אור המאיר, ואראOhr HaMeir, Vaera
א׳וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם ופירש"י לא הודעתי אין כתיב כאן אלא לא נודעתי לא נכרתי להם במדות אמתות שלי שעליה נקרא שמי הוי"ה נאמן לאמת דברי. להבין הענין נראה בהקדם פירוש הפסוק הפודך מבית עבדים ולכאורה אינו מובן לשון הפודך משמע שהקדוש ב"ה פדה אותנו בפדיון כסף והרבות ממון שנתן חלף נפשינו והנראה שדבר גדול נרמז בלשון הפודך פדיון ודאי עשה הקדוש ברוך הוא טרם שהוציאנו ממצרים והיינו שהוציא מהעלם אל הגילוי שלשה שמות הידועים למביני מדע ועושין פדיונות בעד נפשות ישראל אשר יש שלשה שמות הרחמים כנודע שתחלה ימנה ויכוין בכוון טו"ב י"ז וכמנין שם הגדול אהו"ה היוצא מר"ת את השמים ואת הארץ ונקרא בספר הזוהר גושפנקא דחתים ביה שמיא וארעא ואח"כ ימנה עוד מאלו הק"ס במחשבתו כ"א ויכוין במנין השם אהיה העולה כ"א ואח"כ ימנה עוד במחשבתו כ"ו ויכוין במנין לשם הוי"ה ועולה סך הכל כמנין ס"ד כמנין דין והוא רמז שע"י שלשה שמות הרחמים אלו יתמתק הדין אמנם עדיין המיתוק אינו אלא בכח ולא בפועל ויכוין באלו ס"ד למנין שם אדני כמנין ס"ה והוא אותיות א' דין ובמספר שם אדנ"י שאות א נוסף על אותיות דין כדי להמתיק את הדין עם אות א' של אדנ"י בהצטרפו למנין ס"ד הנה מי שהוא יקר רוח איש הבונה נפשו יודעת אשר לא כל מי הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול להשתמש בשמות קדושים ונוראים לעשות פדיונות כאשר עינינו רואות עתה בדור הזה רבים הם עמי הארץ המתנשאים ומתפארים להיות להם שם בגדולים לעשות פדיונות כמוהם כמוהו הכל שוה ובוש לא יבושו והכלם לא ידעו להרים ראש בין הרים גדולים לעסוק בדברים העומדים ברומו של עולם אכן מי שיש בו מדעת קונו וחלק לו בבינה יודע עד היכן הדברים מגיעין ועתה דע לך והטי אזניך אשר מצינו בתורתינו הקדושה ושם רמז מראשית מעשה בראשית עד עת בוא דברו להוציא עם קרובו ישראל מארץ מצרים נרשמים שלשה שמות אלו הרחמים ויצאו מכח אל הפועל ולהבין את הענין דע לך כי כבר נודע וזכרנו מזה כמה פעמים היות עיקר בריאות שמים וארץ ישראל עלו במחשבה הקדומה להבראות שצפה התענוג והשעשועים שיקבל מנשמותיהם של צדיקים שישיגו רוממות עוצם אלהותו באמצעות התלבשותו בתואר כנויו ושמותיו הקדושים והכל תולה בתורתינו הקדושה היותה רושם של הקדוש ברוך הוא ובאורייתא אסתכל קודשא בריך הוא וברא עלמא וממילא יש אותיות התורה בכל הנבראים כולם מראש ועד סוף המושכים שפע וברכה עליונה באמצעות אותיות התורה ולכוון זה נקרא התורה חיי עולם הנותנת חיים וקיום על ידי אותיות בכל העולמות עליונים ותחתונים וכל הנבראים והצומחים והדוממים באמצעות אלו המדריגות ואותיות המלובש בהם מהתורה יוכלון בני אדם להשיג אורות עליונים לדעת ולהשכיל איך לקרותו בשם לערך צמצומו והתלבשותו במדריגותיו וכשאדם המשכיל בא על ההשגה אמיתית גורם הורדת השפע לאלו המדריגות ומעלה נ"ק למקומם הרמתה ואינו מניח התפשטות לחיצונים כי בהעדר שכל ותבונה ואין מי שישיג ח"ו אותו יתברך באמצעות התלבשותו באיזה בחינה בכדי שיתפרסם ויתגלה אלהותו יתברך ותואר כינויו אזי נופלים בחינת השמות ותואר הכנוים שהי' ראוי להתגלות על ידי בחינה זאת למיצר ים החכמה על דרך שזכרנו פי' הכתוב ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה עיין שם באורך והעולה לענינינו פה היינו השמות שראוי להתגלות באמצעות צמצומיו במדרגותיו בהעדר המשכילים לדעת איך לעורר לבם בקרבם ליקח לעצמם רמיזא דחכמתא מכל המדרגות להשיג שמותיו ותואריו אזי נופלים אלו השמות במיצר ים החכמה ואינם גורמים המשכות השפע ממדריגות עליונים למדריגות התחתונים כיון שאין מכניס בהם החכמה והמדע אל פרטי עובדותיו כי אם האנשים אשר עיני שכל להם להכיר בכל המדריגות שמותיו