אור המאיר, בחוקתיOhr HaMeir, Bechukotai
א׳אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמורו ועשיתם אותם פירש"י יכול זה קיום המצות כשהוא אומר ועשיתם אותם הרי קיום המצות אמור הא מה אני מקיים אם בחקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה וצריכין אנו למודעי. והנראה כי ידוע ההפרש בין חוק למצוה חוק הוא לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה כאשר פירש"י בפ' חוקת לכך כתיב חוקת לומר גזירה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה ומצוה מורה היות לה טעם לשבח ומתלהב האדם לעשותה באהבה רבה והנה זה נאמר בכללות תרי"ג מצות הכתובים בתורתינו הקדושה אשר יש הפרש בעניני החוקים והמצות לכללות מין האנושי אמנם גם בכל או"א מישראל פרטי יש ג"כ זה ההפרש בעשותו אחת מהמצות רק מצות אנשים מלומדה כאשר קבל מאבותיו הראשונים אשר אין בהם טעם וריח ומעשהו רק כמו חק וגזירה יתיר עליו העושה מעשה מצותיו בהתעוררות חושק נפשו והתלהבותו לאלהים תועלתו גדולה ומובחרת ומצינו דוד המע"ה אמר לשלמה בנו:
1
ב׳דע את אלהי אביך ועבדהו ונתבאר בספרים תיבת דע משמעו לשון תענוג וזיוג כמו וידע אדם את חוה אשתו והכוונה ללמדו אופן העבודה היותר מעולה ומצוה לבל יהיה אצלו עשיית מצותיו כמצות אנשים מלומדה בלא טעם וריח כי אם מעשי אבות יעשו בנים כאשר ראה וקבל מאביו ובאמת צריך כל אדם מישראל הרוצה לגשת אל עבודת הקודש פנימה לעבוד את הבורא ב"ה בתמים ואמת חובת גברא יבא בעצמו על בחי' השגת זולת קבלתו מאביו בכדי לחזק בעצמותו את העבודה בחשק והתלהבות לא כן בעשות מעשה מצותיו כאשר ראה מאביו או שאר בני אדם העוסקים במלאכתם כמוהו כמוהם גם שאינו משיג בעצמו מה ענין עבודתו ומה הגיע על ככה לעשות עובדא כזה אזי עבודתו פעולה רפויה בידו ותועלתו בה מעט. ומעתה תחזר הרמז בתורה אם בחקותי תלכו להורות האמור נגד אישים משכילים שיש בהם מדעת קונם וחלק להם בבינה ללכת באהבה רבה והתלהבות אל אפילו בדבר מצוה שאינו כ"א חק וגזירה הנראה בלי טעם וריח וחפץ בדבר עכ"ז תלכו גם באותן המצות אשר חק חוקה ומעשיכם בהם כאלו טעמתם בהם נופת צוף וכל טעם בעוצם השגתכם את רוממותו יתברך אזי מבטיחם הכתוב כיון שכן מעשיכם הטובים תדעו נאמנה ואת מצותי תשמרו משמעו לשון המתנה כמו ואביו שמר את הדבר ועל דרך שזכרנו למעלה פ"ה שומר מצוה לא ידע דבר רע ירצה מי שהכרתו חזקה ונאמנה את אל רוחו להמתין בפנימיות מחשבתו לומר מתי יגיע עת וזמן עשיות המצות התלוים בזמן כגון מצות סוכה ולולב ומיניו ואתרוג וכדומה ממצות התלוים בזמן ולרוב חשקו ותשוקתו החפץ בקיום המצות מתלהב בקרבו למהר עת בא זמנים המוגבלים בכדי לקיימם בעתם ובזמניהם הנה איש משכיל כזה נקרא שומר מצוה יושב וממתין עת זמן המצוה ומצפה לקיימה בהתלהבות גדול ותועלתו גדולה ופעולתו לפניו אשר בין כך לא ידע דבר רע