אור המאיר, תצוהOhr HaMeir, Tetzaveh
א׳ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד לבוא לביאור נשים לב למאמר נעים זמירות ישראל בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך כי כבר נודע שברית המעור וברית הלשון המה מכוונים אם האדם אינו נשמר עם ברית הלשון לעצור במילין גורם חטא לעצמו ג"כ ח"ו בברית המעור וע"כ מה מאוד צריך האדם לכפול שמירת פיו ולשונו מלהוציא דבור לפני אלקים ואפילו באומר תורה ומוסר לעמו יתבונן בשכלו אם ישמעו העם בדברו עמם ויקחו מוסר להטיב לכת בדרכי יושר מה טוב חלקו אמנם אם לא ישמעו ולא יבינו מוסר לא לקחו נמצא יראה ורעד יבא בו המוציא דיבה ללא יועיל ויהי אך למחסור כמה וכמה דברים ומוסר לא לקחו ומי שהוא חכם הכולל ומתבונן על דרכיו מקיים בעצמו האי קרא ובבוא משה אל אהל מועד וישמע את הקול מדבר אליו ויתבאר לנו במ"א פירושו שהדבור אפשר לכנותו בשם אהל מועד המורה עת וזמן לפעמים מדבר ולפעמים לא לאפוקי המחשבה מחשבה תמיד בלי הפסק ואיתא שכינה מדברת מתוך גרונו של משה כלומר מי שיש בו מדעת קונו נקרא משה וכל פרטי דבוריו המה דבורי השכינה מדברת מתוך גרונו ורומז הכתוב ובבא משה הוא בחי' הדעת של המזהיר ומצוה בטוב להנלוים אליו באמת אל מועד כנוי לבחי' הדבור לדבר דברי תורה ומוסר וישמע את הקול מדבר אליו ירצה הוא בעצמו שומע ג"כ קולו כאלו הוא מדבר אליו בעצמו לקיים דבורים אלה והפעולה המגיע מזה הגם שלא ישמעו ולא יבינו את דבריו עכ"ז איננו נותן גרעון בדבורים שמוציא מפיו ללא יועיל כי עכ"פ תועלתו אינו נאבד כיון שהקול מגיע אליו כאלו הוא מדבר לעצמו ומיסר א"פ וממילא אם נזהר בזה אינו יכול לבא לידי חטא ח"ו כהוצאת דיבה ואפשר לרמוז בדברי דוד המע"ה בלבי צפנתי אמרתך כלומר הדבורים של חכמה ומוסר שאמרתי בפני המון צפנתי אותם בלבי לתועלת עצמי לעבודת הבורא ב"ה כנאמר וישמע את הקול מדבר אליו והתועלת למען לא אחטא לך משמעו לשון חסרון שלא אגרום חסרון בדבורים של תורה ומוסר באם שאדבר והמה לא יבינו ומוסר לא יקחו ואהיה אך למחסור באותיותך ח"ו וכל החוטא בברית הלשון יבא אח"כ ח"ו לחטא ברית המעור כנזכר והנה אלה הדברים נאמר ג"כ על ש"ץ כשעומד להתפלל מה מאד צריך להיות זהיר וזריז בדבריו אשר נודע שהש"ץ הוא בסוד צדיק יסוד עולם המשפיע לשכינה כללות תפלות הצבור ומבשרי אחזה אלוה בעת הזווג יסוד הוא בחינת המעביר כללות האיברים אשר כללותם משפיעים דרך בו אל הנוק' וגם שכבר כלה ונפסק הורדת השפעה מכלליות הקצוות עכ"ז בבחינת יסוד עדיין לא נפסק ועוד הוא המשפיע והוא דומה לכלי משפך הרחב למעלה והולך ומתקצר למטה בנקב התחתון ועינינו הרואות אף שלמעלה במקום הרחב המשקה כבר כלה ופסק ועכ"ז בנקב הקטן שלמטה עדיין יש כנסיה של משקה המנטפת טפים טפים זעיר שם זעיר שם עד גמר נטיפתם ומזה יקח לעצמו העובר לפני התיבה להיות ש"ץ רמיזא דחכמתא לדעת אופן התנהגו עם הצבור והגם שרשימה של הצבור כבר כלה ונפסקת עכ"ז יתאמץ במעוז מוחותיו בחזקה בהתעוררות גדול להשפיע אל השכינה כללות תפלתן של הצבור ושמעתי בשם הבעש"ט זלה"ה היה אומר עבירה גדולה ביד הציבור כשהש"ץ אינו מאריך בניגונים ורוצה לסיים איזה ענין מהתפלה והם מאריכים בתפלתם ומעכבים על ידו מלהשפיע ואם ימתין עד כלותם ויסיימו הצבור בתפלתם בין כך ובין כך יחלוש המוחין אצלו ולא יהיה לו אח"כ מוחין חזקים להשפיע אל השכינה וא"כ מה מאוד צריכין הצבור להזהר ולהשמר שלא יגרומו ככה ח"ו ויאבדו טובה הרבה וכיון שכן ראה גם ראה אשר מלאכה גדולה ועובדא כבדה היא בין שניהם הש"ץ עם הצבור לדעת יתנהגו בענייני התפלה וביד הש"ץ ביותר ומלבד דברים הנאמרים באמת יש עוד דברים בגו שצריך הש"ץ לשום נגד פניו ולבו נכון עמו ליזהר בהם וזכרתי מזה למעלה בפרשת נח מה שאמר הקב"ה לנח היותו צדיק בדורו ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל וכו' והיה לך ולהם לאכלה עי"ש באורך והנשמע משם שצריך האדם ליקח לעצמו בחי' התעוררות בעבודת הבורא ב"ה מכל דבר בעולם מד' מדרגיות דצח"פ ובעשות ככה גורם יחודים למעלה שמשלים רצון הבורא ב"ה שבשביל זאת הכוונה נתפשטו אורות עליונים בהנבראים בכדי שאיש המשכיל יקח לעצמו רמיזא דחכמתא וישיג משם עולמות עליונים כמאמר אליהו בריש התקונים ע"ש וגם נתבאר לנו למעלה מאמרם ז"ל שנתעוררו ע"פ את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה ומשמעות לצוות לשון צווי ואזהרה לומר כל פרטי הנבראים כל עצמם לא נבראו בעולמו אלא לצוות לאיש המשכיל לדעת מה יעשה ואיך יעבוד את הבורא ב"ה היינו בזה האופן אם רואה בזולתו איזה בחי' אהבה או יראה אפי' מפחותי הערך צרכיותיו הגשמיות ירגיש שלא דבר רק הוא שהקרה לפניו לראות ככה בודאי לא לחנם כ"א ליתן דעתו ונפשו לתועלת עבודת הבורא היינו לצוותו להזהירו בטוב לאהבה ולירא את שמו יתברך כי אם האדם הזה רודף אחרי דבר שטות באהבה עזה ועושה כמה חריצות וזריזות לאהבתו הגשמיות ממשאו ומתנו וכדומה מתענוגי בני אדם מדבר הרשות ופשיטא מאהבה רעה ח"ו אשר האהבה גברה אצלו כ"כ עד שאינו מרגיש בשום דבר בעולם למונעו ולהפרידו וכן יש לו בחי' יראה ג"כ שלא יאבד בחי' מו"מ בהתגלות סודו לזולתו א"כ למה לא יתכסה האדם המשכיל מלא בושה וכלימה שנעדר ממנו עיקר האהבה והיראה לאהוב את בוראו תענוג כל התענוגים וממנו נמשכים פרטי התענוגים למדריגות התחתונים וכן בענין היראה יתחזק בעצמו בחי' היראה ממנו יתברך ג"כ שלא יאבד אהבת הבורא