אור ה', המאמר הראשון, הכלל הראשון א׳Ohr Hashem, First Treatise, First Principle 1

א׳בבאור ההקדמות כפי מה שבאו מבוארות בדברי הפלוסופים. ובמופתי הרב הלקוחים ממאמר הפילסופים ולזה חלקנו הכלל הזה לל״ב פרקים הכ״ו לבאר הכ״ו הקדמות וששה עוד לבאר מופתי הרב שהם ששה:

בביאור ההקדמה הראשונה האומרת שמציאות בעל שעור אחד אין תכלית לו שקר. והנה ההקדמה הזאת חקר עליה ארסטו במקומות מתחלפים מספריו בשמע ובשמים והעולם ובמה שאחר והביא מופתים עליה אם בבאור המנעות מציאות גודל נבדל בב״ת ואם בבאור מציאות גודל גשמי בב״ת ואם בבאור המנעות מציאות מתנועע בב״ת תנועה סבובית או ישרה ואם בבאור כולל בהמנעו׳ מציאות גשם בב״ת בפעל ולזה חלקנו הפרק זה לד׳ [מינים] (עיונים) במספ׳ מיני המופתי'. המין האחד בביאור המנעות מציאות גודל נבדל בב״ת וסדר המופת כן אמר לא (ימנע) [ימלט] העניין מחלוקה אם שיהיה הגודל הזה הנבדל מקבל החלוקה או בלתי מקבל החלוקה. ואם לא היה מקבל החלוקה הנה לא יתואר כשהוא בב״ת אלא כמו שיאמר בנקודה שהיא בב״ת ובמראה שהוא בלתי נשמע נשאר אם כן שיהיה מקבל החלוקה ולא (ימנע) [ימלט] א״כ משיהי כמה נבדל או עצם מן העצמים הנבדלים כנפש והשכל ובטל שיהיה עצם נבדל למה שהנבדל במה שהוא נבדל אינו מקבל החלוקה וכבר הונח מקבל החלוקה ועוד שלא (ימנע) [ימלט] אם שנאמר שהוא מתחלק או שאינו מתחלק ואם הוא מתחלק אחר שהיה נבדל פשוט ומתדמה החלקים חוייב שיהיה גדר החלק והכל אחד ולפי שהניח הכל בב"ת יחוייב שיהיה החלק בב״ת והוא בתכלית הבטול שיהיו הכל והחלק אחד ואם אינו מתחלק כמו שיחוייב בנבדל הנה אמרנו בו שהוא בב״ת כמו שיאמר בנקודה שהיא בב״ת נשאר אם כן שיהיה כמה ולא ימלט אם כן שיהיה אם כמה נמצא בנושא ואם כמה נבדל ובטל שיהיה כמה נבדל אחר שהיו המספר והשיעור אשר עליהם יאמר הבב״ת בלתי נבדלים מן המוחש. ואם היה כמה נמצא בנושא אחר שהיו' המקרים בלתי נבדלים מנושאם והיו התכלית והבלתי תכלית מקרים נושאים הכמה חוייב שיהיו בלתי נבדלים אחר שהכמה בלתי נבדל. ולהיות המופת הזה בנוי על ההקדמה המחייבת המנעות שיעור נבדל למוחשות והאומר ברחק נבדל מקיים מציאותו כבר יהיה נערך על הדרוש ולזה יראה שהוא סומך על סברתו בהמנעות הרחוק. וזה שאם הודינו במציאותו לא ימנע מציאו' שיעור נבדל למוחשות אבל אולי יחוייב מציאותו למה שכב' אפש׳ שישוער ויתאמת אמרנו בו גדול או קטן ויתר משיגי חכמה. אבל למה שהרחיק מציאותו בנה עליו המופת הזה. ולזה ראינו להביא מופתיו על צד הקצור במין הזה כדי שנחקור בהם בכלל השני אם הם נותנים האמת בו על כל פנים בג״ה. והנה לפי שהאומרים ברקות דמו שתנועת ההעתק בלתי אפשרית אם לא היה הרקות נמצא. הוא לקח תחילה בביאור שקרות הדמוי ההוא. עוד סדר ארבעה מופתים בביטול מציאות הרקות. והנה באור שקרות הדמוי הוא כן אם היה הרקות סבת התנועה יחוייב שיהיה פועל או תכלית אבל אינו פועל או תכלית יוליד סותר הקודם. והנה חיוב התדבקות הנמשך לקודם מבואר למה שהתבאר שסבות הדבר' ארבעה והם החומר והצורה והפועל והתכלית והוא מבואר שאין הרקות חמר התנועה ולא צורתה נשאר אם כן שיהיה פועל או תכלית. וחיוב סותר הנמשך יתבאר כן לפי שאנחנו נראה גשמים מתחלפים מתנועעים תנועת ההעתק מקצתם אל המעלה ומקצתם אל המטה וכבר יראה שסבת ההתחלפות אם טבע הדבר הנעתק והוא המניע והפועל. ואם טבע המקום אשר אליו התנועה והוא התכלי' מה לפי שהיה הרקות מתדמה החלקים וא״א שיתחלף בו בעניין שיהיה לקצתו טבע מה שממנו וקצתו מה שאליו [לא ימלט הענין מחלוקה אם שיהי' לו טבע מה שממנו או טבע מה שאליו או שלא יהי׳ לו לא טבע מה שממנו ולא טבע מה שאליו] (או שלא יהיה לו טבע מה שממנו ומה שאליו). ואם הנחנו לו טבע מה שממנו כאשר הונח גשם מהברקות חוייב שיהיה נח לעולם. ואם הנחנו לו טבע מה שאליו חוייב שיתנועע אל כל הצדדים יחד או שיהיה נח לעולם לפי שאין התנועה לצד אחד ראויה יותר מהתנועה לצד אחר. ואם הנחנו שאין לו טבע מה שממנו ולא מה שאליו וכמו שהוא האמת בעצמו למה שהוא רוחק נבדל מהדברים הטבעיים חוייב ג״כ שיהיה הדבר נח לעולם וזה התבאר שאין הרקות פועל ולא תכלית וזהו מה שכוון באורו במופת הזה.