יתברך אזי גורם המשכות השפע הנקרא טו"ב כי נודע שמדת המשפיע נקרא טוב עש"ה אמרו לצדיק כי טוב ולכן קורא הזוהר את שם אהו"ה גימטריא טוב גושפנקא דחתים ביה שמיא וארעא כי מי שיש בו התפשטות השכל אינו מניח להתפשט את בחי' הז' המדות שבכללם נקרא שמים וארץ כידוע וזה הוא בחי' חתימה וע"ד שביארנו במ"א סוד מה דאיתא פנה לדרום וחתים ביה"ו ע"ש בדרוש סוכות וקיצור הדברים כי כל מדה מאלו הז' מדות נמשכו ממקום גבוה למקום נמוך ויש התפשטות עד מקום הקליפות ע"ד אין למעלה מענג ואין למטה מנגע למשל מדות האהבה למעלה אהבות קדושים ובהתפשטותם למטה ממקום גבולם נעשו הפכיים אהבת ניאוף ר"ל וכדומה שארית זי"ה ומי שחלק לו אלקים בבינה יודע ומבין איך להזהר לבלתי יניח התפשטות המידות לחיצונים כ"א חותם השפעות השפע הנשפע בכל שעה ורגע בהתלבשות המדות להעלותם לשורשם וכבר זכרתי כמה פעמים אם היה זאת תקוע בלב האדם להאמין באמונה שלימה בכל עת ורגע אזי תועלתו גדולה ומעולה להיות בעמודא תקיף בכולא בפרטי מאורעות וסיבת הזמנים הן בעובדא או בהסתכלות או שומע דיבור איש לרעהו מעניני הגשמיות עכ"ז אין מערבבים מחשבתו הטהורה ולבו דבק באל כיון שאינו מסתכל על הפשוט בחינת הלבוש כ"א אלהות המלובש בהם ומי שזוכה למעלה מובחרת כזה הוא המקיים את העולם שנבראת עם אותיות התורה וע"ד הזוהר קב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא בר נש מסתכל באורייתא ומקיים עלמא וממשיך שפע וברכה עליונה הוא מלת טוב גי' מז שם הגדול אהוה גושפנקא דביה חתים שמיא וארעא והיינו על דרך האמור שחותם כללות ז' המדות לבלתי יניח התפשטותם לחיצונים ועתה תחזה אם עיני שכל לך אשר באמצעות קדימת רצונו הפשוט לברוא העולם להראות לנו עוצם יכולתו והשגתו על ידי חדוש מעשה בראשית נתגלה ונתפרסם מהעלם אל הגלוי שם הראשון משלשה שמות הרחמים הנ"ל וכמו אז כן עתה איש התמים הדורש יחודו יתברך להשיג שמותיו באמצעות פעולותיו אליו נתגלה ג"כ זה השם והוא המקיים מעשה בראשית כמדובר ואח"כ בסיבת גלות ושעבוד מצרים כשרצה משה רבינו להוציא את ישראל ממצרים פתח דברו יאיר לשאול מאתו יתברך איך מלובש באחת משמותיו והאיך יאמר להם לישראל תואר שמותיו בהתלבשות מצד פעולותיו והשיב לו הקב"ה אהיה אשר אהיה דזמין אנא לאתגלייא אח"כ כידוע מספרים ואז יצא שם אהי"ה מהעלם אל הגילוי והוא שני משלשה שמות הרחמים המוזכר לעיל ואח"כ בהראות אותותיו ומופתיו במצרים ושדד המערכות אזי יצא הדעת מהגלות ואפילו יתרו השיג את שם העצם באמרו עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים ונמצא נתגלה מהעלם אל הגילוי שם הוי"ה ב"ה שם ג' מג' שמות הרחמים הנ"ל ועתה ראו ותשכילו נוראותיו ונפלאותיו יתברך אשר באמצעות מאורעות שאירע להם לישראל סיבת גלות מצרים הכל בהשגחה פרטיות יתברך נתכנו עלילות ודרכו יחפץ לגלות ולפרסם שלשה שמות הרחמים ולהבינך עוד את הענין כבר נודע שיציאת מצרים התחתון רומז ליציאת מצרים עליון כאשר אנו עתידין לבאר לקמן ותולה ביצ"מ העליון ששם למעלה מהזמן שהוא עולם הבנין ושם למעלה מהזמן היו עדיין אלו הג' שמות בכח הוא ושמו סתים והיו כמוסים בעצמותו יתברך וגם שתי בחי' המצרים טוב ורע מעורבים יחד ולכן יונק פרעה בשורשו מאורות גבול הקדושה לבלתי יתפשטו ממקורן ואז יתגלה ויתפרסם יתרון אור גבול הקדושה כיתרון אור מחושך ומה שהוא בשורש מוכרח להיות דוגמתו בעולם הגשמי כמבואר למעלה שנשתלשל גם כן בחינת הדעת ונתלבש בגוף קדוש מרכבה לזאת הבחי' והוא משה רבינו כלליות דעת של ששים רבוא נפשות ישראל וכולם נפלו בגלות מצרים הגשמי ביד פרעה ג"כ השתלשלות בחינת פרעה עליון דין קדוש בשורש ובהתפשטות המדריגות יתלבש בחי' פרעה עליון בגוף עכור ולא הניח לו ישראל היות להם השגתו ית' בהכבד העבודה עליהם וכפר בשם העצם כאומרו לא ידעתי את ה' ואדרבא עשה עצמו אלוה ולא הניח את ישראל מכללו להיות ניכר שלימותם חלק ה' עמו לגבול הרשע ואחרי הראות מופתיו ושידד המערכות אז יצא הדעת מהגלות והפה שאמר לא ידעתי את יהוה הודה ונתגלה בחי' הדעת ונמצא כמו שיצאו שלשה שמות הרחמים מהעלם אל הגילוי קצת בשרשם יציאת מצרים העליונה הראה את הענין אח"כ בפועל ביצ"מ התחתון וכפי המבואר מה מאוד העמיק בכתוב לומר בל' הפודך מארץ מצרים פדיון ממש עשה הקב"ה והוציא שלשה שמות הרחמים אהו"ה אהי"ה הוי"ה באמצעות סיבות גלות מצרים והוכרח לגלות ג' שמות הנ"ל מכח לפועל ע"י מה שגילה אלהותו ועוצם יכולתו שניכר אדנותו לעין כל ואז נמתקו אלו השמות גימטריא דין ע"י אלף דשם אדני והכוונה ע"י מה שאלופו של עולם התלבש א"ע במדותיו הקדושים בכדי שיתגנה כבוד מלכותו בעולם כנוי לשם אדנ"י וזה תכלית כוונת הפדיון שנמשך בכל שעה ורגע וזאת המדריגה והחיוב מוטל על כל מי שיש בו בחי' דעת להוציא אלו השמות מהגלות לעשות הכל בהתקשרות כמבואר לאפוקי מי שהוא עדיין ראשו ורובו בגלות מצרים ואין לו התפשטות השכל ליתן עצות לנפשו איך לצאת מגלות עצמו לדעת ולהבין ן איך לקרא אותו יתברך בשמותיו הקדושים ותואר הכנוים ועכ"ז ימלא לבו לעשות פדיו ות ואוי לאותה בושה וכלימה ומעתה נחזור לענין וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני הוי"ה כלפי דברים הנאמרים אליו דייקא נוגע שנראה ב"ה בשם הוי"ה כי הוא הוציא את הדעת מגלות וגם יתרו אמר עתה ידעתי גם אני כי ה' הוא האלהים כנזכר אמר אלהים אל משה וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי הויה בעצם לא נודעתי וכפרש"י לא הודעתי אין כתיב כאן אלא לא נודעתי לא נכרתי להם במדת אמתות שלי שעליה נקרא י הוי"ה מה מאד העמיק בדבריו כי אז בימי האבות לא היה צריך לכל זה להכיר להם מדות אמתות שעליה נקרא שם הוי"ה כ"א באמצעות יציאת מצרים התחתון התולה ביציאת מצרים עליון וכמו שנתגלו השמות בשורשם מוכרח להיות דוגמתם למטה כמבואר הפודך מבית עבדים פדיון ודאי ודוק בזה היטיב כי עמוק עמוק מי ימצאנו:
1
ב׳בפסוק וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים ופרש"י ויצום אל בני ישראל צוה עליהם להנהיגם בנחת לסבול אותם ואל פרעה מלך מצרים צום עליו לחלוק לו כבוד בדבריהם והוא תמוה והנכון בעיני הלא כבר נודע ענין הורדת השבטים למצרים ושעבוד שה בכדי שינצלו את מצרים כמצודה שאין בה דגים והיינו להוציא משם נ"ק ונשמות קדושות המשוקעים לשם וכן היה כנאמר עליהם בתורה וינצלו בנ"י את מצרים ויוציאו עמהם כלי כסף וכלי זהב הכל מורה אל האמור וכמ"ש ויוציא את עמו ישראל מתוכם מתוכם ממש כלומר מתוכיותם שהיה מלובש בהם נשמת ישראל כאשר יתבאר לנו אי"ה לקמן בדרושים ע"ש וטרם שגרמו תכלית הבירור את נ"ק אשר מלובש בהם המצרנים לזה האריכו ימים ושנים תחת שעבודם ונמצא משה ואהרן בהולכם אל פרעה לדבר עמו מענין הגאולה ראשית דבר הודיע להם הבורא ברוך הוא ענין הגאולה ובמה היא תולה שלא יתכן להם לצאת משם כ"א בהקדם להם תנאי הקודם למעשה להוציא וללבן ולברר אותיות התורה המה איברי השכינה המלובש בפרעה מלך מצרים העומד נגד משה מאחורי העורף נגד דעת הקדוש ונגד פרטי הישראלי בפרטי המצרנים שכל אחד מישראל יש לו בחינת רע העומד נגדו המוטל עליו לברר וללבן להוציא ממנו בחינת טוב המשוקע בו והנה ענין ההוצאה מהם בחי' הטוב היה בהראות אותות ומופתים בפרעה ובכל עבדיו באמצעות עשרה מכות והכל בכוונה מאתו להיות דוקא עשרה ולא ט' ולא אחד עשר וגם דייקא בפרוטרוט ולא כולם יחד בפעם אחד כ"א בנחת מעט מעט כאשר גילה הקב"ה למשה ואני אקשה את לב פרעה לבלתי תת לכת את עם ישראל בפעם אחת כ"א בתשלום הי' מכות בשלימות והכל לכוון בכדי להרבות אותות ומופתים במצרים ובזה