אור המאיר, רמזי קהלתOhr HaMeir, Kohelet
א׳אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים ופירש"י לדבר קשה כלפי מעלה כי הוא בשמים ואתה על הארץ ואפי' חלש מלמעלה וגבור מלמטה אימת חלש על הגבור וכל שכן גבור מלמעלה וחלש מלמטה ולכאורה אינו מובן וכי לזה בא שלמה בחכמתו להפחיד האדם שלא לדבר קשה כלפי מעלה רק מחמת זה שהקב"ה בשמים ואתה על הארץ ואימתו מוטלת על הבריות שייראו מגבוה בתמיה ועוד וכי אפשר לומר ככה שהאלהים בשמים ואדם על הארץ נפרד מהבורא ב"ה והלא מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מניה ממלא כל עלמין ותחות כל עלמין והנראה כי כבר קדם לנו הדבור חובת גברא להיות תמיד זך במעשיו וטהור ברעיוניו שלא לנטות ח"ו אל תאות היצה"ר ולהיות האמונה תקוע בלבו שאין שום דבר בעולם לבטלה רק הכל בחכמה נפלאה כמ"ש מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית אשר בפרטי הפעולות שנפעלים בעולם מלובש לשם חכמת הפועל הרומז לאדם בחינת עבודה ודוד המלך ע"ה כשבחן בחי' עבודת הבורא ב"ה לדעת מה מרמז שוטה בעולם ומה מהותו אמר לפניו יתברך מה הנאה יש לך בשוטים שבראת בעולמך והשיב לו הקב"ה חייך שתצטרך לכך כלומר השוטה הוא עיקר חייך להכיר מחמתו יתרון חכמתך כמבואר במקום אחר ובאמת מצינו אשר חכמים הגידו שוטה רומז ונרמז כלומר גם השוטה אינה לבטלה בעולם כי אם רומז איזה רמיזא דחכמתא ונרמז ג"כ אמנם לא כל אדם זוכה לעבודה גבוה כזה כי אם מי שחלק לו אלהים בבינה יתירה וידע נאמנה אשר בכל דבר בעולם הבאה לכלל בר בריאה יש שם התלבשות אלהות לאפוקי הנבער מדעת וחלש ברעיוניו רמזו רז"ל בדבריהם עם הארץ אסור לאכול בשר ודברו חכמים בהוה וכן פרטי העובדות ותענוגות בני אדם אסור להם להכניס במתכוון כי להיותם הכרתם מעט ומדמים בנפשם כאלו אלהים בשמים והמה בארץ וכגבהו שמים מארץ כן גבהו דרכיהם מדרכיו ית' ולהיות אלהים בשמים כאלו אינו רואה ואינו משגיח בפרטי פרטיותיהם בגילוי ובמצפונים וצופה ומביט עומק פנימיות מחשבותיהם ואין שום דבר נעלם ממנו וזאת הגורמת שפוערים פיהם לבלי חוק ולכן אינם שומרים נפשם מלדבר דברי שטות ולעשות פעולות ועובדות שונות זולתו ית' כיון שהוא בשמים והמה בארץ לאפוקי אישים משכילים ויש להם התפשטות הדעת נפשם יודעת מאד כי מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מניה ושומר נפשו ירחק מלהוציא דבור קל לפני מלך הקב"ה העומד נגדו ואפילו כשנצרך לפעמים לבריות לדבר עמהם דבורים ההכרחים בצרכי גופניות עכ"ז אינו נפרד עם פנימיות מחשבתו מרוממותו יתב' ועינו ולבו שם כל הימים שיגיע צד הנאה לבורא עולם ואינו עושה פעולה גדולה וקטנה עד שימצא מקום לה' הנוגע לעבודתו יתברך וכן מצינו שאמר דוד המע"ה שנשבע לה' ונדר לאביר יעקב אם אבוא באהל ביתי ואם אתן שנת לעיני ומונה ופורע פרטי תענגות בני אדם עד אמצא תחלה איזה מקום לה' כלומר שלא רצה לעשות תענוג גופני עד שבחן תחלה בפנימיות מחשבתו שיהי' בזה התענוג הגופני הכנה ומציאות מקום להשראת הבורא ב"ה כלל הדברי' הזך וטהור ברעיוניו לבלתי עשות שום עובדא בעולם אם לא שרואה תחלה השראת אלהות בהפעולה איש אשר אלה לו מותר לו באמת לדבר ולעשות כל מה שעולה ברצונו ולבו בטח באלהים שיעשה בהתקשרות ודביקות הבורא כי לזה משים עיקר מגמת נפשו לאפוקי הנבערים מדעת ואינם במדריגה גבוה הנ"ל בודאי אסור להם להרבות בדבורים ועובדות מיותרים כ"א הכרח הגמור שבלתי אפשר זולתו ולזה רמז שלמה המלך בחכמתו אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבור לפני אלהים ובין תבין אשר לפניך לפני מי אתה עומד ובחון בחינת עצמותך ומדריגתך ותדע נאמנה כיון שאתה מדמה בנפשך כי אלהים בשמים ואתה על הארץ ואין לך התפשטות הדעת כי מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מניה ונמצא אתה עם הארץ שאסור לאכול בשר וכדומה מפרטי התענוגים ולכן בעצה יגיד על כן יהיו דבריך מעטים ואסור להרבות בדברים ופעולות כי אם הכרח הגמור כי בודאי כל מה שיצא מפיך יהיו דברים בטלים בלא התקשרות הדעת ועושה את דברו חולין וכן רוב מעשיו מקולקלים כיון שנבער מדעת איך להוציא דבור לפני אלהים טוב שתיקתו מדבורו:
1