ב׳[עוד עשה ארבעה מופתים לבטל מציאות הרקות] המופת הא׳ סדרו כך אם היה הרקות נמצא התנועה בלתי נמצאת אבל התנועה נמצאת א"כ הרקות בלתי נמצא והנה סותר הנמשך מבואר מן החוש וחיוב התדבקו׳ הנמשך אל הקודם יתבאר כן. לפי שהתנועה אם טבעית ואם הכרחית והתנוע' הטבעי' תתחלף לפי טבע מה שממנו ומה שאליו והיה הרקות אין בו התחלפו׳ א״כ אין בו תנועה טבעית ולפי שההכרחית תאמר בצירוף אל הטבעית והטבעית קודמת לה בטבע וזה שהמתנועע בהכרח יתנועע בהכרח למה שיפרד ממקומו אשר אליו התנוע' בטבע הנה א׳׳כ כאשר לא תמצא הטבעית לא תמצא ההכרחית ועוד שאלו היתה התנועה ההכרחית ברקות יתחייב שינוח המתנועע בהפרד המניע ממנו וזה שהחץ כאשר(יפרד) [יתנוע] מהמניע והוא היתר והיתר נח הנה הוא למה שבאויר כח על קבול התנועה לקלותו וידחה החץ עד שיפול למקומו הטבעי ולמה שהוא מבואר ברקות שאין (לו) [בו] כח על קבול התנועה הנה יחוייב שינוח המתנועע בהפרד מן (המניע) [המבריח] והוא הפך למה שיראה בחוש. המופת השני והג' בנויים על שני הקדמות והוא שסבת המהירות והאיחור במתנועעים הוא חלוף המניע או חלוף המקבל או שניהם ובאור זה שאם המניע יותר חזק יהיה יותר מהיר וכן אם המקבל והוא הממוצע אשר בו התנועה יותר חזק הקבול באויר על ד״מ שהוא יותר חזק קבול מהמים יהיה גם כן יותר מהיר והשני שיחס התנועה אל התנו' כיחס הכח המניע אל הכח המניע כשהממוצע אחד או כיחס כח הקבול אל כח הקבול כשהמניע אחד או כיחס מחובר מכח המניע אל כח המניע ומכח הקבול אל כח הקבול כשהמניעים והממוצעים מתחלפים וככה התבאר בס' היסודות לאוקלידס דרך לקיחת היחס המחובר ואח' שהונחו אלו ההקדמות במבוארות בעצמן סדר המופת הא' מצד המקבל והאח׳ מצד המניע אם אשר מצד המקבל סדורו כן אם היה הרקות נמצא יתחייב שהמתנועע בו יתנועע בזולת זמן והתנועה בזולת זמן הוא שקר יתחייב סותר הקודם והנה התדבקות הנמשך לקודם יתבאר בהניחנו מתנועע אחד ממניע אחר גודל ידוע באויר וברקות הנה לפי שסבת המהירות והאחור בזה הוא חילוף המקבל כמו שהתבאר בהקדמה הא׳ ויחס המהירו' והאיחור בזה הוא כיחס האויר אל הרקות כמו שהתבאר בב׳ והו' מבואר בשני המקבלים שיחסם כיחס הב״ת אל הבב״ת חוייב אם כן שתהי' התנועה ברקות בזולת זמן והוא שקר למה שלא תצוייר תנועה בגודל בזולת זמן להיות הגודל מתחלק ויתחייב שיתחלק הזמן בהחלק התנועה בו ואמר בן רש״ד שהמופת הזה כחו כח המופת אשר יולד ממנו שאם היה כח מניע בב״ת היולני שיחוייב שיתנועע ממנו בזולת זמן ואמנם המופת אשר מצד המניע סרדו כן אם היה הרקות נמצא יתחייב שקרות ההקדמה הראשונה עם היותה מבוארת בעצמה וזה בהניחנו שני מתנועים מב׳ מניעי' מתחלפים בגודל ידוע ברקות והנה יתחייב מההקדמה (האחד) [הראשונה] שהא' יותר מהיר מהשני ולפי שהיא מבואר דכל מתנועע ברקות לפי מה שקדם שיתנוע' בעתה הנה יתחייב שבחלוף המניע לא תתחלף התנועה והוא שקר לפי ההקדמה (האחד) [הראשונה] והשקר הזה יתחייב מאמרנו שהרקות נמצא.

