אור ה', המאמר השלישי, חלק ב׳, הכלל הראשון א׳Ohr Hashem, Third Treatise, Section Two, First Principle 1
א׳הפרק הא׳ בתפלה: האמונה הנתלית במצוה הזאת הוא שנאמין היותו יתברך נעתר לבקשת המתפלל התולה בטחונו בו על דרך האמ׳ בלבבו כאומ' קרוב י״י לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת ירצה שלא תהיה הקריאה בפה לבד והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב ושיהיה מהבת שנאמר עליהם קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם ואמר ג׳ כל אשר יקראוהו הורה מה כי עם חיותו בלתי זכאי וראוי להשיג דרושו בזולת תפלה הנה בתפלה מלבד שכר המצוה יתכן שישיגהו אחד שהוא תולה בטחונו בו על דרך האמ' והוא סוד הבטחות כלו וזה שהוא יכלול מהפנות התורה אם ידיעתו אם השגחתו האישיות אם היותו הפועל המשפיע ברצון וכבר באו בזה תנאים מפורשים בקבלה ואמנם נרמז השרש הזה בתפלת שלמה אמר וגם אל הנכרי הודה שעם היותו בלתי ראוי מצד עצמו הנה באמצעות התפלה יתכן שישיג מבוקשו והנה אמר המשורר מעיד על זה שומע תפלה עדיך כל בשר יבאו וכבר יראה שאמר זה למה שהוא מבואר מתנאי התפלה סדור השבחים ראשונה כמו שבא בא' מע״ז אמרם לעולם יסדר אדם שבחיו של הקב״ה ואחר כך יתפלל ולפי שכבר יחשב שסדור שבחי הקב״ה ראוי שימנע מהמון העם אלא ליחידים סגולות התחיל ואמר כנגד זה לך דומי' תהלה אלהים בציון ולך ישולם נדר. ירצה כי בציון שהיא עיר בחר י״י לשבתו ולהיות משכנו עליה כי בציון מצד אחד השתיקה אליו תחלה מה ליראת החשובים מה ממהללו לסב׳ נזכרה עוד בגזרת האל. ומצד אחר ישלם נדר ירצה בקרבנות הבאים בנדר ובנדבה כאלו מסדרין אליו שלהן כמו שיסדרו לבני אדם וזה אמנם כי הכל מאתו והכל צריכין אליו וחולים בטחונו בו ולזה המשיך לזה אומרו שומע תפלה עדיך כל בשר יבאו כלומר השלמים והבלתי שלמים כדמות מה שחת׳ במזמור תהלה לדוד הבנוי על תהלת י״י ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו. ידבר פי מדבר בעדו שהיה בשעור השלמות מה שלא יעלם ואמר עוד ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד כלומר גם הבלתי שלמים ולזה סמכו לזה המזמור מסדרי התפלות ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם כלומר אחר שכן גזרה חכמתו יתברך כמאמר דוד הנה ראוי לנו לברך השם מעתה ועד עולם. והנה ראינו להאריך בזה קצת למה שכבר הבינו קצת בעלי העיון מדברי הרב המורה בהדחקת התארים שכל תארי החיוב נמנעים בחקו ונתלו בדעת ומאמר ר׳ חנינא שאמר ההוה דנחית קמיה ואמר האל העזוז והיראוי החזק והאדיר ואמר ליה וכי סיימתינהו לכלהו שבחי דמרך וכו׳ עד ומקלסין אותו בשל כסף וזהב והלא גנאי הוא לו וחשבו לזה שיאמר בשתוף ה׳ והורה זה המשל הנמרץ שמקלסין אותו בשל כסף שאינו ממין הזהב וכבר הערונו בזה במה שקדם שהתארים יאמרו עליו ועלינו בקדימה ואיחור והוא מין ממיני הספוק. וזה שהתארים יאמר עליו באופן בב״ת ועלינו באופן מוגבל ויאמרו עליו גם כן על שהוא מקנה מציאותם לנו ועלינו על שהם נקנים ממנו ומזה הצד לבד הם מתחלפים במין וזה נרמז כמשל דינר כסף ודיונר זהב אבל תארי החיוב אינם נמנעים לחקו׳ חלילה וכן יורה פשט המאמר אמרו סיימתינהו לכלהו שבחו דמרך כלומר שסיום השבחים נמנע בחקו להיותם בלתי בעל תכלית וכבר הארכנו בזה בסוף המאמר האחד והוא האמ׳ בעצמו לפי שבתארי הש״י אנחנו מדברים בתפלות בדרך המשל והשיר הנה היה ראוי שיתקנו בקדיש דברים מעידים על זה והוא אמרו לעילא מכל ברכתא שירתא ותושבחתא רומז אל הברכות שהוא יתברך בלתי מקבל אותם שהוא המשפיעם ואמרנו שירה ותושבחתא רומז אל התארים הן שיהיו בדרך שיראו בדרך שבח ואמרו ונחמתא יורה על שאילת הצריכים לבלתי יחשוב חושב שהוא מתפעל מתפלה ומתנהם אינו כן אלא ברצונו הקדום להעתר בתפלה הראוי לה וכבר יצאנו בקצת מכוונת הפרק אלא שהוא דבר שטעו בו רבים ונמשכו אחר פשט לשון המורה ונשוב למה שהיינו בו. ונאמר שכבר התבאר גם כן בספורי התורה ובתפלת משה בעד ישראל ובתפלת אברהם בעד סדום ועמורה ובתפלת יצחק בעד אשתו ובמעשים באו בתלמוד על זה שבזכות תפלת הצדיק יתכן שיעתר לו השם יתברך גם אם יתפלל בעד זולתו עד שרז״ל קבלו שגם בעד המתים שכבר מתו יעתר השם יתברך בעד הצדיק וגם על הרשעים כמו שדרשו רז״ל בענין דוד ואבשלום ואולם עם היותו דרש ודברי הגדה הנה המנהג הקבוע בכל גבולי ישראל לברך גם המתים ולהתפלל בעדם ועל זה וכיוצא בו אסרו בירושלמי הנה להם לישראל שאע״פ שאינם נביאים בני נביאים הם:
1
