אור המאיר, ואתחנןOhr HaMeir, Vaetchanan
א׳ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר וצריך להבין אומרו בעת ההיא לאמר שאין לו שחר והנראה כי הנה חז"ל נתעוררו כמנין ואתחנ"ן תפלות התפלל משה רבינו שיזכה לעלות בהר ה' לעבור את הירדן ויכנס לא"י ולא עלה בידו ולא הועיל בתפלותיו כלום ויש להתבונן מה היה מאותן התפלות שהוציא עתק מפיו צרופים אותיות ותיבות ובלה עתיו ורגעיו עליהם ללא יועיל כיון שלא נתקבלו בעולמות עליונים ולא נעשה מבוקשו וא"כ לריק ולהבל טרח ומה נעשה מהזמנים והעתים שעמד בהם בתפלתו אמנם בעצה יגיד הכתוב ללמוד לאדם דעת כמוהו כמונו אל ירע בעיני האדם בהשפוך שיחו להתפלל עבור איזה דבר מצרכו או מצרכי כללות ישראל ולפעמים מבלה עתים וימים ואחר כך לא הועיל כלום וא"כ מה פעל עם תפלותיו וגם מה הנאה לחלקי העתים והרגעים שלא עבד בהם את הבורא ב"ה כי על כל פנים מדבק פנימיות מחשבותיו לרוממות אלהות עם אותן הדבורים ועצה היעוצה שנותן לנפשו איך להתחנן לפני אלהים ובהאיך אנפין ירום קדם מלכא לשאול עבורו ועבור צרכי כללות ישראל ונמצא ניתן אז הארה בזמן לערך אותן התפלות והדבורים והעצות שנתן לנפשו כי מן הידוע שבחי' הזמן לית לה מגרמה כלום כ"א אנחנו בני ישראל במעשה המצות ולימוד תורה ותפלה נותנים הארה בזמן שיש להם במה להתפאר כמו שזכרנו בשם המגיד זללה"ה שהיה אומר יום ליום יביע אומר יום א' יביע אומר משמעו התפארת ליום ב' לומר כזה וכזה עבדו בני ישראל בי מעשה מצותם ותורתם רבו וגם כבר עבר לפנינו מאמרם ז"ל שנתעוררו מאי חשמל תנא עתים חשות ועתים ממללות והכוונה מוסב על העתים שהם משתנים בבחינתם פעמים ברבות מעשים טובים של ישראל אזי ממללות ומתפארים בכשרון פעולתם שנתנו בהם הארה ופעמים שהעתים חשות בהעדר המשכילים לעסוק בתורה ועבודה בהעתים אזי אין להם במה להתפאר וחשות ודאי ולזה אפשר לרמוז בדבריהם בשעה שהדבור יוצא מפי הקב"ה משוה והכוונה כי הנה בודאי בשעה שהדיבור יוצא מפיו אזי מתבטלים כל העולמות ממציאותן ופשיטא אדם הגשמי אשר בעפר יסודו בודאי נבטל ממציאות מלהרים יד ורגל ונעשה אלם מלהוציא דבור לפני אלהים מפני פחדו והדרו של דבור הקב"ה היוצא מפיו וכיון שכן ממילא אינו יכול להאיר אז בהעת כיון שבטל ממציאות ממילא גם העתים חשים ולזה רמז בשעה שהדיבור יוצא מפיו חשות מוסב על הזמנים כיון שכל העולמות בטלים ממציאות וגם האנשים אשר בארץ המה שבהם תולה עיקר חינה הזמן אין להזמנים במה להתפאר וזה שרומז הכתוב ואתחנן אל ה' ולא נתקבלה תפלותיו המרובים כמנין ואתחנן ותרצה לדעת א"כ מה פעלתי עם תפלתי לזה בא כמתרץ ואומר שעכ"ז תועלתו גדולה ונשגבה שנתן חיות והארה להעתים והרגעים שעמד בהם בתפלותיו ואם לא פעל מבוקשו עכ"פ פעל ועשה הרבה שהחיה את חלקי הזמנים להיות להם במה להתפאר לפני הקב"ה וזהו בעת ההיא אפי' עת ההיא שאינו עת רצון לקבל תפלתי בקשתי ותחנתי שבעת ההיא בעצמה לאמר משמעו לשון התפארות להתפאר לפני הקב"ה כנזכר ודו"ק ותבין:
1
ב׳אדני אלהים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך ור"ת את"ה החלו"ת להראו"ת אהל ויובן ע"ד שכ' ויצא מאהל לאה ויבא אל אהל רחל ונודע מלת אהל מורה בחי' התלבשות וככה תמצא באדם מי יכול לעמוד על מחשבתו כ"א בהיות מלביש מחשבה הקדומה בה' מוצאות הדבור ונעשה הדבור אהל למחשבה לתפוס באמצעות בחי' הדבור אמנם כבר בארנו כמ"פ טרם השלמת הדבור ישנ' שני בחי' ה' מוצאות הבינה שהיא בחי' פרט נגד כללות המחשבה וה' מוצאות הפה פרט נגד כללות הקול ואין בכלל אלא מה שבפרט המגלה את בחי' הכלל ולכן אפשר לכנות שתי בחי' המוצאות הבינה ודבור לשני אהלים