אור ה', המאמר השלישי, חלק א', הכלל הששי א׳Ohr Hashem, Third Treatise, Section One, Sixth Principle 1
א׳הפרק הא' במופתים: אמנם ההבדל במופתים בא בתורה בפירוש אמרו לכל האותות והמופתים אשר שלחו י"י לעשות בארץ מצרים וגומר ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל הנה הבדלם בשלשה עניינים אם ברבויי' הורה באמרו לכל האותיות והמופתים ואם כפרסומם לעיני הכת המנגדת אשר נתפרסם עניינם כשעור גדול מהחכמה כמו שרמזו זה בגמרא מנחות אמר ליה יוחני וממרא למשה רבינו משה תבן אתה מכניס לעפרים והורה בזה באפרו לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו. ואם בהתמדתם והורה זה נאמרו ולכל היד החזקה כי התמדת המופתים ברדת המן הנהגת ענני הכבוד ארבעים שנה בנרמז באמרו ולכל המורא הגדול באמרם ז״ל ובמורא גדול זה גילוי שכינה עם שנכלל בו אשר קרן עור פני משה אשר נאמר בו ויראו מגשת אליו אשר כל זה היה היד החזקה ואחשוב גם כן שנרמז באמרו את מעשה י"י כי נורא הוא אשר אני עושה עמך ויחזק זה אצלי ייעוד הנפלאות הגדולים אשר לא שמענו אחרי המעמד ההוא חדוש נפלאות גדולות אשר לא נבראו וכן אמרו כי נורא הוא המתיחס לאמרו וייראו מגשת אליו וכן אמרו עמך שיורה לו לבדו אחרי שאמ׳ בפסוק ההיא נגד כל עמך אעשה נפלאות ואמרו גם כן וראה כל העם אשר אתה בקרבו יחוייב אמרו אשר אני עושה עמך שב אל משה ולפי שרבוי׳ ופרסומ' היה לעיני פרעה ולעיני עבדיו והתמדת' היה לעיני ישראל לבד סדר לפרעה ולכל עבדיו קודם אמרו ולכל היד החזקה וסדר לעיני כל ישראל בסוף שהי' לעיניהם וכבר יראה שהי' סדר הכתובים בהדרגה שלמה שהיו' המופתים יקנו אמונה שלמה בנפש הנה תחלת רבויים יחזק האמונה ויחזק אותה עיר פרסומם למה שיקיים אמונתם ויוצא מהם חשד הערמימות ויחזק אותה עוד במה שאין ספק בו התמדתם כיוצא מהם חשד הלהט והכשוף ואוחזי העינים שאין לעניינם קיום והתמדה והנה התם במורא הגדול שהוא המופת היותם נפלא לאין תכלית למה שהוא דבקות השכינה עם ישראל ובייחוד עם משה בהתמדה והיה ריבוי לבדו יתרון על זולתו מהנביאים גם אם לא נשתמש מהקבלה במה שהישרתנו מעמידת השמש למשה וזה שאם היה מופת יהושע גדול להיות נושאי יותר חשוב מהרבה מהמופתים הנה מופת דבקות השכינה עם משה יותר גדול הרבה להיות נושאו יותר חשוב לאין שיעור. והנה הסכמנו בזה לדעת רז״ל במסכת בתרא ס' תלמידים היו לו להלל הזקן ל' מהם ראויים שתשרה עליהם שכינה כמשה רבינו ול' מהם שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון ואין ספק שבאמרם ראוי שתשרה עליהם שכינה כמשה רמזו אל זה הדבקות שאם היתה הכוונה בנבואה הנה ביהושע שרתה שכינה גם כן ואל זה רמזנו בכלל הד' מהאמר הב׳ בהתר הספק אשר זכרנוהו ודי בזה במופתים עם מה שנאמר שם וכבר נתבאר בכלל הא' הפועל לנפלאית במה שאין ספק בו ואין תועלת בהשטת הדברים:
1