ירצה כיון שהוא מקושר בפנימיות מחשבתו כל חלקי עתיו ורגעיו אל רוממות אלהותו יתברך ותענוגים טעמי המצות אשר בהם משים מגמתו וחפצו וממתין ומצפה עת בואם וזה תועלתו לא ידע משמעו לשון התחברות אינו מחבר לעצמו שום דבר רע ח"ו ממחשבות מעורבות מהרהורים רעים ולא יאונה לצדיק כל און ממקרי ופגעי הזמנים להיות כל עצמו ומגמתו לראות טובו יתברך הנתגלה באמצעות הימים טובים כמו שנתבאר לנו מזה בכמה מקומות פירוש הכתוב מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב וזהו אם בחוקותי תלכו בהם בהתעוררות והתלהבות כנזכר ותזכו עוד ואת מצותי תשמרו ותמתינו עת בואם כמבואר ונוסף ע"ז תועלת גדול המגיע לכם אשר באמצעות הזמן תנצלו מכל רע עוד גדולה מזה ועשיתם אותם מעלה אני עליכם כאלו אתם בעצמיכם עשיתם ואקנתם את המצות ע"ד דאיתא בזוהר ועשיתם אותם אתם כתיב ע"ש ועיין במקום אחר ביארנו פ"ה ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ע"ש ותבין כאן:
2
ג׳או יאמר אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו וגו' ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו ותרגום אונקלוס ותיכלון עתיקא דעתיק מובן ע"ד מאמרם ז"ל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה שנאמר כי חוק לישראל ומה משמע דהאי חוק לישנא דמי וכו' עיין בפ' חקת מה שביארנו זאת חקת התורה ע"ש והנה מה מאוד מהראוי שיחרד וילפת האיש בהתבונן על דרכיו ובפרטי מעשיו אשר הולך יומם ולילה כקורא בהרים ומטריד נפשו רק להבאת מזונות ודי מחסוריו ולמה לא יתן החי אל לבו לומר מה אני ועל מה אתיתי להאי עלמא שפלא בוודאי לא לכווזה כזה ואנו בנ"י מוחא דאגוזא אשר הכלל מונח בידינו ישראל עלו במחשבה להבראות ובמי נמלך הקב"ה בבריאת עולמו בנשמות הצדיקים כמו שנתעוררו חז"ל ע"פ המה עם המלך במלאכתו וכיון שכן התמיה מתקיימת איה אפוא כסות הבושה מרבת בני עמינו ההולכים בחושך ולא נוגה להם ובורא עולם שכוח מלוח לבם והנה מאותן האנשים אישים פועלי און אשר פורצים גדרים רעים וחטאים בממונם ונפשם מאלו לא דברתי כי לא דיברה תורה במתים אמנם אפילו אנשים הנגשים אל עבודת הקודש ובידם תורה ומעשים טובים על כל זה רבים וגם שלימים תועי רוח בינה שאינם וורכים מחשבתם להתבונן תמיד ביראת ה' ותהי יראתם ומעשה מצותם מצות אנשים מלומדה כנזכר ויתומה אין בידם ועינינו הרואות תיכף שנפטר אדי מבית הספר הלך ילך ובכה ויצא לפעלו ולעבודתו ונלכד במצודת היצר הרע להרבות הון מהבל ולדאוג דאגת מחר ולא אמר איה אלהי עושי וצפה לקבל ממני מכשרון פעולתו תענוג וכיון שכן מעשי הלא כבהמה נחשבתי הרודפת גם כן למלאת תאותה הבהמיות ומותר אדם מבהמה אין ושא עיניך וראה שסדרו לנו בהשפוך שיחנו לפני בוראינו ברוך אלהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים וכיון שלא נפרדו בני ישראל מאיי הגוים בעניני עבודתם