בחי' התלבשות דהתגלות כאהל ולזה בא הרמז בתורה הכתוב אצל לבן סוד לובן עליון כנוי לעולם המחשבה ויצא מאהל לאה ר"ל שיצא מהאותיות שבסוד ה' מוצאות הבינה הכינוי ללאה כנודע יצא אל אהל רחל בחי' ה' מוצאות הפה בחי' רחל כמבואר לנו במקום אחר פ"ה וכרחל לפני גוזזה נאלמה מוסב על הדבור הכנוי לרחל לפני משמעו טרם שבאים הגוזזים הן המה ה' מוצאות הפה המחתכים את הקול ונשמע הדבור וקודם שבאים הגוזזים אזי רחל שהיא בחי' הדבור עדיין בסוד אלמות בלי נשמע ומרוחניות האדם יכול להשיג במושכלות ברוממותו ועוצם יכלתו יתב' עודו בסוד החכמה לית מחשבה תפיסה כלל ומחשבתו קודש ניכר באמצעות מדותיו הקדושים שעמהם ברא עולמו עש"ה עולם חסד יבנה ומהבנין ולמטה יש קצת תפיסה והשגה לכנותו ולקרותו בתואר שמותיו הקדושים וכנוים מצד פעולותיו והם בחינת אהל התלבשות והתגלות למחשבה הקדומה ומעתה תאיר עיניך שאמר מ"ר והוציא עתק מפיו לכנותו בשני כנויים אדני אלהים שגם שתיהם מורים על בחינ' ב' מוצאות אדני ה' מוצאות הפה מדות מלכות שם אדני ואלהים חיים מורה לבינה הכנוי בשם אלהים חיים כנודע מזוהר אלהים חיים בבינה אלהים סתם במלכות ובאמצעות שתי אלה א"תה ה"חלות ל"הראות ר"ת אה"ל כמבואר כי כאן נתגלה ע"י הפרט מה שהוא בכלל ומעתה תבין לדעת איך שרמז רש"י ברוח קדשו אתה החלות פתח להיות עומד ומתפלל אמר לו ממך למדתי שאמרה לי ועתה הניחה לי וכי תופש הייתי בך אלא לפתוח פתח והכוונה לרמוז את האמור כי לכאורה מאין ירים האדם ראש ליקום קדם מלכא להתפלל לפניו יתברך ולקרותו בשמות קדושיו ונוראים ופרטי צרופי התיבות שבסדר התפלה דברים העומדים ברומו של עולם ואיך יתכן לאדם אשר בעפר יסודו להיות עומד ומתפלל לזה אמר משה רבינו ממך למדתי שאמרת לי ועתה הניחה לי וכי תופש הייתי בך ירצה וכי תופס הייתי לתפוס עוצם יכלתך ורוממותך והא לית מחשבה תפיסא בך כלל וכמאמר אליהו בריש התיקונים אנת הוא עלאה על כל עלאין סתימא דכל סתימין לית מחשבה תפיסא בך כלל ואח"כ אמר ולית דידע בך שכל וכו' ואנת לית לך שם ידיע דאנת הוא ממלא כל שמהן וכד אנת תסתלק מנהון אשתאר כולהון שמהן כגופא בלא נשמתא כי הוא יתב' למעלה מכל השמות כי שא עיניך וראה אפי' אם אנו קורין ומכנין באחת משמותיו וכינויו הקדושים הוא רק אצלו בדרך שאלה כי מי הנותן שכל כח המחבר צירופי האותיות לקרותו בשמות והכנוים לדעת שאלו האותיות בהצטרפותם מורה היות שם להשיגו יתב' כי הוא ית' הנותן זה השכל לחבר ולצרף אלו האותיות לעשות מהם שמות ונמצא זה השכל וכח המחבר טמיר ונעלם למעלה מן השם שמכנה אותו ית' ולכן אין מחשבה תפיסא בו כלל אפי' עם השמות אמנם מצד פעולותיו נקרא בשמות אם פועל עמנו רחמנות קונה שם כינוי להקרא בכינוי אל ואם מראה חסדיו העודפות על בריותיו ומרחם עליהם כרחם אב על בנים נקרא רחמן וככה שארית השמות וכנוים כולם תולים בהשגת התלבשותם באמצעות מדותיו לפעול עמהם איזה פעולה בעולם ולזה כיון משה רבינו במאמרו אתה החלות להראות שיש לך קצת תפיסה והשגה ברעיון לבות בני אדם ולקרותך בשמות וכנוי להיות עומד ומתפלל וגמר אומר להראות באצבע מהות הפתיחה את גבולך ואת ידך החזקה ותיבת את משמעו עם כלומר עם שתי מדות אלו הראית לדעת איך לכנותך מצד הפעולות וזהו את גדלך מורה מדות הגדולה ואת ידך החזקה מורה מדות הגבורה אברהם ויצחק אשר מי אל בשמים ובארץ מורה מדות יעקב ע"ד רז"ל הקב"ה קרא ליעקב אל ר"ל באמצעות שלשה מדות האבות שפרסמו והראו התגלות אלהותו יתברך בהעולם אברהם הרגיל שמו בפי הבריות והראה אהבתו בעולם יצחק הראה והרגיל בפי הבריות דאית דין ואית דיין ויעקב אבינו איש תם יושב אוהלים כלולים בו