אור לשמים, באOhr LaShamayim, Bo
א׳ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה (י, א). והדיקדוק איתא בזוהר (ח"ב לד.) דהל"ל לך אל פרעה. ונ"ל בהקדם פירוש הפסוק (תהלים קלו, טז) למוליך עמו במדבר, דהנה כתיב (בראשית כז, כב) הקול קול יעקב, דהיינו שהמלוכה והממשלה של ישראל הוא עולם הדיבור והתנהגות העולם הוא ע"י דיבורים טובים שלהם, וז"פ למוליך עמו, דהיינו שהמלוכה של עמו ישראל, במדבר - הוא הדיבור שלהם. ולזה כתיב במדבר ולא כתיב בדיבור בהדיא, כי הממשלה של הדיבור נותן לאותם שרצונם להתנהג העולם ברחמנות, וזה במדבר בגימטריא אברהם, שורש החסדים (זח"א רסד:).
ואיתא בגמרא (מגילה טו.) התך זה דניאל, ולמה נקרא שמו התך, שכל דברי המלכות נחתכין על פיו. ולפ"ז היה לו להקרא בשם חתך. אבל האמת הוא שהצדיק העובד לשמו הגדול, העולם מתנהג כדיבורו וכרצונו, הגם שהוא יושב בחדרי חדרים אעפי"כ אין כח לשום אומה ולשון לשנות רצונו, וכמו כן דניאל היה יושב בביתו ועבד לשמו הגדול, ממילא לא היה כח להמלכות לנהוג שלא כרצון דניאל, וזה שכל דברי המלכות נחתכין על פיו, ורק שהיה אז בזמן הגלות ולא היה ממשלת הצדיק בפירסום, והיה בחילוף אתוון באתוון תמורין.
עוד נ"ל מ"מ כתיב התך, כי הצדיק הוא כולו טוב, אבל מהצורך להתלבש עצמו לפעמים בגבורות קדושות לרדות בשונאי השי"ת, ולזה כתיב התך כי הוא שם א' הקדוש מע"ב שמות הנקרא תכ"ה.
וזה ג"כ פירוש הפסוק (בראשית מה, ח) וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו, כי השי"ת אמר ליעקב אבינו ע"ה (בראשית מו, ג-ד) אל תירא מרדה מצרימה [כו'] ואנכי אעלך וכו', ואעפ"כ ירא יעקב אבינו ע"ה מאוד, ולזה שלח אליו יוסף וישימני לאב לפרעה, דהיינו שאין לו שום ממשלה רק שהממשלה והנהגה הוא בידי, ואב רומז למחשבה (ת"ז ת' סא צג:), דהיינו שאפילו המחשבה שלו הכל ניתן בידי, ולאדון לכל ביתו, ואדון רומז למלכות, היינו שגם הבחינת מלכות והנהגה הוא ג"כ בידי, ולזה אל תירא.
וזפ"ה ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה, בא בחילוף אתוון הוא א"ב, דהיינו שמחשבות פרעה הי' ג"כ ניתן בידו של משה, ומאחר שניתן הכל בידך תלך לפנימיות שלו ולא תירא מגשת אליו, כי משה רבינו ע"ה היה ירא לגשת לפנימיות שלו, והשתדלותו עמו היה רק בחיצוניות שלו, ובפנימיות היה ירא להשתדל עמו כדאיתא בזוהר (ח"ב לד.), ולזה אמר לו הקב"ה בא אל פרעה, בהפנימיות שלו, ולא תירא כי אני הכבדתי את לבו, דהיינו שלקחתי ובערתי ממנו כל הניצוצות והכח שלו, והוא מלשון מכבדין (ברכות פ"ח מ"ד):
ואיתא בגמרא (מגילה טו.) התך זה דניאל, ולמה נקרא שמו התך, שכל דברי המלכות נחתכין על פיו. ולפ"ז היה לו להקרא בשם חתך. אבל האמת הוא שהצדיק העובד לשמו הגדול, העולם מתנהג כדיבורו וכרצונו, הגם שהוא יושב בחדרי חדרים אעפי"כ אין כח לשום אומה ולשון לשנות רצונו, וכמו כן דניאל היה יושב בביתו ועבד לשמו הגדול, ממילא לא היה כח להמלכות לנהוג שלא כרצון דניאל, וזה שכל דברי המלכות נחתכין על פיו, ורק שהיה אז בזמן הגלות ולא היה ממשלת הצדיק בפירסום, והיה בחילוף אתוון באתוון תמורין.