ומעשיהם בחוץ וככל הגוים בית ישראל המה לרדוף יומם ולילה אחרי הבאות טרפו ומזונו וכסות ודירה נאה וכדומה אם כן מעשהו זר נכריה עבודתו וככל הגוים עוסקיהם בזה כל ימיהם ואיה יתרונם מעלותם של עם קרובו ישראל הנבחרים לו למנה מזולת עמים ובחר בהם ובמשנתם ומצותם תורתם רבו כיון שלא הועילו בתקנתם להיות להם התורה אור נתיבתם בכל עניני עבודתיהם אפי' הגשמים גם שם יכירו וידעו מובחר מעלתכם ביתרון אור ויתרון שאת לעשות צרכי ההכרחים בהם ועכ"ז מחשבתם ולבם בל עמם משוטטים ברוממות עוצם יכולתו ית' להכיר באמצעות מעשה גשמיותם סימני פלאי חכמתו ית' כי אין לך שום דבר בעולם שאין מלובש שם רמיזא דחכמתא כי לכולם יש להם מקום מוצא באורות בהירים וכמו שהוא בשורש ככה נתפשט אל הנבראים וזה עיקר עבודת אדם בעוה"ז אפילו בעניני הגשמי המוכרח בהם שבלתי אפשרי זולתם כגון מו"מ ואכילה ושתיה ושינה ושאר תענוגות בני אדם אנו בנ"י מעותדים לעשותם בהתקשרות והתלהבות ומצאתי כתוב בספר אור החיים בשם הרמב"ן ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וביאור ששת ימים ימי חול תעבוד עבודת בוראך אפי' בעשות כל מלאכתך שאי אפשר זולתם עכ"ז תעבוד עמהם ג"כ עבודת בוראך ע"כ לשונו ועתה בעוה"ר פרצו רוב עולם את מעשיהם ועינינו הרואות כ"ז שאין עוסקיהם עדיין במו"מ וכדומה מעניני העולם עומד קצת בקיומו ותיכף שיצא לפעלו ולעבוד להבאת טרפו ומזונו פורץ גדרו ואין משאו ומתנו יפה עם הבריות הכל ברמאות ושקרים ומתיצב על דרך לא טוב ובוש לא יבושו והכלים לא ידעו כי הסירו מסוה הבושה מנגד פניהם ולא די שעיקר התורה נשכח ממנו לעבוד עבודת הבורא עם מעשהו בחוץ אלא שגם עולתה נמצא בו ואוי לאותה בושה וכלימה ומי יתן והיה לבבם זה להם לירא את: השם הנכבד והנורא לקנות בעצמותם דרכו הישרה ונכונה לעסוק בתורה ומצות וגם מזה אל יניחו ידם לעבוד את הבורא ב"ה עם עבודתם ומעשיהם בחוץ כנזכר בשם הרמב"ן וכאשר חכמים הגידו טוב תורה עם דרך ארץ כלומר אפילו בדרכי ארציות המוכרח טוב לאדם שידבק נפשו באותיות התורה המלובש לשם ועתה נחזור לביאור אשר לפנינו אם בחקותי תלכו כלומר אפילו בעוסקיכם להבאת חוק מזונותיכם כי חק לישנא דמזונא ולזה אמר בחקותי היינו מצאתי שאני נותן לכל אחד ואחד כפי ערכו והשתדלותו בסיבותיו להדביק מזונותיו המעותדים באמצעותם של אלו הסיבות וגם שם כחם יפה ללכת יושר בעבודת הבורא ליקח לעצמם רמיזא דחכמתא לדבק פנימיות מחשבתם לעוצם יכולתו ית' אזי מבטיחם הכתוב ואת מצותי תשמרו שיתן להם הקב"ה לב לדעת איך לשמור מצותיו כי הבא לטהר וכו' ועשיתם אתם כמבואר למעלה מעלה אני עליכם כאילו אתם עשיתם את המצות בלי עזר אלוה לכפול שכרם כפול ומכופל שלא תאכל נשמתכם העולה למעלה מנהמא דכסופא כי אם מזרוע ידה ופרי מעללה ומעתה תבין דברי רש"י אם בחקותי תלכו יכול זה קיום המצות כשהוא אומר ועשיתם אותם הרי