אור ה', המאמר השלישי, חלק א', הכלל הרביעי א׳Ohr Hashem, Third Treatise, Section One, Fourth Principle 1
א׳הפרק הא' בבאור הדעת הזה בעצמו: והנה צריך להעיר בו על ד׳ עניינים האחד האם תהיה התחייה כוללת או חלקית ואם תהיה חלקית באי זה חלק הב׳ בזמן התחייה. הג׳ אם ישתמשו בחושיהם וימותו אחר קומם אם לא. הד' אם יהיה בעת ההיא יום הדין המקובל אצל רז״ל. והנה אין דרך להשתמש בידיעת האמת באלו העניינים אלא מהקבלה ומה שבא במקרא על זה ומשקול הדעת והסברא לבד. ואומר כי לפי מה שבא מפורש ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם וגומר כבר יראה שלא תהיה כוללת והנה יסכים בזה הדרש לרז״ל אמרם רבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם וגו׳ ולא כל ישיני ולהיות אם כן חלקית הנה נשאר הספק באי זה חלק תהיה התחייה וכבר היתה הסברא מכרעת שתהיה בצדיקים הגמורים לבד אלא שבא מפורש הפך זה באמרו אלה לדראון עולם וזה ממה שיוסיף מבוכה בידיעת החלק שתהיה בו התחייה והנה יראה שהדרך הנכון המישר לידיעת האמת בזה הוא כשנעמוד על התכלית אשר בעבורו יתחדש הפלא העצום הזה כי בעמדינו על התכלית אולי יתבאר בקלות באי זה חלק יתאמת שיושג התכלית הזה ולזה הנהגו החקירה הזאת עד הפרק הד' שיעדנו בו היתר קצת ספקות למה שכבר נעמוד על התכלית במה שיבא בפרק הב׳ בג״ה ודי בזה עתה בא׳ ואם בב׳ שהוא בזמן התחייה כבר יחשב שנפל מחלקת בזה במה שנמצא כדבר לרז״ל וזה שמפשט מסכת יומא יראה שתהיה התחיה בזמן בית המקדש לימות המשיח וזה ששם שאלו מצנפת ואבנט אי זה מהם קודם ותמהו על השאלה ואמרו לכשיבנה בית המקדש משה ואהרן עמהם הרי שלקחו בפשיטות שבתחלת בנין בית המקדש תהיה התחייה ואין לומר שאמרו זה על צד הרחבת הלשון ושהכוונה היתה שלא היה מקום לאותה שאלה עד ביאת המשיח שהרי רב סדר קדשים והמחלקת שבאו בו הוא הלכתא למשיחה ואיך לא והרבה תקנות התקינו בימי רי״ז מפני הספק הזה באמרם בגמרת ראש השנה מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאי מזרח וכולי ומפשט מאמר אחד לשמואל המוזכר בהרבה מקומית יראה שלא תהיה התחיה בזמן ימות המשיח וזה שהוא אמר בפירוש אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד ואלו היתה התחייה בזמן ההוא היה הפרש עצום ביניהם למה שיראה בו בימים ההם יהיו כל העמים שכם אחד לעבוד את' י"י ויתקיימו אז כל הייעודים שבאו בנביאים בהיותם הולכים בחקי האלהים ותורותיו ויודעים את י"י עד שינבאו הבנים והבנות כמאמר יואל וייעודים רבים דומים לאלה ולזה לפי מאמר שמואל לא יהיה בתחלת ביאת המשיח זמן התחייה ויחלוק אם כן לפשט הגמ' שבראשון ביומא ואמנם מאמר שמואל איננו מוסכם בגמרא כי מהחכמים מי שיחלוק עליו אמנם אינו רחוק שיסכים עם המאמר ההוא שביומא. ונאמר שהיה מקובל אצלם שבנין בית המקדש לא יהיה תכף בביאת המשיח ושהמאמר שבא משמואל הוא על ביא׳ המשיח בלבד אבל בעת בנין בית המקדש תהיה התחיה כמו שיראה מפשטות הגמרא יומא ואיך שיהיה אין לנו לדחות פשט הסוגיא ההיא שהשיבו בפשיטות כן ולזה מה שיראה שאיך שיהיה מביאת המשיח הנה בתחלה הבית תהיה התחיייה לפי הקבלה האמתית והיא העניין הב׳. ואם הג׳ והוא אם ישתמשו בחושיהם וימותו אחרי קומם אם לא הנה לא מצאנו בזה בדברי רז״ל דבר מבואר כל