ג׳המופת הד׳ סדורו כן אם היה הרקות נמצא היה מתחייב אפשרות הכנס גשם בגשם ואבל הכנס גשם בגשם הוא נמנע שאם לא היה אפשר שיכנס העולם בגרגיר חרדל יוליד שהרקות בלתי נמצא והנה חיוב התדבקות הנמשך לקודם יתבאר כן לפי שמציאות הרקות אינו דבר רק מציאות הג' רחקים נבדלים מופשטים מן הגשם (הם) [הנה] אם כן למה שאינם גשמים ולא מקרים נשואים בדבר הנה (האח) [אי״א] בהם שימירו מקומם כשיכנס בהם הגשם כמו שיעשו המים אשר בשוקת כשיושלך בתוכה אכן הנה אם כן כבד נכנסו רחקי הגשם ברחקי הרקות ואם הוא אפשרי הנה הכנס גשם בגשם אפשרי וזה כי ההמנעות אשר יראה בהכנס גשם בגשם איננו מצד היותו עצם ולא מצד היותו בעל מראה ולא בעל איכות אלא מצד רחקיו הג' הנה אם כן אם הכנס (ברחקי הגשם רחק) [גשם ברחקים] אפשרי הכנס גשם בגשם אפשרי והוא שקר בטל הנה אם כן אין הרקות נמצא תוך העולם ולא חוצה לו והנה חזק זה הדעת עוד מאשר הגשם יצטרך אל מקום מצד מה שהוא בעל רחקים ג׳ ינוח בם ואם כן יצטרכו גם כן הרחקים אל רחקים וזה לבלתי תכלית ועוד שהרחקים תכליות הגשמים והתכלית במה שהוא בלתי מתחלק אי אפשר בו שיובדל ממה שהוא תכלית יתחייב אם כן המנעות מציאות רוחק נבדל והוא היסוד אשר סמך עליו בביאור המנעו׳ מציאות גודל בב״ת והוא אשר כוון במין המופת הזה והוא המין (האחד) [הראשון] עוד סדר אל תבריזי מופת בביאור המנעות מציאות גודל בב״ת והוא מופת הדבקות וזה שכאשר הנחנו קו בב״ת מצד אחד ודבקנו עליו קו בב״ת והתחלנו מנקדה אחת בקצ' הקו אשר הוא ב״ת חוייב שיהא קו בב״ת גדול מקו בב״ת והוא שקר שהוא מן הידוע שאין בב״ת גדול מבב״ת:

ד׳המין הב׳ בביאור המנעות מציאות גודל גשמי בב״ת (והוא יתחיל) [והנה התחיל] תחילה בביאור כולל היות מציאות גודל בב״ת בפועל גשמי היה או למודי נמנע וסדר המופת כן כל גשם הנה יקיף בו שטח אחד או שטחים וכל מה שיקיף בו שטח או שטחים הנה הוא ב״ת הנה אם כן כל גשם ב"ת בהכרח וכאשר התבאר לו היות כל גשם ב״ת הנה אם כן כל שטח וכל קו ב״ת לפי שהם לא יובדלו מן הגשם וכן התבאר לו במספר בפעל שהוא ב״ת בהכרח לפי שכל מספר בפעל הוא ספור בפעל וכל ספור בפעל אם זוג ואם נפרד הנה א״כ כל מספר ב״ת. עוד סדר [ארבעה] מופתים טבעיים בבאור המנע מציאות גודל גשמי בב״ת.

ה׳המופת הא' סדורו כן אם היה גשם ממושש בב״ת הנה הוא בהכרח פשוט או מורכב ואיך שיהיה היה בהכרח אחד מיסדותיו בב״ת בגודל אחר שהתבאר (המנע) מציאות יסודות בעלי תכלית בא' מהשמע ואם היה אחד מהיסודות בב״ת בגודל אחר שהוא ממושש ובעל איכות הנה ברוב הזמן היה משנה ומפסיד שאר היסודות למה שהיסודות הם יסודות באמצעיות איכותיהם ולא תתמיד ההויה והוא הפך ממה שנראה בחוש ועוד שאם היה האחד בב״ת הנה יהיה בב״ת בכל רחקיו למה שהרחקים במה שהם רחקי גשם פשוט מתדמים ולא ישאר מקום לשאר.