עוד נ"ל מ"מ כתיב התך, כי הצדיק הוא כולו טוב, אבל מהצורך להתלבש עצמו לפעמים בגבורות קדושות לרדות בשונאי השי"ת, ולזה כתיב התך כי הוא שם א' הקדוש מע"ב שמות הנקרא תכ"ה.
וזה ג"כ פירוש הפסוק (בראשית מה, ח) וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו, כי השי"ת אמר ליעקב אבינו ע"ה (בראשית מו, ג-ד) אל תירא מרדה מצרימה [כו'] ואנכי אעלך וכו', ואעפ"כ ירא יעקב אבינו ע"ה מאוד, ולזה שלח אליו יוסף וישימני לאב לפרעה, דהיינו שאין לו שום ממשלה רק שהממשלה והנהגה הוא בידי, ואב רומז למחשבה (ת"ז ת' סא צג:), דהיינו שאפילו המחשבה שלו הכל ניתן בידי, ולאדון לכל ביתו, ואדון רומז למלכות, היינו שגם הבחינת מלכות והנהגה הוא ג"כ בידי, ולזה אל תירא.
וזפ"ה ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה, בא בחילוף אתוון הוא א"ב, דהיינו שמחשבות פרעה הי' ג"כ ניתן בידו של משה, ומאחר שניתן הכל בידך תלך לפנימיות שלו ולא תירא מגשת אליו, כי משה רבינו ע"ה היה ירא לגשת לפנימיות שלו, והשתדלותו עמו היה רק בחיצוניות שלו, ובפנימיות היה ירא להשתדל עמו כדאיתא בזוהר (ח"ב לד.), ולזה אמר לו הקב"ה בא אל פרעה, בהפנימיות שלו, ולא תירא כי אני הכבדתי את לבו, דהיינו שלקחתי ובערתי ממנו כל הניצוצות והכח שלו, והוא מלשון מכבדין (ברכות פ"ח מ"ד):
1
ב׳עוד נל, לזה כתיב בא אל פרעה, דאיתא בזוה"ק (זח"א ג.:) שבשעת בריאת העולם באו האותיות לפניו ית"ש בסוד תשר"ק לברוא בהם העולם, ודחה לכולם בתירוצים, עד שבא לפניו אות בי"ת ואמר הקב"ה בך יאות לברוא העלמא, ולאות אלי"ף אמר בך אפתח באנכי וכו' (שהש"ר ה, יג). והנה פרעה הרשע רצונו היה להפוך הקערה על פיה ח"ו, והנה באם היה נעשה ח"ו כרצונו היה חוזר העולם לתוהו ובוהו, וזה שאמר הקב"ה למשה רבינו ע"ה בא אל פרעה, דהיינו שאותיות אלו א"ב יהיו מכים ומרדים לפרעה, כי באות ב' בראתי העולם ואעפ"כ לא היה העולם עדיין בשלימות עד מתן תורה (זח"א נו.), ולאות א' הבטחתי לפתוח בה באנכי, ואם כרצון פרעה היכן יקויים הבטחתי אליהם, ולזה האותיות אלו ינקמו ממנו. למען שיתי אותותי אלה בקרבו, כי פרעה הרשע אמר (שמות ה, ב) מי ה' אשר אשמע בקולו, ולזה אמר הקב"ה שאשים אותיות אלה בקרבו מצירוף מה שאמר מי, ויהיה אלהים מורה על דין (זח"ב צו.), ויחולו על ראשו, ועלינו עמו ישראל יהיה טוב סלה אמן:
2
ג׳בא אל פרעה כי אני הכבדתי (י, א). נ"ל דאיתא בסה"ק (פע"ח ש' השבת פכ"ב) שבשבת הוא עליות עולמות, ובצלותא דמנחה נתעלה ז"א עד הדיקנא קדישא עד מזל שנקרא נֹצר, כי צד הזקן המגולה רומז למזל נוצר, וצד הזקן המכוסה רומז למזל ונקה (פע"ח ש' הסליחות פ"ד), ובשבת בצלותא דמנחה אז יש עליה לזעיר עד צד הזקן המגולה שהוא בחי' נֹצר, ומשה רבינו ע"ה היה בחינת עצמיות של זעיר (ע"ח ש' הכללים פ"י), ונסתלק בשבתא דמנחה (זח"ב פח:), כי אז הי' לו עליה עד הדיקנא קדישא כנ"ל, (ואיתא בזוה"ק (ע' זח"ב פח:) אימתי איתגליא רצון דיליה בשבתא בצלותא דמנחה).