תולה תקון השכינה ובניינה כאשר יתבאר לנו לקמן פ"ה ואולם בעבור זאת העמדתיך ע"ש ולהיות שעיקר תולה בכבוד המלכות עתה תחזה ובין תבין וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל צוה עליהם להנהיגם בנחת ולסבול אותם מוסב על ישראל אשר בחוכיותם ממש שבלתי אפשרי להוציאם מקליפיות גדול כזה כ"א בנחת בפרטי עשרה מכות ולא בפעם אחת ולסבול כ"ז כאשר יתבאר אי"ה לקמן וגם אל פרעה מלך מצרים צום עליו לחלוק לו כבוד העמיק בדבריו לרמוז כבוד המלכות עליון המלובש בו המוטל על משה ואהרן דייקא לברר זאת ולא זולתם כי פרעה יונק מאחורי העורף ושם חלקו ואל זה צוה להם לברר וללבן בדבריהם כי זה חלקם מכל עמלם דייקא כמבואר ודוק הרבה כי עמוק:
2
ג׳בפסוק כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ. ונראה להבין כי כבר נודע וזכרתי כ"פ היות עיקר עבודת עם בנ"י בתורה ותפלה ומעשה המצות הם רק תקוני שכינה לבנות ולעשות לה קומה שלימה לזה עיקר בואה של נשמה ממקום גבוה כסא כבודו יתברך לעוה"ז הגס והעכור ידוע מספרים הכל בכדי שלא תאכל מנהמא דכסופא כי מאן דאכיל לאו דיליה ושתה לאו דיליה בה"א לאסתכולה ביה אמנם אחר רדתה בעוה"ז בתערובות טו"ר לדעתה מאוס ברע ולבחור בטוב אזי ראוי לתת לה מבית המלך בזרוע ידה ולכן תיכף שעלה בקדמת הרצון לברוא את יעקב היה צריך גם כן לברוא עשו בכדי לקבל שעשועים מיעקב ולהיות בחי' עבודתו את הבורא בשלימות ולכן היה יעקב ועשו תומים בבטן המלאה להורות שבלתי אפשרי להיות יעקב בלא עשו בשביל תוספת תענוג המגיע מיעקב בהיות עשו עומד נגדו וכבר זכרנו למעלה ההפרש שבתומים יעקב ועשו כתיב תומים חסר א' ובתמר תאומים מלא לפי ששניהם צדיקים ורצון אלופו של עולם בשניהם לא כן ברבקה אחד צדיק ואחד רשע לכן חסר א' שבאמת תכלית המבוקש בבריאותם עיקר הרצון של אלופו של עולם בשביל יעקב וכאשר כתבנו למעלה פ"ה ויהי אך יצוא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשו אחיו בא מצידו כלומר עיקר ביאת עשו לא לצורך עצמו כ"א מצד יעקב ולכן חסר א' כי אין רצונו יתברך בעשו מצד עצמו והנה האבות סימן לבנים מראשית הבריאה עד סוף נוהג זה הענין בכל דור ודור צריך להיות בחי' יעקב ועשו ולבן ובלעם וכל פרטי מעשיות הכתובים בתורה ישנה בכל אדם ובכל זמן עד תשלום סוד הבירור כאשר גזרה חכמתו יתברך והכל בחכמה נפלאה עשה השי"ת כי בזה תולה בנין קומת השכינה שמבררים איברי השכינה השוכנת בכל המדרגות ועושין לה קומה שלימה ובנויה בכל דור ודור לערך בחינתם ג"כ יש צד שכנגדם העומד עליהם לבטלם מבנינם כאשר בראשונה עשו צרי יהודה כמוזכר לעיל ובהיות שהמשכילים משימים את לבם ורוחם לדעת שמאת ה' היתה זאת שרצונו יתברך בזה והוא ית' בעצמו נותן להם כח לעמוד נגדם לבטלם מבניינם ודביקתם לאיזה סיבה מהסיבות כי לפעמים הם עצמם גורמים ככה להיות שאינם עדיין בתכלית הזיכוך והשלימות על ככה יש להם בחי' מעיקים הנוגשים אותם למלאכתם מלאכת עבו"ה ע"ד ופרעה הקריב או לפעמים ה' צדיק יבחן לראות היעמוד בקיומו לכפול לו שכרו בעולם הבא וכדומה מדרכי אל הנוהג עם בריותיו להשלמת האדם בהעבודה כראוי ונכון אמנם בהקרה לאדם אחר מסבותיו יתבאר עכ"פ החיוב מוטל עליו לדרוש ולחקור מאיזה מקום נמשך ככה לדעת איך לתקן במקום עליון מדה כנגד מדה הנה משכיל על דבר ימצא טוב אשר בכל אחת מהסיבות יהיה איך שיהיה ששולח לאדם בחינות מעיקים וכדומה מצד שכנגדם בהיות מקשט ומתקן פרטי מדותיו מדה כנגד מדה בכל ענייניו בזה תולה בנין קומת השכינה כאשר יתבאר לבסוף והסט"א נהרס בניינה וזה הענין נוקב מאז ועד עתה ועד ביאת הגואל בתשלום בירור הגמור ואז בלע המות לנצח ולא יהי' אז שום מיצר לישראל כיון שכבר נשלם תיקון בניינה של השכינה מברירות הנ"ק. ועתה אם עיני שכל לכם דרשו ותמצאו נפלאות