו ארגוונא וכבר רמזתי ארגמן סימן לד' מלאכים הנזכר ומלך הקב"ה אסור ברהטים הם רהיטי מוחין לערך הכרתם כמ"כ צריך להלביש א"ע כ"י כנזכר ודו"ק מאוד:
22
כ״גזאת קומתך דמתה לתמר ושדיך לאשכולות כי הנה כתיב בשוקים וברחובות אבקשה את שאהבה נפשי והכוונה להורות לבות בני אדם לדבק תמיד פנימיות מחשבתו לרוממות אלהותו יתברך ואפילו כשיצא האדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב מענין צורכי גשמיותו המוכרח בהם לקיום גופו עכ"ז אל יפרד את עצמו מחמת זה מהבורא ב"ה כאשר כבר קדם לנו הדבור מזה שהכל בחכמה עשה הקב"ה וממילא יש רמיזא דחכמתא בכל דבר בעולם וזאת תורת האדם ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא אפי' ממשאו ומתנו עם הבריות וזהו שרומז הכתוב בשוקים וברחובות גם שם אבקשה א"ת שאהבה נפשי כלומר לא שמתי מגמתי בעבור האוכל גשמי לבד מצורכי הגשמיות כ"א כל עצמי אבקשה כללות האלף בית המה אותיות התורה שנתפשטי מרום המעלות ונתלבשו בכללות המדריגות כולם וזהו אבקשה א"ת דייקא שאהבה נפשי להעלותם ולהגביהם לשורשם ומרום שבתם ובזה תולה עיקר בנין קומת השכינה וקישוט תכשיטיה ובעשות ככה. תועלתו גדולה עד עת בא דברי להוציא דבור לפני אלהים אין לו שום מ"ז לבלבל מחשבתו בתערובות מחשבות חוץ כי מאין נמשכים מ"ז הכל על שלא ידע להזהר ולשמור פיו ולשונו בעוסקו בחיצונים לאפוקי אם גם בהולכו בשוקים וברחובות לבו דבק באל ומששרו בהתקשרות ודביקות נמצא אפי' כשתבא לו באמצע תפלתו אותן המחשבות שפעל ועשה עמהם בעבודתו בחוץ לבו בטח שגם שם מעשהו בחכמה ודעת ואדרבא מאלו האותיות עושה עתה צירופים קדושים לערך הכרתו ועוצם השגתו לוקט אותן האותיות נעשות מהם צרופי שמות וכנויים לדעת איך להמשיך על עצמו אדנותו יתברך ועיין למעלה ביאור הכתוב בטנך ערימת חטים מוסב על השכינה הנקרא בט"ן התפשטות אותיותיה שוכנים בכללות המדרגות והמה אותיות מפוזרים ואיש הנלבב לוקט אותם לעשות מהם צרופים בשירות ותשבחות כמבואר למעלה ולכוון הנ"ל נקרא תלמידי חכמים בנאים ע"ש שעוסקים בבניינם של עולם היא השכינה הנקרא עולם מלישנא דעלימא ומהות הבנין תולה בצרופים של תורה ותפלה מאלו האותיות המעלים ומגביהים ממדריגות התחתונים ומשיגין גם שם התפשטות אלהות ואח"כ מכניס ובונה מבפנים בגשתו אל עבודת הקודש פנימה ומחשבות זרות הבאים לו בתוך התפלה מהפך צרוף הראשון ועושה צרוף טוב כנזכר כמה פעמים ומעתה תבין זאת קומתך דמתה לתמר כי שמעתי מהמגיד זלה"ה שאמר מחשבה זרה נקרא תמ"ר צרוף ת"ם מ"ר כלומר טרם מתבונן המשכיל על פנימיות המלובש במחשבה זרה הצרוף הוא מ"ר ואחרי התבוננו בדעת שכלו לדעת ולהשכיל מהותם ואיכותם מקום מוצאה כי לכולם יש להם מקום מוצא באותיות התורה מהפך מצרוף מ"ר לצרוף ת"ם ולכן נאמר כשראה יהודה לתמר ויחשבה לזונה כלומר הגם שעתה הצרוף הוא מ"ר עכ"ז אחר שמתבונן במעוז שכלו לדעת מאין נמשכה ומעלה אותה לשרשה נעשה צרוף ת"ם וזהו ויחשבה לזונה כלומר זה נאה ובזה תולה תקון קומת השכינה להכינה ולסעדה בתקון תכשיטיה וזהו זאת קומתך מלת זאת כנוי לשם השכינה הנקרא זאת קומתך דמתה לתמר כלומר כל עצמה עם בנין קומתה דומה ותולה במחשבות האדם אם כחו יפה לקשט מחשבותיו אפי' מחשבה זרה הבאים לו בתורה ותפלה להפוך אותן מצרופים מרים לצרופים טובים לבנות עמהם קומת השכינה ובודאי זא"ת קומתך דמתה לת"ם מ"ר כנ"ל להפוך ממ"ר לת"ם ובזה נאות לו לאדם להשלים את נפשו את האלהים ואז טוב לו:
23
כ״דאו יאמר זאת קומתך דמתה לתמר מובן ע"ד דאיתא בזוהר רבי יהודה פתח זאת קומתך דמתה לתמר כו' כמה חביבה כנסת ישראל קמי קב"ה דלא מתפרשא מיניה כהאי תמר דלא פרש דכר מן נוקבא לעלמין ולא סליק דא בלא דא כך כנסת ישראל לא מתפרשא מהקב"ה ונקדים פ"ה צדיק כתמר יפרח ודרש בזוהר שהצדיק לא סליק אלא לע' כמו התמר שאין עולה אלא לשבעין שנין וצדיק יסוד עולם בחינתו שוה לתמר שאין בחינת הפרחה והקמה להשפיע מהעולמות כ"א בהתעוררות כללות הז"ק משפיעים דרך אליו וזי"ה כל או"א כלולים מעשרה עולה לשבעים וזאת ידוע לכל משכיל ומביני מדע הגם שיש הפרחה והקמה לצדיק יסוד עולם להשפיע משפע וברכה עליונה עכ"ז אם אין לה לנוק' כ"י קומה שלימה ובנויה לקבל רוב השפעה אינו כלום כי צריך להיות להשכינה ג"כ ז' מדות מתוקנים ובנוים קומה נגד קומה עליונה שתלך השפע למקום הראוי ועיין בדרוש שבועות מענין ספירת העומר ותבין נפלאות וכבר זכרנו למעלה פ"ה אשר עין בעין נראה כי אתה ה' וכן פ"ה כי עין בעין יראה בשוב ה' ציון והכוונה לעתיד תדמה ותשוה אליו עם בחינת אבריה להיות עין נגד עין וכדומה שאר פרטי האברים עם מלא קומתה הקדושה לא כן עתה בגלות המר בעו"ה אין קימתה דומה לקימתו כ"א עין תחת עין ויד תחת יד וגו' בסוד בספר יצירה אלף עם כולן וכולן עם אלף וכבר זכרתי שעיקר עבודת האדם בעולם הזה להשיג התפשטות אלהות באמצעות התלבשות מדריגות התחתונים המכונים בשם ציון וסימן למדות עליונים אורות הבהירים וכ"ז הוא עתה בסבת מיעוט ההכרה צריך הבורא ב"ה להתלבש את עצמו כב"י ולצמצם בהירות אורותיו להדמות עליהם כפי קוצר ערך תבונתם והכרתם המעוטה אמנם לעתיד כשיזדככו הגופים ויתעלו העולמות ותתרבה ההשגה למקטנם ועד גדולם יבינו וישכילו השגתו יתברך בלי שום אמצעות התלבשות הציונים כנזכר ולזה רומז הכתיב כי עין בעין יראה ירצה אימתי תזכו למעלה הגבוה ורמה להכין ולבנות קומה נגד קומה ממש שוה מורה הכתוב באצבע מתי תהיה כזאת בשוב ה' ציון כלומר בהיות לכם בהירות השכל והמדע להשיג התלבשות אלהות שם העצם הוי"ה ב"ה אפי' בציון וסימן כנ"ל ותתנו לב להשיב הכל אל שורש ואחדות אמיתי אזי עין בעין נראה קומה נגד קומה ממש שוה וכ"ז עולה ועומד בקשוט מלא קומתו של צדיק התחתון כמוהו ממש גורם הפרחה ופקעה לצדיק עליון להשפיע לנאוה קודש וכבר זכרנו בשם המגיד זלה"ה שביאר מאמרם ז"ל אדה"ר היה גבוה מארץ עד לרקיע ופי' כל כך היה בהזדככות ובהירות עד שיכול לחבר שמימיות עם ארציות והארכנו מזה במ"א והצורך לענינינו כי הנה מתחלה עלה ברצונו הפשוט לגלות אלהותו יתברך באמצעות קומת אדם הראשון וזכות גופו הטהור והקדוש וכיון שחטא נתמעט קומתו ורבו בזה דעות בגמרא ח"א מין היה וח"א מושך בערלתו היה והדברים צריך ביאור רחב והצורך לענין ע"ד דאיתא ערלה