קיום המצות אמור הא מה אני מקיים אם בחקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה ואם עיני שכל לך תשכיל לדעת הוא הדבר אשר דברתי אשר באזהרה בא הכתוב חוץ מקיום המצות הנשמע מועשיתם אותם אמנם לא טוב היות האדם לבדו רק בעשיית המצות ותורה ותפלה כי מלאכתו אימתי נעשית וממילא מוכרח לפעמים לצאת לפעלו ועבודתו הגשמי מעניני צרכיותיו וכמאמרם טוב תורה עם דרך ארץ כאשר ביארתי פרושו לזה גמר רש"י ברוח קדשו הא מה אני מקיים אם בחקותי תלכו אשר האדם מוכרח להביא לחם חקו לזה אומר שתהיו עמלים בתורה כלומר אפי' עמלים בהבאות טרפם ומזונם יהיה בתורה כמבואר ואם כן מעשיכם תועלתכם גדולה ותזכו לעמוד בסוד ה'. ואכלתם ישן נושן ירצה תגרומו באמצעות פעולתכם הטובים יחודים בעולמות עליונים גבוה מעל גבוה כי נודע מספרים אשר אכילה מתיחס בלשון זווג והיינו בהעלאות נ"ק ואותיות התורה הם איברי השכינה השוכנת בכללות מדריגות כולם מרום המעלות עד מדריגה התחתונה וכחם יפה לגרום יחוד בישן נושן וכתרגום עתיקא דעתיק הגם שאין שייך לומר במקום גבוה מעל גבוה לשון יחוד כאשר נודע להמבין בכתבי האר"י זללה"ה שאין לעתיק נוק' עכ"ז התעוררות של התחתונים בהיות באמת ונכונה עולה למעלה למעלה עד אין סוף וא"ת ב"ה וב"ש אמן ודו"ק:
3
ד׳ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב ולכאורה תיבת לפניכם מיותר ומה היה המקרא חסר אם היה כתוב ורדפתם את אויביכם ונפלו לחרב והנראה ע"ד שביארנו למעלה פ"ה כי אוריש גוים לפניך והרחבתי את גבולך ע"ש וכעת נראה כי הנה שמעתי בשם הרב הגדול ר' נחמן מקוסאוי שביאר פ"ה מי שאבד חותמו ממתינין לו עד ערב וביאר כי נודע האדם נברא בצלם אלהים ואך בצלם יתהלך איש הירא ועובד עבודת בוראו מאיר על פניו חותמו ית' ובעשות אחת מעבירה אשר לא תעשנה סר צלו מעליו ומאבד חותם הקב"ה החקוק בצלם דמות תבניתו האמנם אפילו כי כן דרכו ית' לעבור על פשע וכיון ששב האדם ועוזב חטאיו ורפא לו ומתי שמודה ועוזב ירוחם ומחזירין לו חותמיו הנאבד ממנו ואל יאמר האדם כיון שסר הצלם ממני הרי אני כעץ יבש ואבדה תקותי ח"ו כ"א מגודל רחמנותו יתברך ממתינין לו מב"ד של מעלה עד ערב ירצה עד שישוב בתשובה גמורה בשלשה בחי' ערב המוגבל לזמן התשובה ערב שבת הוא מרכז של כל ימי השבוע ונותנין לו שהות כל שבעה ימים עד ערב שבת ויתכן לו לתקן אז מה שעיות כל השבת שעברה ואם לא שב בערב שבת עדיין יש לו תקנה וממתינין לו עד ערב ר"ח שהוא יום המרכז של חדש העבר ויכול לתקן בזה היום פרטיות ימים של כל החדש שעבר ומחזירין לו אז חותמו להאיר זיו פניו בחותם אלקים ואם עד אלה לא שב עדיין יש תקוה וממתינין לו עד ערב ר"ה שהוא מרכז של כל השנה שעברה ויכול לתקן את עצמו ופרטיות ימי השנה ומחזירין לו אז את חותמו הנאבד ממנו בסיבת חטאיו כי כן דרכו ית' לעבור על פשע ולא חפץ במיתת הרשעים כי אם בשובו מדרכו הרעה וחיה וזהו אשר שנו חכמים במשנה מי שאבד חותמו היינו חותם אלקים המאיר על פניו מצלם אלקים אשר יהלך ממתינין לו עד ערב ירצה ערב שבת וערב ר"ח וערב ר"ה ודפ"ח:
4
ה׳והנה במה נאות לו לאיש הישראלי להמשיך עליו חותם המלך הקב"ה הכל באמצעות שבעה עמודים שבתורה שחצבה עמודיה שבעה אם מתבונן על דרכיו להטיב לכת הכל ע"פ התורה ועבודה ובכל פרטי עסקיו אפי' מעניני צרכיותיו הגשמיות המוכרח בהם שבלתי אפשרי זולתם אל יתן דומה לנפשו לעשות מעשהו זר כ"א אסור לו לנענע יד ורגל ושום תנועות איבריו והרגשת חושיו יקדשם ויטהרם אל צורך גבוה ולא להנאות עצמו כי אם לאו הלא כבהמה נדמה ומה יתרונו יתר על הבהמה לרדוף אחר תאוותיו כאלו לא עמדו אבותיו על הר סיני לקבלת התורה ותורה אור להאיר נתיבותיו ופרטי מעלליו לקשוט מדותיו אל הבורא ב"ה לבלתי עשות גדולה וקטנה זולת מה שנוגע צד הנאה לבורא עולם והילוכו תמיד בחכמת אלהות באופן שנתבאר במה שקדם לנו כמה פעמים אזי חכמת אדם תאיר פניו וכמו שבארנו פ"ה להצהיל פנים משמן לא כזולת עמים רבים שיש להם הצהלת פנים מתענוגות בני אדם ומאדמים פניהם ממיני משקים ומדמים בנפשם שזהו הצהלת פנים ובאמת חשוך משחור תארם והכרת פניהם ענתה בהם ומי שהוא מזכי הראות רואה בפניו רק מכות ופצעים ומכף רגל עד הראש אין בו מתום ור"ל מהצהלת פנים כזה לזה רומז הכתוב ללמד לאדם דעת יאחז צדיק דרכו הטוב בתורה ותפלה להצהיל פנים משמן כינוי לחכמה השופע עליו תמיד בלתי הפסק רגע אחד והחכמה תאיר פניו ונודע אורייתא מחכמה נפקית ומי שעוסק בתורה וממשיך אלהותו יתברך עליו קונה בעצמותו הדרת פנים וזה עיקר חותמו מצלם אלהים אשר יתהלך איש מבהירות התורה ואם נעדר ממנו הנ"ל אזי חשוך משחור תוארו ונאבד חותמו ממנו ומאומה אין בידו מהצהלת פניו זולת התורה ועבודה ובא וראה מה דאיתא בזוהר חדש שיר השירים נאוו לחייך בתורים ופי' שם ת"ח כל נוונין דלגו וכל מחשבין ורעותין דעלמא דאינון גו לבא כולהו אתחזין באנפין ובאנפין אשתמודע בר נש מאן איהו אי עובדוי לטב אי לביש כד"א הכרת פניהם ענתה בם וכו' ואם עובדוי כדקא יאות בתיקונין דכשראין בתיקונין דעובדין טבין מיד נאוו לחייך בלא כסופא כלל לחייך ולא כתיב פניך בגין דכלא חד אבל לחיים אינון מתקנין צופציפא ומילולא לאסתכלא בהו וכתב עוד כיון דאינון אוכלסין אתעברו וחמו כל אינון ניסן וגבורן דעביד קב"ה על ימא כדין נאוו לחייך בתורים אתתקנו ישראל ברזא דמהימנותא וכו' וקבילו ישראל אורייתא על טורא דסיני תורה שבכתב ותורה שבע"פ עכ"ל הנה אחר העיון במאמר הנ"ל לבבו יבין היות עיקר הצהלת פנים אינו תולה כי אם באמצעות עובדין טבין וע"י עסק התורה שתי תורות שבכתב ושבע"פ אזי נאוו לחייך בתורים היינו שתי תורות הנ"ל וגם כל מחשבין ורעותין דאינון גו לבא כולהו אתחזין באנפין ואשתמודע מאן איהו אי לטב אי לביש ומה מאוד מהראוי שמורא