ג' מדות אהבה ויראה והתפארת ובאמצעות מדות האבות יש קצת תפיסה והשגה לכנותך בשמות וכינוים וזהו הרמז אתה החילות להראות ר"ת אה"ל המורה בחי' התגלות ויעקב אבינו נקרא איש תם יושב אוהלים שתי בחי' אהלים אהל לאה ואהל רחל כנזכר ואיתא בזהר בענין זה ואי תימא מנלן ממשה דאיהו באתגליא דכתיב לך רד כי שחת עמך שרי לארמא רצועה משה דלא הוה ידע ארחא דאמא שתק כיון דחמא קב"ה כך אנקיד ליה ובטש ביה ואמר ועתה הניחה לי מיד ארגיש משה ואחיד בדרוע דקב"ה דכתיב זכור לאברהם דא דרועא ימינא וכו' ע"ש ועתה בין והשכל איך משה רבינו תפס השגתו יתברך באמצעות התלבשותו במדת החסד וזהו אחידתו בדרועא ימינא וכמו שדרש בזוהר לקמן תלת זמנין אנקיד וכו' חכמתא דמשה בתלת נקודין אלין אחיד בדרועא ימינא לקבל הניחה לי אחיד בדרועא שמאלא לקבל ויחר אפי בהם אתחבק בגופא דמלכא לקבל ואעשה אותך לגוי גדול דא הוא חכמתא דמשה דמלה נקדין דמלכא ידע בכל חד מינייהו באן אתר אתקף ובחכמתא עביד וכל זה נרמז בצחות לשון רש"י ז"ל וכי תופס הייתי בך הא לית מחשבה תפיסא בך כלל ובשביל שאמר ועתה הניחה לי מיד ארגיש משה ואחיד בדרומא ימינא כדברי הזוהר והיינו שהשיגו מצד פעולותיו לכוונה זו גמר אומר בכתוב אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך כלומר כל פרטי המעשי' הנפעלים בעולם לית פעולה גדולה וקטנה זולת התלבשות זי"ה וזהו אשר יעשה כללות הפעולות אינם רק כמעשיך וכגבורותיך ודו"ק:
2
ג׳אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון. ופירש"י ההר הטוב הזה זו ירושלים והלבנון זה בית המקדש והענין כבר זכרתי התפשטותא דמשה בכל דרא ודרא ומי שיש בו מדעת קונו נקרא משה וככחו אז כחו עתה כל עצמו ומגמתו של איש צדיק ותמים במעשיו לשים עיקר מחשבותיו להשיג העליון מהתחתון ולכל מקום שנותן עיניו להסתכל רצונו בזה להכניס בקרבו התעוררת לעבודתו ית' ומכל דבר בעולם הבאה לכלל בריאה לוקח לעצמו רמיזא דחכמתא לתורה ועבודה ונפשו יודעת מאד כמו שהוא בשורש ככה נתפשט לנבראים ולכן לכל מקום שנותן עיניו לראות אינו רואה כי אם אלהות המלובש לשם והן המה פרטי הדברים שישנם בעולם כ"א כמו ציון וסימן לאורות עליונים וכמו שזכרתי למעלה בשם המגיד זצללה"ה פ"ה צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה כלומר כל מה שאתה רואה בבחי' בנות ציון המורה התלבשות המדריגות הנקראים רק בחי' ציון וסימנים לאורות עליונים הכל הוא במלך שלמה מוסב על הקב"ה מלך שהשלום שלו והנביא רמז כזה הי"י אין בציון אם מלכה אין בה וגו' הוא הדבר אשר דברתי שהוכיח על שניהם למה מתרפים מתורה ועבודה בסיבת מניעת מקרה ופגעי הזמנים וכדומה מהדברים המבטלים דעתו של אדם ובאמת אין לך שום דבר בעולם שאינו שייך לתורה ועבודה ואדרבא גם שם שם לו חק ומשפט לעבוד עבודתו ממה שקר' אותו גם שם בודאי יש התלבשות אלהות המראה ונדמה את עצמו אליו כב"י באמצעות מדריגות אלו והמה רק ציון וסימן שישיג מחמתה את הבורא ב"ה וזהו הי"י אין בציון בתמיה הלא גם בבחי' ציון וסימן גם שם התלבשות אלהות אם מלכה אין בה בודאי גם שם יש התלבשות מדות המלכות אשר מלכותו מלכות כל עולמים ובכל מקומות ממשלתם ולית אתר פנוי מינה ואין שום תירוץ בעולם לומר שדבר זה גרם לו להתרחק מתורה ותפלה כמבואר לנו פ"ה לא נגרע מעבודתכם דבר ע"ש ומכל דבר בעולם יכול להכניס בקרבו אהבתו ויראתו ית' מול דברינו בא הרמז בתורה הישנה בכל אדם ובכל זמן אעברה נא ואין נא אלא לשון בקשה זאת הוא בקשה של צדיק ומשפיך שיחו בתפלה לפניו יתברך ואראה את הארץ כלומר עם הארציות המורה מדריגות התחתונים שמלובש בהם אורות עליונים ואראה מחמתה