אור המאיר, נחOhr HaMeir, Noach
א׳אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלהים החהלך נח. וראוי לשים לב כי בודאי אין לך אפי' אות אחד מיותר בתורתינו הקדושה ומהראוי לכתוב את אלקים ואות ה' מיותר וגם התהלך משמעו פועל יוצא ומהראוי לומר הלך וגם אומרו את האלהים משמע ה' הידוע האלהים הידוע והנכון בעיני כי המגיד ע"ה זללה"ה ביאר משנה הרחק משכן רע ודקדק מהראוי לכתוב התרחק משכן רע שקאי על האדם שיתרחק א"ע והרחק משמע פועל יוצא כאשר דקדק בזה במדרש שמואל ופירש הרחק משכן ממי ששוכן אצלך הוא הקב"ה השוכן בתוך אבריו של אדם מראש ועד עקב הרחק בשבילו רע ממלא קומתך לבלתי יאחז שום כיעור וטינוף ודבר מגונה ואזי תגרום שיסתלק מעליך ח"ו למשל אדם שרוצה להזמין אצלו מלך ב"ו בתוך ביתו כמה טרח ומשתדל בכל התאמצות לפנות ביתו ומחנתו הרחק מן המחנה כמלא עיניו מן הכיעור והדומה וריח רע וכ"ש וק"ו בן ק"ו מהראוי להיות שיטהר האדם את לבו מתאות הבהמיות ומ"ז בכדי שישרה הקב"ה בתוך לבו ורמ"ח איבריו וכל פרטי מעשיו יעשה לשמו הגדול לבלתי יפרד ויסתלק ממנו. ואני אומר שלזה כיוונו חז"ל במאמרם יכוין האדם את לבו כנגד בית קדשי קדשים כלומר יכוין וישוה את לבו כאלו הוא בית קדשי קדשים שאינו רשאי לבוא לשם שום זרות ומקדש ה' המה בני ישראל כדרז"ל ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר וכו' שכן מהראוי שישוה האדם את לבו כאלו הוא בית קדשי קדשים ומה מאוד צריך לנקות אותו בתכלית הזכוך ומחשבות חוץ וכל דבר כיעור והנה הכתוב אומר ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ והיה בשבתך חוץ וכו' וכסית את צאתך כי אלהיך מתהלך בקרב מחנך וכו' והיה מחנך קדוש ולא יראה בך. ערות דבר ושב מאחריך ועתה איך לא יפחד ויירא האדם בראותו כמה הזהירה התורה להיות טהור וקדוש ולא יראה באדם שום ערות דבר אפילו מחוץ לו ובפרט בקרבו בבחי' קומתו ראוי להרבות יותר ולכפול שמירתו כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך היינו בכל מלא קומתך ורמ"ח איבריך כאשר דרש בזוהר מחניך דא שייפי גופא וכו' ע"ש ואם כן צריך האדם להיות בתכלית הזיכוך לטהר כל חושיו ותנועות איבריו ואז שורה אלהות בכל קומתו וכל אשר בו מום לא יקרב אין לו התקרבות אליו יתברך והוא שב מאחריו ואינו שוכן אצלו מול דברי הנ"ל בא הרמז בתורה נח איש צדיק תמים היה וזיכך מלא קומתו בתכלית השלימות מכל ערות דבר והכיעור להיות התפשטות השראות אלהותו יתברך בכל בחי' קומתו מראש ועד עקב. וזהו את האלהים הידוע הכתוב ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך התהלך נח כלומר הניח השראת אלהות להתפשט בקרב קומתו וכל פרטי איבריו בכולם השרה אלהות ולא היה בו שום דבר מגונה להיות שב מאחריו ודוק:
1
ב׳בפסוק ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך ולהם לאכלם ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלהים כן עשה ופי' רש"י זה בנין התיבה ולקמן בפסוק ויעש נח ככל אשר צוה ה' פירש"י זה ביאתו לתיבה ראוי לשית לב למקראי קודש אלו להבינם ובפרט מהכלל אשר בידינו שהתורה היא תמידיות בעבר ועתיד והווה א"כ מה באתה ללמדינו עתה עם בנין התיבה והנכון בעיני אשר בכאן נרמז ענין התפלה ואופני התעוררות איך יעורר אדם את לבו לעבודת אל זו תפלה כי הנה איתא בספרים מי שרוצה לגשת אל