יעלה על ראשו בראותו דברים כאלו ויעשה משמרת למשמרת ולכפול משמרתו לבלתי יאבד מעלתו המעולה ומובחרת מזולת עמים ומבחר הנבראים וחיי עולם נטע בתוכו כי לקח טוב היא התורה נתן בידו והתורה אור לנתיבתו להשרות עליו צלם דמות תבנית חותמו ית' ומאוד מאוד צריך להזהר בזה לבלתי יאבד ברוע מעשיו צלם אלקים מעל פניו ואזי אך בחושך יתהלך וכל נטירותא אתאבד ממנו והסיר ממנו מורא שמים ומורא הבריות שבלתי יראו מפניו עוד כיון שסר צלם פעליו שממנו נמשך בחי' היראה עש"ה וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך וגם מוראו וחתתו יהיה על כל חיית הארץ ועוף השמים וכיון שנעדר ממנו נטירותא ממילא נאבד הכל ממנו והכל בשביל שלא יחפוץ הכסיל בתבונה לקרב א"ע אל התורה ולתקן פרטי עניניו בהתקשרות הבורא ב"ה להשרות בקרבו חותמו של הקב"ה ויאבד טובה הרבה ואיתא בזוהר בחי' השמירה ונטירותא של אדם השומרו הוא שם קדוש אלוה המאיר בפניו ושומרו מכל רע וכנזכר יראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראה ממך דהיינו שייראו מבחי' פנים בעצמו ודמות צלמו הקדוש החתום בשם אלו"ה ודוד המע"ה רמז בזה בזמירותיו ישועת פני ואלהי זה הדבר אשר דברתי לעוצם הכרתו הבן שעיקר הישועה תולה בחותם הפנים אם לא סר הצלם וחותם שם אלוה אזי וראו כל העמים וייראו מבחי' ענים בעצה וזה אומרו ישועת פני דייקא ובמה גמר אומר ואלהי ירצה משם אלוה. מול זה בא הרמז בתורה כי אוריש גוים מפניך להורות האמור בהכשר מעשיהם הטובים יזכו לחותמו של הקב"ה היינו שם אלוה ומבטיחם כי אוריש גוים מפניך דייקא היינו מתואר הפנים בעצם וכזה נרמז בכאן ורדפתם את אויביכם ולא בכלי קרב ומלחמה כ"א ונפלו לפניכם דייקא מזיו תואר צלם אלקים ושם אלוה המאיר בפניכם מזה תפול עליהם אימתה ופחד ומורא הפנים וכזה מצאתי באלשיך להמעיין שם ודו"ק:
5
ו׳והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים וגו' ואשבור מוטות עלכם ואולך אתכם קוממיות ופרש"י אטייל עמכם בג"ע כאחד מכם ולא תהיו מזדעזעים ממני יכול לא תראו ממני ת"ל והייתי לכם לאלהים ואולך אתכם קוממיות פירש"י בקומה זקופה וכל זה צריכין למודעי והכוונה כי כבר נודע אשר משכן ה' המה בני ישראל כשמקשטין מלא קומתם מראש עד עקב להשראת אלהות נעשו משכן אליו להתהלך בקרבם ועיין לעיל מה שביארנו ת"ה פה אשב כי אויתיה מוסב על איש מישראל אשר בחר הקדוש ברוך הוא להשרות משכנו בתוכו ונוטריקו"ן מלת אש"ב א"הל ש"יכן ב"אדם כי כן עלתה ברצונו הקדום בתכלית הבריאה הכל בשביל תוספת התענוג והשעשוע שצפה לקבל מעם קרובו ישראל בהיות מקדשים ומטהרים קומתם להשראת אלהות וזהו שרומז הכתוב והתהלכתי בתוככם דייקא כמלא קומתם אשרה שכינתי כי פה אשב א"הל ש"יכן באדם לקבל ממנו תענוג ושעשועים כידוע ולזה רמז רש"י ברוח קדשו אטייל עמכם בג"ע כאחד מכם והכוונה לומר מי הוא זה הגורם טיילותא