ו׳המופת הב׳ סדורו כן כל גשם ממושש הנה לו קלות או כבדות והנה אם היה לו כבדות היה במקום השפל ונבדל מן המקום העליון ואם היה לו קלות היה בעליון ונבדל מן התחתון וזה כלו שקר בבב״ת.

ז׳המופת הג' סדרו כן אם היה כל גשם מוחש במקום והיו המקומות ב״ת במין ובשיעור הנה יחוייב שיהיה הגשם ב״ת אחר שהתבאר שהמקום הוא התכלית המקיף בגשם ואולם שהמקומות ב״ת במין זה מבואר למה שהבדילהם מוגבלים והם המעלה והמטה והפנים ואחור והימין והשמאל (ושהם) [ושיהיו] ב״ת בשיעור הוא מחוייב למה שאם לא היו ב״ת לא היה בכאן מעלה מוחלט [ולא מטה מוחלט] אלא בהצטרף ואנחנו נראה הדברים הטבעיים מוגבלים.

ח׳המופת הד' סדורו כן אם היה כל גשם מוחש במקום והמקום הוא התכלית המקיף יתחייב שיהיה הגשם המתקומם ב״ת והנה [חיוב] התדבקות הנמשך מבואר בעצמו למה שהמוקף ב״ת בהכרח ואולם איך יתבאר שהמקום הוא המקיף בזה סדר ה׳ הקדמות מבוארות בעצמם האחד שהמקום יקיף הדבר אשר [הוא] לו מקום. והב' שהוא נבדל ואינו חלק ממנו. הג׳ שהמקום הראשון והוא המיוחד שוה לבעל המקום והד' שהמקום ממנו מעלה וממנו מטה. והה' שהגשמים ינוחו בזה המקום ואליו יעתקו אלו הן ההקדמות אשר יעמידונו על עצם המקום. עוד עשה הקש תנא׳ מתחלק סדורו כן המקום בהכרח יראה שהוא אחד מד' אם הצורה ואם ההיולי ואם התכלית המקיף ואם הרוחק אשר בין תכליות המקיף והוא אשר יקרא חללות ואם יהיה מהנ' ר״ל הצורה וההיולי והחללות יחוייב בהכרח שיהיה התכלית המקיף ואינו אחד מהג' הנה הוא א״כ הוא התכלי׳ המקיף. ואולם איך יתבאר שאינו אחד מהג' אמנם שאיננו הצורה וההיולי הוא מבואר לפי שהם מעצמות הדבר ואינם נבדלים ממנו ולא תתאמת בהם ההקדמה הב' ואם הנחנו שהצורה הוא תכלית המוקף לא תכלי׳ המקיף והאמת שאינו תכלית ולא יאמר בו תכלית אלא למה שהוא תכלית לה יולי ותגבילהו הנה נשאר שנבאר שאיננו החללות. וארסטו יאמר בזה שהמאמר בשיש הנה רחקים עומדים בעצמם יתחייבו ממנו ב׳ שקרים שא' שיהיה לדבר הא' בעצמו מקומות רבים יחד בב״ת והב' שיהיו המקומות מתנועעים ושיהיה המקום במקום והנה איך יחוייב זה כפי מה שאומר. וזה שאם היה הרוחק אשר בין תכליות הגשם הוא המקום חוייב שיהיו חלקי הגשם במקום בעצם וזה כי כמו שהגשם בכללו הוא במקו׳ להיותו ברוחק שוה לו הנה כל אחד מחלקיו במקום להיותו ברוחק שוה לו וכאשר הנחנו כלי [מלא] מים יתנועע ממקום אל מקום הנה כמו שהמים יעתק בכלי עם הרוחק השוה לו אשר יטרידהו ויהיה ברחק אחד כאשר המיר הכלי בכללו מקומו כן יעשו חלקי המים רצוני שהם יעתקו עם הרחקים המיוחדים להם אל הרחקים אחרים אשר הם מקומות להם וכאש' חלקנו החלקים אל חלקים אחרים תמיד הנה יתחייבו הב׳ שקרים אם שיהיו להם מקומות בב״ת ואם שיהיו המקומות מתנועעים ושיהיה המקום במקום יתחייב א״כ היות המקום השטח המקיף השוה הנבדל וכאשר התבאר זה התאמת בלא ספק שהגש׳ המקומם ב״ת וזה אשר כוון במין זה מן המופתי׳. המין הג' כבאור המנעות מציאות מתנועע בב״ת תגוע׳ ישרה או סבובית אמנם המנעות תנועה ישרה כמתנועע בב״ת סדרו בזה ג׳ מופתי׳ הא׳ הציע בו ב׳ הקדמו׳ ידועו׳ בעצמן (הג') [הא'] שכל גשם מוחש יש לו אנה תיחדהו ומקום מתנועע אליו וינוח. הב׳ שמקום החלק והכל א׳ כאלו תאמ' שמקו׳ גוש א' מן הארץ הוא מקום הארץ בכלל ואח׳ שהתיישבו אלו הב׳ הקדמו' סדר המופת כן אם הי' הגשם בב״ת לא ימנע משיהי׳ מתדמ' החלקי' או בלתי מתדמ' החלקי׳ ואם הי׳ מתדמ׳ החלקי׳ הנה לפי שמקו׳ החלק והכל א׳ כמו שהתבא' בהקדמ׳ הב׳ לא יתנועע כלל למה שמקומו צריך שישוה לו וא״כ כשחלק הגש' הו׳ בחלק מקו' הכל הנה הוא אם כן במקומו והדבר לא יתנועע כשהו' במקומו ואם לא הי' מתדמ׳ החלקי׳ הנה החלקי׳ אם שיהיו ב״ת במספר ואם שיהיו בב״ת ואם היו ב״ת במספ' חויב' שיהיא א׳ מהם בב״ת בגודל וחויב' שלא יתנועע תנוע׳ ישר׳ כמו שקדם ואם היו בב״ת במספר חוייב שיהיו מיני האנה בב״ת במספר כמו שהתבאר בהקדמה הראשונה והנה מיני האנה מוגבלים וזה שהאנה הטבעי הוא לקוח אם מהתנועה הישרה אם מהסבובית והתנועה הישר' היא מן האמצע או אל האמצע והסבובית היא סביב האמצע ואם היה בכאן גודל בב״ת בין חלקי הגשם לא יהיה בכאן אמצע ואין לאומר שיאמר שמקום כל אחד זה למעלה מזה וזה אל לא תכלית שאם היה הדבר כן לא יהיה בכאן מעלה ומטה במוחלט התבאר אם כן איך שיהיה שבמציאות גשם בב״ת תסתלק התנועה הישרה אבל התנועה הישרה נראית בחוש גשם בב״ת אם כן בלתי נמצא.