דחפי' על ברית והכוונה מהו ברית עליון היינו מדות המשפיע ומגלה אלהותו יתברך בעולם והיינו באמצעות מלא קומתו אשר בצלם אלהים עשה את האדם וברא כונניות באדם עם תכונת רמ"ח איבריו פנימים וחיצונים הכל מורה לאורות עליונים עובדא דמעשה בראשית ע"ד הזוהר ציורא דעובדא בראשית וציורא דאדם חד אינון וזאת העולה בקדימת רצונו יתברך להיות אדה"ר דמות ודיוקן לקומה עלאה לגלות באמצעותו הארה עליונה היינו בהיות מקשט ומטהר מלא קומתו ופרטי אבריו וחושיו להשראת אלהות וכיון שחטא ולא השרה קדושה עליונה על פרטי אבריו ממילא לא יכול לגלות ולפרסם אלהותו יתברך ע"י קומת אדם הראשון שלפה בקדימת רצונו לגלות ע"י קומתו וממילא חפיא ערלה על ברית עליון היינו בחינת ההשפעה והתגלות פרסום אלהות שהיה ראוי להתגלות באמצעות תכונתו וזהו מאמרם ז"ל משוך בערלתו היה באופן המבואר וזהו ערלה דחפי' על ברית והכל עולה בקנה אחד ואח"כ נתגלגל באברהם ונצטרף ביצחק ונתלבן ביעקב ובאו האבות שלשה והתחילו להמשיך אלהותו יתברך ולגלות אורותיו בזה העולם כל אחד ואחד לערך מדתו ואחיזת נשמתו בקומה עלאה וזהו הבארות הכתובים בתורה שחפרו האבות ולכאורה אך למותר אמנם הכל מורה לשכליות שחפרו ופתחו להכיר ולהשיג גדלות ורוממות אל יתברך וכמו דאיתא כ"ז בזוהר ובמ"א דברנו מזה ע"ש ואותה הארה שעלה ברצונו הקדום לגלות ע"י אדה"ר נתגלה ונתפרסם ע"י האבות שלשה והם הם המרכבה שהרכיבו והמשיכו השגות אלהותו בזה העולם באמצעות בחינת קומתו וכן עתה בכל דור ודור ראוי להיות כ"א מישראל הרוצה אל עבודת הקודש ולדבק נשמתו באל יראה וישכיל לטהר ולקדש בחינת קומתו מראש עד עקב להשראת אלהות ולא יהיה שום אבר נפרד מהבורא ב"ה ואז יתכן אפס קצת שיתגלה ויתפרסם באמצעותו אלהותו יתברך וכמו שנתבאר לנו למעלה פ"ה הראיני את מראיך שהקב"ה בקש זאת מעם סגולתו הראיני דייקא את כלומר עם מראיך ותכונת מלא קומתך אל תראה ותגלה כ"א אותי בעולמי ע"ש הנה מכל הנ"ל נשמע היות הקמת ברית עליון להשפיע בזה העולם תולה דייקא בהתעוררות התחתונים וזכות גופם כמ"כ גורמים הקמת צדיק י"ע להיות בסוד הקמה והפרחה ולא יהיה ערלה דחפיא על ברית וזהו צדיק כתמר יפרח דלא סליק אנא לשבעין שנין המורה כללות הז"ק כאו"א כלולה מעשרה כנזכר וכן קומת השכינה מוכרח להיות ג"כ קומה בנויה ומתוקנת בכללות מדותיה הקדושים התולה ג"כ הכל בקישוט עלאנו מתה של התחתונים ולערך אחיזת נשמתם בקומתם כמבואר ומעתה תבין ותשכיל דברי המשורר זאת קומתך דמתה לתמר כלומר שצריך להיות ממש שוה קומת זאת להפרחת צדיק כתמר כנ"ל ואם לאו אינה כלי מוכשר ומתוקן לקבל רוב טוב השפעה עליונה ועתה ראה מה החטא גורם שלא תוליך ההשפעה ח"ו למקום שאינו ראוי והן הן דברי קודש של הזוהר ת"ח כמה חביבה כ"י קמי קב"ה דלא מתפרשים מניה כהאי תמר דלא מתפרשים דכר מן נוקבא לעלמין ולא סליק דא בלא דא כך כ"י לא מתפרשא מהקב"ה לעלמין כנזכר:
24