ועתה תחזה בין והבן איך שיכול איש המשכיל ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא ובחי' התעוררות מכל דבר בעולם ופרטי הברואים וזהו כל העולם לא נברא כ"א לצוות לזה בחי' עבודה ומכח זה נותן בהם שפע וברכה עליונה כי הוא מעלה כל הנבראים לשורשם ומושך במחשבתו הטהורה שפע וברכה בהם וזהו והיה לך ולהם לאכלה והנה הש"ץ צריך לחבר א"ע עם כל האנשים העומדים בבית המדרש ולדעת בחי' צרופיהם והיינו שיהא לו זאת ההשגה להבין מכל אחד ואחד לערך בחינתו שרוצה לעשות צרופים בתורה ותפלה ומגמת נפשו בעבודת אלהים והוא הש"ץ יקח לעצמו בחי' איך להתפלל ולהעלות צרופיהם וגם כשמתבונן בהעומדים שם שיש מהם איזה איש שאינו יכול לחזק א"ע ולהפוך צרופים מה שפעל ועשה תחלה בעוסקו בחיצונית החיוב מוטל עליו שהוא יעלה בחינת צרופו כי הוא שליח וחזקה שליח עושה שליחותו להעלות כללות צרופים ע"י מה שהוא בוחן בדעתו איך ליקח בחי' התעוררות באמצעות הצבור להתפלל מיל דברינו אפשר לרמוז בכתוב:
1
ב׳ואת"ה צרוף זה מורה על ענין התפלה והיינו ואתה כלומר כשאתה רוצה לעשות המשכות אותיות מחכמה לבינה באמצעות הקול לה' מוצאות הפה כי אות ו' מורה המשכות שתי אותיות: א"ת מורים כלליות האל"ף בי"ת מאו"ת ואות ה מרמז לה' מוצאות הפה נשמע מזה כשרוצה לעבור לפני התיבה להוציא דבור לפני אלקים ונעשה ונצטרף צרוף ואת"ה כאמור ורומז הכתוב ללמוד לאדם דעת בענייני התפלה ליהנות עצה היעוצה ואת"ה כשאתה מתפלל ראשית דבר תצוה את בני ישראל משמעו לשון צוותא תחבר את עצמך עם כללות כל בני ישראל וביותר עם אותן האנשים העומדים עמך בבית הכנסת באופן המדובר והפעולה ויקחו אליך שמן זית זך המובן מכאן ע"ד דאיתא בזוהר צדיק כתית כתיתן לאינון זיתים לאפקי משחא כו' והכוונה האותיות נק' זתים ושמן כנוי לחכמה והנה ידוע זך רומז לכ"ב אותיות הא"ב ונוסף ה' אותיות מנצפ"ך עולה ז"ך ירצה בעשותך באופן המבואר התועלת המגיע המה יגרמו לך אותיות נאים ובהירים לדבר לפני בורא עולם כי הן המה הגורמים ככה וזהו ויקחו אליך שהם יקחו אליך שמן הכנוי לחכמה להוציא דבור בצרופים טובים ואותיות מלאים כל טוב מחכמה עליונה וזהו שמ"ן זית זך כתית כדברי הזוהר צדיק כתית כתיתן לאינון זתים המה האותיות שעולים במנין זך:
2
ג׳למאור מובן עניינו מדברי הזוהר שדרש יש שני בחי' המאור למאור ע"ש עומק עניינו והנראה לענינינו כי הנה מלת המאור רומז לחכמה עלאה המאירה תמיד מעצמה בלי הפסק ומלת למאור רומז לחכמה תתאה היינו אורות עליונים ואותיות התורה המלובשים במדריגות התחתונים בכדי שאיש התמים במעשיו יכניס הארה בהם וזהו למאור שחזר אור באותן הנצוצין וכבר זכרנו למעלה פ"ה חכמות בחוץ תרונה לשון רבים היינו חכמה עלאה וחכמה תתאה כשהמשכיל מקשר ומחבר אותם אפי' בחיצונים המה מדרגות הגשמיות והנמוכים מכניס גם לשם החכמה והמדע גורם רנה לנצוצין הקדושים המלובשים לשם שהם איברי השכינה כמו שכבר קדם זכרו למעלה באורך וזהו ויקחו אליך שמן המורה על החכמה זית זך כתית שתהא לך שכל חזק לברור ולהעלות האותיות המלובשים במדרגת התחתונים המרומז בתיבת למאור וכל הנ"ל נאמר על בחי' הש"ץ כי הוא בסוד צדיק הכתית כתיתן באינון זיתים המורה על אותיות להעלותם לשורשם ולמרום שבתם:
3
ד׳או יאמר ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך וגו' נאמר על בעל תורה המזהיר ומצוה בטוב להורות דרכי יושר ואם אמר יאמר למה לו לצאת מן המחשבה לדבור הלא טוב לו אז מעתה להיות יושב בסוד המחשבה ולחשוב מרוממות עוצם יכולתו ית' וליחד יחודים לאפוקי בצאתו מפנימיות מחשבתו חוצה אל בחי' הדבור נעדר ממנו כל הנ"ל כיון שפונה א"ע עם המחשבה אל הדבור וממילא נפסקת מחשבתו הקדושה ממעלותה הקדומה אמנם כבר דברנו וזכרנו עצה ע"ז עיין בפ' ויצא יעקב מבאר שבע והמובן משם אשר לפעמים מגיע לו תועלת גדול באמצעות צאתו מבחי' המחשבה אל הדבור להיות שנתהוה ונצטרף צרוף שם הוי"ה ב"ה וב"ש באופן שנתבאר שם כי מתחלת התעוררות עביד תנועה ונאצלה קדמת המחשבה ממקומה נתהוה אות י' משם הקדוש ואח"כ מתבונן בבינתו בזאת המחשבה והמשכת הבינה קיום מן החכמה וזה נקרא ה מוצאות הבינה ה' ראשונה משם הקדוש ואח"כ מתלבשים ב' אותיות אלו בהמשכות הקול המורה אות ו משם הקדוש ואח"כ באים ה' מוצאות הפה ומחתחים את הקול ונשמע הדבור וממילא נעשה ונצטרף שם גדול וקדוש הוי"ה ב"ה ואין לך תועלת גדול מזה בעשות ככה כי זה כל האדם נוסף ע"ז תועלת המגיע בצאתו מבחי' מחשבה לדבור כי כ"ז שהוא בסוד המחשבה אינו יכול לקבל עוד תוספת חכמה כיון שהמחשבה ראשונה עדיין לא נתגלה מכח לפועל משא"כ כשהוא מגלה מחשבתו הקדומה לחוץ ומוציאה מכח לפועל אזי נובעת חכמה אחרת ונתוספת לו עוד מחשבות קדושות בתוספת מרובה נפלאים ורמים בעומק ההשגה כאשר יתבאר לנו אי"ה במ"א מול דברינו הנ"ל בא הרמז בתורה ואתה תצוה את בני ישראל ירצה אפי' אתה גדול בתורה גדול בחכמה מצוה עליך לצוות ולהזהיר בטוב וזהו תצוה את בני ישראל את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ואל תאמר הלא טוב לך להיות בתדירי בסוד המחשבה מרוממותו וגדולתו ית' מה לי לצאת ממחשבה כזו אל בחי' הדבור עכ"ז מזהירו הכתוב לצוות את בני את בני ישראל אל התורה והעבודה וישמע את הקול מדבר אליו ג"כ לבחי' עצמו שיגיע לו תועלת לבחינתו כמבואר בפתיחת דברינו והפעולה ויקחו אליך שמן זית זך כלו' עם הנלוים אליך יקחו אליך שמן המורה חכמה ויגרמו לך יתרון שאת ויתרון אור