ואיתא בגמרא (ברכות יז.) עולמך תראה בחייך, וזה שאמר הקב"ה למשה רבינו ע"ה בא אל פרעה, שיהיה לך עליה זו בחייך, עד פרעה - דהיינו עד בחינת דיקנא קדישא צד הזקן המגולה, ופרעה הוא לשון גילוי. כי אני הכבדתי את לבו, כי הדיקנא קדישא מלביש לאו"א עד הטבור (ע"ח שט"ז פ"ו), והכבדתי הוא לשון לבוש כמו מאני מכבדותא (ב"ק צא:). ואת לב עבדיו, ונמשך ג"כ הארה לעבדיו, לאותן החפצים ויש להם רצון טוב לעשות עליות עולמות. למען שיתי אותותי אלה בקרבו, פירוש כאשר נתגלה רצון דיליה אתכפיין כל מארי דדינא ונפעל ניסים ונפלאות לישראל אמן, ודו"ק:
ואיתא בגמרא (ברכות יז.) עולמך תראה בחייך, וזה שאמר הקב"ה למשה רבינו ע"ה בא אל פרעה, שיהיה לך עליה זו בחייך, עד פרעה - דהיינו עד בחינת דיקנא קדישא צד הזקן המגולה, ופרעה הוא לשון גילוי. כי אני הכבדתי את לבו, כי הדיקנא קדישא מלביש לאו"א עד הטבור (ע"ח שט"ז פ"ו), והכבדתי הוא לשון לבוש כמו מאני מכבדותא (ב"ק צא:). ואת לב עבדיו, ונמשך ג"כ הארה לעבדיו, לאותן החפצים ויש להם רצון טוב לעשות עליות עולמות. למען שיתי אותותי אלה בקרבו, פירוש כאשר נתגלה רצון דיליה אתכפיין כל מארי דדינא ונפעל ניסים ונפלאות לישראל אמן, ודו"ק:
3
ד׳ויצא מעם פרעה ויעתר אל ה' (י, יח). דלכאורה קשה, דלעיל כתיב (ח, כו) ויצא משה מעם פרעה, וכאן לא כתיב משה. ונ"ל דהנה הבורא ב"ה ברא את האדם ושקל בפלס כמה דיבורים ידבר ועם מי ידבר, הכל בשביל העלאות ניצוצין מז' מלכין קדמאין כידוע, והנה לפעמים צריך האדם לדבר אפילו עם רשע, לפי שאין צדיק בארץ וכו' (ע' קהלת ז, כ) ויש אצלו מעורב ברע מה ששייך לאיש הגרוע, ואצל הגרוע מעורב חלק הטוב ששייך לאיש הצדיק, וכשמדבר עמו מעלה הניצוצות שמשוקע באיש הגרוע, וחלק הגרוע מהצדיק יוצא מהצדיק נדבק בהרשע. ואיתא שפרעה אותיות עורף, שיניקתו היתה מאחוריים של הקדושה, ומשה היה מפנים מהקדושה, וזה הי' כוונת משה בדברו עמו, ליקח מאתו ניצוצות הק' ששייכים למשה, וז"פ ויצא משה מעם פרעה, שבאותו פעם אמר פרעה לכו זבחו לאלהיכם בארץ (שמות ח, כא), והדיבורים אלו היו שייכים למשה, ומשה היה צריך להעלותן, ולפיכך כתיב אחר שאמר פרעה לכו זבחו וכו' ויצא משה מעם פרעה (שם, כו), דהיינו שהלכו הניצוצות ששייכים למשה מעם פרעה, אבל עדיין נשאר אצלו ניצוצות ששייכים לפירסום אלהות, ולפיכך כתיב כאן ויצא מעם פרעה, ודו"ק:
4
ה׳ויצא מעם פרעה ויעתר אל ה' (י, יח). כבר פירשתי הפסוק הזה וישבתי כל הדיקדוקים בעז"ה בענין נכון. ועוד נ"ל, כי איתא (ע' ברכות לד:, זח"ב קו:) מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד, כי הצדיק שלא טעם טעם מר לעולם אין כוחו גדול כ"כ כזה שהיה משוקע בחטא והעלה עצמו מעומק שהיה בו. וזפ"ה ויצא מעם פרעה, רומז לבעל תשובה שיוצא מעומק הקליפות, ויעתר אל ה' - זה יוכל לעתור אל ה', ועוד כוחו גדול שיוכל להפוך מדה"ד למדה"ר כעתר זה שמהפכת את התבואה (ע' סוכה יד.). ונוכל לומר שלזה כיוונו חז"ל בלשונם הזהב מקום שבעלי תשובה עומדין, כי עמידה היא תפלה (ברכות ו:):