הטובה אשר בעבר הירדן והכוונה על דרך דאיתא בזוהר וזכרנו למעלה מזה בעבר הנהר ישבו אבותיכם הנהר דאשתמודע מוסב על בינה עולם המחשבה ורצונו וחפצו של צדיק לראות ולהשיג במושכלות באמצעות התלבשות הארציות ואל יהיה לו שום מניעה מדביקות פנימיות מחשבתו לירא את ה' כל הימים באין שום מונע לזה גמר אומר את ההר הזה זו ירושלים ירא שלם להיות שלם ביראתו לפניו ית' והלבנון זה בהמ"ק לקדש ולטהר מלא קומתו מראש עד עקב להיות משכן להשראת הקדושה שישרה בבנין קומתו כי מקדש ה' והיכל ה' בני ישראל המה כמבואר למעלה בפרשת דברים ע"ש ודו"ק:
3
ד׳כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו ונתעוררו חז"ל איזה אומה כאומה הזאת בנוהג שבעולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו אבל ישראל אינו כן אלא לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחים זקנם בראש השנה והענין פליאה והפלא לעבור איסור דאורייתא ופאת זקנם לא יגלחו. ונראה לרמז כי שמעתי מפי המגיד זללה"ה שביאר דברי חז"ל עד אברהם לא הוה זקנה להיות תכלית הבריאה שתתגלה ותתפרסם התפשטות מדותיו יתב' שהיו כמוסים בעצמותו כי אין מלך בלא עם וגם אם אין ישראל על מי יגלה מדות רחמנות וכדומה שארית המדות ונודע אברהם אבינו תחלת התגלות מדות החסד בעולם כמו דאיתא לשעבר נקרא אלהי השמים ועכשיו הרגלתי שמך בפי הבריות ונקרא אלהי הארץ והנה עיקר בחי' התגלותו בהעולמות הוא באמצעות התלבשות י"ג תיקוני דיקנא אשר ראשית התיקונים מתחיל בכינוי אל כינוי מדות החסד כנאמר חסד אל והוא מדות אברהם שאחז במדה זו ולזה כיוונו במאמרם עד אברהם היינו בחינתו לא הוי דיקנא כ"א מכינוי מדתו והלאה מתחילין התיקונים אל רחום וחנון וכינוי אל מורה על מדתו מדת החסד וכבר בארתי למעלה אשר חכמים הגידו איתן זה אברהם ע"ש וגם נתתי טעם לשבח למה נקרא אברהם אזרח א' זרח להיות זריחה ראשונה להזריח אור בהיר התגלות אורותיו באמצעות התלבשות תקון המדות ואמרתי בדרך הלצה שזהו הרגיל בפי האנשים למדו לשונם לומר על אדם שקנה שלימות או קנה עושר מופלג או קנה חכמה וכדומה ממעלות טובות ומתגאה להראות יקר תפארתו מרגלא בפיהם לומר סבור שכבר תפס את הקב"ה בזקנו ולכללות הדיבורים הנדברים בעולם בודאי יש להם מקום מוצא בחכמה עליונה וזה לך האות שגם חכמי התלמוד יגעו את עצמם למצוא מקום לדבריהם וכמה פעמים נאמר בדבריהם מנא הא מלתא דאמרי אנשי כי לכולם יש להם מקום מוצא ודבר המורגל בפיהם לומר ככה נמשך מדברינו הנאמרים כי באמת תכלית השלימות של אדם: בעוה"ז שידבק במדותיו יתברך וכללותם המה הי"ג תיקוני דיקנא בהיות אדם השלם משים עיקר מגמתו ורוחו ונפשו להשיג עבודתו עבודת גבוה עמהם בכל פרטי עתיו ורגעיו ובזה תולה הוראות חייו כל ימיו ושנותיו עוד נשמתו בו הכל נמשך אחר עוצם הכרתו אותו יתברך באמצעות התלבשות י"ג תיקוני דיקנא לצורך הנבראים ושפיר רגיל בפיהם לומר על איש. המתפאר סובר שכבר תפס את הקדוש ברוך הוא בזקנו להיות בזה תולה עיקר התפארות ושלימות האדם להשלים את נפשו באלהים ואל יתהלל החכם כי אם בזאת. ועיין בדרוש ראש השנה שבארנו מאמרם ז"ל שופר של ראש השנה מצותו בשל איל ומובן הדברים הגם שכל השנה כולה על הרוב התעוררת האדם והתלהבותו לתורה ועבודה זו תפלה ע"י מה שלוקח לעצמו בחינת ורמיזא דחכמתא מפרטי המדריגות שבעולם ולפעמים בהקרה לפניו בחי' אהבה מעורר לבו בקרבו באהבת הבורא ב"ה ולפעמים במדות. היראה וכדומה מז' ימי המדות זה נאמר על כל השנה שיש לו פנאי להמתין על זה לא כן בר"ה שתכלית העולמות תלוים בשערה עליונים ותחתונים ואפילו עשב השדה כולם ממתינים ומצפים עליות התעוררות