אור ה', המאמר השלישי, חלק א', הכלל השלישי ג׳Ohr Hashem, Third Treatise, Section One, Third Principle 3
א׳הפרק הג' בהתר קצת ספקות יקרו בשני מיני הייעוד: אמנם בייעוד הגשמי כבר יסופק בו תחלה אם היה שיעבור שלא יתקיים לאחת מהסבות שזכרנו איך הונח במקרה כן ובייחוד הייעוד הטוב אינו חוזר והנה השרש אצלנו שהייעוד הטוב אינו חוזר. ב׳ שאנחנו נראה מאמרים לרז״ל הפך מה שנכתב והוא מאמרם שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ואמרו בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא והנה פשט אלו המאמרים סותרים הכתוב עם שנמצאם סותר קצתם וזה שבמקום אחר אמרו אין מזל לישראל ג׳ מה שבא בקבלה אמרם העולם נדון אחר רובו והוא מן התמה איך יתכן במדות פורענות שהצדיקים המועטים היושבים בעיר שרובם רשעים יכשלו בעונם וכבר יראה שיהיה הפך מה שהשרשנו בהשגחה האישיית הנה אלו הספקות שאפשר שיסופקו בייעוד הגשמיי ואולם בייעוד הרוחני אפשר שיסופק בו גם כן תחילה הוא מן הפלא אחרי שהוא עקר הגמול והעונש האמתי שלא יעבור שלא יגיע איך לא נתפרש בתורה ונתפרש הגשמי שאיננו גמול וענש אמתי ושיעבור שלא יגיע ב׳ אחר שחשרש אצלנו אין דבר רע יורד מלמעלה והוא אמת בעצמו ומסכים עמו העיון איך יגיע הרע לנפש ממנו יתברך ואי אפשר שיהיה על צד התוכחה להגיע תועלת לזולתו שהרע המגיע לנפש לא ירגיש בו זולתה. שלישי איך יצוייר מרוק ועונש זמני בנפש והנה כפי הקבלה הונח כן אמרם משפט רשעים בגהינם י״ב חדש. ד׳ לפי שהוא שרש בקבלה שנפשות הפושעים תאבדנה עד שאמר להיותן אפר תחת כפות רגלי הצדיקים הוא מן התמה איך יצוייר הפסד בדבר השכלי שאין לו סבות ההפסד ואם הונחה שיפסד האם תשוב אפר כפשט המאמר. ה' שמאמרם ז״ל בזה הייעוד שהעולם נדון אחר רובו הוא דבר מתמיה וזה שבמיעוט העברות שבידו יראה שלא ימנע הענין מחלוקה אם שהוא שב מהם בחשובה ואם שלא שב והוא במריו והנה אם שב מהם איך נדון אחר רובו שהרי הוא כאלו לא עבר עבירה כאשר יורו מאמרים לרז״ל על זה ואם הוא במריו איך יתכן שעם היותו רחוק מהעבודה לו יתברך יזכה אל נעימות הקרבה והדבקות וכבר בא להם ז״ל על זה שלא יקח שוחד ואפילו שוחד מצוה הכוונה מהם שהעובר אף בעשיתו מצוה אחת לא יכופר בו כי אם בשובו מהעבירה שבידו. ו׳ שהנחנו הגמול והענש אחר המות הוא הפך היישר המדיני ואיך יתכן בחק היושר האלהי וזה שהוא מבואר שהאדם בהיותו בגוף ובנפש בדרך שהיה עובד או ההפך הוא מתחלף במין בנפשו אחרי הפרדה ויראה זה להיותם בלתי מסכימים בגדר והנה בחק היושר המדיני לא יתכן לתת גמול לראובן חלף העבודה שעבד שמעון ואם הוא מסכים עמו במין וזה להיותו מתחלף באיש וכ״ש שלא יתכן לתת הגמול למי שהוא מתחלף עמו במין היתכן