ט׳המופת הב' סדרו כן אם היה גשם בב״ת נמצא הנה ימצא בהכרח כובד בב״ת או קלות בב״ת אבל כובד בב״ת וקלות בב״ת נמנע והנה התדבקות הנמש' בקודם בהקש הזה יתבאר על דרך הזה לפי שאנחנו נר' היסודות הד׳ מתנועעים מהם אל המעלה במוחלט ומהם אל המטה ואל המעל בצרוף ואנחנו נרא' שהמטה במוחלט מוגבל הנה הפכו שהוא המעלה במוחלט מוגבל אחר שההפכים הם בתכלית המרחק ונאמר שהוא מחוייב אם היה גשם בב״ת נמצא שיהיה כובד בב״ת נמצא שאם לא ימצא לו כובד בב״ת יהיה אם כן ב״ת ונניחהו עוד נבדל ממנו גשם ב״ת והוא מבואר שיהיה כובדו קטן מכובד הבלתי בעל תכלית עוד נכפול זה הגשם עד שיהיה כובדו גדול ככובד הבב״ת אחר שכובדו ב״ת והוא מבואר שהכפ' בגשם הב״ת אפשר עד שיהיה יותר גדול מכובד ב״ת הראשון שהיה כובד לגשם הבב״ת וכל זה בתכלית הבטול שיהיה כובד חלק מהגשם והוא ב״ת גדול ככובד כל הגשם הבב״ת ויותר גדול ממנו אם כן התדבקות הנמשך מקודם בהקש הזה שאם היה גשם בב״ת נמצא כובד בלתי ב״ת בהכרח נמצא ואמנם סותר הנמשך והוא שאי אפשר שימצ׳ כובד בב״ת או קלות בב״ת זה יתבאר אחר שנניח ג' ההקדמות האחת שהמתנועע (שלו שיש לו) [יש לו] כובד (יותר) גדול יתנועע תנועתי הטבעי' על מרחק אחד בזמן יותר מועט ממה שיתנועע המתנועע שיש לו כובד יותר קטן המרחק ההוא בעינו. הב' שיחס השני זמנים יחס הכובד אל הכובד והשלישית תנועה בזמן וכאשר נתישבו אלו ההקדמות נניח שכובד בב״ת וכובד ב״ת יתנועעו מרחק אחד בעינו יחוייב שיהיה יחס הזמן אל הזמן יחס הכובד אל הכובד ולפי שאין יחס בין הבב״ת והב״ת (יחס) אלא כנקדה אל הקף וכעתה אל הזמן יתחייב שיתנועע בעתה והוא בלתי אפשר ויתחייב עוד שיחתוך מרחק גדול וקטן בשוה והוא בעתה אחד. ואם הנחנו זמן מה מועט לבב״ת היה אפשר שימצא כובד אחד יחסו אל הכובד הקטן יחס הזמן אל הזמן ויהיה זה כובד הב״ת יתנועע בזמן שוה לכובד הבב״ת וכשנכפול אותו יתנוע (בזמן לכוב הבב״ת) הכוב׳ הב״ת בזמן יותר מועט מהכובד הבב״ת וכל זה בתכלית הבטול והבטולים נתחייבו מהנחתינו כובד בב״ת נמצא וכאשר התבאר המנעות מציאות כובד בב"ת התבאר א״כ המנעות מציאו' גשם בב״ת בגשמים הפשוטים ואולם במורכבים המנעות מציאות גשם בב״ת מבואר מצד החלוקה והוא שלא ימנע אם שיהיה מדברים בלתי ב״ת בשיעור או במספר או בצורה וא״א בשעור שכבר התבאר המנעות שעור הגשמים הפשוטים בב״ת (וכן אי אפשר להיותם בלתי ב״ת במספר כי מצד שישתמשו יהיו כולם שיעור בב״ת שהתבאר המנעו אחרי שהם אחדי' בצור) וכן א״א שיהיו בב״ת בצורה שיתחייב שיהיו המקומות בב״ת ועוד שאנחנו נראה התנועות ב״ת ולזה הוא מבואר שלא ימצא גשם בב״ת פשוט ולא מורכב וזה אמנם מצד התנועה.