ב׳או יאמר אל תבהל על פיך וגו' כי הנה כבר זכרתי פירוש הכתוב שפתי כהן ישמרו דעת כלומר מי שהוא עובד הבורא הנקרא כהן לשון עובד ישמרו משמעו לשון המתנה כמו ואביו שמר את הדבר שאינו מוציא שום דבר בעולם זולת הדעת והיינו שבונה תחלה במחשבתו ודעתו צירוף התיבה שרוצה לדבר ואחר כך מוציאה לפני אלהים בתורה ותפלה באופן המבואר לנו כמה פעמים והיינו שמבין ומכיר בפרטי עובדותיו ומקריותיו מטוב עד רע שהכל מאת ה' היתה זאת ולערך ההשגה ודעתו שרואה טובותיו יתב' העודפים וכדומה ככה מחזיר שבח והודאה ממין הטענה שהקב"ה מראה ונדמה אליו באיזה התלבשות בכדי להכירו ולהשיגו מצד פעולותיו לאפוקי איש בער ולא ידע כל זאת ומטוב עד רע תולה הכל בחכמתו העמדה לו לעשות חיל והצליח עושר ולהיפך תולה בהעדר שמירתו או סבתו ומאת ה' שכוח לוח לבו באומרו אלהים בשמים והוא על הארץ ואין הקב"ה ממטיר לחם מן השמים והאדם צריך לטרוח עצמו להדביק טרפו ומזונו וכדומה מרוח שטות שבאנוש ונמצא בעומדו להתפלל סגור עליו הדבור ואין לו מה שיאמר וידבר לפניו יתברך להחזיר לו איזה שבח והודאה כיון שתולה בחכמתו העמדה לו או העדר הסבה גרמה לו הפסד לזה רמז בחכמתו אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבור לפני אלהים ומלת לפני משמעו קודם כלומר שמור בחי' הדעת כנזכר שפתי כהן ישמרו דעת שממתין מלהוציא דבור עד שירגיש בעצמו דעת אלהים מחסדיו העודפות עליו וכדומה מהשגחת אלהים על פרטיותיו ומקריותיו ואח"כ מוציא מפיו נכונה הרבה שבחים והודאות לערך דעתו את האלהים שמלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מניה וזהו אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבור לפני אלהים קודם שמתבונן בפנימיות מחשבתו השגת אלהותו כי האלהים בשמים ואתה על הארץ ירצה אם אתה מן האנשים החטאים בנפשם וסוברים כן ראה מה החטא גורם ע"כ יהיו דבריך מעטים ואין זה לשון צווי שלא ירבה בדברים כי אם מודיע מה יהיה משפטו בעת התפלה אפילו כשיתעורר להוציא דבורים לפני אלהים בשירות ותשבחות יהיו דבריו מעטים שאין לו מה שיאמר ומה ידבר בסבת כסלותו שמדמה בנפשו כי אלהים בשמים והוא על הארץ ורוב חכמתו ותחבולות סיבותיו עשה לו רוב עשרו וקנינו ואינו ממתין על בחי' הדעת להלביש בהדבורים ממילא דבריו המה מועטים ועומד כגולם בסדר תפלתו כאחד הריקים ע"כ בעצה יגיד אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דיבור לפני אלהים כנזכר וטוב לך באחריתך ודו"ק:
2
ג׳ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד בכאן בא להורות דרכי בנ"א ומה מעשיהם אשר כבר קדם לנו עיקר עבודת בנ"א בעולם הזה לבנות קומת השכינה כי זה כל האדם עוד נשמתו בקרבו ולתכלית זה עיקר בריאתו וחציבת נשמתו מכסא כבידו ית' רק לעסוק בבניינה וכמו שנתבאר לנו למעלה ואת הארץ נתן לבני אדם כלומר ארץ עליונה כינוי לשכינה הנקרא ארץ את זה נתן לבני אדם כלו' בידם לבנותה ולקשטה בקישוטין נאים ומופוארים והנה עיקר תענוגו יתברך בהיות משכילים לדרוש אחדותו ית' ולהעלות אפי' אותן האותיות שנתפשטו מרום מעלתם למדריגות התחתונים המה נקראים את הארץ אל"ף בי"ת המלובש בארציות כנזכר לנו בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ ותוכן הדברים בראשית מורה לחכמה כתרגום יונתן בראשית בחוכמתא ומורה הכתוב בראשית עם החכמה ברא אלהים את כלליות א"ב השמים מורה לשכליים היינו אותיות שבשכליות כגון תורה ותפלה ומעשה המצות ואת הארץ היינו כללות הא"ב שבארציות גם המה נראו בחכמה וגם שם שם חק ומשפט לבני ישראל לעשות עבודתם ולבנות משם קומת השכינה ואדרבא בעשותם ככה גורמים תוספות תענוג אליו יתברך כי בעבוד עבודתו ית' באותיות גדולה מתורה ותפלה אין היתרון ניכר כ"כ לשבח כמו בהיות משכילים דורשים אחדותו ויחודו לעבוד עבודת בוראם אפי' עם האותיות המלובשים בארציות ומדריגות התחתונים מכאן ניכר יתרון אור ושאת של השכינה העולה היא להתפאר במעשה הצדיקים לומר חזי במה ברא אתינא לגבך שיש לו שכל כזה לעבוד עבודתו אפילו במדריגות הגשמיות גם שם פנימיות מחשבתו דבוקה לרוממות אלהות מול זה בא הרמז בחכמת שלמה ויתרון ארץ מוסב הדיבור לשכינה הכינוי בשם ארץ הניתנת ביד אדם לתקנה ולבנותה כנזכר ואת הארץ נתן לבני אדם ומורה באצבע ויתרון ארץ העליונה בכל היא כלומר בכללות המדריגות ממקום הגבוה עד מקום הנמוך אפי' בארציות גם שם יכול המשכיל לגרום יתרון לארץ העליונה כמבואר ולזה גמר אומר מלך לשדה נעבד ופירש"י הקב"ה נעשה פועל לציון לתבוע עלבונה ממחריבה ולשלם שכרה לבוניה הוא הדבר אשר דברתי כי באמת דרכי האישים הישראלים אין אמצעות בדבר או גורמים בעשות רע נעשה הריסה בבנין קומתה כביכול ונתמלאה צור מחורבנה של ירושלים ולהיפך בעשות טוב הצור חריבה ונתמלא בנין ירושלים ועיר ציון תמלא כנזכר לנו באורך בכמה מקומות ונמצא מה מאד מהראוי שירתע האדם ויפחד ממורא הנזכר לראות ולהתבונן מה שגורם עם פרטיות מעשיו אשר אין אמצעות בדבר ובין כך ובין כך נעשה כביכול המלך הקב"ה פועל לעשות כמעשהו מטוב עד רע כנזכר וזה הרמז מלך הקב"ה לשדה חקל תפוחין קדישין נעבד נעשה פועל ולא נמלט מאחת משתי אלה או נעשה פועל לציון ליתבע עלבונה ממחריבה היינו בהסכיל עשות נעשה בה כביכול הריסה ולשלם שכרם לבוניה הן המה התלמידי חכמים העוסקים בבניינה תמיד נעשה פועל לשלם שכרם משלם והכלל שאין אמצעות בדבר ומעתה שאו עיניכם מה אתם בוחרים ומי האיש החפץ חיים ודו"ק:
3
ד׳ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו וביאר המגיד זללה"ה ע"ד משל אדם אחד נסע למרחקים עם סחורה וכדומה וראה לשם דברים נפלאים ורמים ובעת הכסה יבא לביתו ומספר ראות עיניו לאוהביו וקרוביו וגם באמצע הדרך הרבה לדבר לפני העם ועדה מדברים הנפלאים שראו עיניו כנהוג עלמא והנה דעות בנ"א המטים אוזן לשמוע את דבריו בודאי יש שנוי והפרש גדול ביניהם בחלקי דעותם כל או"א לערך השגתו ודביקות פנימיות מחשבתו אל האלהים כמו כן מטה אוזן לשמוע וממציא לעצמו איזה רמיזא דחכמתא כי אין דברים בלי נשמע קול הקורא פנו דרך ה' כמבואר בפרשיות הקודמות ע"ש וגם באלו הדבורים יש אותיות התורה וחובת גברא להעלותם לשורשם ומקום אחדותם ולהוציא משם חכמה הגנוזה כי חכמת הפועל בנפעל ומוכרח להיות גם בדבורי המוני עם איזה חכמה וכבר בארנו כמה פעמים היות שתי בחי' חכמות חכמה עלאה וחכמה תתאה והיינו אותיות התורה ונ"ק המלובש במדריגות התחתונים נקרא חכמה תתאה ואיתא בתיקונים כד נחית שלמה מלכותיה הוה חכמה דיליה בזויה בעיני שטיין וכד אסתלק במלכותיה אתמר ביה ותרב חכמת שלמה דאתרביאת עד דמטאת להאי אתר דאתנטילת מתמן לאתר דחכמה עלאה דאיהו חכמתא ברישא ע"ש והכלל היות ב' מיני חכמות וחכמה תתאה נק' חכמת שלמה והיא בזויה בעיני שטיין שטח עיניהם מראות בכל דבר בעולם התלבשות אלהות כי אם נשארים שקועים לשם עם ראשם ורובם בגשמיותם בודאי בזויה בעיני שטיין כאלו לחנם טרח ופעל חכם הפועל וברא ככה בעולמו רק בשביל שטות כנדמה בעיניהם לא כן אישים משכילים בכ"מ שנתנו חכמים עיניהם רואין משם התלבשות אלהות ומעלים ומגביהים אותיות התורה ואיברי השכינה למקום מעלתה ומחברים חכמה תתאה לחכמה עלאה לאיזה כיון ברא ככה בעולמו הכל בשביל כבודו וקילוסו ונגד אישים המשכילים כאלו רמז בתיקונים וכד אסתלק במלכותיה אתמר ביה ותרב חכמת שלמה דאתרביאת ודאי כי המשכילים רבים אותה ומגדלים לעשות בתחתון ולרמוז בעליון להשיג מקום מוצאה בשורשה ממילא נתרבה ונתעלה ועגלה היא למעלה למעלה וזהו שרומז דאתרביאת עד דמטאת להאי אתר דאתנטילת מתמן לאתר דחכמא עלאה דאיהי חכמה ברישא והמשכילים כחם יפה לדעת ולהשיג כמו שהיא ברישא בחכמה עלאה ככה נתפשטו למטה ועיניהם ולבם שם כל הימים לחבר חכמה תתאה לחכמה עלאה כי זה כל האדם ונחזור לדברי המגיד זללה"ה זה האיש שבא מארץ מרחקים ומספר נפלאותיו הגשמיים שראו עיניו הגם שלא שת לבו לדעת ולהבין מה אומר ומה ידבר עכ"ז מגיע תועלת לאנשי לב השומעים את דבריו בעוצם השגתם כחם יפה לעשות יחודים ומעלים ומגביהים גם אלוה אותיות למקום שורש' כי נפשם יודעת מאד שגם בסיפורים הגשמיים מוכרח להיות איזה רמיזא דחכמתא וחכמה תתאה הגנוזה לשם וכל מה שמרבה לספר ותרב חכמת שלמה אתרביאת עד דמטאת לאתר דאתנטילת מתמן לחכמה עלאה ותמימי דרך וברי לבב כל או"א לפי ערך תבונתו עושה בחי' יחוד ומחבר חכמה תתאה בחכמה עלאה ומי הגורם ככה הכל נמשך מבעלים הראשונים ושיעור הכתוב כך ברבות הטובה היינו בחי' חכמה תתאה נק' טוב"ה עש"ה טובה חכמה כלומר נתרבתו נתרחבת ברבות