כ״האו יאמר צדיק כתמר יפרח על דרך שביארנו מקודם תמר רומז למ"ז צירוף ת"ם מ"ר כמבואר לעיל בשם המגיד זלה"ה והנה כמו שזכרנו זאת קומתך דמתה לתמר שקומה זאת כינוי לשכינה דומה לבחי' תמר כי בזה תולה תיקון בנינה כנזכר כן הענין צדיק י"ע המשפיע משפע ברכה עליונה נעדר מבחינת מעולה בסוד הפרחה והקמה כי אם באמצעות כשרון פעולתם של הצדיקים על ידי התעוררותם הם הגורמים הקמה והפרחה לצי"ע וכנזכר לנו פ"ה ואת בריתי אקים את יצחק כלומר עם יצחק אקים ברית עליון להשפיע שפע וברכה לכל העולמות עליונים ותחתונים והכל תולה בסוד העלאות אותיות התורה ונ"ק ממדריגות התחתונים וזה נקרא בספרים העלאות בחי' מ"נ וזהו צדיק י"ע כתמ"ר כת"ם מ"ר יפרח כמו שהצדיקים מהפכים המ"ז והמעורבות מצירוף מ"ר לצירוף ת"ם כנזכר כמ"כ גורמים הפרחה לני"ע. והנה כל הנאמר לא נאמר כ"א מאישים המשכילים אשר עיני שכל להם אמנם ראיתי בני עליה והמה מועטים ומי יתן והי' לבבם זה להם לרוב העולם רובם כמו כולם לא די שאינם יכולין להעלות אותיות התורה ונ"ק ממדריגות התחתונים ולהפוך צירופיה ממ"ר לת"ם אלא אף גם זאת כשנופל להם מחשבותם הזרים נעדר מהם השכל ונשארים שקועים לשם לחשוב כמקודם משטותם הראשון ומעשיהם זר ונכריה עבודתם ומאומה אין בידם מתורתם וגם תפלתם תועבה כיון שהוא מעורב בתערובות חוץ ואפשר לומר שלזה רומז הכתוב אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו ופירש"י מתפאר אני בין חיילות של מעלה בכם שאתעלה ואתקדש על ידיכם בתחתונים וגו' אחזה בסנסניו ואני אחוז ואדבק בכם כסנסנים וענפים ונתעוררו חז"ל אפילו סנסן חד לא עלה בידי כמתרעם ואומר ואני אמרתי להתפאר במעשיכם שאתעלה ואתקדש ע"י ויהיה לי עליה בתמר בעוצם השגתם להעלות אותיות ונ"ק להפכם מצירופים לא טובים לצרוף ת"ם כנזכר וזה עיקר התפארת ותוספות תענוגו יתברך לשמוח לקראת הפקחים בהיותם כחם יפה להעלות אפילו מדריגות התחתונים לשורשם וזה אוחזה בסנסניו ועתה במיעוט הכרתם לא עלתה בידי אפי' סנסן חד כאמור ודו"ק:
25
כ״ווחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים ור"ת "דובב "שפתי "ישנים שם שד"י ויובן על דרך דאיתא למה נקרא שם שדי ע"ש שידוד המערכת הגם שיש מן הספרים שחולקים ע"ז כנודע להמבין בספרים עכ"פ אלו ואלו דברי אלהים חיים והנה מצינו בצאת ישראל ממצרים מתחת נ' שערי טומאה אשר מעולם לא פ אסיריהם כ"א באמצעות שידוד המערכה בהראות אותותיו ומופתי במצרים ע"י נתגלה ונתפרסם אלהותו בכל העולם ואפילו יתרו פיו ענה בו לומר עתה ידעתי גם אני כי הוי"ה הוא אלהים כמבואר לנו למעלה בפרשיות הקודמות ונמצא על ידי שידוד המערכה נתעוררו כל אלה אשר שינתא בחוריהם וטח מראות עיניהם השכילו לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו והכל באמצעות שם שדי המשדד המערכה נתעוררו הישנים תרדמת הזמן ושוכחי אלהים ואין דיבור בפיהם להוציא לפני אלהים בהתעוררות והתלהבות הלב כ"א מן השפה ולחוץ ולזה רומז הכתוב וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים וכפירוש רש"י שיהא חכי הולך לפני דודי לאהבת מישור שהוא מן הלב ולא ברמיה ועקיבה ובמה נאות לו לאדם לעורר ככה שיהיה אהבת מישור מן הלב ולא ברמיה ועקיבה היינו בשם אל הלב שם שדי כצאת בנ"י ממצרים באמצעות שידוד המערכות וכמאז כן עתה כל אחד ואחד מישראל עדיין יש לו בחי' יצ"מ כמבואר למעלה בדרוש פסח ע"ש באורך ועי"ז יתעורר משינתו להוציא דיבור לפני אלהים בדו"ר וזה דובב שפתי ישנים ירצה באמצעות שידוד המערכות נתעוררים הישנים מתרדמותם לעורר לבם בקרבם כמבואר ודו"ק:
26
כ״זאחות לנו קטנה ושדים אין לה מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז אני חומה ושדי כמגדלות. יובן ע"ד שאמר הנביא היעשה לו אדם אלהים והמה לא אלהים והכוונה כי הנה רבות בני עמינו אינם מתחזקים א"ע באמונה שלימה לדעת מה יעשה ישראל ואיך יתאמץ בעצמו בחי' אלהות שלא יעשה מעשה אבות כמו שראה את אביו הולך לבית המדרש להתפלל עושה גם כן כמעשהו וכן פרטי מעשה המצות ותהי בעיניהם רק מצות אנשים מלומדה ומעשה אבות ירשו בנים ולא מקרב הלב מצד הכרתם והשגתם לדעת רבונם לומר רצונינו לראות את מלכינו ועיין במ"א מה שביארנו שאמר דהע"ה לשלמה בנו ואתה דע את אלהי אביך ועבדהו וביארנו מלת דע משמעו לשון תענוג כלומר באזהרה בא להורות בלבו ענין עבודתו שלא יעשה מעשה אבות כי אין זה עבודה של כלום ואין אהבתו ויראתו חשובה וספונה בהיות מעשהו רק מצות אנשים מלומדה כ"א מהראוי שכל אדם יקנה בעצמו התעוררות העבודה לדעת את רבונו מצד בחינותיו בהסתכלותו על אותות השמים וכדומה מבחי' הבורא אשר להורות נתן בלב כל חכמי לב באמצעות פעולותיו ומחשבותיו הקדושים נכרים מצד מעשיו שפועל בעולמו כמבואר לנו כמה פעמים. וזה ואתה שלמה שני דע את אלהי אביך אל תעשה כמצות אנשים מלומדה וממילא אין האהבה אהבת מישור שהוא מן הלב כ"א ברמיה ועקיבה אפילו שקבל בחי' אלהות מאביו כ"א תכנס בעבודתך תענוג מחדש מה שהשגת מעוצם הכרתך את בוראך וזה עיקר עבודת אדם ואז אהבתך אהבת מישור מן הלב בהתעוררות גדול ולא ברמיה ועקיבה ועיניך תראנה שיש לך אדם אשר כל עבודותיו המה רק מעשה אבות כמו שקבל ולא מצד השגתו את בוראו מצד פעולותיו אזי לביד' עצמו נדמה בעינו שעובד את בוראו כראוי ונכון ואם תשאל לו איה אלהיך ומה טיבה של בחי' עבודתך את בוראך אין מענה בפיו ואינו יודע בין ימינו לשמאלו. ולזה מתמיה הנביא היעשה לו אדם אלהים כלומר לו לעצמו יעשה אלהים נדמה בעיניו כאלו יודע את רבונו ועבודתו עבודת בוראו כראוי והמה לא אלהים מלת המה מורה לשון רבים ע"ד דאיתא בזוהר שדרש פ"ה אשר עשה אלהים את האדם ישר מוסב על אדה"ר כל זמן שהיה אדם יחידי לא נמצא עולתה בו והמה מורה כשנעשו בחי' המה אדם וחוה המורה לשון רבים המה בקשו חשבונות רבים והשכילו עשות מעשיהם זר נכריה עבודתם וכן הענין כאן היעשה לו אדם אלהים לו לעצמו נדמה בעיניו שעשה לו אלהים ויודע ומכיר את רבונו לעבוד עבודתו והמה לא אלהים כלומר כשנאספו אליו אנשים משכילים לדבר עמו איה אלהיך ומה מעשיך ומה טיבה של עבודתך את אלהים ומה טעם יש בה וכי יש לך תענוג חדש יותר ממה שקבלת מאבותיך ע"ד דע את אלהי אביך ועבדהו בתענוג גדול לערך השגתך בעצמך זולת אביך כנזכר אז לא אלהים ומענה אין בפיו לדעת מה יאמר ומה ידבר להשיב אמרים נכוחים וידועים למבין כי מאין דבורים כיון שהוא איש בער ולא ידע בעצמו עניני עבודתו להכיר את אדונו כנזכר. וכזה נרמז בכאן