במה שאתה מגלה מחשבתך חוצה מכח אל הפועל כי באמצעות זה יגיע לך תוספת חכמה ועומק השגה עוד יותר ויותר והיוצא לנו מכל הנזכר הרואה יראה ויקח מוסר ובפרט מה מאוד ראוי להיות הש"ץ או. המוכיח בשער להסתכל בעין השכל על דבוריו וענין עבודתו עד היכן הדברים מגיעין וביותר הש"ץ בשים לב שהוא צריך לקבץ תחלה אצלו בחי' צרופיהם של כללות הצבור והוא בחי' המעבר אשר דרך בו עוברים כל אלו הצירופים וא"כ איך לא יירא ויפחד וחיל ורעדה יאחזנו טרם יעבור לפני התיבה יפלס במאזני שכלו אם הוא ראוי לכל הנזכר ואם כחו יפה לעוז במעוז שכלו ועוצם השגתו לדעת פרטי הצירופים כמדובר וחבירי ר' מיכל ע"ה אמר בדרך הלצה וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם ואמר על אותן האנשים אשר תשוקתם להיות מתפללים תמיד בפני העמוד ותיכף שעוררים משנתם משכימים לפני העמוד ובוש לא יבושו והכלם לא ידעו בהאיך אנפין יקום קדם מלכא וזהו וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמוד שם עמוד התפלה והנה א"א ע"ה הוא היה התגלות ראשון שגילה ופרסם מדה"ח בעולם וכבר נודע ומפורסם שמדה"ח נקרא בוקר כמ"ש הבוקר אור והאנשים וגו' וזהו וישכם אברהם בבוקר ירצה להעיד צדקות הצדיק שהשכים והקדים לגלות אותו בוקר בעולם להאחז ולהיות מרכבה מדת החסד ולכן מצינו לרז"ל שאמרו אברהם אבינו תקן תפלת שחרית שאז בבוקר בחינתו מדת החסד אתער בעלמא מא ואצלו בודאי שייך שפיר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמוד התפלה תפלת שחרית לתקנה בזמן בוקרו ודוק:
4
ה׳באופן אחר ואתה תצוה את בני ישראל הגם שלכאורה יראה הרואה שהכל עולה בקנה אחד עכ"ז אי אפשר למדרש בלא חידוש והנה כלפי דברים הנאמרים למעלה אשר בכאן מוסר השכל לשתי אלה הש"ץ וגם המוכיח בשער ומזהיר ומצוה בטוב היותם גם שניהם בחינה אתת צדיק יסוד עולם ועניניהם כמו כלי המשפך כמדובר בפתיחת דברינו והש"ץ הוא המעבר של כללות התפלות של הצבור שעוברים דרך פתחו אשר פותח שער עם בחינת תפלתו ואם כן בודאי מהראוי להיות פחד ורעד בהסתכלו מי ומי ההולכים לבית המדרש להיות שליח עושה שליחותו ופן אולי יסכימו להעלות תפלתם ובחי' צרופיהם דרך פתחו קטן הערך ואיך ירכין א"ע הגדול ורחב הדעת וממילא פתחו ג"כ גדולה לעבור דרך פתחו הקטן ללא יועיל אמנם מהראוי להתבונן ולהשכיל לדעת טרם עומדו לפני התיבה אם כחו יפה להקיף עם בחינת דעתו פרטי הצרופים של כללות הצבור ורוצים להתקשר אתו להיות הוא המשפיע צרופיהם לשכינה וזה עיקר היחוד ע"ד הזוהר שכיבה בכל אתר לאעלאה בה ציורא דכל כ"ב אתוון והש"ץ הוא בחינת היסוד מדת המשפיע וגם החיוב מוטל עליו להתבונן במדותיו והתנהגו בעניני התפלה אם תתקבל על דעת הצבור ומצינו בספרים שהאדם צריך ליקח לעצמו התעוררות ודביקות בעת התפלה כאשר התנהגותו בעת זווגו הגשמי והתנהגות מדותיו שם ממש ככה יתנהג את עצמו עם בחי' תפלתו להראות מדותיו לפני הבורא ברוך הוא לעובדו עמהם באמת כאשר הוא משמש עם המדות לצרכיותיו הגשמים וזה כלל גדול איזה מדה הגוברת אצלו יותר משאר מדות משמש עמה ביותר ואיתא במשנה דמדות מקום שהיה רוב מדתו שם היה רוב תשמישו ונראה לרמוז בדבריהם את דברינו הנ"ל ולהבינך עוד ע"ד משל פוק חזי מה עמא דבר לגנב מורגל בפי הבריות לקרותו רק שם גנב לבד וכן לנואף קורין ג"כ נואף לבד ובאמת עינינו רואים רובן הרשעים כיון שיצאו מהכלל כולם יצאו ולא זרו מתאותם לכפור בכל התורה כולה ורצוח ונאוף וגנב ונשבע לשקר ואוכל טריפות ונבילות וכל מדות המגונות יש בהם בכל או"א מהם וא"כ מהראוי להחליף בשמותם לפעמים גנב ולפעמים נואף ולפעמים שקרן וכדומה משמות המגונות אשר כללותם ישנם בו אמנם לא כן הוא כי במדה מגונה שמשמש עמה ביותר קונה שם לעצמו לערכה להיות מדה מגונה זו גוברת אצלו בתדירי יותר משאר מדות וכולם כלולה בה וגנבה היא הגוברת לכן נקרא בשם גנב וכדומה מי שהניאוף גוברת אצלו נקרא בשם נואף הגם שמלא שכולם עכ"ז קנה לעצמו שם נואף להיות רוב תשמישו בזאת המדה וכמוהו הענין במדות הקדושות ומעלות הצדיקים הנקובים ברבוי תואר שמותם יש שנקרא צדיק ויש נקרא חסיד ועניו ובטחון וכדומה מעלות מעלות יש בכנוי שמות הצדיקים לערך עובדותיהם ובודאי מי שהוא שלם ותמים באחת ממדות הטובות אשר קנה שם טוב לעצמו לקרותו לערכה מסתמא שמא כודאי קישט גם כן פרטי מדותיו להיות שלם וזך בהם עכ"ז עיקר מדה הגוברת אצלו קנה שם טוב לעצמו לקרותו עמה כל ימי חייו ושארית המדות טובות נכללים בה ובאמת עסקו בכל המדות טובות אמנם אחת מהנה תשמישו ביותר וקנה שם טוב לעולם וזהו הנרמז במשנה מקום שהיה רוב מדתו כלומר שגוברת אצלו המדה ברוב יותר על זולת המדות שם היה רוב תשמישו להשתמש עמה על הרוב בפרטי עובדותיו הגם שעובד את עבודת הבורא ב"ה ג"כ עם שאר מדות הקדושים עכ"ז הם כלולים במדה זאת כי כבר נודע כללות המדות כללותם אחת באחת כגון חסד שבחסד גבורה שבחסד ת"ת שבחסד וכמוהו הענין מראש עד סוף והנשמע מכל הנ"ל איזה מדה הגוברת אצלו ביותר תשמישו עמה ביותר וכמ"כ מתנהג א"ע באמצעות תפלתו ותורתו ולהבינך עוד את הענין אתה תראה בנוהג שבעולם הפרש של תנועות בני אדם בבואם לבקש דבר מזולתם להטיבם כפי הצורך משתנים בתנועות יש שמנענע בראשו ומעקם פניו להראות דרך תחנונים כעני בפתח ויש מראה תחנוניו בהרמת יד ובתנועות גופו וכל אבריו משים בשעת התחננו עד שכמעט כל הרגשת איבריו נכללים אז בתנועה שמראה בהתחננו במדת הרחמנות בכדי לעורר רחמנות לזולתו