לתת גמול למיכאל חלף העבודה שעבד אברהם. ז׳ כשנניח שיעבור זה בחק היושר האלהי בנפש אחרי שהיתה החלק הנכבד מחלקיו ואם איננו מספיק באמת למה שהפשוט בהיותו במורכב איננו בעצמו אשר בחיותו נפרד ואם לא היו במורכב שני עצמיות אבל נניח שיעבור זה בחקו הנה מדוע לא יבחר לו דרך שיגמול או יענוש האדם בגוף ונפש שכבר יראה שהוא יותר נכון והיותר מתיחס הנה אלו הספקות אפשר שיסיפק בייעוד הרוחני וראוי שנאמר בחתר אלו הספקות אם תחלת בייעוד הגשמי הנה הספק הא׳ הנתלה במה שהונח במקר׳ בפשיטות וכ״ש הייעוד הטוב איך יעבור שלא יניע וכ״ש אחר שהפרש אצלנו שהייעוד הטוב אינו חוזר אין התרוממה שיקשה וזה שכאשר נבדוק בייעודים נמצא שהייעודים הטובים שהם בקשר ותנאי קיום כל המצות והחקים והמשפטים ואין ספק שאשר הוא בזה התאר לא יעבור שלא ישיג הייעוד הגשמי כמו שבא במקרה למה שלא יצטרך לזיכוך ומירוק ולנצוח היצר אלא אם כן יהיה על צד הנסיון להוסיף בשלמות כאשר היה ענין אברהם אבינו ע״ה. אבל לפי שהשרש אצלנו הכל לפי רוב המעשה הנה נאמין ואם לא נכתב בפירוש שיתקיים הייעוד הטוב לעובד לפי רוב המעשה אלא שכבר יעבור שלא יגיע לאחת מהסבות שזכרנו אבל אם היה שלא יגיע הנה אין הייעוד הטוב בשביל זה חוזר למה שהרע המדומה המגיע לצודק הוא טוב לפי האמת שתכליתו להגיע אל מדרגת הטוב האמתי מה שלא היה מגיע אליה בזולת הרע או הנסיון ההוא ולזה יתאמת שעם היות הייעוד הטוב הגשמי לא יגיע אין הייעוד חוזר גם בעובר על פי הרוב ואם לא נכתב הייעוד בפי' אבל הייעוד שבא בתורה באופן שנכתב לא יעבור שנכתב בשום צד היה שיהיה בעיר וגבול שרובן רשעים שהשורש אצלנו שהעולם נדון אחר רובו האיש הזה ימלט להיותו מושגח השגחה אישית כמו שהשרשנו במה שקדם ודי בזה בספק הא׳. ואמנם הב׳ והג׳ הנתלים ביישוב המאמרי׳ לרז״ל אין התרם ממה שיקשה וזה שהקדמות הכוללות בתלמוד כחן כח הסתמיות וזה אמנם שרש גדול בתלמוד אמרם אין למדין מן הכללות ואפילו ממקום שנ׳ בהן חוץ ולזה הכוונה המאמר האומר בני חי ומזוני לאו בזכיתא תליא מילתא ירצה לאו בזכותא לגמרי ר״ל שלא יעבוד זולתו אלא במזלא תליא מילתא כלומר בקצת וזה כשתהיה המערכת מחייבת הטוב ההוא או הפכו הרבה פעמים לא תסור הוראת המערכת בשביל הזכות או הפכו ולזה רבה עם היותו צדיק כרב חסדא שתין תכלי אבל הטוב המיוחס לו בשביל זכיותיו הנה הוא צפון לו לעולם הבא שהוא הטוב האמתי ואמרם ג״כ אין מזל לישראל ירצה בהחלט כלומר שכבר אפשר שיהיו במדרגה שיושנחו הפך הוראת המזל ואמנם כשלא יהיו במדרגה שיושגחו בייחוד הנה יתאמת בהם שיהיו נדונים אחר רוב העיר או המדינה או העולם ונאמן בעל השכר לשלם לו הטוב הגשמי ההוא שאבד ברשעת הגוים ההם לשלם לו מהטוב האמתי כשעור