אור ה', המאמר השלישי, חלק א', הכלל השלישי א׳Ohr Hashem, Third Treatise, Section One, Third Principle 1
א׳הפרק הא' בדיני הגמול והענש באופן שלא יחלוק עליו העיון: ואומרהנה הגמול והענש הגשמיים. נתפרשו בתורה במקומות ואיך שהונחו הוא מבואר שלא יחלוק עליהם העיון וזה כי למה שהכוונה הראשונה בהם היא הטבה והקנאת השלמות כמו שקדם מהייעוד הטוב בהסרת המעיק המונע השלמות מצורף התעלת הנפלאה לאדם שיש למעלה ממנו משגיח ועין רואה ואם הייעוד הרע עם שבות העדרה ההוא לו או לזולתו הנה מתועלתו הנצוח והגערה בשטן המשחית הוא מלאך המות והיא יצר הרע ואחר שהיתה זאת ההטבה והחנינה הכונה העצמית בהם כמו שחורה באמרו וידעת היום כי כאשר יוסר איש את בנו י"י אלהיך מיסרך הוא מבואר שלא יחלוק העיון כי למה שהתבאר בו יתברך היות הטוב האמתי ושהיא לשלמותו ראוי שישפיע ההטבה אחרי שהתבאר במה שאין ספק בו היותי יכול עליה ולהיות התכלית העצמי והכונה הראשונה בייעוד הטוב הקנאת השלמות בהסרת המעיק היה הייעוד הראשון הגשמי שבא בתורה הסרת הרע באמרו אם שמוע תשמע לקול י"י אלהיך והאזנת למצותיו וכן כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני השם רופאך כאלו הוא דמה שאמרנו שהכוונה הראשונה בייעוד הטוב הסרת המעיק ולזה חתם כי אני י"י רפאך רוצה לומר כי עם היות איננו מדרך הטבע להיות שהוא הטוב היכול האמתי רופאך י"י רופאך רוצה לומר מנהיג בריאותך ובריאות נפשך ראוי שתאמין בו ואלו היתה הכוונה הראשונה בגמול הקנאת הטוב הגשמי לגמול העובד והקנאת הרע להעניש העובד היה ראוי שיהיה הייעוד הראשון בגמול הקנאת הטוב הגשמי אלא שהתכלית הראשון והעצמי בהם הסרת המעיק והמונע לשלמות וזה מצד הטבת המטיב האמתי יתברך ויתעלה אשר מזה הצד יסכים בו העיון ואחר שהתבאר זה בהם אומר כי דרכי הגמול והענש הגשמיים לפי מה שנתפרשו בתורה מהם כוללים ומהם מיוחדים וארצה בכוללים שבאו על כל המצות וזה במקומות מפורסמים בתורה ובמיוחדים שבאו על מצות מיוחדות כאלו תאמר בייעוד הטוב במצות השמטה ועשת את התבואה לג׳ השנים ובמצות הראיה ולא יחמוד איש את ארצך ובכבוד אב ואם ושלוח הקן למען ייטב לך והארכת ימים ואם רז״ל דרשוהו לעולם שכלו טוב וארוך בסוף גמרת חולין ובייעור הרע כאלו תאמר בריתות על עבירות ידועות ובמעשה הסוטה אשר אין המלט בו משכר או מעונש נפלא בתנאים ידועים כפי מה שבא בקבלה ואולם ישתתפו כלם בג' עניינים כפי התורה והקבלה האחד שהגמול והענש מתיחסים אל המצוה או אל העבירה ובזה תועלת נמרץ כי בו מההערה העצומה מה שלא יעלם והוא אשר אמר יתרו כשהרגיש מיתת מצריים שהוא מרה כנגד מדה וביחוד מכת בכורות נאמרו בני בכורי ישראל וגומר ובקריעת ים סוף וטביעת המצרים בים שהיתה הגזרה בהם עצומה באמרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון. ולזה היתה מהחכמה וההשגחה האלהית שתהיה הטבה הראשונה והאחרונה במים ושיעשה באותו המקום עצמו נס נפלא לישראל אשר בעבור זה תקנו ברכה אחרונה של קריאת שמע זכירתה אלו הנסים והיה ראו׳ שיאמר יתרו כשהרגיש זה עתה ידעתי כי גדול י"י מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם ולהיות הדבר הזה גדול התועלת והטוב אשר היה ראוי שיוחס לשם יתברך ויתעלה שמו אמר המשורר ולך י"י חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כלומר תשלומין דומים ומתיחסים אל מעשהו והפליג באמרו כי אתה כלומר עם גודל מעלתך ורוממותך