השואל מאתו למלאות רצונו ועושה התפעלות כזה בכדי לעורר מדת הרחמנות באיש השואל מאתו ג"כ מדת הרחמנות שמראה בעצמו לרחם עליו להטיב ולכן לרוב תשוקתו לסבת מבוקשו משים כל מגמת נפשו בתנועות איבריו אם בראש או ביד או ברגל בתנועות מלא קומתו בכללות האיברים יחד והנה אפילו בשאילת צרכיו הגשמים מבני אדם כמותם יש ג"כ חלוקי דעות ואין דעתן דומה זה לזה ומי שדעתי זכה עליו ונקיה אפילו בהקרה לו לפעמים לשאול ולבקש טובות חבירו אינו נותן גרעון בבחי' עצמו לשים מגמתו במלא קומתו להראות בהתחננו כ"א בחי' דבור של רחמנות בלתי שום תנועה ועקימת שפתיו עושה רושם לעורר מדת הרחמנות באיש השואל מאתו ג"כ מדת הרחמנות שמראה בעצמו לרחם עליו להטיב ולכן לרוב תשוקתו לסבת מבוקשו משים כל מגמת נפשו בתנועות איבריו אם בראש או ביד או ברגל בתנועות מלא קומתו בכללות האיברים יחד והנה אפילו בשאילת צרכיו הגשמים מבני אדם כמותם יש ג"כ חלוקי דעות ואין דעתן דומה זה לזה ומי שדעתו זכה עליו ונקיה אפילו בהקרה לו לפעמים לשאול ולבקש טובות חבירו אינו נותן גרעון בבחי' עצמו לשים מגמתו במלא קומתו להראות בהתחננו כ"א בחי' דבור של רחמנות בלתי שום תנועה ועקימת שפתיו עושה רושם לעורר מדת הרחמנות בזולתו ולגודל זכות ונקיות דעתו לא ניכר בתנועותיו להעומדים רחוק ממנו להרגיש בתנועות איבריו ששואל ומבקש טובת הנאה לעצמו מחבריו לאפוקי גווני האנשים הראשונים שמשימים נפשם בכפם ובפרטי איבריהם אזי ניכרים הם בתחנוניהם אפילו להעומדים רחוק כמלא עין נכרים הם בתנועותם ששואלים טובת הנאה לעצמם ומרבים בתחנונים והנה הרואה יראה וישכיל לדעת שהכל תולה בהתגברות מדותיו של אדם כמו שהוא מתנהג א"ע עם המדות לכוון אותם לדבק במדות הקב"ה שברא עמהם את עולמו כמו דאיתא בספר יצירה עשר ספירות בלימה וכו' וודאי בכוון מדותיו להיות שוים בקדושה ובטהרה כאשר מדות הקב"ה שברא עמהם את העולם בודאי המה במדה ובמשקל לא מעט ולא יותר כ"א בפלס מאזנים כידוע למביני מדע ומזה יקח המשכיל מוסר השכל איך להתנהג א"ע עם פרטי מדותיו לדבק במדות הקב"ה ולא להראות בעצמו אפילו בהחחננו מדות מגונות יותר לערך תגבורת הרחמנות. או הנצחון וכדומה שארית המדות אשר הטביע בהאדם לעבוד בהם את הבורא ב"ה והנה כלפי דברינו הנאמרים מצד הסברא מהראוי להיות אשר חרד יחרד וירתע ויזדעזע מי שרוצה לעבור לפני התיבה להיות שליח צבור וממילא צריך להראות תגבורת מדותיו שמשמש בהם לצרכיותיו להראות אותם עתה בשעת התפלה להשתמש עמהם קדושה לפני האדון ה' ומאד יתבונן ויסתכל על בחי' מדותיו והתנהגו עמהם בעת זווגו איזו מדה גוברת אצלו אז ביותר וממילא מראה עתה בתוך תפילתו ולפעמים היא מגונה לדעת הצבור נקיי הדעת ושכלם בהיר וזך בעת זווגם ממילא תנועות איבריהם בשעת התפלה הולכות ע"ד תנועתם ורוב מדותם בהשתמשם בגשמיות יאה ונאה לאפוקי אותן שאין דעתם מיושבת כראוי ובהראות מדותיהם והתנהגם עמהם בענייני הגשמיים עתה בשעת התפלה בודאי אינו מתקבל על לוח לבם של הצבור ועל כן טוב טוב לו שאל יכנס לבית המדרש בין החכמים להיות ש"ץ כי החכם עיניו בראשו לדעת נסתריו ומצפוינו בהראות התגברות מדותיו כנזכר ושומר נפשו ירחק מהם כמלא עיניו והלואי שיהיה לו מורא שמים כמורא בשר ודם הרואה ומביט ומשגיח בחדרי לב וה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל ובהאיך אנפין יקום קדם מלכא להיות ש"ץ ולהעלות תפלתם דרך פתחו מעט הכמות ודומה לזה מצינו בחז"ל בחד תלמיד שרצה לראות התנהגות רבו בעת זווגו ואמר לו פוק דלאו אורח ארעא בהכי ואותו תלמיד רצה להתלמד איך לנהוג א"ע בעת התפלה כמדובר ולזה אמר לו פוק דלאו אורח ארעא כי כל אדם צריך להסתכל על בחי' עצמו והתנהגותו בעת זווגו איזה מדה הגוברת אצלו יכנס לקדושה בגשתו אל הקודש פנימה אל התפלה לערך בחינתה ולא כבחינת זולתו ודוק בזה כי זאת תורת האדם וכלל גדול בעבודה ונחזור לענין אשר מאוד צריך הש"ץ להתבונן תחלה דעת עצמו ואח"כ להבין ולהשכיל כללי חלקי דעות הצבור אם כחו יפה להיות כלי קיבול ומשפך להעביר דרך פתחו את בחי' צרופיהם וזהו ואתה תצוה את בני ישראל וכבר רמזנו שתיבת צרוף ואתה מורה על תפלה כמבואר בלתי אפשרי לך להתקבל על לוח לבם של כללות הצבור כ"א בהקדם לך תנאי להתבונן במעוז שכלך אם כחך יפה להקיף בהתפשטות דעתך את כללות דעתן שאין דומה זה לזה ויתכן לך באמת להעלות צרופיהם דרך פתחך וגם מי שרוצה להזהיר ולצות בטוב לסור למשמעתו אי אפשר לו שיסורו כולם למשמעתו כ"א בהקדם לו תנאי המבואר להיות ביתו וצרופו שעושה בתורה להיות בית ועד לחכמים כמבואר לנו במקום אחר ענין זה והיינו שהתיבה והבית שבונה צרוף בתוכה תהא גדולה הכמות שכל או"א מישראל יכול להמציא מרגוע לנפשו בענייני עבודת הבורא כל אחד לערך בחינתו והשגתו ולכן צריך להקיף תחלה עם דעתו הרחב כללות דעותם להנהיגם ולהבינם דרך המלך אשר ילכון בה ואת המעשה אשר יעשון ואם כחו יפה לעשות כן אזי תועלתו גדולה ומובחרת לעלות במעלה הגדולה בתוספת מרובה מבראשונה וזהו ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור וכבר פירשנו שיעור אלה הדברים בפתיחת הענין ואם דבורי תורה ומוסר כאלה פעולתו גדולה ונאה לו ולכל העולם יכול להכניס בקרב לבם לדעת כל אנשי מעשהו לדבק במדותיו. ית' הקדושים ודבורו עושה רושם כאש בוערת וגם בדבורים כאלה גורם המשכת השפע ברכה עליונה מרום המעלות עד מדריגה התחתונה מרפואה פרנסה וכל צרכי בני ישראל המרובים כי הכל תולה