הבורא והתנהגותו עם ישראל עם קרובו מראשית הבריאה עד סוף המעשה דאיתא בזוהר ת"ח אלמלא דאנסיבת שרה לגבי פרעה לא אלקי הוא ואלקואתא דא גרים אלקאותא לבתר כן דילקון מצרים וכו' מה להלן עשר מכות אף כאן עשר מכות ונמצא הראה הקב"ה אז מקדם את הענין ואת המעשה אשר יעשון והאבות סימן לבנים איך להרוס בנין קומת הסט"א התולה דייקא במכות עשרה כדאיתא בכוונת ההגדה סודם ונימוקם של העשרה מכות וז"ל דם מכה זו יצאה ממלכות דקדושה והכתר למלכות הרשע חוץ מהמוח שלה לכתר גלגלתא דקליפה דנוק'. צפרדע מכה זו יצאה מיסוד דמלכות דקדושה למוחין דמלכות הרשע ומונה והולך ע"ד האמור כל בחי' עשר מכות כאשר ידוע למביני מדע ואלו העשרה מכות נמשכו מאז ומקדם מי' של שרה כדברי הזוהר ועדיין נוהג כזה בכל דור ודור ובכל שנה ושנה חוזר למציאות הראשון ותמיד יש בחינת יצ"מ כאשר הרחבנו ביאור לקמן ע"ש ותבין כאן עד היכן הדברים מגיעין ולא נפסק ענין זה עד גאולה אחרונה ישנם פרטיות אלו הענינים יצ"מ והכות עשר מכות וכל סיפורי מעשיות הכתובים בתורה מול זה בא הרמז בתורה כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ לבלתי יזכר ויפקד שמו עוד בעולם אמנם לא כן היה. כי גאולה אחרונה עיקר וגאולה ראשונה טפל לה כאשר חכמים הגידו ויתבאר לנו אי"ה במ"א ומשמעות לשון טפל היינו התחברות כלומר מפתח גאולה ראשונה עד גאולה אחרונה הכל דבר אחד שנוהג כזה עד תשלום בניינה של השכינה בקומה שלימה בנויה ולכן צורך עוד לבחי' פרעה בכל דור ודור להיות עומד גבול הרשע לעומת גבול הקדושה שבזה תולה בניינה כמבואר ולזה גמר אומר הכתוב ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור זאת ודאי היא השכינה הנקרא זאת קומתך העמדתיך לעשות לזאת קומה שלימה באמצעות הי' מכות ורמז על העבר וגם על העתיד מדור דור כנזכר הנה הוא ראשית דרכי אל ששולח לאדם בחי' מעיקים ומאורעות בעבור זאת כמדובר להמשכיל למעלה ועוד רמז בדבריו בעבור הראותך את כחי ולכאורה שפת יתר בעבור השני כי הלא הכל דבר אחד ומהראוי לומר ואולם בעבור זאת העמדתיך להראותך את כחי ולמען ספר שמי אמנם ע"פ דרכינו יבוא ענין נאה בעבור זאת רומז לזא"ת הידוע בעבור הראותך את כחי וגו' הוא ענין אחר ולהבין נראה בהקדם הפסוק. ויבא יעקב שלם ופירש"י כאדם שאומר יצא פלוני נקי מבין שיני אריות מעשו ומלבן שנזדווגו לו בדרך ויצא נקי מהם ובתיקונים איתא ויבא יעקב שלם עם היו"ד וכד פרח יו"ד מניה כדין אשתאר עקב וכדין אתקיים ואתה תשופנו עק"ב הגם שכוונת התיקונים עמוק ומי יכול לעמוד על סודו עכ"ז נראה לרמוז בדברי קדשו הנה נודע אות יו"ד מורה על חכמה נקודה עליונה וצריך האדם לקשר החכמה אל כל המדריגות מרום המעלות לסופו דכל דרגין שנקרא בחי' עקביים ובהיות כן מעשיו והתנהגו בעבודת בוראו אז הולך לבטח דרכו ואין לנחש הוא היצר הרע אחיזה בו לאפוקי בהעדר החכמה והמדע לפרטי עובדותיו כגון אכילה ושתיה ושארית בחי' תענוגים שיש בעולם סובר שהמה פשוטים ואין בהם רמיזא דחכמתא להשיג באמצעותם אורות עליונים אזי בקל יכול לבוא לידי עבירה ח"ו כי שם מצוים ביותר הנחש הוא היצה"ר ואפ"ל שזהו רומז התיקונים ויבא יעקב שלם עם היו"ד שכחו יפה וקשר החכמה אל בחי' עקב ועשה פרטיות מעשיו אפילו הגשמיים הכל בחכמה ואזי נקרא יעקב שלם לאפוקי כשפרח יו"ד המורה על החכמה מענייני עובדותיו הגשמים כ"א מעשהו בהם בלא תבונה ודעת אז נעשה פירוד בין הדביקים ואשתאר עקב לבד כנזכר וכדין אתקיים ואתה תשופנו עקב כלומר הוא הנחש הוא היצה"ר מצויה לשם להחטיאו ח"ו והנה יעקב אבינו הבין כל זאת וזיכך את מלא קומתו מראש ועד עקב עם ענייניו בהיותו אצל לבן לבלתי יאחז בו שום מגע מלבן ומעשו והזדכך את עצמו בתכלית הזדככות עד שיצא נקי מהם מכל וכל לא נשאר שום אחיזה בהם וזהו ויבא