העבודה פנימה להוציא דיבור לפני אלהים בתפלה צריך לקשור את עצמו בעת עומדו בתפלה אל כל הנבראים והדוממים וכו' והכוונה כי הנה כתיב הכל בחכמה עשית שאין שום דבר בעולם לבטלה ח"ו רק הכל מורה על פועל החכם שמעשהו בדעת הכל בשביל קלוסו לדעת כל אנשים מעשיהם ליקח לעצמם רמיזא דחכמתא ובהיות איש המשכיל נותן דעתו לזה להשיג את בחי' המלובש בכל דבר שבעולם מהנבראים והצומחים והדוממים ומכל בחי' שבא לכלל הויה ומעורר את לבו בקרבו ומתלהב את עצמו עם זה החכמה לדבר דיבורים לפניו יתברך בדחילו ורחימו אזי משלים רצון קונו אשר לכוונה זו ברא ארץ ומלואה ונמצא מקשר סוף המעשה בתחלת המחשבה ותועלתו גדולה עד בהיות כן מעשיו בעת עומדו לתורה ולתפלה אין לו מונע ממחשבות זרות לטורדו מדביקותו כי באמת כל מה שנופל במחשבתו מהנבראים ומחיות ועופות ומכל דבר שבעולם שנתפס במחשבה ידע נאמנה שגם אותו דבר אינו לבטלה וגם את זאת צריך להעלות אל מקומה אשר היה שם אהלה בתחלה מקום מוצאה בעולמות עליונים ולדעת למאי ברא ככה הקב"ה בעולמו בודאי הכל בשביל קלוסו ומסתמא יש כאן איזה בחי' עבודה להבורא וזהו תכלית הכוונה בהודעת הספרים שצריך האדם לקשור את עצמו עם כל הנבראים היינו באופן המבואר ואז ממשיך שפע וברכה והארה אל כל הנבראים והיצורים ולכל מה שמכניס לשם חכמת אלוה. וע"פ הדברים האלו יש לרמוז את הכתוב שאמר לו הקב"ה לנח ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל וכו' בכאן רמז לו אופני התעוררות להעבודה זו תפלה ונח הוא הצדיק בדורו וכן בכל דור ודור יש צדיק יסוד עולם אומר לו הקב"ה ואתה הוא בחי' התפלה המורה בתיבת ואתה כי אות וי"ו מורה המשכה וא"ת מאותה הם הכלליות הא"ב מאלף ועד תי"ו וה' מואתה מורה על ה' מוצאות הפה כמבואר במקום אחר ואין כאן מקום להאריך קח לך בחי' התעוררות לעשות יחודים בעולמות עליונים כי נודע שלשון מאכל מתיחס בלשון זווג כמו אכלה ומחתה פיה וזהו מכל מאכל אשר יאכל היינו מכל דבר בעולם שיוכלו לגרום יחודים בעולמות עליונים וזהו אשר יאכל והפעולה בעשותך ככה והיה לך ולהם לאכלה ירצה שתגרום ע"י מחשבתך הבהירה הורדת השפע לך וגם להם יגיע משפע וברכה במה שנתעורר לבך ליקח מה רמיזא דחכמתא מזה נמשך קצת התענוג לקשור סוף המעשה במחשבה תחלה וזהו בחי' היחוד וכלל העולה כל אחד ואחד מישראל לפי עוצם הכרתו והשגתו התלבשות אלהות בהנבראים כמו כן יכול לעשות יחודים למעלה ולהעלות האותיות שבכל הנבראים שנבראו עם אותיות התורה וכזה יש לרמז בפסוק:
2
ג׳וירבו המים וישאו את התיבה ותרם מעל הארץ ידוע מים כינוי לשכליות ואומר הכתוב וירבו המים כלומר כשהשכל נתרבה במחשבות האדם בתפילה אז וישאו את התיבה נתנשא הדיבור והיינו צירופי תיבות מהאותיות שמעלה מכל הנבראים כמדובר כי בודאי אם האדם אומר דיבורים בלי שכל אזי אין להתיבות הארה להיות פרחא לעילא והכתוב אומר בחכמה יבנה בית. והכוונה כי צירופי אותיות אחד אל אחד יחדיו ידובקו נקרא בונה בית כמו דאיתא בס"י ב' אבנים בונים שני בתים וכו' אכן החיוב מוטל על האדם טרם מוציא האותיות משפה ולחוץ כי אם בהיותו בסוד המחשבה גם שם יראה לצרף אותו הצירוף שרוצה להוציא לפני אלקים במחשבה טהורה והתלהבות אלהות במילוי הארה עליונה כי אפילו בהיותו בסוד המחשבה גם שם יש אותיות המחשבה ולערך מחשבתו כמוהו ג"כ האותיות וצריך לבנותם ולצרפם אז בסוד