אור השכל ז׳Ohr HaSekhel 7
א׳החלק הז' סימני אותיותיו ת'ש'ר'ק', חלקיו ארבעה, וענייניו ארבעה, והתיבה עפי"א:
1
ב׳חלק ת', ענין א', סימן ע', כולל צירוף האותיות:
2
ג׳זה הכלל הוא קל להבינו, ואע"פ שאין לו מושג לנו, אבל יש לו סוף בהכרח, כמו שיש לכל כתב סוף ולכל לשון סוף בפעל, אבל בכח אין להם סוף, והנה מפני שזו הדרך היא הראשונה מן החכמה המקובלת שבה כדמות כללית, ועל כן כל חלקיה נכללו בשמה הכללי, והוא שם הצירוף האותיות, שהוא בגימ' שבעים לשונות, או נקרא הפוך האותיות שהכל אחד, וידוע שאין בלשונות כי אם הפוך התחברות האותיות ויקרא זה מזג, מפני שבדמותו נמזגו היסודות, וכמו שכל דבור מורכב מאותיות, כן כל מזג מורכב מד' יסודות, וזהו סוד ה' שהוא יו"ד ה"א, כי א"ה וי' מורה על כ"ב אותיות, וד' מורה על ד' יסודות, ואם כן נמצא כל הדבור וכל היוצור יוצא בשם אחד, והוא כ"ו שסודו כ"ו, ומורה על היותו כת"ר תור"ה, וממנו הקשר מפורש, על כן הורה על היות השם המפורש באיברים:
3
ד׳והוא בעצמו דבר יהו"ה, אשר ממנו כל הרכבה וממנו באה הברכה, גם לו משפט הבכורה בברור, והם הם אותיות הברכה והקללה, ועל כן התגלגלו האותיות בפנים ואחור, כמו שכתוב בספר יצירה [פ"ד מי"ב] ב' אבנים בונות ב' בתים, ג' בונות ו' בתים וכן כולם, וזו היא צורתן. א"ב ב"א, אב"ג אג"ב בג"א בא"ג גא"ב גב"א, וכן כל מה שתבנה מהן יגיע אל תכלית כזו, והנה פירוש זה הענין הוא כמו שמוזג יין במים או יין במים, כלומר שמתהפך הראשון לאחרון והאחרון לראשון הסוף לראש והראש לסוף, ואם הזדמן בם אמצעי זוג או נפרד יתגלגל עם כל אחד ואחד עד סוף:
4
ה׳והנה במשולש מפני היותו בונה ו' בתים, והוא המספר שהורה עליו בנין הקרוב שקדם לו בחשבון אותיותיו ותבותיו בכלל, שהיו ד' אותיות וב' תיבות היה ההפוך בכל אות ב' פעמים בראש התיבה, א"א ב"ב ג"ג, והנשאר בכל ב' תיבות הוא הנלחם, כלומר המתהפך ב"ג כנגד ג"ב, וכן ג"א כנגד א"ג וכן א"ב כנגד ב"א, ולא יושלם הצירוף לעולם באותיות בלתי דומות, עד שיהיה הדבור האחרון הפך הדבור הראשון, כגון אב"ג שהוא ראש הצירוף שהיה כנגדו הפוך סוף הצירוף שהוא גב"א, וכן בכל הצירוף וכל צירוף שתצרף כשהוא מאותיות יותר מג', כגון אבג"ד או אבגד"ה או אבגדה"ו או אבגדהו"ז לעולם תתחיל לצרף בו תחלה ג' אותיות אחרונות שבו, ושמור לפי המספר ההוא להשים האות הראשון בתחלה תמיד, עד שיושלם גלגול הג' אותיות, כגון א' מן אבג"ד, וכן אם הם רבים כגון א"ב מן אבגד"ה, או אב"ג מן אבגדה"ו או אבג"ד מן אבגדהו"ז, וכשיושלם גלגול השלש, תעיין בצירוף הראשון שהוא מפתח שלכלם, ותתחיל הצירוף השני, ותשים הראש לסוף ותמצא כל הדרך ישרה בלי טעות מהלגול הסובב חלילה, ותמצא ד' ראשי צירופים לאבג"ד לפי זו הדרך ואלו הם:
5
ו׳אבג"ד מתגלגל ו' פעמים. א' בראש התיבה:
6
ז׳בגד"א מתגלגל ו' פעמים. ב' בראש התיבה:
7
ח׳גדא"ב מתגלגל ו' פעמים. ג' בראש התיבה:
8
ט׳דאב"ג מתגלגל ו' פעמים ד' בראש התיבה:
9
י׳וכפי הדרך הזו תעשה לכל הצירופים וכבר הודעתיך דרכי הפוך האותיות כפי מה שמספיק לכוונתינו:
10
י״אחלק ש' ענין ב', סימן פ'. כולל תמורת האותיות:
11
י״בהתמורה יש לה דרכים רבים, יש מהם מה שתהיה התמורה על צד החליף אות באות באלפא ביתא, כגון יהוה שמתחלף בא"ת ב"ש אל מצפ"ץ, וכללו ש', ועל כן ש' שלש ראשים חקוקה בתפלים, ובעבור שהשם ד' אותיות יורו עוד על מציאותו בש' של ד' ראשים:
12
י״גורמז להם ז' ספירות אשר בראש, כנגד ז' שערים וכנגד ג' אבות צורה זו (), וכנגד ד' אמות צורה זו (), והרי סוד שניהם ש"ת, והוא רמז מיוחד ומפורש בחבור שכ"ל עם עפ"ר, והנה התמורות והחלופים יתכן היותם בכל אלפ"א בית"א, כמו שקבלנו על שם יהוה אלהינו יהוה שמתחלף בא"ב ג"ד על כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, וכן בדברי הנביאים [מד"ר יח, יז] שש"ך במקום בב"ל כשדי"ם הוא ל"ב קמ"י, וכן רבים עד אין חקר, וכן בצירוף פאר תחת אפר [ישעיה סא, ג] וכן רבים, והנה הצירוף גלגל סובב בסיבוב קבוע הכרחי, שאין לנטות ממנו ימין ושמאל, כשיכתב בצורה השלמה לבלתי עזוב דבר מכלו, כי כלו סובב מכל צדדיו בסבובים רבים מופלאים בפיאות, אבל התמורה אין לה הכרח קבוע מתהפך ומתגלגל אבל לפי הרצון, והנה תמורת האותיות קרובה מן גמטריא, כי היא דומה לה מצד התמורה שזו וזו תמורה, ועל כן אנו אומרין כל גימטריא תמורה, ולא כל תמורה גימטריא, והנה נבדלה התמורה מגימטריא, מצד שהתמורה היא על דבר קובע מצד אחד, ובלתי קבוע מצד אחד, והקבוע הוא שיתהפך באלפ"א בית"א אחת תחלה הכרית, ובלתי קבוע שיתהפך אחר כן כמה שיתרצה, המהפך להפכו באלפ"א בית"א שנית או שלישית או יותר בדבור אחד, והנה דומא גימטריא לתמורה מצד שלא יזוג גימטריא מהמספר השוה לכל צד, ויבדל מהתמורה שמספרי גימטריא רבים על ענין אחד, ומספר התמורה אינו רק רבים על מספרים רבים, ודע שכל מה שהתקרב דבר אל הצירוף שהוא השרש, הוא יותר מעולה, וכל מה שהתרחק ממנו הוא יותר נחות, ואע"פ שדרכו יותר רחבה, וכבר מספיק זה המעט שרמזתי בתמורה, לפי זה החיבור, ולפי דעת מי שחובר בעבורו:
13
י״דחלק ר' ענין ג' סימן י' כולל משקל אותיות:
14
ט״והמשקל הוא שיהיה מספר האותיות שוה בשני עניינים, האחד בחשבון לבד לפי מציאותו כגון אבגד"ה שהן ה' אותיות כנגד ה' האחדים, והמספר של ב' העניינים בהיותו שוה משני הצדדים יקרא ענין שני, כגון השוי הנמצא בין אברה"ם ובין רזיא"ל זה וכיוצא בו יקרא משקל:
15