ושעשועים אליו ית' לטייל בג"ע אנו בני ישראל גורמים ככה כל או"א מישראל לערך התאמצו ומגמתו בעניני עבודתו כמ"כ גורם תענוג ושעשועים וזהו אטייל עמכם כלומר אתם הגורמים ככה כאחד מכם לערך עבודתו את הבורא ב"ה כמ"כ גורם טיילותא אליו יתברך לשמוח במעשיו ועוד רומז רש"י ולא תזדעזעו ממני יכול לא תראי ממני כו' וצריך להבין וכי אפשר לומר שלא יירא ממנו ית' ובודאי לא ניחא למרייהו לומר ככה שנעדר יראתו בשום זמן והלא מצינו בזוהר שדרש כתר עליון אעפ"י שהוא אור צח אור מצוחצת אולם קדם עלת העלת ויש במקום גבוה רמה בחי' יראה רוממות כי גבוה מעל גבוה אמנם דבר גדול נרמז להורות בא הפרש היראה של עתה שאנו יראים מלפניו ית' מהיראה שלעתיד שאינם שוים בדומה אחד כי הנה כבר זכרנו מה דאיתא בתיקונים בראשית יר"א בש"ת הכוונה להיות שאנו כללות עדת ישראל מקובצים בקומת השכינה כדברי התיקונים שיש מארי דעיינין ומארי דידין ומארי דרגלין ושארית פרטי האיברים של אדם הגשמי כפי מה שהוא מתקן את עצמו נתקן דוגמתו אבר רוחני בקומת השכינה עין תחת עין ויד תחת יד ורגל תחת רגל כנזכר כל זה כמה פעמים בדברינו ואנו לערך אחיזת נשמתינו בקומתה עושין לה קומה זקופה שתהיה קומה נגד קומה להיפך ברוע מעשים נשתנה תוארו בשינוי מראה ודמות בקומה עליונה מתואר ודמות צדיקים הנתחזיין בה במראה טוב וריח מצותם והכסיל הזה אשר הסכיל עשות. שתי רעות עושה מקלקל את עצמו וחשך משחור תוארו בקומתה ואין לך בושה גדולה מזה ועוד גורם בושה לשכינה כ"י כי בן כסיל תוגת אמו ואין לה במה להתפאר לומר חזי במה ברא אתינא לגבך כי הבן מכוערים מעשיו ולא תואר לו ולא מראה ופגמו נוגע אליה כ"י לבוש במעשיו וזהו בראשית ירא בושת עיקר היראה שלא יגרום בושת לשכינה ועיין בדרוש ראש השנה מה שביארנו מאמרם ז"ל תני וכולן נסקרין בסקירא אחת תוכן הדברים כולן מאישי הישראלים נסקרין ונתחזיין למעלה בסקירא אחת כלומר כשמסתכלין על קומת השכינה הנקרא אחת היא יונתי תמתי שם נסקרין ונתחזיין כללות עם ישראל עם פרטי עובדותיהם מה שפעלו ועשו כל השנה כי הוא דמות כל דמיונות נתחזיין בה לטוב או להפכו נתראים בכללותה עם ישראל לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו וזה המורא העולה על ראש עם קדוש שלא יגרמו ח"ו ברוע מעשיהם בושה לשכינה בסיבתם כי עיקר היראה היא הבושה כנתבאר לנו למעלה שאמר הנביא אל תראי כי לא תבושי אם אין להם בושה אל תראי כי אין בה ממש אמנם גם בחי' יראה הרוממות בשביל בושת השכינה אינו כ"א עתה שאנו מעותדים בהכשר מעשינו לבנות קומתה שתהיה קומה כנגד קומה לאפוקי לעתיד שהקומה כבר בנויה ומתוקנת כי כבר בנו אותו הבנאים הן המה ת"ח הנקרא בנאים שעוסקים בבניינה של עולם השכינה נקרא עולם הלישנא דעולימא וכאשר זכרנו למעלה אשר עין בעין נראה בשוב ה' ציון כלומר אז בשוב ה' ציון תהיה קומתה בדומה אחד נגד קומתו