מחשבתו. ולזה רומז הכתוב בחכמה יבנה בית כלומר דיבורי תורה ותפלה תכין לבך לבנות הבית היינו תיבה כשאתה עדיין בסוד המחשבה שנקרא חכמה ועיין במקום אחר והארכנו שם מענין זה ולזה רומז הכתוב וירבו המים כמדובר וישאו את התיבה ותרם מעל הארץ אזי נתנשא אותיותיו ותיבותיו מבחי' ארצות להיות פרחת לעילא. ועתה נחזור לענין ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלהים וי"ל בהקדם עוד מאמרם ז"ל ע"פ את אלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם נתעוררו חז"ל כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה ויש לפ' לצוות לשון ציווי ואזהרה כלומר כל הברואים והצומחים והדוממים כולם בכלל לא נבראו כי אם לצוות לאדם ולרמוז לו בחי' עבודה להשיג מחמתם אורות עליונים וכמאמר אליהו בריש התיקונים ובראת שמיא וארעא ואפיקת מנהון שמשא וסיהרא וככביא ומזלי ובארעא אלנין ודשאין וגנתא דעדן ועשבין וחיוון ועופין ונונין ובעירין וב"נ לאשתמודעא בהון עלמין ואם עיני שכל לך תוכל להבין שאין לך אפי' עשב קטן בריה קטנה שאינו מרמז לעולמות עליונים והיינו בהיות מכין לבו לדרוש אלהים לדעת איך ליקח מהם רמיזא דחכמתא. וזהו מאמרם ז"ל כל העולם כו' לא נברא אלא לצוות לזה לרמוז כזה ראה וקדש עצמך לעבודת בוראך כנאמר נח איש צדיק תמים היה בדורותיו כי בכל דור ודור יש צדיק יסוד עולם הגורם במעשיו הטובים השפעת צירופים להשכינה כמבואר לנו בדרוש שבועות מה כתיב אצל בועז הנה הוא זורה את גורן השעורים ע"ש כי בועז היה אז בחי' הצדיק שדחה צירופי אתוון אשר לא טובים כ"א כל מעשיו היו לזרות אותן הצירופים ולעשות צירופים טובים להשפיע לשכינה וגם גבי נח יש דורשין אותו לשבח בדורו היה צדיק ודאי לעשות צירופים הנוגע אל השכינה והכל במה שלקח לעצמו רמיזא דחכמתא מכל דבר בעולם וזהו ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלהים היינו באמצעות התלבשותו במדרגותיו התחתונים המה המצווים ומרמזים לו עבודת אלקות ומ"מ לא היה תמיד בדביקותו עם מחשבתו הטהורה להבורא ברוך הוא אפילו כשיצא לפעלו ולעבודתו עדי ערב מעניני עוה"ז וצרכי גופו כגון אכילה ושתיה ושינה מו"מ ולזה פירש רש"י ומרמז בדבריו הקדושים זה בנין התיבה כלומר כיון שכל מעשיו של המשכיל לעשות כל פרטי עובדותיו בהתקשרות הבורא ולדעת ציווי' הבורא ית' באמצעות התלבשות מדרגותיו כאשר מרמזים לו זה הגורמת לו לבנות בית בחכמה כמדובר כשעדיין בסוד החכמה והמחשבה טרם יוצא אל ה' מוצאות הפה בונה שם את התיבה של תורה ותפלה בדחילו ורחימו להוציא אח"כ דבור לפני אלהים בשלימות במלוי הארה בלי שום טרחא לדחות מעליו מחשבות חוץ כי מאין לו מחשבות זרות הואיל והלך אחר ציווי הבורא יתברך והכניס החכמה והמדע אל עובדותיו אפי' מצרכי גופו ולא כמנהג העולם שעושין תנועות בתפלתם לדחות מחשבות זרות כי באמת מי שיש בו מדעת קונו לכת יושר בהנהגת הבורא על דרך האמור איננו צריך לכל זה וקולו לא ישמע רק שפתותיו נעות ומוציא תיבות שלימות בשפה ברורה. ומאוד צדקו דברי רש"י ז"ל זה בנין התיבה אמנם אח"כ פירש"י ויעש נח ככל אשר צוה אותו ה' זה ביאתו אל התיבה כי שם נאמר מבנין התיבה בסוד החכמה כמ"ש בחכמה יבנה בית וכאן נאמר כאשר יצא מן המחשבה אל ה' מוצאות הפה זהו ביאתו אל התיבה צריך לצרף אותן האותיות שהיו לו תחלה בסוד המחשבה לבל יעשה פירוד בין צירוף שם הויה המרמז אל החכמה ובינה וקול ודבור ולכן כתיב כאן ויעש נח ככל אשר צוה אותו שם הוי"ה כיון שכאן מדבר מסוד ה' מוצאות הפה נמצא נעשה ונצטרף שם הוי"ה בשלימות וכמבואר לנו במקום אחר ולזה פירש"י זה ביאתו אל התבה דייקא ודו"ק מאוד:
3
ד׳בפסוק ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ נראה לרמז כי לכאורה מאין בא להם בחי' היראה לחיות ולכל הנבראים שבעולם מקטנם ועד גדולם בכל מיניהם יש להם בחי' היראה לצורכם ולקיום מיניהם הכל נמשך מאתנו עם קרובו ישראל בהיות יראתו יתברך על פנינו תמיד להכנע ולהשפל לפני בורא עולם הצופה ומביט בחדרי לבות בני אדם והכל אצל גדולות הבורא כאין נגדו ובהעביר האדם יראתו יתברך יראה הרוממות על פניו ונתמלא מלא בושה וכלימה אזי יש התפשטות מדות היראה מרום המעלות על כל המדריגות שבעולם וממילא נמשך ג"כ אל כל הברואים וחיות ועופות ומתיראים זה מזה לצורך קיום מיניהם והכל בעבור שיש התעוררות מהתחתונים להתפשט מדות היראה בעולם ובהעדר חס ושלום היראים והשלמים לגרום התפשטות היראה בעולם על כל הנבראים אזי אין להם לחיות ולעופות ולכל הברואים שום בחי' יראה ולאפס ותוהו נחשבו בהעדר היראה מהם ומה מאד יקח האדם התעוררות לנפשו מה שגרם ככה בהעדר יראת הבורא יתברך מעל פניו ח"ו שמאבד א"ע ולכל הנבראים. מול זה בא הרמז בתורה ומוראכם וחתכם בהיות לכם יראה השלימה והרמה זה הגורמת התפשטות מדות היראה על כל חיות הארץ ועופות וכל הנבראים בכלל ובזה תולה חיותם וקיומם לקיום המין כ"א כפי מעמדו ומצבו ודו"ק:
4
ה׳בפסוק את קשתי נתתי בענן נ"ל הענין דאיתא בזוהר האי עלמא בין תרי צדיקיה יתיב ונאמר על השכינה שהיא נקראת עלמא מלישנא דעלימא יושבת בין צדיקים צדיק עליון וצדיק תחתון הגם שכוונתו עמוק ומי יוכל לעמוד על סודו מאי הוא צדיק עליון וצדיק תחתון עם כ"ז נאמר מה שנראה לפי ענינו כי נודע מספרים שעיקר תיקוני וקישוטין של השכינה תולה בכשרון פעולתם של הצדיקים והם הם הבונין לה קומה שלימה ולכן מצינו שהת"ח נקראים בנאים ע"ש שעוסקים בבנינו של עולם היא השכינה הנקראת עולם כמדובר ולהיות שעלה ברצונו הפשוט לקבל שעשועים מבריותיו הלביש את תקוני השכינה במדריגות התחתונים הנמוכין ניצוצין קדישין והם אברי השכינה השוכנת בכל המדריגות להחיותם והמשכיל יתן לבו ונפשו לזה להעלות נ"ק למקומם הרמה. לזה רומז הכתוב את קשתי קשת נוטריקין קרובי שושבינין תיקונין הצדיקים נקראין שושביני דמטרוניתא ובעומק השגתם בהכניס את הדעת אל כל עניני עובדותיכם אפילו הגשמיות גם שם רואין את התלבשות אלהות הגם שהוא בהסתרה ומוגשם עם כל זה מקרבין גם משם תקוני השכינה. וזהו את קשתי כלומר תקונים לשכינה המרומז בתיבת קש"ת נתתי בענן המורה התכסות הבהירות במדריגה פחותה והכל לתועלת הצדיקים ותוספת תענוג המגיע אליו יתברך מכשרון פעולתם בהיותם משיגין גם שם התלבשות אלהות ולהעלות משם תקוני השכינה ומקבל יותר תענוג מצדיקים אלו מאותן הצדיקים שגורמים תקונין ולבושין להשכינה ממדרגות עליונים מתורה ומעשה המצות וכאשר ביארנו במ"א בשם המגיד ע"ה ואלו הם ב' בחי' הצדיקים שביניהם יושבת השכינה המוזכר בזוהר ואומר הכתוב והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן וכבר נודע כ"מ שנאמר והיה הוא לשון שמחה זה הדבר אשר דברתי ששון ושמחה אליו יתברך בענני ענן על הארץ היינו כיסוי אורות עליונים בעניני ארציות ועכ"ז ונראתה הקשת קרובי שושבינין תקונין גם בארציות נראתה תקוני אברי השכינה והשושבינין הם הצדיקים מקרבין גם משם קשוטין לשכינה וזה עיקר עצם התענוג שעלה ברצונו הפשוט בבריאת עולמו להשתעשע בנשמתן של הצדיקים ודו"ק:
5
ו׳בפסוק ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים ויהי בנסעם מקדם וגו' ויאמרו איש אל רעהו. ירצה לרמוז עם היות שאנו רואין שיש כמה וכמה בחי' חלקי התענוגי' בעולם שנמשכו מרום המעלו' ונתפשטו ונשתלשלו מדרגה אחר מדרגה עד שיש דוגמתה גם בקליפות וכמוהו יש כמה בחי' יראות בעולם שאדם ירא מפני דבר שטות וכדומה ובאמת תחילת מציאת היראה יסודותיה בהררי קודש מקום גבוה עולמות עליונים ממעלה למעלה עד א"ס וא"ת וזה. נקרא יראה הרוממות אמנם התפשטותה ממקומה גורם כל זאת שיש בחי' היראה אפילו במדרגות הפחותים ויוכל האדם ליראות יראה של שטות שאין בה ממש ואם היתה לו זאת השגה להתבונן במעוז שכלו מקום מוצא זאת היראה בודאי לא יראה ולא ימצא בו יראה פחותה כי אם יראה הרוממות שזאת היראה הפחותה רומזת עליה מול דברינו בא הרמז בדברי הנביא. ואתנה לו מורא ויראני ומפני שמי נחת הוא ויובן עם האמור בדברינו שהקב"ה אומר נתתי להם לישראל בחי' יראה להיות מוראי תמיד על פניהם יראה הרוממות ואם אמר יאמר האדם מי יוכל לעמוד עליה להיותה במקומה הרמה בתכלית הבהירות ולית מחשבה תפיסא ביה כלל כי אם באמצעות התלבשות יוכל האדם להשיג יראה הרוממות אח"כ אפילו בלתי התלבשות. לזה רמז להם הנביא במקומו יתברך אני נתתי לכם בחי' מוראי המלובש לפעמים במקום הנמוך אמנם עיקר כוונתי שתבא מחמתה ליראה הרוממת ולא מפני העונש כי אם שהוא יתברך עיקרא ושרשה דכל עלמין וזהו ומפני שמי נחת הוא כלומר מפני שם הוי"ה המהווה כל הויות וזאת היראה נקרא בושה שהוא בוש מלפניו ית' הבורא ומנהיג ומשגיח לית אתר פנוי מניה וממלא כל וכו' ובהיות אמונה תקוע בלבו ומשיג כל זאת אינו יכול להרים ראש ותנועת יד ורגל זולת הבורא יתברך ונתכסה מלא בושה וכלימה וזהו גם כן אל תיראי כי לא תבושי והכוונה הנביא היה מזהיר ומורה להם את ענין היראה השלימה ולא יראה פחותה וזהו אל תיראי כי לא תבושו כלומר אם אין לכם יראה הרוממת הנקרא בושה מלפניו יתברך לגודל רוממות אלהות היותו עיקרא ושרשא דכל עלמין אזי אל תיראו כי אין בה ממש ואינה נחשבת למאומה. והנה כמו שרמזתי אחת מהנה ממדותיו הקדושים כמ"כ שארית זי"ה כולם קודש התפשטם ממקום גבוה למקום הנמוך מהותם ותכליתם בתכלית הבהירות ולית מחשבה תפיסה ביה כלל כ"א באמצעות התלבשותם והתפשטותם ממדריגותם התחתונה יכולה ברעיון לבות בני אדם לתפוש ולהעלות התחלקות המדריגות למקום גובהם וזהו ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים זה הדבר אשר דברתי קודם שנסעו ונשתלשלו זי"ה מקדמונו של עולם כי נודע השתלשלות המדריגות מעילה לעילה נקרא נסיעה היה כל ארציות באחדות גמור כמדובר ומה הגורמת שנעשה מבחינות אחדות התחלקות המדריגות היינו בנסעם מקדם אקדמונו של עולם ואז ויאמרו איש אל רעהו דהיינו בחי' פירוד עד שצריך לומר איש אל רעהו לאפוקי אדם אחד אין צריך לומר אל היד עשה כך וכך וכן אין לצוות לרגל להלוך כי תיכף שעולה על הדעת נתפשט בכח אל האברים בלתי ציווי מורה היות אחדות גמור ומבשר אחזה אלהי ודוק בזה היטיב ותבין:
6