5
ו׳החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה (יב, ב). נ"ל, דאיתא בספה"ק (ע"ח ש"ח פ"ו) שיש עולם שנקרא מה החדש. ולהבין היוצא לנו מזה איזה עבדות, נ"ל כי האדם צריך לחדש עצמו בכ"י בעבדותו ית"ש, וליתן תענוג ונחת רוח חדש להשי"ת, וזה מה החדש, כי מה בגימ' אדם, ואדם התחתון הוא דוגמא לעולמות העליונים, ובזה שהאדם התחתון מחדש עצמו בכ"י בעבדות חדש בזה מעורר העולם שנקרא מה החדש. וז"פ החודש הזה לכם, דהיינו ע"י שתתחדשו עצמיכם בכ"י בעבדות חדש כנ"ל אזי תעוררו על עצמיכם האור הקדוש מעולם שנקרא מה החדש, וזה תהיה המלוכה שלכם, וזה החדש הזה לכם, לכם הוא אותיות מלך. ראש חדשים - ותזכו להשיג מוחין חדשים מוחין מתיקין וצלולין, וראש רומז למוח. ראשון הוא לכם לחדשי השנה, דהיינו שכל התחדשות שלכם ומה שרצונכם לחדש עצמיכם, והא לכם ראשון - כל כוונתכם יהיה רק בשביל הקב"ה ובכל דרכיך דעהו (משלי ג, ו), וראשון נקרא הקב"ה כמ"ש (ישעיה מד, ו) אני ראשון ואני אחרון:
6
ז׳שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו וכו' כי כל וכו' מיום הראשון עד יום השביעי (יב, טו). והדקדוק הוא תמיה, דהל"ל כי כל אוכל מיום הראשון עד יום השביעי וכו'. ונ"ל דאיתא בסה"ק כי תשובה קדמה לעולם (ע' פסחים נד., תנדבא"ר פל"א), ואין לך דבר שעומד בפני התשובה (ירושלמי פאה פ"א ה"א), ע"כ אם אדם עובר עבירה ח"ו ואינו עושה תשובה תיכף הוא נדבק ח"ו בסט"א, אבל כשעושה תשובה ומתחרט וצועק, הוא ממשיך עליו מחילה וסליחה מעולם עליון שהוא למעלה מן הזמן, כי תשובה קדמה לעולם כנ"ל, ונעשה בריאה חדשה, ואין עליו שום דין כלל אפי' בעולם הבנין שהם נק' מיום הראשון עד יום השביעי.
וזפ"ה כי כל אוכל חמץ ונכרתה, ואימתי, מיום הראשון וכנ"ל שהוא למטה בעולם הזמן שלא עשה תשובה, אבל אם מתלהב נפשו בתשובה ומדבק עצמו למעלה מהזמן, הוא מדה השמינית עולם החירות (ע' זח"ב קיג: - קיד.), ומשם נמשך עליו חירות ממלאך המות וחירות מיצר הרע ומחילה וסליחה וכפרה, ואין עליו עונש כלל אפילו בעולם הזמן.
וזה נ"ל פירוש הפסוק (ויקרא כג, מ) ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים, ודרשו חז"ל (תנחומא אמור כב) ראשון לחשבון עונות, ופירושו כנ"ל, שהעונש הוא רק למי שהוא בעולם הזמן אבל ע"י תשובה מעלה עצמו למעלה מהזמן ששם הוא חירות גמור, וזה ולקחתם לכם - שלכם יהיה וברשותכם (ע' פסחים כב:), אותו יום ראשון שהוא ראשון לחשבון עונות יהיה ברשותכם, ולא יהיה עליכם שום דין ח"ו, ומפרש הכתוב מ"מ, פרי עץ הדר - שאתם עושים תשובה לשון הדרי בי (עירובין נב.), ואינכם נשארים למטה כי אם למעלה מהזמן, ושם נשפע כל טוב לעולם הבנין, ושוב לא יבוא עליכם שום עונש כלל.