י׳המופת הג׳ סדורו כן אם היה גשם בב״ת נמצא הנה אי אפשר לו שיפעל ושיתפעל אבל כל גשם מוחש אם פועל ואם מתפעל יוליד סותר הקודם והוא שגשם בב״ת בלתי נמצא ואמנם נרצה בהפעלות ההפעלות אשר בזמן והנה שכל גשם מוחש פועל או מתפעל זה מבואר בחפוש למה שכל גשם מוחש אם פועל לבד כמו הגרמי' השמימים אם פועל ומתפעל כמו היסודות הגשמים המורכבים ואולם שהגש׳ הבב״ת אי אפשר לו שיפעל ושיתפעל יתבאר בשנניח ג׳ הקדמות מבוארות בעצמן הא׳ ששני מתפעלים שוים יתפעלו מפועל אחד בזמן שוה ושהמתפע' הקטן יתפעל ממנו בזמן יותר קטן והב' שכשיפעלו פעלים מתחלפים בשני מתפעלים יחס המתפעל אל המתפעל ביחס הפעול אל הפועל והג' שהפועל יתברך יפעל בזמן ב״ת ואחר שנתיישבו אלו ההקדמות הוא מבואר שהבב״ת א״א לו שיפעל ושיתפעל וזה שהב״ת אי אפשר לו שיפעל בב״בת ולא הבב״ת בבע״ת ולא הבב״ת בבב״ת אמנם שהב״ת לא יפעל בבב״ת הוא מבואר שאם היה פועל בו נניח שיהיה פועל בו בזמן מה מונח ונניח ב״ת פועל בבעל תכלית בזמן אחד ויהיה קטן מהראשון בהכרח ונכפול הב״ת המתפעל עד שיפעל בזמן שוה לזמן הראשון המונח שהוא אפשר זה כמו שהתבאר בהקדמה הב' ויתחייב א״כ שיתפעל הבב״ת מהב״ת בזמן שוה להפעלות הב״ת מהב״ת והוא שקר ואם נכפול יותר המתפעל יתחייב שיתפעל הבב״ת מהב״ת בזמן יותר קטן מהפעלות הב״ת וזה מגונה מאד וכן יתחייב שלא יפעל הבב״ת בב״ת שאם היה פועל בו נניח בב״ת פועל בבעל״ת בזמן מה מונח ונניח ב״ת פועל בבעל״ת בזמן אחד גדול מהראשון ונכפול הב״ת הפועל עד שיפעל בזמן שוה לאותו זמן שזה אפשר כמו שהתבאר בשנית ויתחייב א״כ שיפעל הבעל תכלית בבעל תכלית בזמן שוה למה שיפעל הבב״ת בבעל״ת הפך מה שהונח. ואם נכפול עוד הב"ת יתחייב שיפעל בזמן יותר מועט מהבב״ת והוא מגונה מאד וכן יתחייב שלא יפעל הבב״ת בבלתי בעל ת׳ שאם היה פועל בו נניח בב״ת פועל בבלתי בעל ת׳ בזמן מה מונח ונניח חלק מהמתפעל מתפעל מהבב״ת תפועל בזמן ויהיה בהכרח יותר קטן ונכפול המתפעל עד שיהיה בזמן שוה לזמן המונח וזה איפשר מכח ההקדמה הב' ויתחייב שיתפעל הבב״ת והב״ת מפועל אחד בזמן אחד והוא הפך מה שהונח ואם נכפול עוד המתפעל יתחייב שיתפעל הבב״ת בזמן מועט מהפעלותו מהבב״ת והוא מגונה מאד ואחר שהתבאר שא״א לבב״ת שיפעל ולא שיתפעל הנה חוייב שאין בב״ת נמצא וזה אמנם התבאר מפאת המנעות התנועה וזה שהשינוי הוא מין מן התנועה וכבר השתתף לתנועה הישרה למה ששניהם מהפך אל הפך ולזה סדרנו המופת הנה במופתים שהונחו מצד המנעות התנועה הישרה. [ואולם מפאת התנועה הסבובית הנה הוא סדר ששה מופתים לבאר שהי׳ נמנעת בגשם בלתי בעל תכלית.]

