אור המאיר, ויצאOhr HaMeir, Vayeitze
א׳ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש. יש לרמז בכאן הנה מה היא הסיבה המכריח לו לאיש משכיל לצאת מבחי' מחשבתו אל הדיבור הלא טוב לו להיות יושב תמיד בסוד המחשבה ולחשוב מרוממות וגדולות הקב"ה אכן התועלת המגיע בצאתו ממחשבה לדיבור שבאמצעות הנ"ל נעשים ונצטרף צירוף שם הוי"ה הנתבאר לנו כמה פעמים ועיין פ"ה וירא יעקב כי יש שבר במצרים ותבין הדברים הדיבור הוא מצר ים החכמה מיצר וגבול התפשטות המחשבה והבין יעקב בחי' חלקי התענוגים המרומז בתיבת שבר ל' שבירה והיינו התחלקות כללות בחי' המחשבה לפרטיות ה' מוצאות הפה ויש תענוג בכל מוצא בפ"ע זאת הגורמת לו לצאת מן המחשבה אל בחי' הדיבור וזה הנרמז בכאן ויצא יעקב מבאר שבע הוא בחי' חכמתו ובינתו שנקרא באר שבע ע"ד הכתוב הואיל משה באר את התורה כנזכר בזוהר יצא מן המחשבה אל הדיבור והיינו חרנה כי חר"ן גי' גרון ע"ש שמשם מוצא הדיבור של תורה ותפלה וזהו ויפגע לשון תפלה במקום להקב"ה שהוא מקומו של עולם אמנם לפעמים מתרעם הצדיק על בחי' עצמו יציאתו מהמחשבה אל הדיבור בסבה שנפסק מאצלו מחשבתו הקדומה כי זה כלל איידי דטרידא מחשבתו להוציא דיבור אינו יכול לחשוב מרוממות אל כמקודם לזה גמר הכתוב וילן שם משמעו לשון תרעומות כמו וילונו העם על משה ומה תרעומתו כי בא השמש היינו ששקעה השפעת שכלו המרומז לשמש לכן קשה לו לצאת מן המחשבה אל הדיבור אם לא בתנאי המבואר שיש לו שכל והתלהבות לקבל תוספות תענוג מכל בחי' מוצא בפ"ע ולעשות צירוף שם הוי"ה ב"ה יתכן לו באמת להוציא דיבור ובמקום אחר יתבאר הענין ביותר:
1
ב׳במקראי קודש ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן וגו' וללבן שתי בנות שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל וכו' ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה ויאמר לבן טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר שבה עמדי ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה. ראוי לשים לב להבין מקראי קודש אלו וכל ענין יעקב עם לבן וכי תורתינו הק' הוא סיפורי מעשיות ובודאי לא על הפשוט לבד יצאה כ"א על הכלל כלו יצאה להורות עניני עבודת ב"י כי האבות הם סימן לבנים וכל פרט מעשיהם הכתובים בתורה נוקב והולך עד ביאת הגואל ב"ב והכלל ידוע היות עיקר עבודתינו לתקן זי"ה אשר נודע כי זה לעומת זה עשה אלקים וכמו שיש ז' מדות הקדושים לעומתם ז' הפכיים כי מהבנין ולמטה יש שם מגע נכרי אברהם יצא ממנו ישמעאל יצחק יצא ממנו עשו המורה אשר בכאן שמדותם חו"ג יש מגע נכרי ואפילו יעקב היות מטתו שלימה אמנם להיותו בחי' כללות נשמות ישראל כאשר הארכנו מזה בפי' בראשית ע"ש ולכן אנו בנ"י נקרא עדת יעקב כנסי' של יעקב אשר אנו בנ"י בכלל נקרא יעקב שלם והחיוב המוטל על כ"א ואחד מישראל לתקן. בחי' ז' מדותיו מפרטיות היה הוא המתחיל בזה לברור הטוב מלבן הארמי וכאשר רמזנו שאמרה לו אמו ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה וישבת