אחות לנו קטנה אחות משמעו לשון דביקות והתחברות לשון איחוי כמו אלו קרעים שאין מאחין ירצה בחי' דביקתינו לבורא ב"ה היא קטנה בכמות ואיכות כמו מצות אנשים מלומדה כנזכר וזאת הגורמת ושדים אין לה כלומר אין לה בחי' שדים להניק לאחרים ליהנות עצה היעוצה איך לעבוד את הבורא ולזה פירש"י ברוח קדשו כענין שנאמר בגלות מצרים שדים נכונו בהגיע עת הגאולה כי זה עיקר הגאולה בצאת ממצר ים חכמה שלו להשיג את בוראו בהתפשטות הדעת אזי יש לו שדים נכונים להניק לאחרים ליהנות ממנו עצה בענייני העבודה אבל זה שעומד עדיין ראשו ורובו במיצר ים החכמה ולא ידע בין ימינו לשמאלו שדים אין לה לבחי' אחותו שמשמעו לשון איחוי ודביקות להבורא ב"ה ולזה גמר אומר מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה לישא וליתן עמו מה טיבה של בחינת דביקותך להבורא ב"ה נעשה רש ואלם ואין לו פה להשיב באומרים לו כל היום איה אלהיך כי יש לך אדם שמתעורר לפעמים בעת התפלה שיש אלוה בורא עולם ומנהיג ומשגיח בפרטי פרטיות ואין זה כ"א כמעט רגע בעת תורה ותפילה ותיכף שנפטר הספר או מבית המדרש חוזר לשטותו הראשון ונשכח אלוה מלוח לבו. וכזה נרמז בכתוב לא נגרע מעבודתכם דבר כי איזה עבודה שבלב זו תפלה ומהראוי שבאמצעות תפלתו (ואומר) (יאמר) זמירות ולמה נקרא זמירות ע"ש שמזמר הקליפות וביארנו במקום אחר באורך הענין איך מזמור עם הזמירות את הקליפות שבבחי' עצמו למשל כשאומר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו השיב אמריו לומר למה גרע אנכי הרי גם אני בכללות מעשיו אלא תולה החסרון בעצמו להיותו כלי שאינו מוכן ומוכשר לקבל רוב טוב ותוהה על מעשיו שאינם טובים וזהו עיקר זימור הקליפות וכל זה נאמר מאיש משכיל היאמין כי ידבר כנזכר וחיל ורעדה יאחזנו לתהות על הראשונות לאפוקי איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת ולא נגרע מעבודתו שום דבר מרוע מדותיו להואיצש עליהם כשאומר זמירות לזמון קליפות עצמן וזהו לא נגרע מעבודתכם דבר והנה אפילו מי שיש בו מדעת קונו ומזמיר באמת באמצעות תפלתו קליפות עצמו יש ג"כ חלוקים שונים יש שקונה בעצמו אלהות במעת מוחותיו לילך בדביקות אל כל היום כמו שקבל על עצמו בעת התפלה ויש כמה שעות ויש רק כמעט רגע בעת שאומר זמירות ותשבחות ואח"כ כשנפטר לילך לביתו ולעבודתו הגשמיות המוכרח בהם נשכח הכל מלוח לבו כאלו לא חשב מהבורא כלום וזהו הרמז באמרם אלי כל היום איה אלהיך כי צריך להיות קבלת אלוה שמקבל בעת לימוד תורה ותפלה נחקק בקרב הלב כל היום ולא לשעה קלה. ונחזור לענין אחות לנו קטנה בחי' דביקתינו היא קטנה באיכות ולכן שדים אין לה להניק לאחרים וכיון שכן מה נעשה לאחותינו ביום שידובר כשמתלחשים עליה לדבר מעניינם אין פה להשיב ומצח להרים כיון שאין בה ממש אין ולאו ורפיא בידם לזה רומז הכתוב אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף כדברי רש"י אם תחזיק באמונתה וביראתה להיות כנגדם כחומת נחושת מירה היות שאמונתו ומעשה מצותיו ופרטי עובדותיו את הבורא ב"ה הוא לא כמצות אנשים מלומדה כ"א אהבתו ויראתו הוא באמונה שלימה וחזקה ונאמנה