בדעת המשכיל ובדעת חדרים ימלאון כל הון יקר כי עיקר התחלקות אשר בעוה"ז הכל נמשך מהבנין למטה וכשמכניסים הדעת בהתחלקות המדות הכל נמחק והנה מי האיש שיתכן לו לגרום ככה מי שחננו אלקים בבינה יתירה ויש לו התפשטות הדעת להקיף עם שכלו בחי' חלק הצירופים עם הנלוים אליו כי הוא בחי' הדעת והם מדותיו ובהיות שמעלה המדות לדעת ממילא נמשך כל טוב והכל נמתק בשורש וגם אל בחי' הצי"ע יש יתרון אור שנתוסף ונתרבה אצלו העבודה מה שהיה תחלה בבחינת כלליות ואז אין העבודה בשלימות ועתה כשהוא מכניס א"ע אל בחי' צירופיהם הפרטים תועלתו גדולה ועובד את הבורא בבחי' פרטיות ערך צירופם וזהו ויקחו אליך שמן זית זך ר"ל שיקחו וילמדו לך שנתוסף עצות וחכמות הכינוי לשמן כתית למאור וכבר זכרנו מה דאיתא בזוהר שיש ב' בחי' שמן המאור ושמן למאור ונתבאר לנו כבר ההפרש וזהו למאור להאיר התפשטות אור במדריגות התחתונים להעלות נר כי הנה התורה בכלל נארגת ממצות עשה ול"ת כידוע וכללות המצות נקראים נ"ר על שם הכתוב נר מצוה ותורה אור וכלליות חלקי המצות תלויים בבחינת ערך חלקי צירופיהם של כל או"א מישראל בפרוטרוט הנוגע לאחיזת נשמתו באותיות התורה וחכם הכולל המזהיר ומצוה בטוב שיש לו התפשטות הדעת להעלות בחי' צירופיהם אל הבורא יתברך לעוצם הכרתו והשגתו השכל נותן מה שהיו בחינת מצות מחולקים לערך חלקי דעות ישראל מעלה ומגביה הכל אל השורש ואז יש להם לכללות המצוה ג"כ עלייה על ידו וזהו להעלות נר כלומר להעלות בחי' המצות התלוים בתורה ונשמתם של ישראל הנאחזים בה כינוי לשם נר מעלה הכל אל השורש והשם ברחמיו יאיר לנו להתהלך באור החיים ותורה אור ודוק:
5
ו׳בפסוק וחשב אפודתו אשר עליו כמעשהו ממנו יהיה נראה ע"ד דאיתא בזוהר ואברהם זקן בא בימים והמובן שמבחי' ימיו נעשו לו לבושין בעולם עליון וכן מכל מעשה המצוה ותורה ותפלה שהאדם עושה ומסגל בעוה"ז לערך מלאכת מחשבות שחושב בפנימיות מחשבתו לדבק לבו ברוממות עוצם יכולתו ית' כמ"כ עושה לבושין לנשמתו לאפדו ולתקנו בקשוטין נאים ובהירים והשכל נותן כי בודאי אינו דומה מי שעושה המצוה בדחילו ורחימו ומעשה חושב לרמוז בעליון בעולמות עליונים אשר לכולם יש להם מקום מוצא באורות עליונים אזי הלבושין והקישוטין שמאפדין נשמתו ממעשה חושב ומחשבתו הטהורה והנקי' המה גדולי הערך רב בכמות מאירים ומזהירים מהעולם ועד העולם לא כן מי שמעשהו בלא חכמה ותבונה כי אם מצות אנשים מלומדה ומעשה אבות יעשו בנים בל דחילו ורחימו והתעוררות הנפש ידע נאמנה שרשימו לא ניכר למעלה אפס מעט מן המעט והכסיל הזה בחושך הולך ואין נוגה לו וערום ישוב שמה ערום בלא מצוה וערום בלי לבוש ממעשה חושב פנימיות מחשבתו ולזה באה התורה ללמוד לאדם מוסר השכל לדעת מה יעשה ישראל ומה יחשוב בעשות מצותיו לעשותה בהתעוררת והתלהבות אל וחשב אפודתו אשר עליו כלומר זאת יחשוב האדם תמיד לבושין וקישוטין אשר עליו למעלה בעולמות עליונים שמאפדין את נשמתו בבואם לעולם עליון הכל נעשה מעשה חושב פנימיות מחשבותיו בעת עשיות המצות וזהו ממנו כמעשהו יהי' כלומר ממנו ומעשהו דייקא שבו תלוי אם מעשהו בהם בדחילו ורחימו והתעוררות גדול ממילא נעשים לו לבושים יקרים ונאים מאירים ביתרון אור על זולתו שמעשהו בעשיות המצות רק מצות אנשים מלומדה הנה בחושבו כזאת בודאי יראה ורעד יבא בו ויאחז צדיק דרכו לעורר לבו בקרבו לאפוד נשמתו ביום אחריתו אז טוב לו ודוק:
6
ז׳בפסוק ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת והיה פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו סביב מעשה אורג כפי תחרא יהיה לו לא יקרע קודם נבוא לביאור נקדים מה דאיתא בגמרא ההוא דנחית קמיה דר' חנינא אמר האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והאמיץ והעזוז האמיתי והיראוי והנכבד המתין לו עד דסיים כי סיים אמר ליה סיימתינהו לשבחא דמארך למה לך כולי האי השתא ומה הני תלתא הגדול הגבור והנורא אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא ואתו כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה אנן לא הוה אמרינן ואת שבחתיה כולי הא' משל וכו' כלל העולה מדבריהם כל עוד שאדם מרבה להוסיף בשבחים וסובר ומדמה בנפשו שכבר שבח כראוי ונכון את הבורא ב"ה אדרבה נותן גרעון בעבודת עצמו וכבוד רוממות גדלות אל מתמעט כי באמת אין שיעור וערך לרומם ולשבח כבוד יקר תפארת גדולתו יתברך א"ס וכמ"ש לך דומיה תהלה כלומר עיקר התהלה והודאה של אדם בהיותו בסוד אילמת עד שאין די לו להוציא דבור לפני אלהים כל השבחים והודאות לעוצם הכרתו את גדלות ורוממות אלהותו ית' א"ם ואין תכלית והוא נורא תהלות וזה הגורמת לבלתי פוער פיו הרבה לשבח להרים קול פני נורא ודחיל והבושה יכסה פניו שלא להאריך במקום שראוי לקצר ע"כ יהיה דבריו מועטים שלא יהיה מוסיף וגורע לא כאשר עינינו רואות עתה בדור הזה רבים הם המתפרצים לא ידעו ולא יבינו בין ימינם לשמאלם ואומר לי נאה לשבח ולזמר לעמוד בפני התיבה ומאריכים בתפלתם יתן קולו קול עוז משפה ולחוץ ומלה בלשונם חוץ מלבבם וידע נאמנה שבהמה המה להם בלא דעת ידברו הוצאת דברים יתיר על השבח והודאה שטבעו חכמינו ז"ל כמאמרם אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא ואתו כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה אנן לא הוה אמרינן לא כן מי שהוא בר לבב וזכי הראות ויראת ה' נגד פניו תמיד משים עצמו אלם ובולם פיו לעוצם השגתו והכרתו החזקה גדלותו ורוממותו כל השבחים והודאות שבעולם אינם ספונים וחשובים נגד רוממות אלהות ומה לו להאריך במקום הראוי לקצר לבלתי נתון גרעון בחשיבות המלך כמשל הנזכר בגמרא ע"כ יהיו דבריו מועטים כ"א במה שהרשה מאנשי כנסת הגדולה והשאר נשאר אצלו שיריים ואינו מוציא דבור לפני אלהים בכדי שלא יגרע וכמאמרם כל המוסיף גורע נמצא מאיש חכם כזה מקבל הקב"ה יותר תענוג ממה שנשאר אצלו שיריים ודברי עתק לא יוציא מפיו מגודל המורא מנורא תהלות יתיר על המשבח שמדמה בנפשו ששבח לפניו וכראוי ובזה נראה לומר בדרך:
7
ח׳הלצה מה שאנו אומרים בכל יום בסדר ישתבח הבוחר בשירי זמרה מלך אל חי העולמים ולכאורה קשה כפל לשון שירה היינו זמרה ולכל הפחות אם המה שתי בחינות מהראוי לומר הבוחר בשירה ובזמרה ו' נוסף על השירה ולפי הנזכר יתפרש נכון זמרה כמשמעו ושירה משמעו לשון שירים כדברינו הנאמרים החכם אשר עיניו בראשו נשאר אצלו מן הזמרה שיריים מיראתו לדבר להוציא גדלות לנורא תהלות פן יגרע וזה אומנתו לבלום פיו ולעשות עצמו אלם ובאמת יראת ה' היא אוצרו וזה עצם תענוגו יתברך ובוחר בשירי זמרה זמרה היינו מה ששייר מהזמרה מיראתו מפניו יתברך יותר מהזמרה עצמה ועתה נחזור לענין ועשית את מעיל האפוד וכבר רמזנו למעלה וחשב אפודתו אשר עליו ממנו כמעשהו כן נעשה לבוש לאפוד נשמתו ועיקר תורת אדם לעשות לבושין ותקונין לשכינה ממעשה מצותיו ובפרט מתקוני תפלה שסדרו לנו אנשי כנסת הגדולה המה רק תקוני שכינה ובנין קומתה כמבואר לנו כמה פעמים העבודה צורך גבוה ולא צורך עצמו לזה רומז הכתוב עיקר עשיותך את מעיל האפוד כלומר עם מעיל האפוד לא לצורכך כ"א כולה לגבוה לבנות קומת השכינה בלבושין וקשוטין נאים וזהו כליל תכלת כנוי לשכינה הנקרא תכלת כנודע ומלמדו הכתוב אופן היותר מועיל ובמה נאות לו להשלים את נפשו בשיר ושבח והיה נודע כל מקום שנאמר והיה לשון שמחה פי ראשו בתוכו כמדובר שישאר שיריים מפיו בתוכו מגודל היראה והבושה מרוממות אלהותו יתברך ועוד נוסף שפ"ה גימטריא שכינה יהיה לפיו סביב כלומר אל ישאל פרס מרבו לצורכי הגשמיים כ"א דבורי השכינה לזה ישים את רוחו ונפשו רחמים ותחנונים לפני המקום מקומו של עולם ודוד המלך ע"ה אומר בנעים זמירותיו. אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ והכוונה בתמיה מדבר לרבת בני ישראל בגשתם אל התורה והעבודה שבלב זו תפלה ומוציאים אותיות קדושות וצרופי שמות ואיך לא יעטו כמעיל בשתם לשאול אוכל לנפשם עם שמות קדושים וזהו אל אלהים ה' שלשה תוארים של שמותיו ית' כ"ז דבר באמצע תפלתו ויקרא ארץ רק ענייני ארציות וגשמיים לפרנסת אנשי ביתו ומאת ה' שכוח לוח לבו ולא באלה חפץ ה' להתפלל ולהוציא שמות וכנוים מן השפה עבור צרכיותיו ובאמת עיקר הכוונה בתקוני תפלה הכל עבור צורך גבוה ולא צורך עצמו וכזה יש לרמוז בכתובים הקודמות בענין:
8
ט׳ועשית חשן משפט מעשה חשב כמעשה אפוד וגו' ומלאת בו מלאת אבן וגו' משובצים זהב יהיו במלואותם והאבנים תהיינה על שמות בני ישראל וגו' כאן יש לרמוז ענין התפלה לדעת מה יעשה ישראל להתנהג בתפלות והעיקר להוציא דבור באותיות שלימות מקושרים לקדימת המחשבה בלי שום ערבות מחשבות זרות מהבלי הזמן וזה הרמז מה שכתוב אבני מלואים כי האותיות נקראים אבנים כידוע וצריך האדם למלאם הארה עליונה במחשבה טהורה להוציאם בדחילו ורחימו וזהו אבני מלואים כל טוב ובהעדר מחשבה טהורה ונקיה אזי ממלא את האותיות משטות מהבלי עולם ואפילו מדבר גבוה והוציא עתק מפיו מצרופי שמות המסודרים לפניו מסדר התפלה למה זה מחיר ביד כסיל ולב אין ומאומה אין בידו כי אותיות מלואים כזה אינן פורחים לעילא והנשמע בין כך ובין כך נקראים האותיות אבני מלואים אם רע ואם טוב כמדובר אמנם עיקר המכוון למלאת אותם במלוי מחשבה קדושה בשים אל הלב לדעת ולהבין שכל ענייני תקוני תפלה שלנו הם רק יחודים וצרופי שמות קדושים להכין אותה לבנות מלא קומתה לעשותה קומה נגד קומה כמשפט כנוי לז"א הנקרא משפט עש"ה צדק ומשפט מכון כסאך ועתה תחזה כוונת הפסוקים ועשית חשן משפט ובמה נאות לו לאדם לעשות ולגרום להכינה ולסעדה צדק נגד משפט היינו מעשה חושב כלומר עם המחשבה הטהורה מקדימת השכל כמעשה אפוד המבואר וחשב אפודתו אשר עליו ממנו הוא כמעשהו ממש ולהיות שכל עצמה של התפלה תולה בפנימיות מחשבות אדם לאון הוא פונה עם מחשבתו אם לצורך גבוה או לצורך עצמו ולהרבות לו זהב וכסף וכדומה מצרכיותיו המרובים ככה ממלא האותיות שמוציא משפתיו במלוי זהב וכסף לזה מזהירו הכתוב להיות שהכל תולה במעשה חושב לכן ומלאת בו עם קדימת מחשבתך הטהורה מלאת אבן והתועלת גדולה עם כל מגמתך למלאת אבן המה האותיות רק עבור תיקון קומת השכינה לעשותה כמשפט אזי האותיות פורחים לעילא ולהיות שרובם כמו כולם פנו אל מדעתם וכל עצמם ומגמתם בתורה ותפלה ומעשה המצות אינו כ"א נשאול אוכל לנפשם ולמלאות די מחסורם בא הכתוב להוכיח על פניהם ומתמיה ואומר משבצות זהב במילואותם ירצה להתרעם אלה האנשים הצווחים ככלבא הב הב הכל עבור פרנסתם וצורך גשמיות ומאת ה' שכוח לוח לבם ומתרעם עד אנה בחשכה יתהלכו בעורון הגדול משבצות זהב הוא רק במלאותם כלומר כל מאמצי כחם ומגמתם בקרב לבם להכניס מלוי זהב וכסף בהאותיות וצרופי שמות באמצע תפלתם כנזכר לעיל אל אלהים ה' דיבר ג' שמות כאלו דיבר ועכ"ז ויקרא עמהם ארץ והאמת אינו כן כי כל עצמה של תיקון תפלה שסדרו לנו אנשי כנסת הגדולה רק שמות וכנוים קדושים תקון עולמות עליונים ולזה רומז הכתוב מהראוי להיות