עמו ימים אחדים רמזה לו לתקן ולברור זי"ה אתו עמו להעלות נצוצות קדושות המלובשים בו ועתה באה התורה לרמוז אופני עובדותיו והשתדלותו אצל לבן ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו זאת צאן לבן רומז לדרגין דיליה כמבואר בסוף נאמר וישק יעקב לרחל ובוודאי מי שיש לו מוח בקדקדו יבין וישכיל שלא על הנישוק הגשמי בא הכתוב להודיע ולאיזה צורך כתב זאת בתוה"ק אמנם במה שנתן רוחו ונפשו לעבודת אל גרם במעשיו הגשמיים נישוקין לרחל עליונה ואמר הכתוב וללבן שתי בנות שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל ידוע שהם כינוי לב' עולמות עלמא דאתכסייא ועלמא דאתגלייא שני ההין של שם הוי"ה ב"ה והרמז ה' אחת גדולה כינוי לבינה וה' אחת קטנה כינוי למלכות:
2
ג׳ויאהב יעקב את רחל כי שמעתי מהמגיד ז"ל שפי' ועיני לאה רכות כלומר עינים שרוצים לראות ולהשיג עולם הבינה הכינוי ללאה רכות כי שם למעלה מהבנין לית מחשבה תפיסה כלל ולזה רומז הכתוב ויאהב יעקב את רחל דייקא:
3
ד׳ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה היינו לתקן שבע מדרגות הקדושים לדחות הרע ולבחור בטוב וכאשר נצטווה מאמו וישבת עמו ימים אחדים כנזכר כלפי דבריו השיב לו לבן ג"כ כדבריך כן הוא:
4
ה׳ויאמר לבן טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר שבה עמדי רמז לו שבודאי לא יתכן לו לאיש אחר לתקן ולבנות אצלו קומת השכינה להכינה בז' מדותיה הקדושים ליישבם על מכולם כ"א אתה כי לבן הוא גבול הרשע לעומת הקדושה של יעקב ובלתי אפשרי לאיש אחר כ"א אתה בבחינתך המעולה והמובחרת היותו בחיר האבות וזהו טוב תתי לך דייקא מתתי אותה לאיש אחר שבה עמדי ירצה שבת אותן הזי"ה עמדי ובאמת:
5
ו׳כתיב ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ופרש"י הן ימים אחדים שאמרה לו אמו וישבת עמו ימים אחדים ותדע שכן הוא שהרי כתיב ויהיו בעיניו כימים אחדים והיינו כאותן ימים אחדים דלא מתפרשין הידועים והנה מה כתיב ויהי בבוקר והנה היא לאה בכאן נרמז דבר גדול כלפי דברינו הנאמר ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל המה בחי' התתלקות ז' מדות שבמלכות אבל בעולם הבינה עלמא דאתכסייא לית תמן בחי' עבודה כל זה הוא עתה אבל לעתיד ומלאה הארץ דעה את ה' וידעו כלם שאין שום בחי' התחלקות ובחי' המלכות ובינה המה אחדות גמור. ולזה רומז הכתוב ויהי בבוקר והנה היא לאה ידוע בוקר מרמז לזמן הגאולה לעתיד לרוב בהירות והזדככות הגופים ידעו הכל מגדולם ועד קטנם הנה היא רחל הכינוי למלכות היא בעצמה לאה עולם הבינה ואין שום התחלקות כלל ולכן כתיב בלשון ויהי לשון צער כי באמת צער הוא לפניו ית' כ"י שנמשך זה זמן רב ואין אתנו יודע עד מה להשיג ולהבין את זאת רק בהמשך הזמן עד עת הגאולה ובאמת זה תולה בנו עדת יעקב אם היה לנו לב שומע והזדככות הגופים לעובדו יתב' באמת ובתמים בבהירות השכל יכלנו לבא על זאת ההשגה אפילו עתה בזמן הגלות הדומה ללילה ולהעלות את בחי' ההתחלקות לשורשם אחדות הגמור וקרבנו זמן הגאולה וכמאמרם ז"ל זכו אחישנה לא כן עתה בהתרפות עם ישראל מן התורה והעבודה לזכך את גופם בתכלית השלימות לא ידעו ולא יבינו ונדמה בעיניהם כאלו יש ח"ו פירוד בין לאה ורחל לאפיסת ההשגה וקוצר המשיג ועומק המושג כ"א בבוקר והנה היא לאה והנה אחרי הדברים אלה שדבר יעקב עם לבן על ענין העבודה ברחל בתו הקטנה בא הרמז בתורה אופני עבודתו:
6
ז׳ויקח לו יעקב מקל לבנה וגו' ויפצל בהן פצלות לבנות מחשוף הלבן אשר על המקלות ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים והכשבים הפריד יעקב וגו' וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן ובהעטיף וגו' והיו העטופים ללבן והקשורים ליעקב. ואין מקראות אלו אומרים אלא דורשינו והתורה היא תמידית וישנה בכל אדם ובכל זמן וא"כ מה יעשה האדם עתה בפצלות המקלות אשר צג ברהטים והכשבים אשר הפריד וישת לו עדרים לבדו אכן ע"פ דברינו יתפרש שפיר אי"ה כי האבות סימן לבנים וכשמעשהו אז בכללות מעשינו כן עתה בפרטיות נשמתן של כל עדת יעקב בחינת חלקיו והורה להם ענין העבודה והכלל אשר כל או"א מישראל יש לו בחי' עשו ולבן המזדווגין לו בדרך הליכה שהולך בעבודת הבורא כל ימי חיים חיותו בעה"ז כמבואר לנו כמה פעמים לפנים והחיוב מוטל על כל א' מישראל לפי ערכו להפריד ממלא קומתו את עשו ולבן שלו שיש להם בו אחיזה ובזה תולה שכר ועונש ומצינו לרז"ל שאמרו קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וביארנו הכוונה למעלה ששמע אברהם את התורה אפילו כשהיתה עדיין בבחי' קול הבין והשכיל אז פרטיות התורה עם כל תרי"ג מצות התלוים בה מול דברינו אלה בא הרמז בתורה:
7
ח׳ויקח לו יעקב מקל כלומר גם יעקב אבינו לקח לעצמו את כל התורה כולה עם כל פרטיה ודקדוקיה ופרטיות מעשה המצות וגדרים וסייגים העתידין להתחדש מדור לדור עד ביאת הגואל קיים הכל כשהיה התורה עדיין בבחינת קול קודם נתינת הדברות וזהו ויקח לו יעקב מקל משמעו לשון קול ואיתא בזוהר שהאבות תיקנו בעובדות הבארות מה שאנו מתקנים עתה בפרטי מעשי המצות טלית ותפילין וכדומה מן המצות וזהו ויפצל בהן פצלות להיות מחשוף הלבן פי' להכניס לובן עליון שזהו בנין קומת השכינה בהכנס חיורא בבחי' נקודה שחורה והיינו עש"ה שחורה אני ונאוה וצריך לעשות בבחי' נקודה כזה שאין לה עדיין בחי' התפשטות אברי' בהעדר הצדיקים להכניס לשם חוורא היינו להשיג משם הארת התלבשות אלהות וע"ד דאיתא בזהר חדש וזכרנו מזה במקום אחר ע"ש והכי נמי כאן וזה הרמז על בחי' הרצועות סביב הזרוע הנראה בין כריכה לכריכה לובן ורמז אז בעובדא מחשוף הלבן אשר על המקלות ירצה קודם נתינת התורה בבחי' ז' קולות וכתיב ויצג המקלות אשר פצל ברהטים כלומר ברהיטי מוחין סוד המשכות המוחין הנראה בכוונת תפילין זאת היה עובדא של יעקב אז בפצלות המקלות ונאמר והכשבים הפריד יעקב מורים על מדות הקדושים זאת היתה עיקר מגמתו והתאמצו להפריד הטוב מהרע היינו מה שנעשה תערובות המדריגות ז' הפכיים לעומת ז' ימי הבנין מדות הקדושים של יעקב כל זאת הפריד יעקב:
8