ית' עין בעין ולא עין תחת עין וכיון שכן אם נפשך לומר מה שתהיה אז בחי' היראה של עם קרובו ישראל לזה מבטיחם הכתוב על בחינת היראה שלעתיד באמרו והתהלכתי בתוככם אטייל עמכם בג"ע ולא הזדעזעו ממני הרואה יראה וידמה בנפשו שנעדר בחי' היראה והטעות נגד פניו כי הכוונה שלא תזדעזעו ממני בחי' היראה של עכשיו שזו היראה בודאי כבר חלף ועבר לזה גומר רש"י בדבריו יכול לא תראו ממני כלל כיון שנעדר בחי' היראה מבושת השכינה תלמוד לומר והייתי לכם לאלקים להורות שתהי' אז בחי' אחרת אשר עין לא ראתה אלהים זולתך כאשר ידוע אליו יתברך כי שם אלקים מורה בחי' היראה וזהו והייתי לכם לאלקים דייקא בבחינת יראה אחרת ואתם תהיו לי לעם ורומז הכתוב אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים ואשבור מוטות עלכם ונוטריקון מלת עלכם עו"ברים ל"פניו כ"בני מ"רון ועיין במקום אחר שביארנו פ"ה אני ה' אלהיכם וכו' מא"מ תוכן הדברים מאין קנו בני ישראל לכנות עליהם אלהותו ית' אשר היה תחלה שם מלא על עולם מלא ולא נודע על מי מקדושים יקרא שמו ית' ואחר צאת ב"י ממצרים באותות ומופתים שהראה הקב"ה ונתגלה ונתפרסם לעין כל שהוי"ה אלהים הוא אלהינו לשלול זולת עמים שאינו מכנה אלהותו עליהם וזהו אנכי ה' אלהיך דייקא לכנות אלהותו עליכם מאין נראה ונתגלה בזה מארץ מצרים כנזכר משם נתפרסם לעין כל להקרא אלהיכם מול זה בא הרמז בתורה אני ה' אלהיכם דייקא לכנות אלהותי עליכם ולא לשארית ע' עממין מאין נתגלה ונתפרסם ככה מורה הכתוב באצבע אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים אשר טרם צאת צבאות ה' מעבודתם לא פתח אסיריו ולא יצא עבד מעולם לחירות מעבודתם כנודע ממאמרם ז"ל משם ראו והבינו הכל אני ה' אלהיכם לשלול זולתכם שאין אלהותי ואדנותי נקרא עליהם ולכן ראוי שיראתי תהיה על פניכם תמיד יראת הרוממות מיראת בושת השכינה כמבואר וכל זה עתה טרם יבואו ימים המקוים לנו אמנם לעתיד בגאולה העיקרית אשבור מטות עלכם זה היראה שבני ישראל מתיראים להיות שדמות דיוקנותיהם עוברים דרך השכינה שנתראים למעלה באמצעות אחיזת שמתם בקומתם ולזה יראתם נגד פניהם לבלתי יגרומו בושה לשכינה בסבתם ולעתיד אשבור מוטות עלכם נוטריקון "עוברים "לפניו כבני "מרון כנזכר כולן נסקרין בסקירא אחת ועוברים לפניו ית' באמצעות כללותם בקומתה כבני מרון ויראתם על פניהם ממורא הנ"ל יבוטל יראה כזו רק יראה פנימיות אשר עין לא ראתה אלהים זולתך וגמר אומר הכתוב ואולך אתכם קוממיות בקומה זקופה כדברי רש"י לכוון האמור אשר אז בזמן ימי משיחנו תהיה קומתה שוה לקומתו ית' לא כמו עתה היא אלף עם כולן וכולם עם אלף ולעתיד אולך אתכם קוממיות בקומה זקופה שוה אליו ית' ודו"ק ותבין: האל ברחמיו יורינו נפלאות ויזכנו בימינו להראינו לטובה אות למהר ולהביא קץ הפלאות סליק ספר ויקרא בעזרת כל באומר ברא אז ראה הכינה גם חקרה. א"ס נ"ו:
6