התחתונים שעולה מן הארץ מנשמות הצדיקים לחדש ולבנות את העולם בשבילם ומפני מורא גדול כזה אין פנאי כ"א יעורר לבו בקרבו בתשובה הרמתה מאימת הדין הגדול והנורא וזהו שרמז בדבריהם שופר שדה תשובה של ראש השנה שהאדם שב אל הבורא אז בתשובה שלימה אינה רק בשל איל המורה דין ואינו רשאי להמתין עם תשובתו אליו יתב' ע"י לקיחת בחי' ורמיזא דחכמתא באמצעות התלבשות המדריגות וזהו שרמז להפליג מעלת עם קדוש ישראל וישובו לערב ראש השנה בתשובה שלימה ולובשים לבנים ומתעטפים לבנים מורה ללובן עליון יראת הרוממות תשובתם הרמתה ומגלחין זקנם בראש השנה להורות האמור שמגלחין ומשליכין מעל עצמם בחינת עבודה בזה לעורר לבם בקרבם מלקיחת רמיזא דחכמתא באמצעות התלבשות הי"ג תיקונים כ"א הכל במורא ופחד ויראת אלהים על פניהם ולזה רומז הכתוב כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כלומר שמקרבים א"ע אליו ביראת הרוממות הכינוי בשם אלהים חיים ואז טוב להם בזה ובבא אמן:
4
ה׳בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך. בעצם יגיד הכתוב לכל צרה שלא תבא בהקרה לפעמים מקרה לא טובה אל ירע לנפשו לצער צרות עצמו ולהשפיך שיחו בתפלה ותחנונים להקל מעליו צערו להנאת גופו כי תפלה כזו הועלתה מעט ואין רשומה ניכר למעלה ולמטה והכתוב מורה דרך הנכונה להיות תפלתו מקובלת ומרוצה לפניו יתב' להיות רשומו ניכר בהקרה לפניך איזה צרה ח"ו עצה היעוצה ובזה תנצל נפשך ומצאוך כל הדברים האלה ממקרי ופגעי הזמנים באחרית הימים מוסב הדבור על השכינה שתבין ותשכיל לדעת באמצעות כל הדברים האלה מציאות חסרון וצער עליון אשר בצרתם מגיע צער לשכינה וככה הקרה הקב"ה לפניך הראת לדעת איך להתפלל ולהמתיק הדין ממנה ואז נמתק הדין למטה ואין ש"ופ"ר ומכנה השכינה בשם אחרית הימים להיותה סופא דכל דרגין מימים הקדמונים ז' ימי הבינה או מטעם מלת אחרית נוטריקון אחותי רעיתי יונתי תמתי וזהו ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ואם יעמיק לשאול למעלה להקל מעליה את בחינת מציאות הצער אזי ינוח ה' מעליך גם כן ומהראוי שהחי יתן אל לבו מה זה ועל מה זה הקרה לפני מקרה כזה לא טובה הלא מדרכי הטוב להטיב לנבראיו מסתמא גם בזה יש בחי' הטבה לדעת איך לתקן במקום עליון וגם זה מחסדיו יתב' העודפים על בני אדם ולזה רומז הכתוב כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך כלו' בוודאי מדרכו הטוב לרחם על בריותיו ואפילו בהקרה לפעמים עת צרה ממנה גופה יושעו בני ישראל כי שם צפונה וגנוזה מדת הרחמנות לדעת באמצעות זה איך לתקן במקום עליון כנזכר ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך בתשובה הרמתה כיון שתשכיל לדעת שבכל פרטי המקריות שם שם איברי השכינה ועד ה' מגיע הצער וזה תועיל לך ושבת עד ה' אלהיך כלומר שתשוב כל הדברים לשרשם ולהשלים חסרון עליון וזה עיקר התשובה ודו"ק:
5
ו׳וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים ויש להבין מה שייך ידיעת יום לידיעת לב כי ה' הוא האלהים. והנראה ע"ד שנתעוררו חז"ל על פסוק והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד והקשו וכי האידנא אין ה' אחד ושמו אחד והעולה מדברי חז"ל וההפרש של פזה לשל עתיד בעניני הברכות שמועה טובה להרבות שמועה רעה והענין דאיתא בזוהר מאן מנכון די חשוכא מהפכין לנהורא וטעמין מרירא למתקא מאן מנכון דמחכאין בכל יומא לנהורא דנהיר בשעתא דמלכא פקיד לאילתא ואתקרי מלכין מכל מלכין דעלמ' ולהבין דברי קודש כי זאת עיקר תורת האדם להשיג רוממות אלהותו יתברך ומחשבותיו הקדושים הניכרת מתוך מעשיו ופעולותיו שנוהג עם כיותיו מראה ונדמה