ט׳וישת לו עדרים לבדו דייקא ואין לזרים חלק בו וזהו ולא שתם על צאן לבן שלא יהא ללבן שום אחיזה במדותיו הקדושים וכל זאת הוא עבודת האדם בעוה"ז כל ימי חיים חיותו כי האבות סימן לבנים לעשות כמעשהו עם פרטי עובדותיהם כל עצמם והשתדלום הכל עבור תיקון שבע מדות הקדושים לבלתי אחוז בהם שום מגע נכרי אמנם יש לך אדם אפילו הולך בדרך המלך לעשות מצות הבורא ולומד תורה ותפלה וכדומה כוונתו בהם להנאות עצמו שיגיע לו מזה התפארות לומר שהוא נאה דורש ונאה מקוים כאשר עינינו רואות עתה בדור הזה רבים הם המתפרצים ומעטפים את עצמן בטלית שאינה שלהם כי אם תיכף שרואה איזה הנהגה בצדיק ואיש משכיל מתעעף ג"כ את עצמו לעשות כמוהו והכסיל לא יבין את זאת אלף שנים אלו יחיה לא יעמוד על מדריגה זאת ולמה זה מחיר ביד כסיל ולב אין כיון ששלו אינו רואה לתקן פרטי מדותיו לבלתי אחוז בהם מז' מדות הפכיי' אבל רואה הוא בשל אחרים אנשים תמימים ומשכילים ובודאי לא עמד על סודם להבין לעשות כמוהם ע"ד האמת מול זה בא הרמז בתורה ובהעטיף והיו העטופים ללבן והקשורים ליעקב התורה נותנת סימן ידוע תדע אותן האנשים המתעטפים א"ע בטלית שאינו שלהם שלהם אינם רואי' אבל רואים של אחרים לעשות כמעשיהם אלו אנשים שייכים עדיין ללבן כי בודאי בידיהם מאזני מרמה לעשות הכל ברמאות מדותיו של לבן רמאי וקשורים ליעקב כלומר אנשי אמת שכל עצמם עם פרטי עובדותיהם לעשות הכל בהתקשרות לערך בחי' השגתם ברוממות אלהות ואינם נהנים מאומה מן אחרים להתעטף בטלית שאינה שלהם אלו הם אנשים כשרים ונאמנה את אל רוחם ושייכי' למדות יעקב אבינו שמדתו אמת וזהו והקשורים ליעקב והכלל בזה שזה הוא עבודת יעקב אבינו אצל לבן להפריד בחי' מדותיו הקדושים היפך ממדת לבן ובאמת הבריר כל בחינת הטוב שהיה אצל לבן וסגל בעצמו מן התורה והעבודה נאמר ויפרוץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות וגו' מורים על מדות הקדושים כל זאת תיקן אצל לבן מה כתיב וישמע את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה כלפי דברינו הנאמרים באמת מה היה עובדא של יעקב אצלו הרגישו הבנים להעיד עליו לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו כלו' מכל הטוב המלובש באבינו עשה את כל הכבוד הזה והנה אחרי עשותו והקימו מזימות לבו שרצה לתקן אצל לבן נאמר וירא יעקב את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום כלומר כיון שהבריר הכל לבו ראה הרבה חכמה את פני לבן והנה איננו עמו כאשר בתחילה שהיה עומד נגדו לישב עמו ימים אחדים שאמרה לו אמו וישבת עמו ימים אחדים דלא מתפרשין לעלמין ועתה איננו צריך לכל זאת כתיב וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו ואיתא בספר מגיד מישרים אבל רזא דמלתא דלבן רומז ללובן עילאי דההוא סטרא ואיצטריך דיעקב ייזיל לגביה ויפיק מניה חיילין דקדושה דמטמרין ביה וייתי להו לסטר קדישא דענא רומז להנהו חיילין וגו' והיינו רזא ויקרא יעקב לרחל וללאה השדה אל צאנו דהיינו דאעיל להון בחקל תפוחין וגו' ואם עיני שכל לך בין תבין את אשר לפניך והוא הדבר אשר דברתי היינו שהבריר והוציא ממנו כל בחינת טוב ולכן ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו לדרגין דיליה:
9
י׳ויאמר להן רואה אנכי את פני אביכן כי איננו אלי כתמול שלשום כלומר איננו עומד לנגדי ואין לי מה לעשות אתו עמו כמאז ומקדם וכבר יצאתי ידי חובתי ועתה התרעם על בחינת רמאות דעדו עליו מלבן ואמר להן ואתנה ידעתן כי בכל כחי עבדתי את אביכן רמז להם שתיקן אתו עמו כל הכ"ח עתים י"ד עתים לרעה י"ד עתים לטובה והעלה הכל אל הבורא ב"ה וכו' ובאמת כלפי דברי יעקב אבינו גם הבנות ענו ואמרו: העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו הלא נכריות נחשבנו לו הדבר אשר דברתי רמזו לו ליעקב כיון שבררת והוצאת ממנו כל נצוצות קדושות הגנוזים אצלו בוודאי אין לנו שום חלק ונחלה בבית אבינו ונכריות נחשבנו ודאי כמדובר והבן וכתיב:
10
י״אאנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר ופירש"י אשר נדרת וצריך אתה לשלמו כי הנה בחינ' הבירור טוב מהרע שאצל לבן תולה באמת בהתאמצות של יעקב אבינו לעשות בזריזות גדול ובעשותו ככה בוודאי לא היה צריך לשהות כל כך בבית לבן אמנם איחר את נדרו גרם לו לשהות וזהו שאמר יעקב ללבן זה לי עשרים שנה בביתך לי הם עלי הם וסופי ללקות כנגדן כמו שפרש"י בחומש וכלפי דברי אלה שאמר לו אשר נדרת וצריך אתה לשלמו ענו ואמרו הבנות לא בסיבתן הוא האיחור בבית אבינו כי הלא נכריות נחשבנו אצלו כ"א איחור הנדר גרם כל זאת וכאשר יתבאר לנו אי"ה בפ' וישלח ע"ש ולזה השיבו העוד לנו חלק ונחלה הנ"ק ופרש"י למה נתעכב על ידך מלשוב כלום אנו מיחלות לירש מנכסי אבינו ועתה כל אשר אמר אלהים אליך עשה כתיב ויקם יעקב וישא וכו' מה כתיב ויקח וגו':
11
י״בוירדוף אחריו דרך שבעת ימים וידבק אותו בהר הגלעד כי שמעתי מהמגיד זללה"ה שיעקב אבינו השאיר אחריו ברכה כמה אותיות התורה שעדיין לא הוציא אותן מלבן ולזאת רדף לבן אחר יעקב ליתן לו את האותיות שנשארו אצלו ונתוסף פרשה אחת בתורה באלו האותיות והסברא נותנת מסתמא עעה קצת מן הקצת ולא הוציא עדיין את בחי' הנצוצות קדושות המוטל עליו וממילא היה לו ללבן תפיסת אחיזה במדותיו הקדושים אפילו אחת מהנה כיון שלא נתקנה עדיין יש לו ללבן אחיזה לרדוף אחר הצדיק מול זה בא הרמז בתורה וירדוף אחריו דרך שבעת ימים כלומר משם מבחי' ז' ימי הבנין שיש שם מגע נכרי קודם תיקונם משם היה לו דרך לרדוף אחריו להרע לו ח"ו לולי אלהי אברהם היה לו בעזרו ואמר ללבן הארמי בחלום הלילה השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב ועד רע כאן הזהיר לו לבלתי יגרום לו ליעקב אצלו מבחי' טוב שלו אל רע לערוב תערובות טוב ברע כיון שכבר הפריד יעקב אבינו את הטוב הגנוז אצלו:
12