והאבנים תהיינה על שמות בני ישראל ירצה צרופי האותיות הנקרא אבנים המוציא משפתיו תהינה רק שמות קדושים ויחודים נפלאים ועיקר הכל עבור גלות השכינה כמבואר לנו כמה פעמים מהות גלות השכינה ואופני עליות איברי השכינה ומעתה בין תבין ותשכיל הענין שהתחלנו ועשית את מעיל האפוד כנזכר כליל תכלת רק תקוני שכינה הנקרא תכלת כמדובר והיה פי ראשו בתוכו שישאר משירותיו וזמירותיו שיריים בתוכו מגודל פחדו ומוראו מנורא תהלה כמבואר ומיעוט שבחים וצרופי שמות שהורשה לומר לפניו ית' היינו מה שסדרו לנו אנשי כנסת הגדולה גם זה אל יעשה תפלתו קבע לשאול אוכל לנפשם כי אם רחמים ותחנונים לפני המקום עבור השכינה וזהו שפ"ה גימטריא שכינה יהיו לפיו סביב כ"ז תהיה רק לפיו סביב מבית ומחוץ לבו ופיו שוים להתפלל רק עבור השכינה ולהיות שכבר קדם לנו שבלתי אפשרי להיות להוציא דבור לפני אלקים בשלימות כ"א בעושה לפיו מחסום מלעשות צרופי אותיות בקליפות והן המה המ"ז הבאים באמצע תורה ותפלה ומתבלבלים מחשבתו קודם ולמיעוט הכרתו איננו יכול ליתן עצות לנפשו ונשאר שקוע בהבלי מחשבותיו כבראשונה וממילא אין פיו ולבו שוים ולשון כזה נקרא לשון רמיה ר"ם י"ה שנעשה פירוד בין הדבקים בין צרוף שם הויה ב"ה שתי אותיות י"ה המורים חכמה ובינה מסתלקים ומורמים מב' אותיות ו"ה המורים קול ודבור כידוע למביני מדע ובלתי אפשרי להיות שלימות בצירוף שם בן ד' כ"א בהיות הקול ודבור מקושרים בקשר אמיץ וחזק למחשבתו ובינתו במחשבה טהורה אזי באמצעות צאתו ממחשבה אל הדבור נבנה ונצטרף שם הגדול והקדוש הוי"ה ב"ה ולזה גמר אומר א"כ מעשיו לנהוג א"ע באופני תפלתו כמבואר הפעולה מזה כפי תחרא יהיה לו לא יקרע כלומר שלא יעשה קרע ופירוד בין הדביקים ח"ו עש"ה יכרית הוי"ה כל שפתי חלקות. והקורעו עובר בלאו אכן אם ישים רוחו ונפשו לראות ולהסתכל שיהיה שפה לפיו סביב היינו שיהיה דבורי שכינה מדברת מתוך גרונו תועלתו גדולה לא יקרע כי אם נעשה ונצטרף שם הוי"ה ב"ה וזאת הוא עיקר תורת האדם ודוק:
9
י׳בפסוק פעמון זהב ורמון פעמון זהב ורמון על שולי המעיל סביב והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו בבאו אל הקודש לפני ה' ובצאתו ולא ימות ואיתא על תיבת ונשמע שלשה במסורה ונשמע קולו בבאו אל הקודש כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ונשמע פתגם המלך קודם נבוא לביאור אומר בדרך הלצה שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף כי הנה אנו רואים עתה בדור הזה רבו כמו רבו הסירו מסוה הבושה מנגד פניהם ומכלים דבר אין להם מתפארים לומר גם לנו שם בין הגדולים אשר בארץ המה חכמים בעיניהם וחכמת מה להם מדמים בנפשם כאלו הם שרפים ומתלהבים בעבודת הבורא ב"ה ולא עוד אלא זאת העולה על רוחם להיותם שרפים נקל בעיניהם אלא עומדים ממעל לו כ"י. גבוה למעלה משכינה ועתה תחזה מדות גנותם של אותן השרפים שש כנפים לכל או"א מהם המוכרחים בהם. בשתים יכסה פניו כי הכרת פניהם ענתה בם ושטותם יכסה פנימו והחכם אשר עיניו בראשו מכיר תיכף בראות עיניו ניכר אצלו השוטה זה עם כל ערמימיות הצפונה בלבו וידע נאמנה אשר מכף רגל ועד ראש אין בו מתום כ"א מתכסה א"ע בטלית שאינו שלו לבלתי יכירו גנות מדותיו ובפרט הכרת פניו לזה צריך להכנפים בשתים יכסה פניו שלא יכירו המשכילים הכרת פניהם:
10
י״אובשתים יכסה רגליו יבואר ע"ד שביארנו במקום אחר מה דאיתא במאמרם ארבע אמות של אדם קונות לו בכל מקום ואיתא מהות ד' אמות של אדם שלשה לקומתו ואחד לפישוט ידים ורגלים ע"ש שהארכנו והכלל האדם צריך לקנות שלימות ולקשט מלא קומתו ופרטי מדותיו המורים על בחי' ידים והרגלים הכל להשראות אלהות לנקותם ממום ומגע נכרים והנה לא כל אדם רוצה בקיומו לעבוד עבודת הקודש באמת ובתמים להכניס הדעת בפרטי מדותיו ובזה גלי דעתו דבארבע אמות לא ניחא ליה דלקני לו שלימות כ"א כל עצמו לקנות שם בין הגדולים לומר שהוא נאה דורש ונאה מקיים וראוי ליתן לו זהב וכסף כאשר נתרבה עתה מהדרים מן המהדרים בכל עיר ועיר ובכל כפר פעם בחוץ ופעם ברחוב בביתו לא ישכנו רגליו להיות כלוא בבית ולהסתפק במיעוט כאשר בדורות הראשונים אחד מעיר ושנים ממשפחה נהגו בנסיעת המדינות ועתה בעו"ה קטן וגדול שם הוא והסירו מסוה הבושה מנגד פניהם לומר בביתם אין לחם ושמלה ועתה צריך להרחיק נדוד ואוי לאותה בושה וכלימה מתוך יעשו לביתם מן התורה והעבודה לקשוט מלא קומתם עם מדותיהם אשר זה הוא עיקר תורת האדם קנות שלימות לנפשו ובאמת מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דבארבע אמות לא ניחא לו דלקניא כ"א להראות מדותיו אם יש לו איזה מדה טובה אפילו מעט מן המעט מכסה עמה את ראשו ורובו כמבואר לנו פ"ה נטל מקצת פאה וזרקה על השאר ע"ש וזהו בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו שלא יכירו את שטותם ובשתים יעופף מעיר לעיר וממדינה למדינה הוא סובב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב הכל בעבור הזהב יש שמתפאר בדברי תורה וגם הוא מהגדולים שיכולין ליהנות ממנו עצה ויש שמתפאר שיכול להתפלל וראוים להרבות להם חלף עבודתם מאד מתן ומוהר ואפ"ל בדרך הלצה שאמר זכריה הנביא ראיתי והנה מנורת זהב כלה ירצה כי נר מצוה ותורה אור וכללות המצוה כולם מכונים בשם נרות וזהו שהתרעם על פחותי ערכם של הדור ראיתי והסתכלתי ברבות בני עמינו והנה מנורה כלו כלליות ופרטיות עשיות מצותם ותורתם זהב כולה הכל עבור הזהב לזה משימים את רוחם ונפשם וכל