א"ע בבחינות שונות זמ"ז בכל שעה ורגע והחכם אשר עיניו בראשו לא נגרע מעבודתו שום דבר בעולם ובהיאך מהפנים שמראה הקב"ה אליו נפשו יודעת מאד שגם זה מאת ה' היתה וככה ראוי לעובדו ביראה או באהבה וכדומה מזי"ה שמכניס בקרבו מאמצעות התלבשות אלהות במדרגותיו ולפעמי' אפילו ממדרגה שנמוכה ושפלה עד שנראה חושך ולא אור ובהכין את לבו לדרוש אחדותו ויחודו יתב' לבבו יבין גם בחושך אור לו אור ניצוץ קדוש השוכן שם להחיות כי מלכותו ית' בכל משלה כנודע ואנו אומרים אפס בלתך כלומר דבר שבלתי ה' לאפס ותוהו נחשב וכלל זה נקוט בידך שאנו בנ"י נקראים דורשי יחודך לכוונה הנזכר על שם שאנו דורשין אחדותו ויחודו מפרטי המקראות הקרים בעולם ואפילו לא טובה האמונה תקוע בלבנו להבין ולהשכיל שגם שם צפונה וגנוזה רחמנותו כי רחמיו על כל מעשיו כתיב ובפרט אנו בג"י חלק ה' מובחר ותכלית כל הברואים וכי הדעת סובל לומר על בורא עולם אב הרחמן לנהוג אכזריות פס עם קרובו ישראל הנקרא בנים למקום ומסתמא גם כאן הנראה חושך ולא אור צפונה וטמונ' רחמנותו יתברך אכן למיעוט ההכרה ולהיות האדם תחת הזמן נשכח כ"ז מלוח הלב באין מבין שגם כאן מלובש אלהות וזהו ההפרש שבין עתה לימות משיחנו ב"ב שמעת יצ"מ נאמר ותעש לך שם כהיום הזה והכוונה דאיתא בזוהר לית יום בלא לילה ולילה בלא יום ושניהם כאחד טובים ונקרא יום שלם והכל מורה לימים הקדמונים הידועים שלכאורה נראה התחלקות מדות הגדולה ומדות הגבורה אמנם באמת במקומם המה אחדות דלא מתפרשין כ"א הכל מצדנו נראה התחלקות בתואר כינויו ושמותיו הקדושים וטהורים כי בשכל הנעלם מרעיון לית מחשבה תפיסא כלל ואפילו בערכי הכינוים כ"א בשם רוחו ונפשו להתבונן על חלקי עתיו ורגעיו אזי יתכן לו להשכיל ולהבין השתנות התלבשותו יתב' באמצעותם שאין יום א' דומה ליום ב' ואין שעה דומה לחברתה ובכל שעה ורגע מראה הקב"ה לנבראיו באמצעות פעולותיו בשינוי שמות וכנוים כפי הצורך אז באותו היום והשעה ורגע ועיקר תכלית כוונות יתב' בכדי שאיש המשכיל ידרוש אחדותם ויעלה ויגביה בחינת התחלקות למקום אחדותם ושורשם והגם שנראה לפעמים במדות החסד ולפעמים במדות הגבורה וממילא משתנה בשמות כי בהראות חסדיו העודפים אז קנה שמו הוי"ה ובהראות גבורותיו נקרא אלהים כל זאת אנו הגורמים אמנה מקומם המה אחדות גמור לזה רומז הכתוב ותעש לך שם כהיום הזה כלומר כיום הזה השולט בעה"ז שאינו נקרא שלם כ"א לילה עמו ולילה חשכה ויום מורה בהירות כמוהו ממש משים לך שם להקרא בפי הבריות באחת משמותיו וכנויו כ ש לילה לפעמים אל ולפעמים גבור ולפעמים מדות הנצחון ואנו משיגין השמות באמצעות חלקי הימים כמו שמשתנה כביכול באמצעותם ככה משתנה בשמותיו אמנם עיקר עובדתינו ליחד אותם כמו שע"פ האמת אינו נקרא יום שלם כ"א שניהם כאחד יום וגם לילה ומקום שורשם ומקורם המה אחדות גמור ושם הכל נמתק ואפשר שלזה רמז בדברי קודש הזוהר מאן מנכון די חשוכא מהפכין לנהורא ע"ד האמור שאפילו במקום וזמן שנראה חושך אור לו אור בהירות התלבשותו יתברך ובזה כחו יפה להפך מחשוכא לנהורא ולהמתיק במקום העליון ששם הכל א' ואין הפרש ביניהם כמו שאין הפרש בין יום ללילה שגם שניהם כאחד טובים ונקרא יום שלם כמדובר וכן הכוונה במאמרו וטעמין מרירא למתקא ג"כ ע"ד האמור להפך דבר הנראה כאלו מרירא למתיקות אלהות המלובש וגנוז לשם ולזה אמר מאן מנכון דמחכאן בכל יומא לנהורא דנהיר בשעתא דמלכא פקיד לאילתא ואתקרי מלכא מכל מלכין דעלמא כלומר מאן מנכון ליתן לב להתבונן אל פעולתו יתברך ולהיות לו בהירות השכל לדרוש אחדותו ויחודו יתברך וזהו דמחכאן בכל יומא לנהורא דנהיר כלומר בכל יומא כפי שהוא ובהאיך מהפנים