י״אהמופת הא׳ סדורו כן אם הגשם בב״ת הסבובי המתנועע בסבוב נמצא יתחייב שבהיות חצי קטרו מתנועע בסבוב שידבק על חצי קטרו הנה כשיגיע אליו והנה זה נמנע יוליד שהגשם (הבב״ת) הסבובי בלתי מתנועע בסבוב והנה התדבקות הנמשך בקודם מבואר בעצמו להיות הקוים היוצאים מן המרכז אל המקיף בכל הכדו' שוים ואמנ׳ סות׳ הנמשך מחויי' למה שהוא גלוי שהמרחק שבין כל ב׳ קוים היוצאי' מן המרכז אל המקיף מתוסף בתוספת הקוים ולפי שיהיו הקוים בלתי בעל תכלית היה המרחק אשר ביניהם בלתי בעל תכלית ולפי שהוא מבואר שא״א למתנוע שיחתוך מרחק בב״ת הוא מבואר שא״א לו להדבק בחצי הקטר הנה וכבר הנחנוהו דבק בו והוא מבואר שהשקר הזה יצא מהניחנו אותו מתנועע.

י״בומהאחרונים מי שחזק המופת הזה כשאמר ואיך ידבק בחצי הקטר והנה כאשר דמינו שני קוים יוצאי' מהמרכז ויחדשו זוית בענין שמיתרו יחדש משולש שוה הצלעות הנה אם הקוים בלתי בעל תכלית המרחק אשר ביניהם בלתי בעל תכלית אם כן הקו האחד המתנועע אי אפש׳ לו להדבק עם קו האחר למה שיצטרך לחתוך מרחק בב״ת עם שהוא נמנע בעצמו היות בב״ת מוקף משני קוים משתי קצותיו כי המאמר בהיותו מוסף ובב״ת (מאמר) סותר נפשו והגה יתחייב זה בכל שני קוים היוצאים מהמרכז עם היו בב״ת שאין ספק שכל מה שיתוספו הקוים נוסף המרחק אשר הוא להם מקום מותר ולהיות הקדם בב״ת היה המרחק אשר ביניהם בב״ת בהכרח והוא מבואר הבטול.

י״גהמופת הב׳ אם הגשם הסבובי המתנועע בסבוב (בב״ת) נמצא יתחייב שיתנועע בזמן ב״ת מרחק בב״ת והוא נמנע יתחייב שלא ימצא מתנועע בסבוב בב״ת והנה סותר הנמשך מבואר בעצמו והתדבקותו לקודם יתבאר כשנציע קו בלתי בעל תכלית יוצא ממרכזה ונציע ג"כ מיתר בו והוא מבואר שיהיה בלתי בעל תכלית אחר שהגשם בב״ת ונציעהו נח הנה כשיתנועע הקו היוצא מן המרכז בסבוב יהי' בו זמן יפגוש המיתר ויחתכהו וזמן לא יפגשהו ולהיות הגשם הסבובי המתנועע בסבוב יתנועע בזמן ב״ת יתחייב שיחתוך הקו היוצא מן המרכז מרחק בב״ת והיא המיתר המונח בזמן ב״ת והו' שקר מבואר להיות התנועה אשר בזמן ב״ה מחוייב שיהיה במרחק בעל תכלית.

י״דהמופת הג' סדורו כן אם הגשם המתנועע בסבוב בלתי בעל תכלית נמצא יתחייב אפשרות הנחת שני קוים נכחיים האחד מתנועע נכח חברו בסבוב והאחר שיחתכהו ויפגשהו קודם פגישתו קצה הקו וזה נמנע יחוייב אם כן המנעות הקודם ויהיה המניעות הנמשך מחוייב למה שהוא מבואר בעצמו שכשהונחו ב׳ קוים על זה התאר יתחייב שיפגוש הנקודה הראשונ׳ אשר בקצה הקו קודם שיפגוש אמצעיותו ואמנם התדבקותו לקודם גם כן מבואר למה שהקו הבב״ת אין לו קצה והתחלה ואין בו נקודה שלא יהיה לפניה נקודה.