מגמתם אפילו בעיקר העבודה שבלב זו תפלה ג"כ רק לשאול אוכל לנפשם ומאת ה' שכוח לוח לבם ואפ"ל ג"כ מה שנתעוררו חז"ל כל שלמה האמור בשיר השירים קודש חוץ מזה האלף לך שלמה וביארתי ג"כ ע"ד הלצה פ"ה ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם ירצה ומבני יששכר היינו אותן הגדולים בתורה ושואלים שכר בעד הדרשה וזהו יש שכר תדע נאמנה אפילו הם גדולים בתורה וגדולים בחכמה עכ"ז אינם מקשרים את הבינה אלא לעתים המורה זמנים לפעמים הן ולפעמים לא ובעת צאתם על אם הדרכים לדעת מה יעשה ישראל כלומר להודיע את בני ישראל את המעשה אשר יעשון מתורה ועבודה אזי מעלות מעלות יש ראשיהם מאתים מי שהוא ראש ישיבה לבו אומר לו שראוי ליתן לו חלף תורותיו מאתים זהובים ולא פחות וכל אחיהם לומדים הקטנים הנוסעים עם הגדולים גם הם צפו את פיהם בכסף וזהב וכל הפחות על פיהם ליתן להם אל תוך פיהם מה לאכול ומה לשתות ונתנו מחמדיהם הוא התורה הנקראת חמדה באוכל בעבור האכילה להשיב נפש וזהו כל שלמה האמור בשיר השירים קודש חוץ מזה האלף לך שלמה כלומר כשמשים כל מגמתו בשירים והודאות אליו ית' אל האלף והמאתים ואין די לו במאה הוא חול ודבוריו וצרופיו שבונה בתורה ותפלה ושירה וזמרה חולין הוא לו ומאומה אין בידו וכמו שהתקונים קורא אותן כלבין דצווחין הב לן חייא הב לן מזונא פרנסה וגו'. ועתה נחזור לביאור שהתחלנו פעמון זהב ורמון פעמון זהב ורמון ירצה להוכיח על פניהם אותן האנשים השואלים שכר כפנחס בעבור התורה והעבודה ופרטי מצותם המכונה בשם רמון ע"ד מאמרם ז"ל ע"פ כפלח הרמון רקתך אפילו פ"י מלאים מצות כרמון וזהו פעמון זהב באמת בקרבו מקשקש הזהב שרוצה לקבל ומכסה פניו ברמון כנוי להמצות שעושה ולכן כפל בלשונו הכתוב פעמון זהב ורמון פעם שני שכן דרכו של שוטה אע"פ שהחכם אשר עיניו בראשו מכיר ומבין כל זאת הכסיל שונה באולתו ומדמה בנפשו כאלו עושה מצוה ובאמת לבבו לא כן יחשוב כי אם הזהב מקשקש בפנימיות לבו וגמר אומר הכתוב מי שכן מעשיו עדיין עומד בחוץ ולא טעם טעם עבודה של כלום וזהו על שולי המעיל סביב כלומר סביב מחוץ על סוף המעיל עמידתו ולא בפנימיות. והיה לשון שמחה מי יתן והיה לבבם זה להם לשום מגמתם והתאמצם בעשיית מצותם ותורתם רבו על אהרן כנוי לעובד כאשר נתבאר לנו פ"ה והכהן הגדול מאחיו ע"ש לשרת ונשמע קולו בבאו אל הקודש לעבוד עבודת הקודש רק לפני ה' דייקא ולא לטובות הנאת עצמו בעשות ככה בני ישראל זהו שמחה לפניו לשלול סוגי אנשים הנ"ל ופעולה עוד אם ישים את רוחו ונפשו רק עבור צורך גבוה בהקרה לו לפעמים שנופל ממדרגתו כי האדם צריך להיות בסוד רצוא ושוב וזהו ובצאתו ולא ימות מורה על נופל ממדרגתו הגבוה גם שם נותן מרגוע לנפשו ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא לעבודת בוראו ופנימיות מחשבתו דבוק תמיד אליו יתברך וזאת היא עיקר תורת האדם לקשור את הבינה לעתים כלומר לפרטי עתיו ורגעיו להכניס בהם הבינה והמדע איך לעבוד בם את הבורא ברוך הוא לבלתי יפרוד מחשבתו מהבורא ברוך הוא משום מקרה ופגעי הזמנים ולא כאשר בני יש שפ"ר המבואר לעיל ששואלים תכף שכר בעד המצות ותורתם רבו הן המה מקשרים את הבינה רק לעתים לזימנין וכאשר ניכה דבר אליהם מאיזה מקרה אשר לא טובה ח"ו וקצף באלהיו ונופל תכף ממדרגתו וידעו נאמנה אפילו הם גדולים בתורה וגדולים בחכמה ואומרים הרבה תורה ואפילו מעט אינם עושים רשימה בלבות בני ישראל לקרבם אל עבודת הבורא ב"ה
11
י״בועתה נבוא לבאר את המסורה ונשמע שלשה במסורה. וזה יצא ראשונה כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע נרמז בכאן טענה ומענה בין שניהם המוכיח בשער עם עם השומעים את דברי אלהים באומרם אליו כל אשר דבר ה' נעשה מעותדים אנו לעשות אמנם ונשמע צריכין אנו לשמוע תחלה דברים הנשמעים לדעת מה יעשה ישראל כלפי דבריהם מגיד משנה השיב להם המוכיח אשר יום ליום יביע אומר של תורה כאשר נוהג בעולם שהמגידים מרבים להוציא דבר בלי נשמע קולם שיגיע מזה איזה הנהגה טובה והדרכה אל עבודת הבורא ולזה משיבים אליו ונשמע פתגם המלך כלומר רצוננו לראות את מלכנו לשמוע דברי אלהים חיים ולא משפטים וחריפות הנוהג בעולם שכל עצמם עם דרישתם להראות חריפתם ותורתם רבו שהוא נאה דורש ולפעמים דורש בעד הדמים שרוצה לקבל חלף הדרשה ואמרתי בדרך הלצה דורש דמים אותם זכר כלומר מי שדורש רק בעבור הדמים ולכבוד עצמו הוא דורש ולא בעבור עם קדוש להחיות את נפשם בהתעוררות הבורא להראות להם דרך המלך אם תתבונן עליו תראה ותשכיל אשר אותם זכר בתוך הדרשה אף על פי שהוא אומר חכמה ומוסר מחשבתו קשורה על הדמים וזוכר אותם והמשכיל מבין כ"ז והנה כלפי תשובתם שאומרים ונשמע פתגם המלך אזי למוד לשונו לומר להם דברי מוסר והנהגות טובות אע"פ שלא רגיל באלה ומעולם לא קיים בעצמו ככה ולכן אין אומר ואין דברים בלי נשמע כי דברים היוצאים מן הלב נכנסים בלב ועושה רושם בקרבם ונמצא אומר הרבה ואפילו מעט אינו עושה רשימה בדבריו ולזה משיבים אליו: ונשמע קולו בבואו אל הקודש כלומר לא מכאן ראיה לשמוע פתגם המלך מלכו של עולם כי לא באמירה תליא מילתא כי אם בעומק הלב אם הם דברים היוצאים מעומקא דלבא והלב נקרא קדש ע"ד שביארנו יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים עיין במקום אחר וזה ונשמע קולו של המוכיח אמנם מתי יהיה האות הזה בבואו אל הקודש כשיכנסו דבוריו אל הלב הנקרא קודש מסתמא רוח ה' דבר בו לעשות רושם בקרבם אמן נצח סלה ועד:
12