שהקב"ה מראה בעצמו באמצעותו יבין וישיג לנהורא דנהיר ירצה אור בהירו יתב' המאיר באמצעות היום להשיג התפשטות אלהותו שנוהג עתה כפי העת והזמן ובהיות כן מעלה נ"ק למעלה וכל פרטי הנפעלים שנעשה בעולם מעלה הכל לשורש באמצעות זה שלוקח לעצמו רמיזא דחכמתא מכל דבר בעולם ואפילו הנראה התחלקות מעלה ומגביה למקום אחדותם וזה באמת עיקר היחוד שאדם גורם בכשרון מעשיו ולזה אמר בשעתא דמלכא פקיד לאילתא ואתקרי מלכא מכל מלכין כלומר שמשיג התלבשות איברי השכינה איך שמלובש בכללות המדריגות ויודע איך לקרותו בתואר כנויו וזהו בשעתא דמלכא פקיד לאילתא כלומר שכחו יפה להבין מבחר העתים והרגעים איך שגם שם יש בחי' פקודה המורה יחוד לאילתא מדות המלכות ואתקרי מלכא מכל מלכין דעלמא דהיינו כשמשיגין התלבשות אברי השכינה במדריגת התחתונים לצורך הנבראים ובהיותם שעושין שם לשכינה ומעלין ומגביהין איברי השכינה למחשבה הקדומה אתקרו אז מלכא מכל מלכין והבן הענין כי עמוק ולאו כל מוחא סביל דא לנהוג עובדותיו ע"ד האמור אם לא שמפשיט א"ע מענייני תענוגי עוה"ז מכל וכל לשום עיקר מגמתו והתאמצו בעבודה רק עבור צורך גבוה ולא צורך עצמו. ונחזור לענין ביום ההוא יהי"ה כי כבר נודע מספרים הפרש של צירוף יהי"ה לצירוף הוי"ה עתה בזמן הגלות הצירוף הוי"ה באות ו' ולעתיד אות יו"ד במקום אות וי"ו מורה מה שעתה בחשכת הגלות ב' אותיות אחרונות של שם הקדוש ו"ה להיות אות ו' תולה בעובדתינו וכשרון פעולתינו גורמים המשכת מוחין לז"א מאו"א אז נעשה מאות ו' אות יו"ד מורה היות שקיבל מוחין בסוד הכ' מי יקום יעקב כי קטן משא"כ לעתיד שתתרבה ההשגה ומגדולם ועד קטנה ידעו שמו אמנם אם עתה מי שיש בו מדעת קונו והתפשטות הדעת לעבוד עבודת בוראו להכניס החכמה והמדע בפרטי עבודתו אפילו הגשמים גורם לבחינות עצמו גם עתה הצירוף יהי"ה לערך השגתו העצומה וכזה אמר להם מע"ד להמרגלים כי על כן שבתם מאחרי ה' ולא יהי"ה הוי"ה עמכם ע"ש במקום תוכן הדברים הוכיח על פניהם מה שקלקלו בעשות רע כי בהיטב לכת יושר לרגל את א"י היו גורמים באמצעות עובדותם לצרף מצרוף הוי"ה צירוף יהי"ה כמו לעתיד ועתה ראו מה החטא גורם כי על כן שבתם מאחרי ה' הרעותם לעשות ולא יהי"ה הוי"ה עמכם על ידי פעולתכם ולזה כוונו במאמרם ביום ההוא יהיה ה' אחד כלומר שכולם מקטנים וגדולים תתרבה בהם ההשגה להבין ולהשכיל היות הכל א' צרוף יהי"ה וצרוף הוי"ה ואין שום שינוי ביניהם כלל כי אם אחדות גמור לא כן עתה הפרש יש על שמועה טובה מברכים הטוב והמטיב וגומר כלל הדברים החיוב מוטל על כל אחד מישראל לדרוש אחדותו ויחודו יתברך באמצעות חלקי הזמנים להתבונן בפנימיותם וככה הוא בשורש השרשים וכמו שבחינות היום אינו נקרא שלם כי אם בהיות לילה עמו יתכן לו להשיג במושכלות הגם שלפעמים נדמה ונראה אליו הבורא ברוך הוא במדות החסד ולפעמים במדות הגבורה אל יתן לבו לגשמיות כ"א ידע נאמנה שגם שניהם הולכים יחדיו הדין עם הרחמים והרחמים עם הדין והמה אחדות גמור מול זה בא הרמז בתורה הקדושה וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא אלהים והכוונה מאין יתכן לך לדעת ששני שמות אלו הנראים לכאורה דבר והפכו כי הוי"ה מורה רחמים ואלהים מורה דין ועכ"ז ע"פ האמת המה אחדות גמור תוכל להשכיל את הענין בהתבוננת אל סוד ענין היום שאינו יום שלם כ"א בהיות לילה עמו ואם לאו אינו רק חצי יום ובוודאי מורה על ענין פלא והפלא ואם תדע זאת אז והשבות אל לבבך לדעת ולהשכיל כי הוי"ה המורה רחמים הוא אלהים המורה דין ואין שום פירוד ח"ו כמו סוד היום שאינו מלא כי אם במדות הלילה כנזכר ודו"ק ותבין:
6