יעקב שלם ופירש"י כאדם שאומר יצא פלוני נקי מבין שיני אריות מלבן ומעשו שנזדווגו לו בדרך כי נודע אשר כל ימי האדם בהיותו בחיים חיותו נקרא דרך גבר שהולך ממדריגה למדריגה לקרב א"ע אל הבורא ב"ה באמצעות עובדותיו להדבק במדותיו הקדושים וכמוהו יש לו ג"כ צד העומד נגדו לבלתי תת לכת יושר ועומד על אם הדרכים לבטלו וזהו בחי' לבן ועשו ופרעה הכתוב בתורה שישנם בכל אדם ובכל זמן שמזדווגין לו בדרך הנ"ל ומי שיש לו התפשטות החכמה יצא נקי מהם ונקרא יעקב שלם עם החכמה וגם זהו בחי' יציאת מצרים של כל אדם וכל זמן כל עוד שהאדם משוקע באיזה קליפות ח"ו והקב"ה מציל אותו משם זה נקרא יציאת מצרים בכל עת כפי הזמן והמאורע לפעמים יש לו צער גדול מבחי' המיצר ויש כמה וכמה בחי' עובדות והמופתים טרם צאתו שם ולכאורה יש להבין ולהשכיל למה עשה ה' ככה והלא ברגע אחד יכול הבורא ב"ה להוציא אותו כי תשועת ה' בהרף עין ואולם בעבור זאת עשה הבורא ב"ה ככה להורות נתן בלבם לעוררם בריבוי השבחים שמחזירים שבח והודאה לערך פרטי חלקי הניסים שעושה עמהם הקב"ה בפועל ועושה נפלאות אתו עמו בכל שעה ורגע בבחי' שונות כמ"כ מחזיר פרטי שבחים על פרטי החלקים לא כן כשנעשה הנס בשלימות בפעם אחת ואין בעל הנס מכיר בפרטי חלקי הניסים והנפלאות שעושה לבדו ממילא מחזיר ההודאה ג"כ רק מעין כללות הנס לבד לקרותו יתברך. באחת מן השם שנדמה אליו לערך הנפלאות שפעל עמו לא כן כשהבורא ב"ה עושה מנס ופלא פרטי חלקים ובעל הנס מכיר בהם בכל שעה ורגע שעושה נפלאות עם האדם כאשר חכמים הגידו אדם קם מהמטה וכו' אזי ההודאה והשבח שמחזיר אצלו יתברך הוא ג"כ ע"ד הנזכר שכל חלק מהנס והנצלו ממיצר שלו מחזיר שבח והודאה על חלק זה וכן על כל בחינת חלוקים הנתרבים נתרבים ג"כ אצל האדם השגות לדעת איך לקרותו בפרטי תואר שמותיו וכינויו באמצעות פעולותיו ועתה נחזור לענין כי עתה שתתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ בפעם א' וברגע אחד כי בודאי אין מעצור להושיע לכל אחד ואחד מישראל ממיצר ופגעים שלו מקליפות שבארציות שלו ולבטל הרע שעומד נגדו ברגע אחד לבלתי נשאר לבחי' הרע שם ושורש כמעט רגע ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור זא"ת ודאי כמדובר ועוד גם זאת בעבור הראותך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ כלומר לכן יש לפעמים איזה העמדה וקיום למיצר שלו זמן מה טרם צאתו מכל וכל תואר רק לטוב האדם כי כן גזרה חכמתו יתברך להשלמת נפשך בעיקר העבודה לעורר לבך בקרבך בריבוי תואר שמותיו וכינויו להשיגם אפילו בארציות וכדומה וזהו בעבור הראותך את כחי כח המלובש בכל המדריגות כולם ולמען ספר שמי בכל הארץ ותיבת ספר משמעו לשון בהירות וספירות לכן מראה כחותיו בבחי' רבים בכדי להאיר שמו אפילו בארץ בארציות להשיג משם שמותיו הקדושים והטהורים לעובדו בלב שלם ובנפש חפצה מעתה ועד עולם אמן:
3
ד׳בפסוק הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים. והנראה שהכתוב מרמז לנו דבר גדול ואופני התנהגות איש הישראלי בגשתו אל הקודש פנימה לעבוד את הבורא ב"ה איזה עבודה שבלב זו תפלה טרם שמוציא דיבור לפני אלקים יקדים בקרבו ראשית החכמה הוא יראת ה' אמנם לא כל בחי' היראות שוים בענייניהם כי נודע היות שתי בחי' יראות יראה הרוממות הנקרא בושה וסוג שני היראים רק מרצועה בישא והנה האנשים המשכילים אשר יראה הרוממות נגד פניהם ונתמלאים בושה וכלימה בכל שעה ורגע מאימת גדולות ורוממות עוצם אלהות ושפע אלהי הנשפע עליהם תמיד בלתי הפסק מעט רגע אזי בחי' יראתם אינה נפסקת אפילו כשמתמידים בתדירי בעבודת בוראם ומרבים להטיב עשות צדקה והצנע לכת וכמוהו ממדות טובות עכ"ז יראתם על פניהם תמיד בזוכרם רוב כבודו דלית אתר פנוי מניה מתמלאים מלא בושה וכלימה ותועלתם גדולה ומובחרת