את אל רוחו מעוצם החכמה והשגה אזי לבו בטח שלא יתן ידו לפיו ואדרבא יעמוד כעמוד ברזל ונחושת ושדים נכונים לו להניק אפילו לאחרים ולא שיתפתה להם כ"א עומד בחשקו וכסופו אל אלהיו לעבוד עבודתו יומם ולילה וזה אם חומה הוא כנ"ל נבנה עליה טירת כסף לשון חשוקה וחפיצה נתוסף לו עוד כסיפה לעבודת הבורא ואין לו שום מונעים לבלבל מחשבתו ודביקתו להבורא ואם דלת היא כלומר אמונתה ויראתה אינו כ"א כמו דלת הסובבת על צירה ובהקיש עליה היא נפתחת מורה היות שאינה חזקה באמונתה ובחי' עבודתה את בוראם רפוי בידם לפעמים הן ולפעמים לאו כנוהג שבעולם רבות בני עמינו שאינם חזקים באמונתם ותיכף שניסה דבר אליהם נלאו ונופלים תחת מקרי ופגעי הזמנים ובורא עולם נשכח מלוח לבם ומאומה אין בידם שתהא רשימו ניכר מתורתם ותפלתם ומעשה מצותם והכל מורה היות כל עצמם ומעשה מצותם כ"א מעשה אבות יעשו בנים ולא טעמו עדיין טעם העבודה לדעת את רבונם ולכן אינם יכולין לעמוד באמונתם ודביקתם כ"א נגררים עם ראשם ורובם ופרטי מחשבותם אחרי מקרי הזמנים ונוח להתפתות אחר ההבל והריק ולזה רמוז בכתוב מוסר השכל ראו מה החטא גורם אם אינם מתאמצים ומשתדלים בעבודתם והשגת בוראם כי אם דלת היא כמו דלת הסובבת על צירה ובהקיש עליה תיכף היא נפתחת אף היא אם תפתח להם להיות הם באים בה והיא בהם לגרור אחריהם של החיצונים גמר אומר בכתוב נצור עליה לוח ארז נשים בדלתה נסרים של עץ הנרקבים והתולעת גוררתן ואוכלתן הוא הדבר אשר דברתי עד הנה מורה היות שנוח להם לנפול תחת מקרי ופגעי הזמנים להגרר אחרי החצונים כמו שהעמיק רש"י בדבריו הקדושים נשים בדלתה הסובבת על צירה נסרים של עץ הנרקבים כמדובר וכנסת ישראל מכרזת ואומרת אני חופר חזקה באהבת דודי ושדי כמגדלות יש לי שדים נכונים להניק לאחרים בדברי תורה השגת אלהינו החזקה בידינו מאבותינו וגם מעוצם הכרתינו כנזכר אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום ופירש"י אז באומרי זאת הייתי ככלה הנמצאת שלמה כלומר כחי יפה למצוא את השכינה אפילו במדרגות הנמוכים גם שם יש איברי השכינה להכינה ולסעדה להיות קומה שלימה ובנויה לחברה אל בעלה כמבואר לנו כמה פעמים בזה הענין וזהו אז באמרי זאת הייתי בעיניו כמוצאת שלום כפלה הנמצאת מוסב על השכינה כלה הכלולה הנמצאת שלימה ומוצאת שלום בבית בעלה להתפאר בכשרון פעולת התחתונים וכחם יפה לבנות בנינה בקומה שלימה אפילו ממדריגות התחתונים ובזה תולה עיקר השעשועים לפניו יתברך לשמוח לקראת הפקחים ורומז הכתוב היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך ואיתא בזוהר חדש גנים משמעות לשון גנות היושבת בלכלוכא דגנותא וטנופא דשאר עמין ע"ש לענייננו והנראה כי זכרנו במקום אחר בשם המגיד זלה"ה שביאר וחילופיהם בגולם העולה מדברי קדשו איש המשכיל צריך להעלות מכל דבר בעולם שרואה ושומע מזולתו אפילו דיבור איש לרעהו מענייני הגשמיות וכמוהו יעלה הכל אל הבורא יתברך ולהחליף מה שהיה בתחלה צירוף גשמי לצירוף רוחני ולא יתכן לפעול כזה אם לא שמעלה אותם אל החכמה נקודה ראשונה אות י' בחינות גולם ומנקודה יכול להמשיך המשכות ולעשות