תדקדק לשלם לאיש מדה כנגד מדה לטובתו מצורף שיודה גם כן על חסד השם שישלם לאיש כמעשהו כלומר שיהיו התשלומין בבחינת העובד או הממרה ולא בכחינת המצוה ית' ויתעלה שמו למה שבבחינתו יתברך עובד מצורף בשכבר קדמהו מחסדיו כמו שנזכר במקומו והממרה את פיו בדבר קטן יתחייב עונש גדול בתכלית מה שאפשר. ולזה מבואר שהגמול והענש בכחינחו ולא בבחינת המצוה יתברך שמו הוא חסד בלא ספק וכל שכן הדקדוק בו שיהיה מדה כנגד מדה כאמרם. רבותינו זכרם לברכה במדה שאדם מודד בה מודדין לו והוזכרו בזה מעשים רבים בתלמוד מורים על אמתת זה והוא הענין הא' שישתתפו בו מיני הייעודים הגשמיים ואמנם השני הוא שכבר יראה בהם שלא נאמרו בהחלט שלא יעבוד לזולתו וזה נרמז לחכמים זכרם לברכה במקומות גם בתורה אמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו הנה שהייעוד הרע לגשמי לעובד יעצור שלא יגיעהו וכן הדין בייעוד הטוב הגשמי לעובד שידיעת ההפכים אחת וזה שכבר אפשר שלא יגיעהו ואם למירוק עונות מה ואם לזכרך נפשו להשלימה והן הן ייסורין של אהבה הנזכרים בדברי חז״ל במקומות והוא עניין הנסיונות שנתנסו האבות להקנותם השלמות האפשריו' להם באפשרות המעשים כמו שזכרנו במה שקדם אלא שכבר יראה שהייעוד במעשה הסוטה בתנאים ידועים כמו שבא בקבלה ומכללם שהיה שם השם נמחה על המים בעפר קרקע המשכן והיה התכלית בה לבודקה ובזולתה אחר שנסתרה היותה אסורה לבעלה לא יעבוד זולתה אם לטוב אם לרע אבל שאר הייעודים כוללים היו או מיוחדים הנה יעבור שלא יניעו כמו שקדם והוא העניין השני. ואמנם השלישי הנה הוא הנזכר לרבותינו ז״ל בגמרא דראש השנה והוא אמרם שהאדם נדון אחר רובו והעולם אחר רובו ועשו בזה הערות לאדם במעשיו שיראה עצמו בכל מה שיפעל כאלו היה הוא או העולם כולו מחצה עונות ומחצה זכיות ושיכריע עצמו וכל העולם לכף זכות. וכבר יראה הדין במדינה או עיר ועיר ואם לא בא זה מפורש בתלמוד והוא הענין חג׳ שישתתפו בו סיגי הייעודים הגשמיים. ואולם דרכי הגמול והעונש הרוחניות לא נתפרשו בתורה אבל נרמז בקבלה במקיות רבים והעולה מכללם שנפש העובד אחרי הפרדה מהגוף תהנה מזיו השכינה והיא שתתענג בהשיגה ממנו יתברך מה שהשגתו נמנעת בעודה בגוף והוא האור הגנוזי לצדיקים ויתחזק דבקותה המתמיד זמן בב״ת ויתחלפו מדרגות האנשים כפר התחלפת' באהבה והקשר בעוד בחיים חייתם בגוף ובנפש וכן נפש העוב הממר' אחר הפרדה מן הגוף תשיג צער נמרץ בשבתה בחשך הפך טבעת ודמו אותה לצער השרפה ובנו אותה באור הגהינם להיות היותר דק שבפועלים המוחש צער והמירוק זמן מוגבל כפי שתגזור החכמה האלהית וכבר באו בו סרטים בגמרא ד״ה אין צורך לזוכרם אבל מה שצריך לבאר איך יסכים העיון בגמול וענש הרוחניות וכבר יתבאר זה בקלות ממה שנאמר וזה כי למה שהתבאר בנפש חיות' עצם רוחני הוא מבואר בה שתשיג תכלית השמחה והתענוג כאשר תדבק ברוחניות הנכסף לה בטבעה ולזה בהדבקה בשכינה שהיא הרוחניות היותו נפלא שאפשר הנה מה שיתחייב שתשיג בזה שמחה ותענוג בלתי משוער אלא שיתחלפו מדרגות הנפשות במין התענוג לפי שעור האהבה והדבקות הקודם בעודם בגוף ולהיות ידיעת ההפכים אחת הנה כשלא תשיג מה שתכסוף בטבעה הנה תעביר בזה צער נמרץ עד שאפשר שישיג לה ממנו ההפסד בארך הזמן וזה כי למה שהתבאר במה שקדם כי הנפש עצם זולת ההשכלה ושהאהבה והחשק והתענוג היא זולת ההשכלה ג״כ לא ירחיק העיון שהצער הזה יפסיד עצם הנפש בארך הזמן וזהו מה שכווננו בזה הפרק:
1