ז׳ואהבת את ה' אלהיך וכן במדות היראה נאמר בכתוב את ה' אלהיך תירא ירצה ללמד לאדם דרך אשר ישכון אור איך ינהוג בחינות מדותיו עם הבורא ב"ה כי מצינו אשר חכמים הגידו איזהו חסיד המתחסד עם קונו ויש לרמוז בדבריהם כי באמת כללות עובדתינו הכלל לעורר למעלה בשורש השרשים כי באתערותא דלתתא אתער לעילא ולכן תמצא שאסרו לרחם על מי שאין בו דעת ולמדו ממקרא שכתוב כי לא עם בינות הוא ע"כ לא ירחמנהו עושהו ולכאורה וכי בשביל שסרו מעליהם רחמנהו יתברך לכן אסור לרחם אפילו למטה אנוש כערכו עכ"פ ראוי להראות רחמנות אמנם לא כן הדברים כי כיון שעיקר עבודתינו במעשה המצות בכדי לגרום באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא וכיון שמי שאין בו דעה סרה מעליו רחמנותו יתברך א"כ אפי' יעשה העושה כל הפעולות שבעולם לרחם על איש חסר דעה תועלתו מעט מן המעט כיון שאינו מעורר למעלה ג"כ לעשות כמעשהו למטה כך יעשה הקב"ה למעלה ולזה אמרו כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו והטעם ממקרא כי לא עם בינות הוא ע"כ לא ירחמנהו עושהו כיון שאין הקב"ה מרחם א"פ מחמת חסרון הבינה והדעה אם כן מה יפעל במעשהו למטה ועיקר הכלל המונח בידינו אשר בכל פרטי מעשיו יגרום ככה במעשה הקב"ה ולזה רמזו חז"ל איזהו חסיד המתחסד עם קונו כלומר שמעשהו שוה ממש כענין החסד לקונו כמו שהוא מעורר למטה מדות החסד ככה נתעורר למעלה ג"כ שהקב"ה נתעורר לנהוג במדת החסד באמצעות התעוררות התחתון ואיש כזה ראוי לכנותו בשם איש חסיד האמת לשלול זולתו אפילו בנוהג א"ע למטה במדות החסד ואין לבו שלם באלהים נמצא איהו מתחסד למטה ואינו מעורר כלום למעלה שהקב"ה יתעורר ג"כ באמצעות התעוררותו דלתתא וזהו איזה חסיד האמת ותמים עם אלהים המתחסד ממש שוה עם קונו איהו למטה והקב"ה למעלה וככה ראוי להיות במדות הגבורה אל ירא לנפשו יראה זולתו ית' שאינו מעורר כלום עם יראה כזה למעלה לזה בא הכתוב באזהרה את ה' אלהיך תירא ירצה להורות את האמור בחי' יראה שלך תהיה ממש שוה ליראת אלהיך מה שהוא ית' ירא תירא גם אתה לשלול יראה זולתו ותיבת את משמעו עם להשוות מדותיו עם מדות הקב"ה וגם כאן בא הרמז ואהבת את ה' אלהיך אזהרה לצדיק להשוות מדת אהבתו את הבורא ב"ה לאהבת המקום מה שהקב"ה אוהב יאהב גם הוא ואם נפשך לדעת מה היא בחינת היראה אצל הקדוש ברוך הוא ואיך שייך לתאר אצלו כביכול בחינות היראה אמנם מצדנו שייך שפיר לתאר אצלו גם כן מדות היראה להיות הבחירה חפשית בידינו למאוס ברע ולבחור בטוב והאדם מורכב מד' יסודות חומרים וקרוב הדבר שיגרר ח"ו אחרי תאותיו הבהמיות וזהו בחי' יראתו יתברך שלא ינטו בנ"י מדרך המלך הטוב והישר ולזה באים כמה אזהרות ועונשין בתורתינו הקדושה יאמין האדם שאין כוונתו ית' עיקר על אזהרות העונש כי באמת העונש של הרצועה בישא אינו כלום נגד המורא שיש לו יתברך שאנחנו עם קרובו ישראל יפרדו ויפרשו ממקום רמא וממקום חיותינו חי החיים הנצחיים והנבער מדעת וחסרון תבונה ירא לנפשו מהעונש ואין יראתו של כלום ואדרבא זהו סיבת התרחקות ממקום חייתו כי מה לו לאדם לירא וליפחד מדבר שהוא מעותד לרפואה לחולי הגוף והנפש וכיון שכן אינו משוה המדות שהוא יתברך ירא שלא יפרד ממנו והוא בכסלתו ירא לנפשו מהרצועה התולה ואין זה יראה של הקב"ה ועיין לקמן שם הרחבנו ביאור אלה הדברים והכלל לזה ישים את רוחו ונפשו בעניני יראתו שלא יפרד ויפרוש א"ע מאביו שבשמים שזה ממש יראת הבורא וכן בחי' האהבה ישוה המדה לאביו שבשמים ולזה רומז הכתוב את ה' אלהיך תירא פירוש עם ה' אלהיך תירא אותה היראה שהוא ירא וגם ואהבת את ה' אלהיך פירוש עם ה' אלהיך מה שהוא אוהב אהוב גם אתה ואז טוב לך בזה ובבא א"ס נ"ו:
7