בני אדם שמספר אחד לחבירו וחבירו לחבירו עד אין קץ וכל אחד ואחד מספר הנפלאות כאשר עעיניו בגשמיותם ובין כך ובין כך רבו אוכליה רבים הם העושים יחודים ומעלים ומגביהים אותיות התורה ונ"ק המלובשים באלו הדבורים והנפלאות ומלת אכילה מתייחס בלשון זווג כמו אכלה ומחתה פיה וזהו רבו אוכליה כמדובר ומה כשרון לבעלים הראשונים כי אם ראות עיניו בגשמיים המעשה כפשוטה וחסר תבונה להשיג משם התלבשות אלהות להעלות אותיות התורה הכלל מי שחלק אלהים בבינה ולבו דבוק לרוממות אלהות אזי בכל פרטי פעולותיו וחלקי עתיו ורגעיו אינו רואה ושומע הפשוט שבדברים הגשמיים באשר הוא שם כי אם נותן רוחו ונפשו לראות ולשמוע התלבשות אלהות וחכמה הגנוזה בכללות המדריגות מראש עד סוף אשר עיקר הבריאה רק לכיוון הנ"ל שישיגו בני ישראל העליון מהתחתון וכאשר בארתי למעלה דברי חכמים ורמיזותם לא שרה שמה אלא יסכה יש לרמז הנ"ל אל בחי' התפשטות איברי השכינה בכללות המדריגות השוכנת בהם להחיותם ומצינו בספרים לפעמים נקרא שרה ולפעמים רחל כנודע ורמזו לא שרה שמה של השכינה אלא יסכה שהכל סוכין ביופיה כלומר באמצעות יופיה הגשמיות הנראה ונדמה לעין כל בגשמיות יוכלון לתפוס ולראות ברוחני מגשמיות וזהו שהכל סוכין באורות הבהירים ביופיה כמה שמשיגין יופי השכינה בהתלבשות המדריגות ולזאת מגמת נפשם של הצדיקים השלימים והיראים לבם ועינם שם כל הימים על הרוחניות שנתגלה ונתפרסם באמצעות הגשמיות ובזה נאות להם להשלים את נפשם בהאלהים בתורה ותפלה ואין מעכב על ידם ממחשבות זרות ומעורבות מהבלי עולם וכאשר הארכנו מענין זה בכמה מקומות כי כל עצמה של העבודה שבלב זו תפלה תולה במעשהו בחוץ ועל פי הדברים האלה בארתי מה שנשאלתי במשל נאה בשם הבעש"ט זללה"ה מלך אחד היה לו איש יודע לנגן בכנור בתכלית היופי וישרה בעיני המלך ניגון אחד מנגוניו ואז צוה המלך שינגן לפניו בהיכלו זה הניגון בכל יום ויום כמה פעמים ביום וכן עשה לימים בא הניגון בעיני המנגן לכלל זקנה וניטל ממנו החשק והתעוררת כימים ימימה מה עשה המלך להכניס התעוררות וחשק האהבה להמנגן היה קורא בכל יום ובכל פעם שרצה לשמוע הניגון שישר בעיניו איש חדש מקרב בא מהשוק אשר לא שנגע מעולם נגונו ולהיות שהאיש מקרוב בא גורם חשקות והתלהבות לנגון מחדש וכן נהג המלך זמן רב לימים נתיעץ המלך כדת מה לעשות עוד עם היודע לנגן כי טרחא יתירא היא להמלך להזמין לפניו בכל פעם ופעם איש חדש מהשוק בכדי ליתן התעוררות מחדש להמנגן ועצה היעוצה ע"ז צוה לנקר את עיניו של סמנגן לבל יראה לנצח עוד תואר דמות אדם וכל זמן שעלה ברצונו לשמוע ניגון הישר בעיניו אמר להמנגן הנה איש חדש בא מקרוב שלא שמע מעולם נגינה שלך ואזי נולד אצלו תענוג מחדש כיון שאין לו עינים לראות תואר אדם וסובר באמת אשר חדשים מקרוב באו ושאל השואל מליצה של המשל היוצא מפי קדוש והנראה שזה נאמר על ענין התפלה אשר ישרה בעיני מלך מלכי המלכים שאנחנו עמו ישראל יתפללו לפניו שלש תפלות בכל יום ויום שמ"ע שתקנו האבות אברהם תיקן תפלת שחרית יצחק תפלת מנחה יעקב תפלת ערבית והנה בכל יום שאנו מתפללין תיקוני התפלה אינם בדרך כלל כ"א שמ"ע אחד כי בשחרית עיקר התפלה שמונה עשרה ברכות וכן במנחה וכן בערבית ולכן נפלה אצלינו העבודה זו תפלה לבחי' זקנה מה עשה המלך מלכו של עולם עצה ע"ז שולח לאדם בכל יום ויום בחי' שונות שיקח לעצמו רמיזא דחכמתא כמו שכבר קדם לנו הדיבור מהות הענין כמה פעמים ובזה כחו יפה לעורר לבו בקרבו בעבותות האהבה ומי שחלק לו אלהים בבינה והכרתו חזקה נפשו יודעת מאד שאין תפלה א' דומה לתפלה ב' בשום אופן ומה שמתקן בשחרית אינו מתקן במנחו' בערבית והכל תולה בהערכות המחשבות במעשהו בחוץ בלקיחות בחינות ורמיזא דחכמתא מכל דבר בעולם ובכל מקום שנותן עיניו לראות הוא טוב רואה אלהות המלובש לשם וכל עוד שמשיג רוממות אלהות בבחי' מחודשות נולד אצלו התעוררת וחשק האהבה להוציא דיבור לפני אלהים בדו"ר כאלו עדיין לא התפלל מעולם כ"א עתה מחדש וכיון שרואה המלך תשוקת חשק אהבתו ומגמתו להשיג ולהבין התפשטותו בהנבראים להשיגו בבחי' שונות שהוא יתברך נראה ונדמה אליו בכל שעה ורגע ושמח המלך לקראת הפקח ואינו מטריח א"ע עוד לשלוח בחי' שונות כ"א לוקח מאתו חיזו דהאי עלמא השפל ונותן לו חיזו דההוא עלמא שהוא למעלה מבחי' סדר הזמנים ושם אין התחלקות המדות כלל והכל שוה לפניו וכיון שבא לשם העבודה אצלו תמיד מחודשת כיון שאינה תולה בבחי' הזמן להיות נופלת לבחי' זקנה ואזי עובד את הקב"ה בחשק גדול ובהתלהבות ועבותות האהבה בכל פרטי עתיו ורגעיו בלתי התלבשות באמצעות המדריגות כלל ואז טוב לו בזה ובבא אנס"ו:
4
ה׳אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה. הכוונה כי עינינו רואות שאין גדולה שבחסידות כתחילתו של אדם כשמכיר את בוראו אזי העבודה אצלו בחזקה וזה לך האות כי יקח מועד בתחלתו כאשר הכיר את בוראו בימי בחרותו אזי אינו מרגיש מעוה"ז כלום כ"א עיניו ולבו שם למעלה בעולמות עליונים כאשר ראו עיני ולא זר לא כן בשנה אחר שנה אפי' צד תמות במקומו עומדת ועודנה מחזיק בצדקותיו וחסידותיו שנוהג אז כן עתה עכ"ז העבודה אצלו ברפיון לא כימים הקדמונים בתחילתו כאשר הכיר את בוראו מתחלה בימי חרפו והטעם לזה כי מצד הסברא השכל נותן שאז בהתעוררת הראשון שהכיר גדולת הבורא ונותן דעתו אל התורה ועבודה כלולים בכח שארית פרטי רבוי הימים והשנים החרוצים לו עלי אדמה מספר ימי חייו היו כולם כלולים בכח וכן במועד הראשון הפוגע תחלה בתחילת חסידתו אזי כמעט כלות נפשו בגודל התעוררותו להמועד לא כן בשארי המועדים כל ימי חייו והכל בעבור זאת שכללות המועדים ממספר חייו המה כלולים במועד הראשון ביום עומדו על דעתו להכיר עבודת בוראו ולכן ברבות הימים נתקרר מבחי' התלהבותו כימים הראשונים שאז עבותות אהבתו והתלהבתו גדולה בכמות ואיכות להיות שבהתעוררת הזה כלול פרטי התעוררת שיעבוד את בוראו כל ימי חייו כשיקח מועד ומעתה תאיר עיניך שרמז שלמה בחכמתו אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים לכוונה הנזכר מוסב על הימים הראשונים מתחילת החסידות למה המה גדולים בכמות ואיכות לא כן ברבות הימים בהמשך הזמן הימים הראשונים יפלו ונתקרר האדם מחושק אהבתו והתעוררתו ונפשך לדעת ולשאול מה ראה על ככה כי לא מחכמה שאלת על זה ותשובתם כתובה בצידם כמורה באצבע מה היה שהימים הראשונים היו טובים כנזכר בא התשובה בתיבת מאלה כלומר מאלה הימים והמועדים של עתה עד זקנה ועד שיבה כללותם המה היו בכח בימים הראשונים כשהכיר את בוראו ולכן היו ימים הראשונים טובים בכמות ואיכות מאלה מימים האלה הבאים אחריהם מספר כל ימי חייו כלולים בימים הראשונים ודוק ותבין:
5
ו׳שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר וגם לא ליודעים חן כי עת ופגע יקרה את כולם כי גם לא ידע האדם את עתו. וארמוז בקיצור כי כבר דברנו מזה בכמה מקומות אשר זאת תורת האדם בעוה"ז להכניס החכמה והמדע בפרטי עתיו ורגעיו כמבואר לנו פ"ה ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ירצה בני יששכר הגדולים בתורה וגדולים בחכמה חכמתם עמדה להם יודעי משמעו לשון התקשרות כמו וידע האדם כלומר מקשרים הבינה לפרטי העתים לעבוד בהם את הבורא ב"ה כי התורה הוא למעלה מהזמן ואדרבה סדר הזמנים נמשכים ממנה ולכן אין מוקדם ומאוחר בתורה כיון שאינה תופסת את הזמן איך שייך לומר קדימה ואיחור וכן החכמה ובינה למעלה מבחי' הזמנים ומי שמעשהו בחכמה ובינה נותן עצות לנפשו בפרטי עתיו ורגעיו לבלתי ישאר עם ראשו ורובו תחת הזמן כ"א עיניו ולבו שם למעלה. ולזה רמז בחכמתו בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר הוא הדבר אשר דברתי אזהרה לצדיק בכל עת ושעה ורגע יהיו בגדיך לבנים אמנם אמר יאמר שקשה עליו המעשה ולא כל העתים שוים ומה שנופל לו בשעה ורגע זאת אינו נופל לו בשעה ורגע אחרת ואי אפשר לכאורה להיות בכל עת ושעה ורגע הבגדים לבנים מהמה חלקי פגעי הזמנים לזה ניה אומר ושמן הכינוי לחכמה על ראשך אל יחסר בחכמה או בתורה ויכול ליתן עצות לנפשו איך לנהוג פרטי העתים כנזכר ומבני יששכר יודעי בינה מקשרים הבינה לפרטי העתים לעשות הכל בחכמה ובינה וכיון שכן אזי אין שום דבר בעולם לבלבל פנימיות מחשבתם ודביקותם כי חכמתם עמדה להם אל כל מקום שנתנו עיניהם לראות. וכל הקרה לפניהם מטוב עד רע רואין משם החכמה הגנוזה הרומזת בהם איזה עבודה והכלל כמה טוב רואה ונראה לפניהם צירופים אחרים מאותיות התורה שנתפשטו מרום המעלות עד מדריג' התחתונים