איזה אות שירצה ואיזה צירוף כפי הצורך לעבודה וזהו וחילופיהם בגולם וגם יכול להיות מי שיש בו מדעת קונו יכול לעשות מבחינת דבורים של זולת עם מענין משאם ומתנם ושאר גשמיות חזיר הוא בעוצם השגתו את הדבורים לבחינת קול פשוט ואחר כך מחתך את קול הפשוט לדבורים קדושים כמבואר לנו פ"ה וישב משה את דברי העם אל ה' כי כלל זה נקוט בידך שאין לך שום דבר בעולם שלא יקרא שם קול פנו דרך לה' כמבואר לנו פ"ה קול קורא במדבר פנו דרך ה' כי כלל זה מונח בידינו דלית אתר פנוי מניה ומלא כל הארץ כבודו וכל דבורים הנדברים ופעולות הנפעלים בהכרח יש שם אותיות התורה ונ"ק המחיה אותם האותיות שמשמש עמהם לצורכי גשמיות ולפעמים משליך ברוע מעשיו וגנות מדותיו את האותיות לצירופים חצונים והם ממתינין עת בואו של המשכיל להפוך אותם לצירופים קדושים הנוגע אל עבודת הבורא מול דברינו בא הרמז בדברי המשורר היושבת בגנים כלומר נ"ק ואותיות היושבים בדיבורים של המון עם בצירופים גשמיים ומכוערים וזהו בגנים לשון גנות וטנופת כדברי הזוהר הנ"ל חברים המה אישים המשכילים תלמידי חכמים העוסקים בבנינה של השכינה מקשיבים לקולך אינם מקשיבים להטות אזנם לדיבורים הפחותים הגשמיים כמו שהם בצירופיהם כי אם מקשיבים לבחי' הקול הקורא פנו דרך לה' כנזכר ותועלתם גדולה מהשיב דבריהם אל ה' להפוך צירופיהם לצירופים קדושים וזה תכלית שלימות עבודת אדם בעוה"ז להשלים את נפשו את האלהים בהיות לו זה השכל להעלות ולהגביה הנ"ק והאותיות התורה שבמדריגות הנמוכים ובזה תולה היחוד קב"ה ושכינתא כנזכר אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום ככלה הנמצאת שלימה ומוצאת שלום בבית בעלה ודוק ותבין:
27
כ״חברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האילים על הרי בשמים ונתעוררו חז"ל מה הצבי בורח ומחזיר ראשו למקום שיוצא משם וכו' דמה לך לצבי למהר הגאולה אף שבורח תחזור ראשך למקומן הראשון יובן על דרך הכוונה של קדושת כתר במוסף שבת ממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו ואיתא בכוונת בתיבה זה שואלים על ז"א וכו' שעלה למעלה ממקום אצילותו וכו' ואפילו המלאכים שואלים איה מקום כבודו וחס ושלום בהעדר הכבוד לא יהיה קיום העולמות לכן אנו אומרים תיכף ממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו כי באמת מי הגורם ככה הלא הכל בהתעוררות כשרון פעולת התחתונים ואנו בני ישראל גורמים שיעלה למעלה ממקום אצילותו ולכן בקשתינו ברחמיו לעמו כי אם הי' תמיד בסוד התעלות הכבוד ממילא נבטלו כל העולמות וגם התחתונים נבטלו ממציאתם כי באמת צריך להיות בסוד רצוא ושוב ואם לאו לא יכול אדם התחתון להרים יד ורגל וממילא בטלה הבחירה הצריכה להיות חפשית ביד האדם. לזה רומז הכתוב ברח דודי לעלות למעלה ממקום האצילתך ועכ"ז ודמה לך לצבי המחזיר ראשו למקום שיצא משם ע"ד ממקומו יפן ברחמיו לעמו בסוד רצוא ושוב וה' ברחמיו יורינו דרך עבודתו ויחודתו ויקיים מקרא שכתוב ולא יכנף עוד מוריך והי' עיניך רואות את מוריך אמן סלה נצח ועד:
28
כ״טסליק שיר השירים בעזרת בונה ציון וירושלים ויביאנו לציון גאולים:
29