אור ה', המאמר השני, הכלל הרביעי א׳Ohr Hashem, Second Treatise, Fourth Principle 1
א׳הפרק א' בבאור שם הנבואה ועניינה כפי מה שתחייבהו התורה ויסכים בו העיון:
1
ב׳הנה הנבוא׳ לפי שנמצ׳ ממנה הוא שפע שופע לשכל האדם רוחני מדעי מאתו ית׳ כאמצעי או בזולת אמצעי מודיע לו גם בזולת הקדמות אשר מהם יתחייבו עניין או עניינים סכלם האיש ההוא וזה בבל החמריים. וזה אמנם להישרתו או להישרת זולתו ואולם אמרנו בגדר הזה שפע שופע הוא כסוג לכל השפעים השופעים מהמשפיעים למושפעים. ואמרנו לשכל האדם הבדל יובדל מה מהשפעים השופעים על שאר המינים. באלו תאמר לב"ח ולצמחים ולפי ששמנו מקבל השפע שכלי יוציא החלום והקסם שהכח המקבל להם הדמיון כמו שהתבאר בספר החוש והמוחש. ואמרנו רוחני הבדל יבדילהו מהשפעים החמריים הגשמיים ואמרנו מדעי הבדל יבדילהו מהשפעים הרוחניים אשר בכח כאלו תאמר השפע השופע על האדם שישימהו משכיל בכח. ואמרנו מאתו יתברך באמצעי או בזולת אמצעי יוציא גם כן החלום והקסם וירמוז אל נבואת משה שהיתה בזולת אמצעי ושאר הנביאים שהיתה באמצעי ואמרנו מודיע לו גם בזולת הקדמות עניין או עניינים. הבדל יבדילהו מהשפע השופע על האדם ושימהו משכיל בפעל בדרך שלא ישכיל בה אמתתו בזולת ההקדמות אשר יתחייב מהם המושכל ההוא. וזה אם מהמושכלות אם מהמוחשות ואם מהמקובלות הנמשכות כמו שהתבאר במקומו.
2
ג׳והנה אמרנו סכלם האיש ההוא יבדילהו מהמושכלות הראשונות כי לא סכלם והוא איש הנרצה בו איש משכיל ואמרנו זה בכל החמרים יורה ככל על הנבואה שכבר תהיה בחמר האפש' כמו בשאר החמרים. וכבר יראה זה ברוב הנבואות והייעודים כמו שהעירונו על זה בכלל הראשון מזה המאמר. וכבר נמעדו בזה רגלי קצת מחכמי אומתינו שראו היות ידיעת השם בחמר ההכרח לבד. ועם שהוא כפירה גמורה בחק התורה הוא מבואר הנפילה בעצמו כמו שקדם לנו. ונעיר עוד עליו בכלל הה׳ בג״ה. ואמנם אמרנו וזה אמנם אם להישרתו אם להישרת זולתו הוא מקום התכלית שכבר יושמו התכליות בגדרים להיות התכלית החזקה שבסבות הארבעה כמו שהתבאר במקומו. והנה לפי מה שנמצא בתורה ובכתובים כבר יהיה מהנבואות להישרת הנביא כרוב הנבואות שהגיעו לאבות. וכבר יהיה להישרת זולתו בנבואת אדון הנביאים שהיתה להישרת כלל אומתינו. ונבואות הנביאים השלוחים אל ישראל וזולתם מהאומות. הנה זה ממה שיראה בבאור שם הנבואה לפי מה שנמצא ממנה. וכבר יראה ממנו שהוא יכלול כל מדרגות הנבוא׳. וזה לפי מה שבא בקבלה עקר הנחת שם הנבואה על הנביאים השלוחים. וזהו כלל ספרי הנביאים. ועל צד השאלה נעקרה גם כן אל המדברים ברוח הקדש והוא כלל הכתובים ובכל אחד מאלו מדרגות גם כן. וזה כי בנבואה הבדלים מנבואת משה רבינו עליו השלום לשאר הנביאים כמו שבא בתורה בפירוש. גם בנבואות שאר הנביאים הבדלים. כי מהם באמצות חלום. ומהם באמצעות מראה. ומהם במשלים וחידות. ומהם בדבור. וגם כן כמדברים ברוח הקדש הבדלים. כי מהם יושפע להם הדברים שדברו והם בייעודים העתידים. וזה אמנם בזולת חלום ומראה. אמר מבאר לזה רוח י"י דבר בי ומלתו על לשוני. וזהו מדרגת דוד בתהלותיו. ושלמה במגלת שיר השירים וירמיה במגילת קינות כי עם היותו נביא איננו נמנע בחקו לדבר ברוח הקדש ואם היא מדרגה למטה מהנבוא׳ בעת פנותו מהיותו מתנבא וזה מבואר בעצמו והיא גם כן מדרגת דניאל לפי הקבלה. ומהם שלא ישפע להם בייעודים עתידים אלא ספורים קרו. והכוונה אשר דקדוק הלשון בהם ודקדוקי סופרים ככתיב וקרי. וחסרון ויתרון. ואותיות גדולות וקטנות. ופרשיות סתומות ופתוחות נפל בהם ברוח הקדש. וכללו המדרגות האלו בכתובים כמו שכללו מדרגות הנביאים בנביאים. ואם כבר יתחלפו במדדגה לפי מה שיראה מהם והעירו עליו בשני מחגיגה אמרם כל מה שראה יחזקאל וכולי ולזה היו כל המדרגות שלש. מדרגת אדון הנביאים והוא בתורה. מדרגת שאר הנביאים והוא בנביאים. מדרגת המדברים ברוח הקרש והוא בכתובים. ולזה מה שדרשו ז״ל בא׳ מבתרא תורה נביאים וכתובים. ואולם עם היות בין נבואת משה רבינו עליו השלום ונבואת שאר הנביאים הבדל עצום לא ראינו למנותה בפנה מפנות התורה כמו שלא מצינו הבדל מופתי משה רבינו ע״ה ממופתי זולתו כמו שבא בתור׳ למה שכבר יצוייר מציאות מזולת שנצייר הבדל בנבואות ובמופתים וזהו מבואר בעצמו. אבל לחיות דעת תורתינו והכופר בו ככופר בספור מספורי התורה ראינו לבארו במאמר הג׳ בהג״ה הכולל הדעות האמתיות התוריות ונרחיב בו הבאור לפי שבאו בו בדבר הרבה עניינים בלתי מסכיים אל קבלתינו לפי מה שיראה.
3