מעלים ומגביהים הכל לשורש ואפי' הצירופים הגשמיים עושים צירופים אחרים הנוגע אל התורה ועבודה ומעתה תבין במקרא שרמז שלמה בחכמתו שבתי וראה תחת השמש מונה ופורט פרטי הצלחת בני אדם מעוה"ז יתיר מרעהו צדיק ההולך תמיד בתורה וחכמת אלהות שופע עליו תמיד כנזכר ושמן על ראשך אל יחסר זהו ההפרש בינו לשארית העם וחלק אין להם בחכמה ובינה אזי שקועים עם ראשם ורובם תחת הזמן ותולים עיקר הצלחתם ברוב עושרם וקניינם וגבורתם וגו' לאפוקי אישים המשכילים לא כן נדמה בעיניהם וזהו כי לא לקלים המרוץ כלומר תמימי דרך הנעשים קלים ללכת בעבודת בוראם לא נראה ונדמה לפניהם צירוף המרוץ לתלות בזה הצלחתם בעוה"ז כ"א עיקר צירוף המרוץ להיות רץ כצבי לעשות רצון אבינו שבשמים זהו כי לא לקלים המרוץ וכן לא לגבורים המלחמה כלומר הגבורים ביצרם אין נדמה ונראה לפניהם צירוף מלחמה בגשמיותה כ"א מלחמת מצוה אשר האדם מעותד ללחום כל ימי חייו וגם לא לחכמים לחם כלומר החכם אשר עיניו בראשו ולא נפסק ממנו שפע אלהי אפי' כמעט רגע אזי אפי' לעת האוכל וניתן לחמו לפניו אינו נראה ונדמה לפניו לחם הגשמי המונח לפניו כי אם חכמתו עמדה לו ונדמה לפניו צירוף שלשה אותיות אלו לחם הנודע למשכילים שגימטריא ג' הויות וזהו וגם לא לחכמים האמיתים לחם כלומר לא להם נדמה צירוף לחם הגשמי כ"א ג' אותיות קדושים כנזכר וגם לא לנבונים עושר כנזכר וגם לא ליודעים חן הגשמי כ"א חן הידוע שאנו מתפללים ביהי רצון ותתננו היום ובכל יום לחן ולחסד ורשום בכוונה לחן מספר מלוי רבוע מ"ה ונמצא לנבונים לא נדמה לפניהם צירוף חן הגשמי כ"א חן הידוע שזה החן נמשך משם כי לכולם יש להם מקום מוצא באורות עליונים ואותיות התורה אשר במקומה וככה נתפשט להנבראים והאנשים אשר עיני שכל להם אינם רואים צירופים הגשמיים כ"א דורשין מקום אחדותם ושרשם במקום מוצאם וככה נדמה ונראה לפניהם אלו הצירופים ולזה בא לפרש בגמר דבריו כי עת ופגע יקרה את כולם כלומר סיבה הגורמת לרובן דעלמא שטח מראות עיניהם לראות צירופים הרוחנים ונשארים שקועים בגשמיות כאשר נראה ונדמה לפניהם בגשמיותם מורה באצבע כי עת ופגע יקרה את כולם כלומר התחלקות העתים ופגעי הזמנים יקרה את כולם ואין תבונה בהם להעלות א"ע למעלה מחלקי הזמנים זאת הגורמת שנשארים שקועים עם ראשם ורובם בגשמיות ולזה רומז כי גם לא ידע האדם את עתו כלומר שאינו מקשר חלקי העתים להכניס בהם החכמה ובינה לאפוקי אישים המשכילים מקשרים הבינה לעתים כנזכר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ודו"ק:
6
ז׳וגם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר ואמר לכל סכל הוא ופירש"י בהליכתו ודבורו הכל מכירין שהוא שוטה והכוונה הנבער מדעת קונו אפי' נראה לפניו שהולך בדרך המלך ולומד תורה ותפלה עכ"ז לבו חסר ומאומה אין בידו כי הכרת פניו ענתה בו שרוצה בהתגלות לבו להיות לו תפארת מן האדם. ואמרתי בדרך צחות אשר חכמים הגידו הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו ולכאורה יש לדקדק מהראוי לומר הרואה חכמי ישראל יאמר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו ולא ל' אומר והמ"א תירץ להיות רשות ולא חובה לכן אמרו ל' אומר ע"ש והנראה ע"ד שבארתי פ"ה גם אויל מחריש חכם יחשב וגם כאן מהראוי לכתוב חכם חשוב מה הלשון חכם יחשב אכן באמת הכרת פני הכסיל ענתה בפניו אפי' יושב דומם ומחריש ואינו מדבר כלומר עכ"ז אומר לכל סכל הוא ולהיפך החכם אפי' יושב ודומם ואינו מדבר שום דבר חכמה עכ"ז חכמת אדם תאיר פניו והכל מכירין שהוא חכם ממאירות פניו ונמצא שניהם שיושבין א' חכם וא' שוטה ואין ביניהם דברי תורה ודיבור אין להם אפי' במילי דעלמא כ"א דוממים תרצה לומר שגם שניהם שוים במעלתם לזה רמז הכתוב גם כסיל מחריש ואינו מדבר עכ"ז חכם יחשב מחמתו כיתרון החכמה מהסכלות כי ניכרים הם בהכרת פניהם זה לשטותו וזה לחכמתו המאיר בפניו ולזה רמזו חז"ל הרואה חכמי ישראל המה החכמים בעיניהם וחכמת מה להם כי אם אין יראה אין כלום וחכמים המה למזוג יין ולשתות שכר ובראותם המשכילים היראים ושלימים את חכמי ישראל האלה אזי נחשבים חכמים האמיתים ביתרון אור ושאת כיתרון החכמה מהסכלות מחמת אותן הלומדים והחכמים שאין יראת אלהים נוגע אל פניהם וחכמים המה וכו' ולהיטיב לא ידעו והרואה אותן חכמי ישראל לבו אומר לו ברוך שחלק מחכמתו ליראיו דייקא לשלול זולתם וכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' ובהם בחר לו י"ה וזהו וגם בדרך כשהסכל הולך אפי' הולך בדרך ולומד תורה לבו חסר עיקר היראה ואם אין יראה אין כלום ואינו רוצה כ"א בהתגלות לבו ושבע תועבות בלבו מלא פניות ורמאות להונות הבריות ובאמת החכם אשר עיניו בראשו יודע מחשבותיו כי המה הבל ואומר לכל סכל הוא כי בהליכו ובדבורו הכל מכירין שהוא שוטה ולא בחכמה כזה בחר אל כאשר מדמה בנפשו ומי יתן והיה לבבם זה להם לירא את ה' אמן:
7
ח׳שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחרותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט ולכאורה תמוה וכי שלמה המלך בא להתיר הרצועה לעשות כל מה שלבו חפץ ורש"י פירש כאדם שאומר לעבדו ולבנו חטא חטא כי פעם אחת תלקה על הכל וכו'. ונראה ע"ד שבארתי שאמר דהע"ה שבענו בבוקר חסדיך ונרננה ונשמחה בכל ימינו והכוונה ע"ד מאמרם ז"ל שהרשעים מלאים חרטות ונמצא אפי' כשמלאו תאות לבם בבוקר עם כל זה לבם דוה כל היום ונאנחים על זה כי אפי' הרשעים מלאים חרטות וחשך בעדם היות ולהיות בבקר חסד אתער בעלמא וממילא מהערים גם כן אהבות ניאוף כי זה לעומת זה עשה אלהים נגד חסד בחינות האהבות הקדושים מתעוררים ג"כ אהבות לא טובים בבוקר דייקא וכמבואר לנו פ"ה סוסים מזוינים משכים היו איש אל אשת רעהו יצהלו ע"ש ותוכן הדברים בהשכמ' דייקא שאז חסד אתער בעלמא והמשכילים מעוררים לבם בקרבם בחסד אל אהבת הבורא והכסילים נתעורר בלבם אהבות הפכיים ולכן המה כסוסים מזוינים משכים היו איש אל אשת רעהו יצהלו ודייקא בהשכמה כשנתעורר חסד בעולם כנזכר ולזה אנו שואלים ומתפללים שבענו בבוקר חסדך דייקא המעורר בבוקר לעבדך באהבה ולא אהבת הפכיים ח"ו והפעולה ונרננה ונשמחה בכל ימינו לאפוקי מי שנעשה מנוצח בבוקר ונגמר אחר אהבת הפכיים אזי לבו דוה עליו כל היום ואנחה שוברת חצי גופו כנזכר רשעים מלאים חרטות וכאשר תשבענו בבוקר חסדך אזי נרננה ונשמחה בכל ימינו. והנה כבר בארתי בפרשיות הקודמת היות שלשה בחי' עש"נ "עולם "שנה "נפש שוים בדומה אחד וכאשר בבחי' הזמן כן הוא בבחינת הנפש ובימי נערותו אזי הוא זמן בוקר וחסד אתער והרמז ככתוב זכרתי לך חסד נעוריך ואז הוא זמן מלחמה וקרב ללחום מלחמות היצה"ר כי כמו שנתעורר בחי' החסד מעורר דוגמתו במדות הפכיים כנזכר והחיוב מוטל עליו ביותר לנקות מדות אהבתו בלתי לה' לבדו ואין לזרים חלק במדת החסד והפעולה שאז ירנן וישמח בכל ימיו בימי אחריתו וזקנתו ולזה נרמז בכתוב שבענו בבוקר חסדך מוסב על זמן בוקרו בימי הנעורים כנזכר והפעולה ונרננה ונשמחה בכל ימינו לשלול מי שאשם נפשו ומתועב בחטאת נעוריו אזי הוא מלא חרטות בימי זקנותו וימים הראשונים יפלו ואין לו בהם חפץ. ומעתה תאיר עיניך איך שרמז שלמה בחכמתו שמח בחור בילדותך להורות האמור להשכים בבוקר מוסב על ב' בחי' בוקרים המבואר הן בוקר הזמן אשר בעת הזאת חסד אתער בעלמא או בוקר בחי' הנפש בימי נעוריו כנזכר חסד נעוריך תראה לאחוז אז במדת החסד שנתעורר ויגרום שמחה לעצמו כל היום בבחי' הזמן וגם כל שבעים שנותיו בבחי' הנפש וזהו שמח בחור בילדותך דייקא כלומר בימי ילדותך תגרום שמחה לפרטי השנים עד היותך על הארץ לבלתי היות מהנאנחים כל ימיהם ומלאים חרטות וגם שמחתם ואהבתם נהפך ליגון ואנחה כנזכר וזהו הכוונה גם כן ויטיבך לבך בימי בחרותיך ושא עיניך וראה גודל התועלת אם תעשה כן שתקשוט מדותיך ממגע מום ז' תועבות הפכים הפעולה והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ויובן ע"ד שדרש בזוהר ע"פ עיניך בשדה אשר יקצורון והלכת אחריהם עיין שם לשונו והמובן בדברי קדשו כי הלב והעינים המה תרי סרסורי דעבירה ואם האדם אינו שלם ונקי וזך בהם אזי אסור לו להלך אחר מראות עיניו ומחשבות לבו וצריך לעשות משמרת למשמרתו לבלתי יסתכל על הכיעור והדומה פן ילכד ח"ו במצודת היצה"ר וכן אסור לו להלך אחר דרכי לבו כ"א כשעורך תחלה פנימיות מחשבתו מאוד מאוד בפלס מאזנים אם יעשה בזאת או ימנע עשות לאפוקי מי שקישט מצא קומתו וזיכך אותו מבית וחוץ במדות טובות וישרות ורעיונותיו המה טהורים ודבוקים תמיד לרוממות