המתיחס לו אבל כשיהיו במדרגה שיהיו מושגחים השגחה אישית הנה לא יכשלו בעון זולתם אבל אמרם שכר מצות בהאי עלמא ליכא ירצו שהשכר האמתי למצות אינו בעולם הזה כמו שקדם וירמוז עם זה שהטוב הגשמיי אינו ע״צ הכוונה הראשונה לשכר המצוה אלא להסיר ממנו מעיק השלמות והשכר האמתי הוא הטוב הנפשי ודי בזה בייעוד הגשמי. ואם בייעוד הרוחני הנה הספק הראשון אשר לא סרו הקודמים מלהסתפק בו אין התרו ממה שיקשה וזה שאין ספק שהתורה האל יתברך בעצם ובטבע תחייב ייעוד רוחני לנפש העובד לקשר והדבקות אשר לו עם תכלית הרוחניות וזה ממה שהיה מפורסם לאברהם אבינו ובניו ותלמידיו כמו שקבל משם ועבר ונתאמת אצלו בייעוד בעניין העקידה כי אחר שהובטחו אברה׳ ויצחק באמרו כי ביצחק יקרא לך זרע ואלמלא שהיה אפשר לשלם לו ולהחליף הטוב המדומה בטוב האמתי לא היה עניין לה והאמונה הזאת היתה להם מפורסמת מאד והאבות הירישוה לבניהם ולכל זרעם ולזה היו בני ישראל סובלים עבודת המצרים הקשה ולא היו עובדים יראתם שכבר יחשב שאם היו ישראל שומעין להם ועובדים לאלהיהם שיקבלום בסבר פנים יפות כא׳ מהם ולחיותם סובלים העניות והדלות לבלתי היות עובדים ליראתם די בזה ראיה שהיו מקוים גמול נפשי להיותם נמשכים אחר אמונת אברהם שהיה דורש אמונת החדוש ומצות המילה עם ז׳ מצות שנצטוו בני נח ואלמלא כן אין ספק שהיו בוחרים ההצלחה הגופניות ולצאת מהשעבוד המופלג ההוא ואיך לא והנה המצוה הא׳ שנצטוה המין האנושי והוא אסור אכילת בשר לא נמצא בו ייעוד גשמי ולא רוחני וכשהיתר הבשר ונצטוו בני נח ז׳ מצות לא היה בהם ייעוד ג״כ וכשנתחדשה מצות המילה עוד לאברהם לא היה בה ייעוד רוחני לתורת האל יתברך הוא דבר מושכל בעצמו ומקובל להם ולזה כשנשלמה התורה האלהית התמימה הייעוד הרוחני היה בה מותר גמור למה שהתורות הראשונות להיותם ג"כ אלהיות היה מקובל בהם ייעוד נפשי ואם לא נכתב אבל הייעוד הגשמי בתורה האלהית לא נשמע לעולם עד העת ההיא אלא לאברהם ולא בייחוד במצות המילה אבל שיתחייב לתורה האלהית טוב גשמי היה צריך לכתוב ולפרסם להיותו כנגד הטבע ועל דרך הנס והפלא ודי בזה בא'. ואמנם הב, והג' והד׳ שהם נתלים בביאור איך יגיע הרע לנפש החוטאת והשרש אצלנו אין דבר רע יורד מלמעלה ואם היה שיגיע איך יצוייר מרוק או הפסד בעצם השכלית ואם הוא ספק עצום ראה שנאמר בהתרו כי למה שהתבאר מגדר הנפש להיותם עצם רוחני זולת ההשכלה והיא מבואר בנפשו שהתענוג הוא זולת ההשכלה שהונח היותה נפש מתענגת באהבה והדבקות אשר לה באמצעות ההשכלה כבר הנחנו בה כח פועל ומתפעל. וזה שהכח על ההשכלה בפעל פועל התענוג בעצמה והכח על התענוג א״כ מתפעל וכאשר נתאמת בנפש כח פועל ומתפעל הנה איננו רחוק שיתחייב ממנה ההפסד וזה שסבת ההפסד