וזפ"ה (שמות יג, ד) היום אתם יוצאים בחודש האביב, דהיינו שאתם יוצאים ממדריגה תחתונה מעומק הקליפות. בחודש האביב - כשתיתחדשו עצמיכם בכל יום בתשובה שהוא למעלה מהזמן, ואביב הוא לשון אב בחכמה (מגילה יג.), וג' ספירות הראשונות כח"ב נק' אבות לזיי"ן תחתונות, וכשאדם מחדש עצמו בתשובה ומדבק עצמו למעלה נמשך עליו שפע וחיים מלעילא, ומוציא נשמתו וכל הניצוצות השייכים אליו מעמקי הקליפות.
וז"פ (ע' רות ב, ד) ויאמר בועז לקוצרים ה' עמכם, ויאמר לשון המשכה כנזכר לעיל (ע' פ' שמות, ופ' וארא), שהצדיק ממשיך לקוצרים, לאותם שהם בעולם הבנין ואין להם חיות ח"ו מעולם העליון, הצדיק ממשיך עליהם ה' עמכם, ופותח להם שערי התשובה:
וזפ"ה כי כל אוכל חמץ ונכרתה, ואימתי, מיום הראשון וכנ"ל שהוא למטה בעולם הזמן שלא עשה תשובה, אבל אם מתלהב נפשו בתשובה ומדבק עצמו למעלה מהזמן, הוא מדה השמינית עולם החירות (ע' זח"ב קיג: - קיד.), ומשם נמשך עליו חירות ממלאך המות וחירות מיצר הרע ומחילה וסליחה וכפרה, ואין עליו עונש כלל אפילו בעולם הזמן.
וזה נ"ל פירוש הפסוק (ויקרא כג, מ) ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים, ודרשו חז"ל (תנחומא אמור כב) ראשון לחשבון עונות, ופירושו כנ"ל, שהעונש הוא רק למי שהוא בעולם הזמן אבל ע"י תשובה מעלה עצמו למעלה מהזמן ששם הוא חירות גמור, וזה ולקחתם לכם - שלכם יהיה וברשותכם (ע' פסחים כב:), אותו יום ראשון שהוא ראשון לחשבון עונות יהיה ברשותכם, ולא יהיה עליכם שום דין ח"ו, ומפרש הכתוב מ"מ, פרי עץ הדר - שאתם עושים תשובה לשון הדרי בי (עירובין נב.), ואינכם נשארים למטה כי אם למעלה מהזמן, ושם נשפע כל טוב לעולם הבנין, ושוב לא יבוא עליכם שום עונש כלל.
וזפ"ה (שמות יג, ד) היום אתם יוצאים בחודש האביב, דהיינו שאתם יוצאים ממדריגה תחתונה מעומק הקליפות. בחודש האביב - כשתיתחדשו עצמיכם בכל יום בתשובה שהוא למעלה מהזמן, ואביב הוא לשון אב בחכמה (מגילה יג.), וג' ספירות הראשונות כח"ב נק' אבות לזיי"ן תחתונות, וכשאדם מחדש עצמו בתשובה ומדבק עצמו למעלה נמשך עליו שפע וחיים מלעילא, ומוציא נשמתו וכל הניצוצות השייכים אליו מעמקי הקליפות.
וז"פ (ע' רות ב, ד) ויאמר בועז לקוצרים ה' עמכם, ויאמר לשון המשכה כנזכר לעיל (ע' פ' שמות, ופ' וארא), שהצדיק ממשיך לקוצרים, לאותם שהם בעולם הבנין ואין להם חיות ח"ו מעולם העליון, הצדיק ממשיך עליהם ה' עמכם, ופותח להם שערי התשובה:
7
ח׳ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם (יב, כד). נ"ל דאיתא בגמרא (ברכות ו:) כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה, עפ"י כי זה כל [ה]אדם (קהלת יב, יג), כי הצדיק נקרא זה, ונראה ליתן טעם כי הצדיק הוא המיחד עולם התחתון עם עולם העליון (ע' זח"ב קטז.), וזיין מורה על עולם הבנין עולם השמיטה, והי"א מורה על עולם העליון עולם החירות נק' יובל (ע' זח"א צג.), ולזה נקרא הצדיק זה - שמיחד התרין עולמות.