י״גויאמר לבן ליעקב מה עשית ותגנב את לבבי ותנהג את בנותי כשבויות חרב רמז לו על בחינה הטוב היינו אותיות התורה שהיה אצלו בסוד שבירה יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע בכאן רמז לו להיות שהשארת אצלי עוד כמה אותיות כמוזכר בשם המגיד זללה"ה שנתוסף מהם פרשה מה שנאמר ויקרא לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד הן הם האותיות שהיו אצל לבן ורדף אחריו ליתן לו מה שהשאיר אצלו אחריו ברכה וכיון שכן ממילא מוכרח לומר שעדיין לא קישט בשלימות מלא קומתו לדחות מעליו בחי' רע של לבן הנאחז בהפכיית מדותיו ועל כן אמר לו לבן יש לאל ידי לעשות עמכם רע ועל דרך דאיתא בזוהר על פסוק אל תאמר אשלמה רע ופי' דלא משתלים האי מנוולא אלא בחטאי דבני נשא כי ידוע כמו שיש קומה שלימה בסטרא דקדושה לעומתו יש גם כן קומה בס"א ומי שחוטא ח"ו בעין משלים עין הרע לקומה דס"א ואם חטא ח"ו ביד נעשה בחינת יד בס"א או רגל ושאר איברים כמו כן נעשה ונשלם אלו האברים אשר חטא בהם בקומת הטומאה עד שנשלם קומה שלימה ח"ו וזהו אל תאמר אשלמה רע והבין. והנה איתא בגמרא בור עמוק ט' טפחים ברה"ר ובא אחד והשלים לי' האחרון חייב כיון שהוא הגורם השלמת ההזק וכמו כן לפעמים הקומה של הס"א חסר אבר אחד ובא אחד והשלים את זה האבר ונעשה קומה שלימה נמצא הוא הגורם מחמת עון אחד שעשה קומה שלמה בס"א וכאלו הוא פעל ועשה הכל כל הקומה בשלימות והאחרון חייב ומאוד מאד צריך האדם לירא ולפחד ממורא הנ"ל ובזה נרמז בפסוק: ישלם ה' לעושי רע כרעתו כלומר הבורא יתברך יענש לאחרון שהשלים קומה של הסטרא בחטאו כרעתו כאלו כל הקומה נשלמה על ידו וחטאותיו כלל העולה שהס"א הוא היצ"ה נשלם ונבנה בקומה שלימה ע"י חטאים ועונות בני אדם וזה אמר לו לבן הוא היצה"ר יש לאל ידי עוד לעשות עמכם רע היינו ע"י מעשיכם אפילו באחת מהם יכול להבנות ולהשתלים כל בחי' קומתו וכנזכר בזוהר דלא משתלים האי מנוולא הוא היצה"ר אלא בחטאי דבני נשא ומזה היה כחו יפה לרדוף אחריו דרך שבעת ימים כמוזכר לעיל והנה כלפי דברי לבן תמה יעקב אבינו:
13
י״דויען יעקב ויאמר ללבן כי יראתי וגו' עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה גו' ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם ויחר ליעקב וירב בלבן ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך כיון שראה יעקב אבינו שלבן רודף אחריו ולא ידע על מה ולמה באומרו כבר לא השאיר אחריו ברכה אצל לבן כיון שברר כל האותיות המלובשים בו ואין לו עוד שום מגע ומשא אצל לבן כי לאו בעל דברים דידי' הוא וכמוזכר מה שאמר ללאה ורחל שכל עצמו באשה עבד ובאשה שמר הם מ"ע ומצות ל"ת שעבד אצל לבן אמר להן רואה אנכי את פני אביכן והנה איננו אלי וגם הבנות יענו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו הלא נכריות נחשבנו כמדובר אמר בלבו בודאי לית שום בחינת טוב אצל לבן וגם אצלו לא נשאר שום מדות רע מלבן להיות' מגע נכרי במדותיו הקדושים והטהורים לזה מגיד משנה השיב ללבן כי יראתי וכו' עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה והיינו בחי' רוע מדותיו של לבן זה נקרא עבודה זרה אצל הצדיק כי עבודת האדם לתקן ז' ימי הבנין והיינו לבלתי יאהוב כי אם אהבת הבורא וכן לא יירא כי אם יראת