אשר בחי' יראתם לא נפסקת עולמות בין בטיבו ובין בעקו ח"ו שוים בענין יראתם ואדרבא בכל יום ויום ופרטי עתים יותר שנתרבה ונתחזק עוצם הכרתם ברוממות וגדלות הבורא ב"ה והתפשטותו על כל הנבראים נתוספת אצלם היראה יותר ויותר בשמם על הלב איך הוא יתברך עקרא ושורשא דכל עלמין ובורא ומנהיג ומשגיח בפרטי פרטיות וצופה ומביט ומבין כל מעשיהם לאפוקי סוג ב' היראים מרצועה בישא העבודה אצלם רפויה ואינם בשלימות בתמידיות כ"א לזימנין וכאשר הארכנו למעלה פ"ה נרפים אתם נרפים וגו' ע"ש ודוד המלך ע"ה אמר בנועם זמירותיו הללויה הללו את ה' מן השמים וגו' הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות אש וברד שלג וקטור רוח סערה עושה דברו ונתעוררו חז"ל ודרשו הדברים האלו היו תחלתה גנוזים בשמים ובא דוד והורידן לארץ מפני שהם מיני פורעניות ואין נאה להם להיות גנוזים במגוריו של הקב"ה ודברי חכמים צריכים לימוד ולכאורה אינו מובן מורידו לארץ וגם מאמרם ז"ל שהיו גנוזים במגוריו מיני פורעניות וכי מאין בא לשם מיני פורעניות הלא אין רע יורד מן השמים והכלל דברים הללו צריכין ביאור רב וכבר דברנו מזה בפרשת בראשית ועדיין צריכין אנו למודעי ויראה להורות לבאי עולם התעוררות לעבודה זו תפלה ודוד המלך אמר להם הללו את ה'. אמנם יאמר נא ישראל שהוא מן הנמנע ואיך יתכן לו לאדם הגשמי אשר בעפר יסודו ומורכב מד' יסודות הגשמיות ארמ"ע לתפוס עוצם בהירותו יתברך הנעלם מכל רעיון ולית מחשבה תפיסה ביה כלל ובהיאך אנפין יקום קדם מלכא בגוף עכור להלל ולשבח אלוה נורא מאוד לזה אמר דוד המע"ה נגד כל קהל ישראל ליהנות ממנו עצה היעוצה הללו את ה' מן השמים כלומר ליקח עצות לנפשם בהסתכל על אורות השמים שהחמה שוקעת במערב וזורחת במזרח ומשם יכול האדם לעורר נפשו וליקח לעצמו בחי' לעבוד את הבורא ב"ה בהתלהבות גדול בחי' מחודשת לבלתי יפול הנופל מבחי' עבודתו אל בחי' הזקנה וזה נאמר באנשים היראים רבים וכן שלימים ומשכילים אשר הכינו את לבם לראות ולהביט אל פועל ה' לדרוש יחודו ואחדותו תמיד ליקח עצות לנפשם בהסתכלותו על אותות השמים וכמוהו מן הבחי' אכן סוג ב' העבודה אצלם בזקנה ואין תבונה בהם לדעת ולהבין איך ליקח לעניים בחי' בכדי לחדש בקרבם עבודת בוראם בהתעוררות והתלהבות מחודש וכאשר מצינו אשר חכמים הגידו בן שלש שנים הכיר אברהם אבינו ע"ה את בוראו וכיוונו במאמרם בן שלש שנים לשלול אותן האנשים שכחי אלהים ואינם שמים על לוח לבם להכיר רוממות אלהות וגדלותו לעובדו ביראה הרוממות תיכף מיום עומדם על דעתם כ"א בהמשך הזמן בסיבת מקריים ופגעים דעדו עליהם וכאשר שבו ודרשו אל ויצילם מכל צרה וצוקה יודו לה' חסדו ונפלאותיו אשר הראם בפועל ולערך השגתם את אותותיו ומופתיו מכאן פתיחת הבינם את דרכי אל להכיר טובותיו העודפות ואברהם אבינו ע"ה ועוצם בהירותו והשגתו הגדולה והרמה תיכף כשראה חמה זורחת במזרח התחיל להעמיק מציאות אלהות וסבר שזה בחי' אלוה ועבד את החמה כל אותו היום וכראותו לעת ינטו צללי ערב שוקעת במערב וראה את הלבנה אמר בלבו מסתמא אין זה אלהות כ"א הלבנה ואחרי ראותו שגם הלבנה שוקעת העמיק להשכיל שגם שניהם אינם אלוה ומסתמא יש אלוה בעולם המנהיג את כל אלו המאיר לארץ ולדרים עליה ומחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית כרצונו וכחפצו עד בואו על תכלית ההשגה כאשר איתא כ"ז בספר חובת הלבבות ע"ש באורך והעולה לענינינו אשר מצד הסברא החיוב מוטל על כל או"א מישראל ליקח לעצמו בחי' מחודשת לעורר לבו בכל יום ויום ובכל פרטי עתיו ורגעיו לבלתי היות אצלו העבודה בזקנה ונמצא ההפרש שבין שתי סוגי אנשים כמוזכר כי אותן שעיני שכל להם ליתן התעוררות לנפשם בעבודת הבורא מבחי' אותות השמים וכדומה אשר נתבאר בספר חובת הלבבות להדורש במקומו אז טוב לו בזה