וז"פ ושמרתם את הדבר הזה, פירוש לשמור את הצדיק מאוד ולא תנסהו כלל, כי הצדיק שבדוק אצלך לצדיק, בודאי כל כוונתו לשמים ואל תהרהר אחריו. לחק לך, וצריך שיהיה אצלך כמו חוקה, הגם שפעמים לא תבין דרכו אעפי"כ לא תהרהר אחריו (ע' תנחומא משפטים ז). כי בודאי כל דרכיו משפט, וכאשר פירשתי הפסוק (במדבר יט, ב) זאת חוקת התורה, יע"ש בדברינו. ועי"ז שיהיה לך אמונה זאת תזכה ולבניך - פירוש שיהיה לך ליבון עונות. עד עולם, צריך זאת להיות תמיד:
וז"פ ושמרתם את הדבר הזה, פירוש לשמור את הצדיק מאוד ולא תנסהו כלל, כי הצדיק שבדוק אצלך לצדיק, בודאי כל כוונתו לשמים ואל תהרהר אחריו. לחק לך, וצריך שיהיה אצלך כמו חוקה, הגם שפעמים לא תבין דרכו אעפי"כ לא תהרהר אחריו (ע' תנחומא משפטים ז). כי בודאי כל דרכיו משפט, וכאשר פירשתי הפסוק (במדבר יט, ב) זאת חוקת התורה, יע"ש בדברינו. ועי"ז שיהיה לך אמונה זאת תזכה ולבניך - פירוש שיהיה לך ליבון עונות. עד עולם, צריך זאת להיות תמיד:
8
ט׳ולא יכלו להתמהמה וגם צידה לא עשו להם (יב, לט). ויש לדקדק, דהא בגאולה אחרונה כתיב בנבואת חבקוק (חבקוק ב, ג) אם יתמהמה חכה לו. ונ"ל דהנה יש נו"ן שערי בינה, שאנו מצפים להשיג שער הנו"ן ע"י משיח צדקינו, ויעלו כל הניצוצין בלי שיור כלל, ואת זה לעומת זה כו' (קהלת ז, יד) האיש בליעל יש לו ג"כ נו"ן שערי טומאה, ובמצרים היו ישראל משוקעים במ"ט שערי טומאה, ואם באו ח"ו לשער הנו"ן אזי היה נאבד תקוותם ח"ו (חסל"א מ"ב נהר נו), ולזה כשנגאלו ונכנסו תחת הקדושה לא יכלו להשיג שער הנו"ן, ולזה לא יכלו להתמהמה.
וזה מה שאמרו (במדבר יא, ה) זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, ופירש רש"י חנם בלא מצות, כי דגים מרומזים על שער הנו"ן, וז"ש חז"ל במסכת נדרים (נד:) נו"ן סמ"ך עי"ן, כי עינא פקיחא היא שורש החכמה, והבין בחכמה חכם בבינה (ספ"י פ"א מ"ג), וזה נו"ן סמ"ך עי"ן כי כל אחד כלול מחבירו, וזה שאמרו אשר נאכל חנם בלא מצות, כי לא יכלו להשיג עדיין שער הנו"ן מחמת שלא היה להם עדיין תורה ומצות, (ודו"ק בזה מאוד).