אלהות והוא טוב רואה אל כל מקום שנותן עיניו רואה רק התלבשות אלהות איש אשר אלה לו נאה ויאה לילך אחרי דרכי לבו ומראות עיניו אפס קצת כי גם שם שם לו חק ומשפט לעבוד עבודת הבורא ב"ה וזהו עיניך בשדה אשר יקצורון והלכת אחריהן מוסב על בחינות העינים אם הם מעיני הצדיקים הנקראים מחצדי חקלא וזהו עיניך בשדה אשר יקצורון והלכת אחריהן מותר לך להלך אחר מראה עיניך לשלול עינים זולתם אסור לילך אחריהן. ואדרבא באזהרה בא הכתוב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. ומעתה תבין במקרא שמח בחור בילדותך כנזכר והפעולה בהיות שאתה טהור במדותך וזך ברעיונך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ירצה מותר לך לילך קצת בדרכי לבך ומראה עיניך וע"ד הנזכר עיניך בשדה אשר יקצרון והלכת אחריהן ואדרבה גורם תוספת תענוג אליו יתברך בהיות שעובד עבודת גבוה אפי' במדריגות התחתונים לבו רואה הרבה חכמה ודעת ואינו נשאר שקוע בגשמיות אזי השכינה עולה עמו להתפאר במעשיו לומר חזי במה ברא אתינא לגבך שיש לו ההתפשטות הדעת להשיג עבודת אלהות אפי' במדריגת התחתונים ולזה גמר אומר ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט ונודע מערכי הכינוים שהשכינה כינוי בשם אלהים והקב"ה כינוי בשם משפט עשה צדק ומשפט מכון כסאך וזהו ודע כי על כל אלה מוסב על למעלה הימנו אם תעשה כן שתקשור מדותיך ומלא קומתך ממגע נכרים עד שתוכל לילך קצת בדרכי לבך ומראה עיניך היינו לעסוק אפי' במדריגות נמוכים כנזכר ולהיות שזהו עצם תענוגו יתברך ולכוונה זאת נבראו כללות הברואים והצומחים ודוממים להשיג בהם התפשטות אורותיו הבהירים ואז יש לה לשכינה היינו מחשבה הנאצלה עלייה למקום שורשה ומתייסדה עם דודה הנקרא משפט וזהו שגמר אומר ודע כי על כל אלה האמור למעלה אם תעשה כן יביאך האלהים הכינוי לשכינה הנק' אלהים יביאך למשפט הכנוי לז"א להתפאר עמך לומר חזי במה ברא אתינא לגבך כמבואר ודו"ק:
8
ט׳ולזה סיים שלמה סוף קהלת סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם כי זאת כל מעשה האלהים יבא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע ונתעוררו חז"ל כי זה כל האדם כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה וכבר בארתי הכוונה כל העולם מראש עד סוף מפרטי הנבראים ודוממים וכל דבר הבא לכלל הוי"ה לא נבראו בעולם כי אם לצוות לזה משמעו לשון צווי שמצווים אותו בחי' עבודה כי בכל דבר בעולם יש התלבשות אלהות הרומז לאדם ומצוה לו ענין עבודה כמבואר לנו כמה פעמים וזהו כל העולם ומלואה לא נברא אלא לצוות לזה ענין עבודה לומר כזה ראה וקדש א"ע לעבודת בוראך ובאמת כבר רמזנו היות שלש אלה עש"נ בחי' שוה ומה שיש בעולם יש בבחי' נפש ובבחינת זמן כנזכר למעלה וממילא כמו שממלא קומת האדם מראש עד עקב הוא בחי' עולם קטן ומה שיש בעולם יש בקומת האדם ומה שיש בבחי' קומת האדם יש בבחי' עולם כמו שנזכר בספרים ולכן יכול האדם הגם שהוא מובחר הבריאה ואך בצלם אלהים יתהלך האדם עכ"ז יכול למצוא בבחי' עצמותו כללות עולם ומלואה שגם הוא בחי' קומה שלימה מראש עד עקב ולכן יכול האדם לעורר לבו בקרבו אל התורה והעבודה מבחי' העולם ומלואה להיותם ג"כ בחי' קומה שלימה כמו קומת האדם. ומעתה תחזה שרמז שלמה בחכמתו סוף דבר מכל פרטי המוסרים הנזכר בקהלת הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור בכל שעה ורגע ואם נפשך לומר איך יתכן כזה והאדם מלובש בגוף עכור תחת חלקי הזמנים לזה רומז באצבע כי זה כל האדם מוסב על בחי' העולם ומלואה וכל הבא לכלל בריאה היא בכללות אדם שלם קומה שלימה ויכול ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא לעבודת הבורא וכדבריהם כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה איזה בחי' עבודה ובא לפרש באחרונה אל תיקל את ראשך כלפי מעלה לומר שלום עליך נפשי כי אין אמצעות בדבר או נעשה מרכבה לקדושה או בעשות רע נעשה מרכבה לסט"א זהו שאמר כי את כל מעשה אשר האדם עושה יביא האלהים במשפט כלומר בין כך יבין כך באיזה מהמעשה שתעשה יביא אלהים במשפט אם רע משפט לפניך לשלם לך פרי מעשיך בראשך ואם טוב יביא האלהים במשפט הכינוי לז"א להתפאר במעשיך ולכן ראה מה אתה בורר לך ודוק היטב:
9