ט״זוהנה זה הדרך שוה לגימטריא מצד אחד, והוא מצד שמירת המספר השוה בחשבון לבד, ואינו דומה לו מצד שוה שומר חשבון מספר האותיות בעצמם, ואין גימטריא שומר זה, על כן בהחליפך ש' בק"ר יקרא זה גימטריא, והחליפך ת"ק בש"ר יקרא זה משקל, וכן כל הדומה לזה הוא ההבדל הנמצא בין גימטריא ובין משקל הנה כבר התבאר זה:
16
י״זחלק ק', ענין ד', סימן א', כולל גימטריא וחביריו:
17
י״חדע כי בספר יצירה לא מצאנו כי אם דרך אחת מבואר והוא הצירוף, ואע"פ שנאמר שם [פ"ב מ"ב] חקקן וחצבן שקלן המירן צרפן. ואמנם אמרו חקקן הורה על התחלת הכתיבה בחקיקה, כי כן שם הסופר כלשונינו מחוקק, והוא ענין תקון החומר להכינו לקבל צורה, ואמנם אמרו חצבן הורה על נתינת צורה בחומר, אבל שקלן והמירן הם מה שספרנו, ואולם צרפן הוא אשר באר שם עניינו לבד, וזה מפני שהוא ראשית כלן, וכל מי שקבל הצורה הראשונה הזאת שהיא צורת הצירוף קל עליו לקבל השאר כלן, ומי שלא יקבל זאת ולא שת לבו גם לזאת לא יקבל דבר מן האחרות, כי כולן תלויות בזאת, ועל כן סמך על הראשונה ולא זכר דרכי פרטי חבריה, כי אם בשם הכללי לבד והוא אמרו שקלן והמירן:
18
י״טובאמת כבר רמז באמרו כיצד שקלן והמירן, א' עם כולן וכולן עם א', ב' עם כולן וכולן עם ב' חוזרת חללה, וידוע שזו הדרך שזכר היא דרך הצירוף, ואינה לא דרך שקול ולא דרך המרה, ואעפ"כ יחס להם ענין הצירוף, והנה גימ' הוא ענין חשבון שוה במספר שעליו נבנה, כאמרו ארב"ע בגימטריא והוא רג"ע, וכהנה רבות כלן בזו הדרך, כמו אליעז"ר בגמטריא שי"ח, והן כולן ואין להם חקר, ואמנם נוטריקון יוחס אל גמטריא ואל ראשי תיבות, כגון [אסתר ה, ד] יבו"א המל"ך והמ"ן היו"ם [ר"ת יהו"ה]. פעם יקראו זה נוטריקון ופעם יקראוהו ראשי תיבות ופעם יקראוהו גימטריא מפני שתוף שיש ביניהם בעניינים:
19
כ׳והנה רבותינו כתבו דברים רבים מאילו העניינים כענין פס ידא אשר בענין דניאל [ה, ח ] על אמרו ולא יכלין כתבא למקרא, ואמרו [סנהדרין כב, א] פלוני אמר בגמטריא איכתוב להו [שם ה, כה] מנא מנא תקל ופרסין שהוא יטת יטת אידך פוג חמט ואחר אמר אנם אנם לקת ניסרפו, ואחר אמר ממתום ננקפי אלארן, וכן יתכן לחשוב עליהם רבים:
20
כ״אכי הנה האותיות כחומר וההבנות בצורות, על כן יתגלגלו ההבנות על האותיות, והאותיות עומדות במקומן, ולא שנו כי אם סדר תנועתן, כי החומר מתנועע בעצם ומניע את הצורה במקרה, גם הצורה מניעה את החומר בעצם ומתנועע במקרה, ודרכי תוכי תיבות משתמשים בה מעט מפני חסרון חכמה, אבל סופי התיבות יותר וראשי התיבות הרבה. כגון א'ל' מ'ל'ך' נ'אמן' אמ"ן הוא ראשים, לכ"ן הוא סופים. מל"א הוא תוכים. וכיוצא בם הכל כל מה שימצא מזה המין, ואין לי צורך לכתוב מהן יותר מזה, כי לראיה כתבתים לרמז כדמות ראשי הפרקים ואלה לפי הכוונה מספיקים:
21