וזפ"ה ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם, שהוא טעם לזה שלא יכלו להתמהמה, לפי שגם צדה לא עשו להם, כי עבדות הצדיקים להאיר המדה שנקראת צדק (זח"ג סה.), ולהמשיך לה השפעה מלמעלה ע"י מעשה הצדקה שעושים, ואז נקראת צדקה, ונעשה מדל"ת ה"א, כי השכינה נק' בחי' דל"ת לשון מסכנא (ת"ז ת' כא נח.), ובזכות מעשה הצדקה נתמלאית ונעשה ה"א (ע' ת"ז ת' כא מז.), ומחמת הגלות ורבוי החיצונים נתארך רגל הה"א ונעשה בתמונת קו"ף בסוד רגליה יורדות, וזה עבדות הצדיקים לקצץ רגל הקו"ף ולעשות ממנה ה"א (ע' פע"ח ש' הזמירות פ"ה), וז"ס קציצת הצפרנים בערב שבת (פע"ח ש' השבת פ"ג). ולפיכך נק' צדקה, ולכאורה היה לה לקרות צידה, אבל נ"ל כ"ז היותינו בגלות אי אפשר לבטל דינים לגמרי אלא להמתיקם, ולפיכך הקו"ף נשארת בין דל"ת לה"א, וכשיהיה הגאולה שלימה נ"ל שתהיה נקראת צדה, שאז יתבטלו כל הדינים לגמרי. וז"פ מה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קלב, יד) פה אשב כי אויתיה, דהיינו שיהיה עליות עולמים ויחוד גמור, אז צדה ברך אברך, דהיינו שתהיה נקראת צדה כנ"ל ודו"ק:
וזה מה שאמרו (במדבר יא, ה) זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, ופירש רש"י חנם בלא מצות, כי דגים מרומזים על שער הנו"ן, וז"ש חז"ל במסכת נדרים (נד:) נו"ן סמ"ך עי"ן, כי עינא פקיחא היא שורש החכמה, והבין בחכמה חכם בבינה (ספ"י פ"א מ"ג), וזה נו"ן סמ"ך עי"ן כי כל אחד כלול מחבירו, וזה שאמרו אשר נאכל חנם בלא מצות, כי לא יכלו להשיג עדיין שער הנו"ן מחמת שלא היה להם עדיין תורה ומצות, (ודו"ק בזה מאוד).
וזפ"ה ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם, שהוא טעם לזה שלא יכלו להתמהמה, לפי שגם צדה לא עשו להם, כי עבדות הצדיקים להאיר המדה שנקראת צדק (זח"ג סה.), ולהמשיך לה השפעה מלמעלה ע"י מעשה הצדקה שעושים, ואז נקראת צדקה, ונעשה מדל"ת ה"א, כי השכינה נק' בחי' דל"ת לשון מסכנא (ת"ז ת' כא נח.), ובזכות מעשה הצדקה נתמלאית ונעשה ה"א (ע' ת"ז ת' כא מז.), ומחמת הגלות ורבוי החיצונים נתארך רגל הה"א ונעשה בתמונת קו"ף בסוד רגליה יורדות, וזה עבדות הצדיקים לקצץ רגל הקו"ף ולעשות ממנה ה"א (ע' פע"ח ש' הזמירות פ"ה), וז"ס קציצת הצפרנים בערב שבת (פע"ח ש' השבת פ"ג). ולפיכך נק' צדקה, ולכאורה היה לה לקרות צידה, אבל נ"ל כ"ז היותינו בגלות אי אפשר לבטל דינים לגמרי אלא להמתיקם, ולפיכך הקו"ף נשארת בין דל"ת לה"א, וכשיהיה הגאולה שלימה נ"ל שתהיה נקראת צדה, שאז יתבטלו כל הדינים לגמרי. וז"פ מה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קלב, יד) פה אשב כי אויתיה, דהיינו שיהיה עליות עולמים ויחוד גמור, אז צדה ברך אברך, דהיינו שתהיה נקראת צדה כנ"ל ודו"ק:
9
י׳כל עדת ישראל יעשו אותו (יב, מז). נ"ל דראיתי בספרים פירוש הפסוק (בראשית מט, י) לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו, כי משה רבינו ע"ה הוא משיח והוא יגאלנו במהרה, וזה ומחוקק רומז למשה שנקרא מחוקק (דברים לג כא, ב"ב טו.). מבין רגליו, רומז לדרא בתראה שהוא רגלין דמשיחא. עד כי יבוא שילה (בראשית מט, י), שילה בגימטריא משה (זח"ג רנג.), ונחסר ממנו עוד י"ג למספר משיח, ומהצורך להמשיך האור מי"ג תקוני דיקנא קדישא, ואז יהיה בגימטריא משיח, ואז יהיה ולו יקהת עמים.