ט״והמופת הרביעי סדורו כן אם הגשם הבלתי בעל תכלית מתנועע תנועה סבובית הנה יש לו תנועה סבובית בלתי בעל תכלי' והוא נמנע יוליד שאין הגשם הבב״ת מתנועע בסבוב אמנם התדבקות הנמשך לקודם מבואר בעצמו ואמנם המנעות תמונה סבובית בלתי ב״ת זה יראה מרושם התמונה אשר יאמר בה (המה) [המהנדס] ברשמה שהיא אשר יקיף בה גבול או גבולים. והוא מבואר שאשר יקיף בו הגבול הוא ב״ת ובכלל התכלית הוא מצד הצורה בכל הדברים והעדר התכלית מצד החמר ואח' שהיתה התמונה היא הצורה אי אפשר שהוא בב״ת.

ט״זהמופת הה׳ סדרו כן אם היה הגשם הבב״ת מתנועע בסבוב היה אפשר בו קו כשנוציא קו מהמרכז יתנועע בסבוב שיחתוך קו בב״ת מב׳ קצותיו אם הונח עמוד על הקטר בב״ת והיא נמנע למה שהעמוד בב״ת ואי אפשר שיחתוך (קו בב״ת) בזמן ב״ת יוליד שא״א לגשם הב' ב״ת שיתנועע בסבוב.

י״זהמופת הששי אם נניח הגשם המתנועע בסבוב בב״ת כאילו תאמר הגשם הרביעי יתחויב שיהתוך מרחק בב״ת בזמן ב״ת והוא שקר יוליד שאין גשם מתנועע בסבוב בב״ת והנה סותר הנמשך מבואר בעצמו וחיובו לקודם מבוא מן החוש שאנחנו נראה באי זו נקודה שנרשום בו למקומה בזמן ב״ת התבאר מכל אלו המופתים שהתנועה הסבובית נמנעת בגשם הבב״ת וכבר התבא׳ במה שקדם שהתנועה הישרה נמנעת גם כן בו אבל התנועה הישרה והסבובית נראית בחוש. הנה אם כן הגשם הבב״ת בלתי נמצא וזהו אשר כוון במין הזה השלישי.

י״חהמין הד׳ בבאור כולל בהמנע מציאות גשם בב״ת בפעל והיא בבת המופתים הקודמים וסדר בזה ב׳ מופתים הא׳ סדורו כן אם היה הגשם בב״ת נמצא הנה אם שיתנועע תנועה סבובית או ישרה ואם סבובית הנה בהכרח יש לו אמצע כי הסבובי הוא אשר יסוב סביב האמצע ואם יש לו אמצע יש לו קצוות ולבב״ת אין לו קצוות הנה לא יתנועע אם כן תנועה סבובית נשאר גם כן שיתנועע תנועה ישרה והנה יצטרך בהכרח ב׳ מקומות כל אחד מהם בבית הא' לתנועה הטבעית ומה שאליו והב' להכרחית ומה שממנו ואם המקומות שנים יהיה ב״ת בהכרח למה שהבב״ת אי אפשר שיהיו שנים במספר וכבר הונחו בב״ת לא יתנועע א״כ תנועה ישרה ועוד שהמסו' אי אפשר לו שיהיה בלתי בעל תכלי' למה שהוא מוגבל אחר שחתבאר מעניינו שהוא תכלית המקיף השני סדורו כן אם ימצא גשם בב״ת אם שיתנועע מעצמו או מזולתו ואם יתנועע מעצמו יהיה ב״ת מרגיש וכל מרגיש יש לו מוחשים מחוץ מקיפים בו. ואשר כזה התאר הוא ב״ת ואם יתנועע מזולתו מחוץ יהיה בהכרח גשם בב״ת ויהיו שנים בב״ת וזהו שקר למה שיהיה מקובצם יותר גדול מכל א׳ מהם ויהי' מה שאין תכלית לו גדול ממה שאין תכלית לו עם שיתחייב מזה מניעים ומתנועים בב"ת במספר כל אחד מהם בב״ת בגודל ועוד חזק זה בדברים הם בכח המופתים אשר קדם זכרם אלו הם המופתים שבאו בדרוש הזה בספרי ארסטו וזולתו מהמחברים ומפרשי ספריו אלא שבאו מבולבלים להבהיל המעיין אשר הוא אחד מהמקומות המטעים ולזה סדרנו אותם בצורותם בקצור מופלג וחזקנו מקצתם מדברים לא זכרום כוונה ממנו שיהיה מוכן ומזומן לברר האמ׳ מהטעות ומקומות ההמעדה לבלתי נשוא פנים רק לאמת וזה מה שכוונו בזה הפרק.

אור ה', המאמר הראשון, הכלל הראשון א׳Ohr Hashem, First Treatise, First Principle 1

Welcome to Sefastia