הצורך והנה האחרונים ז״ל דברו בו משקול דעתם ונתחלפו בו כי הרב המורה בחבורו הגדול ובייחוד באגרת אשר חבר על התחייה יראה שהעולם הבא המוזכר בדברי רבותינו ז״ל הוא העולם הבא לכל אחד ואחד אחרי המות מיד ובעולם ההוא אמרו שאין בו לא אכילה ושתיה וסיכה ותשמיש אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה אבל בזמן התחייה יש בו אכילה ושתייה ויתענגו בו הצדיקים תענוג נפלא וישיגו מה שלא השיגו בראשונה ואחרי כן ימותו ויהיו נפשותיהם לעולם הבא במעלה גדולה טפי שהיו בתחל' והרחיק מאד דעת מי שיראה שהמאמר ההוא נאמר על זמן התחייה וחזק זה הדעת נאמרו כי האל יתברך לא ימציא דבר לבטלה ולא יעשה דבר אלא בגלל דבר וחלילה לו מהיות פעליו הנכוחים בפעל עובדי האלילים ובלשון הזה אמר ואולם בני העולם הבא אצל אלו האנשים אינם בעלי אברים כי אם גופיים. ואולם הם עגולים או עמודים אי קומות מרובעות אין אלה הסכלים כי אם שחוק לכל העמים מי יתן החרש יחרישון ותהי להם לחכמה עד כאן. והנה הוא ורבים אשר אתו מחכמי ספרד בדעת הזה רצו בביאור העולם המוזכר בדברי רבותינו ז"ל. ואולם בדרוש אשר אנחנו בו קצת האחרונים המתפלספים דרכו דרך הרב אבל הר׳ [רבנו] מאיר הלוי וגדולים עמו ובכללם הרמב״ן ז״ל הרחיק מאדהדע' הזה ולקחו המאמר כפשוטו שנאמר על זמן התחיה וזה שהעולם הבא אחר המות מיד לא הוצרכו ללמד שאין בו אכילה ושתיה והנה מאמרים רבים לרז״ל יורו הוראה על היו׳ השם הזה נאמר על זמן התחי' ונמצא להם בפי' מאמרי' יורו פשטם שהקמים בתחיה לא ימותו והנה אמרם מתים שעתיד הב״ה להחיות שוב אינן חוזרו׳ לעפרן כמו שהאריך בזה הרמב״ן בשער הגמול והשיב על מה שהחזיק בו הרב המורה מהיות כלי הגוף לתכלית השמוש בהם כי היתה [הבריאה] לצורך השמוש קודם זמן התחייה ואח״כ אין הב״ה רוצה בבטולה ועוד כי יש בצורה הזאת סודות עמוקים אשר בעבורם היתה ראשונה ובעבורם רוצה השם בקיומה והנה הקיו' המקיף בגוף ונפש בהתיחדו בדעת עליון אינו רחוק אצל הטבע כענין במשה ואליהו אלו דברי הרב ורמז בהם לסודות מסודות הקבלה ואין ספק שמאמרי רז״ל כפשטם יחזקו הדעת הזה ואולם מה שיראה שהשם הזה הוא כולל ב' העניינים וישתמשו בו לכל אחד משניהם כמו בפר׳ הד' בג״ה גם אומר שכאשר נתבונן בתכלית ובתועלות אשר בתחייה נמצא הדעת הזה נכון וברור ושאין מקום לקושיות הרב המורה מהיות בלי הגוף לבטלה ולזה נניח הכרעת הדעת הזה עד הפרק הד׳ שנבאר בו קצת הספקות הנופלות בזה ודי בזה עתה בב׳. ואם הד' והוא אם יהיה בעת ההיא יום הדין המקובל אצל רז״ל כבר יראה לפי פשט הנבואות כי יום השם הגדול והנורא יהיה תחלה בזמן התחייה כמו שאמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם ויראה שהנס הזה יעשה על יד אליהו מהר' יגלה ככתוב הנה אנכי שלח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום י"י הגדול והנורא וכבר היה ראוי להיות שכל מה שנמצא בכתובים מנפלאות השם היה על ידי נביא לא לזולתו ולזה הנס הגדול היה ראוי להיות (כן שמה שנמצא בכתובים מנפלאות היה ע״י נביא לא לזולתו ולזה הנס הגדול הזה ראוי להיות כן שמה שנמצא בכתובים מנפלאות היה ע״י נביא לא לזולתו ולזה הנס הגדול היה ראוי) להיות ע״י נביא אחרי העשותו מלאך בגוף ונפש כמו שנתאמת באליהו זצ״ל והוא מה שכוונהו בד':
1