וזפ"ה, כל - רומז לכתר לשון כלילא. עדת הוא אותיות בחינת משה, דהיינו להמשיך מבחינת כתר עד בחינת דעת. ישראל רומז לת"ת (זח"א לד. ע' פרדס שכ"ג ע' ישראל). יעשו אותו, פירוש ואז הכל יתאספו למשיח צדקינו, ויעשו הוא לשון אסיפה וקיבוץ (ע' בראשית מא, מז), דהיינו שהכל יתאספו ויתחברו למשיח צדקינו במהרה בימינו אמן ודו"ק:
וזפ"ה, כל - רומז לכתר לשון כלילא. עדת הוא אותיות בחינת משה, דהיינו להמשיך מבחינת כתר עד בחינת דעת. ישראל רומז לת"ת (זח"א לד. ע' פרדס שכ"ג ע' ישראל). יעשו אותו, פירוש ואז הכל יתאספו למשיח צדקינו, ויעשו הוא לשון אסיפה וקיבוץ (ע' בראשית מא, מז), דהיינו שהכל יתאספו ויתחברו למשיח צדקינו במהרה בימינו אמן ודו"ק:
10
י״אויהי בעצם היום הזה הוציא ה' וגו' מארץ מצרים על צבאותם (יב, נא). רבינו הק' מוהרי"י מלובלין זצוקלה"ה פירש תושב ושכיר לא יאכל בו בבית אחד יאכל (שמות יב, מה-מו), כי תושב נקרא מי שעדיין חפצו בעניני העוה"ז. ושכיר, זה שעובד את ה' על מנת לקבל פרס כשכיר שמקוה פעלו, לא יאכל בו - אילו לא יוכלו להנות מהאור הקדוש הנקרא אין. רק מי שהוא באמת בבחינת אין ואינו מבקש רק גדולת ה' לבד ולא טובת עצמו כלל, הוא יהנה מאור הנערב הזה, והצדיק נקרא בית אחד, כי מחבר את האוהל להיות אחד, וגם מי שדבוק בו נקרא בית אחד, יאכל - אלו יתענגו מאור הצדיק הזה, עכ"ד הקדושים.
והנה איתא בזוה"ק (ח"ב פג:) חמשים פעמים אידכר יציאת מצרים בתורתינו הקדושה, ובאמת כשנחשב ונספ[ו]ר נמצא יותר. ותירצו רבים ע"ז. ואני אומר פירוש אמיתי, כי היציאה ממצרים שנרמז בו רמז שהיה ע"י עצם היום הזה שהוא אור שער החמישים מנו"ן שערי בינה, לא נזכר בתוה"ק רק נו"ן פעמים במכיוון.
והנה דרך האב האוהב את בנו הילד, מחזיקו על כתיפיו, והילד מדמה בעיניו כי הוא גדול מאביו, וזאת עושה לו אביו לגודל אהבתו. וז"פ ויהי בעצם היום הזה, שבאור הק' הנקרא עצם היום הזה כנ"ל, הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם, והעמידם כביכול על הכתיפים והרימם למעלה מהצבאות, והבן:
והנה איתא בזוה"ק (ח"ב פג:) חמשים פעמים אידכר יציאת מצרים בתורתינו הקדושה, ובאמת כשנחשב ונספ[ו]ר נמצא יותר. ותירצו רבים ע"ז. ואני אומר פירוש אמיתי, כי היציאה ממצרים שנרמז בו רמז שהיה ע"י עצם היום הזה שהוא אור שער החמישים מנו"ן שערי בינה, לא נזכר בתוה"ק רק נו"ן פעמים במכיוון.
והנה דרך האב האוהב את בנו הילד, מחזיקו על כתיפיו, והילד מדמה בעיניו כי הוא גדול מאביו, וזאת עושה לו אביו לגודל אהבתו. וז"פ ויהי בעצם היום הזה, שבאור הק' הנקרא עצם היום הזה כנ"ל, הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם, והעמידם כביכול על הכתיפים והרימם למעלה מהצבאות, והבן:
11
י״בהיום אתם יוצאים בחודש האביב (יג, ד). נ"ל כי האדם המעלה נשמתו, צריך לראות שיתעלו עמו כל נשמות ישראל, והנה בדורות הראשונים היה תיקון נפש שלהם ע"י סיגופים, כדי לשבר את הקליפות ולהבדיל המסכים המבדילים מהנשמה, אבל עתה הדור הקרוב למשיח צדקינו תיקונם קל ואינם צריכים לסיגופים, ותיקונם הוא ע"י אמונה שמאמינים באלהי עולם, ובאמונתם יחיו. וזפ"ה היום אתם יוצאים, פירוש שהנשמות שלכם יצאו מעומק הקליפות לעלות לשורשם, בחודש האביב רומז לתיקון כשר, כמו החודש הזה שהוא בכשרותו (במ"ר ג, ו):
12