ובבא באין שום סיבה ופגע ממקרי הזמנים לא כן זולת עם אשר טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם ליקח בחינות להתעוררות נפשם עד שרואים נפלאות אל בפועל באמצעות סיבות רעות כגון אש וברד ורוח סערה עושה דברו וכדומה ממיני פורעניות אשר לא נבראו כ"א לפשט עקמימיות שבלב אנשים כאלו יש לכנותם הללו את ה' מן הארץ כלומר מעוררים נפשם לעבודת אל מסבות ארץ כמו אש וברד ורוח סערה וכדומה ואז מהללים ומשבחים והכל בעבור זאת שהכרתם חלושה וצריך הבורא ב"ה להתלבש ולהצמצם א"ע כ"י באמצעות פעולות ושלוחים כאלה בכדי להכניס יראה בקרבם לעובדו ביראה וזה יראה מרצועה בישא ואנשים היראים והשלמים הנזכר המעוררים את לבם בקרבם זולת שלוחים הנ"ל כ"א בכל יום תמיד נתמלאים בושה וכלימה לומר מי יכול לעמוד לפני ה' האלהים הנורא מאוד אינם צריכים לכל זאת ויש לכנות על בחינתם המובחרת שמהללים אותו יתברך מן השמים כלומר מאותות השמים כמדובר ומעתה בין תבין דברי חכמים ורמיזתם שהעמיקו בדבריהם ואפשר שכיוונו אל האמור דברים אלו היו תחילתם גנוזים במגוריו של הקב"ה משמעו לשון מגור ויראה והיינו בהעדר השכל והמדע מיראים אנשי המון עם מלפניו יתברך בסבות מיני פורעניות אש וברד ורוח סערה והיינו רצועה בישא ובאמת יראה כזה אינה נחשבת למאומה וכאשר זכרנו למעלה שהנביא הזהיר להם לישראל ענין יראה הנבחרת בעיני ית"ש ולמדם עיקר היראה הנקראת בושת באמרו אל תיראו כי לא תבושו כלומר אם אין שלימות היראה באה מחמת בושה אל תיראו כי אינה נחשבת למאומה נגד יראה הרוממות וכל עצמה של יראה תתאה לא נבראת כי אם לשהוף עם יראה הפחותה של רצועה בישא את אהבות הרעים וכמו ששמעתי מהמגיד זלה"ה שפי' מה שאמר אברהם אבינו כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה והקשה מהראוי לומר רק אין אהבת ה' במקום הזה כיון שראה אותה עוסקים באהבה רעה מניאוף ולכן אמר אחותי היא ביראתו מחמת זנות אמנם כך אמר להם אברהם אבינו בראותי עסקיכם באהבה של ניאוף ניכרין הדברים שאין לכם אפילו יראה תתאה השורפת את אהבות רעות ולזה גמר בלבו לאמר רק אין יראת אלהים במקום הזה אפילו יראה הפחותה וכו' ודפח"ח הנשמע מכל הנ"ל שיראה תתאה אינה כלום כי אם לשרוף עמה אהבות רעות ועיקר שלימות היראה בעבודת הבורא ב"ה הוא בושה עד שבטל ממציאות נגד רוממותו וגדולתו ולזה כיוונו במאמרם עד שבא דוד והורידם לארץ כלומר אותה בחינת היראה מחמת מיני פורעניות אין נאה להם להיות גנוזים במגוריו של הקב"ה היינו בבחינת המגור והיראה של הקב"ה שצריך האדם לעבדו ביראה הרוממות שנקראת בושה ולא לגור מפניו ממיני פורעניות כאשר זולת העם פחותי הערך שמהללים את ה' מן הארץ כמדובר ודו"ק ותבין ענין הכתוב שהתחלנו הירא את דבר ה' מעבדי פרעה נרמז בכאן יראה תתאה מרצועה בישא ע"ד ופרעה הקריב שקרב את לבן לאביהן שבשמים וגם פרעה משמעו לשון פרעון לשלם ולפרוע כפרי מעלליו ורוע מעשיו ויראתו שלא יקח מעמו את כל אשר לו ולכן אפילו בעמדו בתפלה כל עצמו אינו מכניס במלוי אותיותיו וצירופי תיבות כי אם לשאול טובות עצמו מאשתו ואנשי ביתו וכל אשר לו מהמזומן מרוב עשרו וקניינו מול זה בא הרמז בכתוב הירא את דבר ה' ירצה אינו ירא לפניו יתברך כי אם מעבדי פרעה מדאגה מדבר בתורה ותפלה פן ואולי יפרע ממנו גמול תשלומו הסימן בהתבונן עליו על עבודתו בתורה ותפלה וכל פרטי מעשי מצותיו כל עצמו ומגמותיו הניס את עבדיו ואת מקנהו וכל קנין כספו אל הבתים הם הצירופי תיבות ואחיון שמוציא משפתיו כל כוונתו להטיב לו ולזרעו אחריו ואת עבדיו ואת מקנהו וכל קניניו אל יחסר מאומה מהם זהו. עיקר מגמתו בצירופי תיבותיו אין זה עבודה של כלום כי כבר נודע שבחינת עבודתינו היא עבודת גבוה ולא עבודת עצמו והשם ברחמיו יורינו עבודתו עבודת גבוה אנס"ו ודו"ק:
4