הרוממות וכן התפארות אל יתפאר כי אם במה שנוגע אל הבורא ב"ה ולא התפארות זולתו ח"ו לאפוקי אם האדם נוטה א"פ ח"ו עם מדותיו לאהוב אהבה רעה וכן יראה רעה וכדומה נמצא עבודתו הוא זרה מעבודת הבורא וכאשר יתבאר לנו במקום אחר בשם המגיד מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו ע"ש. מול זה רמז לו עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה ובאמת לא ידע כי רחל גנבתם ויש בזה סוד עמוק ענין גניבת רחל את התרפים כנודע למביני מדע ולהיות שלא ידע ויחר ליעקב מאד וירב בלבן:
14
ט״וויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי והיטב חרה לו ע"ז באמרו הלא אין בי שום חלק רע ממך כיון שבררתי כל הצורך המוטל עלי לברור הטוב שבך ואשליך ממלא קומתי בחי' הרע הנאחז בי מבחינתך כי נודע שזה עיקר הבירור טוב מרע בהיות משליך וממאס מאתו כל בחי' הרע שבשבעה מדות הפכיים הנוטים לאדם לעמוד בדרך לא טוב וכיון שישב עמו ימים אחדים כמדובר א"כ מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי ומאין לך שום כח עוד לרדוף אחרי.
15
ט״זכי מששת את כל כלי ידוע כלים רומזים למדות שנקרא כלים ומשבירת הכלים נמשך שנתערב טוב ברע המוטל לאדם להעלותם ולתקנם כידוע מספרים ועתה מה לך רודף כי מששת את כל כלי היינו בחי' מדותי מה מצאת מכל כלי ביתך דהיינו ז' מדותיך שהם הפכיים והם כלים שלך לא מצאת בתוך מדותי כלום אשר כולם בכלל המה טהורים ונקיים אין בהם מגע נכרי כלל:
16
י״זויען לבן ויאמר אל יעקב הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הוא בכאן בא לבן אל יעקב בהלכות טוען ונטען וע"ד שבארנו במקום אחר מה שטענו אנשי שכם האנשים האלה שלמים הם אתנו וכן צרי יהודה אמרו גם לנו לבנות בית לאלהיכם ככם והכוונה שהם רצו להיות להם חלק במעשיהם הטובים של ישראל כי בלא הם לא ניכר שלימותם ויתרונם של ישראל ביתרון אור ע"ש במקומו וזהו הטענה של לבן הבנות בנותי והבנים בני ידוע מעשים טובים של צדיקים נקרא בנים ורמז לו כל בחינות מעשיך הטובים שסגלת אצלי ומחמתי לי הם כי אני הגורם להיות שלימותך ניכר ונחשב לפניו ית' ביתרון אור מן החשך והצאן הרומז לדרגין קדישין צאני אני הגורם כל זה בסיבתי הבררת כל זאת וישת לו עדרים לבדו כנאמר לעיל וכל אשר אתה רואה בתורה איזה בחינה מפרד"ס לי הוא אני הגורם ככה:
17
י״חובאופן אחר נראה לרמוז הוא לבן הוא יצה"ר של כל אחד מישראל טוען עמו בהיות שאינו שלם במדותיו ולא קישט עדיין מלא קומתו מפניות ורמאות וכדומה ממדות מגונות אזי יש לו ליצר הרע חלק בהם וכמבואר וזהו הבנות בנותי והבנים בני לי הם שיש לי חלק בהם במעשיך ובמצותיך המכונים בשם בנים הצאן צאני גם במדרגותך יש לי חלק בהם וכל אשר אתה רואה בתורה איזה פשט ורמז הכל שלי הוא כל מגמתך לקנות שם ולהתפאר בעיני הבריות וא"כ כולם שייכים ללבן והשם ברחמיו ורוב חסדיו יקיים לנו מקרא שכתוב לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי לעובדו בלב תמים ואמת מדותיו של יעקב אמת אנס"ו:
18