בדברים אינו אלא בלתי השמע הכחות המתפעלות לכחות הפועלות ולזה כשהיה הכח הפועל בנפש שהוא הכח על ההשכלה מקובל אצל הכח המתפעל שהוא התענוג הנה היא מונחת לטבעה תשאר ולא תפסד. וכשיהיה הכח הפועל בלתי נשמע תשאר הפך טבעה וישיגה הצער אלא שתתחלפנה המדרגות בזה הצער ואולם יתחזק עד שיתחייב ממנו ההפסד אלא שהחקירה אם תפסד אל דבר או אל לא דבר ואם תפסד אל דבר מהו. ואם היה שדלתי החקירה ננעולות בזה כבר ידמה שההפסד האחרון אחרי הצער המכונה בגהינם הוא הפסד ההכנה אשר לעצם בטבעו כאלו נשאר רוח ערום בלא הכנה והוא אשר כנו באפר שהיא שיירי הדבר השרוף אשר נשרף. ואולם כשלא יהיה במדרגה האחרונה מההפסד איננו רחוק שיהיה לו מרוק זמני כאשר תגזור חכמתו. ואחר עבור הזמן שתשאר במדרגה וזה לחסדו יתברך ויתעלה שמו לבד. ובזה הותרו כל הספיקות כלן לפי מה שיראה. ואולם הספק הה' הנתלה בדעת היות האדם נדון לפי רוב מעשיו כבר אפשר שיותר כשיאמ' שזה נאמר על הייעוד הגשמי בלבד ואם על כל פנים יתאמת גם זה הדעת גם כן בייעוד הנפשיי הנה נבקש אמצעי לשני הקצוות וזה כי בין השב ובין העום׳ בטייו בבר ימצא ביניהם אמצעי והוא שלא שב בתשובה אם נתעצל בה על דרך השבחה או שנכשל בעבירה שלא נשמר ממארב יצרו לא במרד ולא במעל ובכיוצא בזה רב חסד ממה בלפי חסד אמנם הספק הו' הנתל' ביושר האלהי איך יגמול או יעניש זולת העובד או העובר במין הנה ראוי שנאמר בהתרו בי בהיות הנפש כאשר התבאר מנדר העצם אלא שהיתה צורת לגוף למה שתתן לו השלמות האנושי בהתאחדה עם הגוף אמנם לא תשתנה בעצמה אלא שתפרד ממנו ולהיותה החלק הנכבד מהאדם והיה החלק ההוא הוא בעצמו קודם ההפרד בלתי משתנה אלא שנפרד מהגוף והיה הטוב והרע הגופיי איננו טוב ורע באמת הנה כבר יתכן שיהיה הגמול והענש האמתי הטוב והרע האמתי שהוא הטוב והרע הרוחני. ואמנם הספק הז' הנתלה בשאלה איך לא בחר היושר האלהי שיהיה לאדם נטול וענש בגוף ונפש אחר היות הפועל לעבודה או למרי האדם בהיותו בגוף ונפש הנה התר זה ממה שיקל מאד לפי מה שבא בקבלה לפי שהמכוון בתחיית המתים לפי מה שיראה הוא התכלית הזה בעצמו להיות הגמול והעונש מתיחס ונכון באמרו ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לדראון עולם כמו שהתבאר במה שיבא בג״ה והנה להיות מדה טובה מרובה הנה כבר מצאנו בקצת החסידים לפי מה שבא בקבלה שלא טעמו טעם מיתה אשר מכללם נתפרש במקרא על אליהו הנביא עליו השלום הנה היום י"י לוקח אדוניך מעל ראשך וגומר עד שעלה בסוסי אש ורכב אש ועודנו קיים מהרה יגלה כאשר אמר הנביא הנה אנכי שלח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום י"י הגדול והנורא ובכאן הותרו כל הספקות והתהלה לאל לבדו ומרומם על כל ברכה ותהלה:
1