אור נערב, חלק הOhr Ne'erav, PART V
א׳הסגולה הא׳ היא כי בהיות האדם עוסק במדות דבריו פועלות למעלה, והמדות מתתקנות כפי העסק שהוא מתעסק, ובתנאי שיקדם אליו הטהרה הראויה והדעת הנכון. וכן פירשו בזהר פרשת נשא באדרא (זהר ח״ג קלד) כד שלימו רבי שמעון וחברוי לתקן כל תקוני עתיק יומין איתא התם:
1
ב׳"אמר רבי שמעון לחברייא כד אתפריס פרסא דא דאתון חמאן עלנא, אנא חמינא דנחתו כל תקונים בגוה ונהירו באתר דא,
2
ג׳וחד פרוכתא בוסיטא קדישא פריס בארבע סמכין לארבע עיבר.
3
ד׳סמכא חד הוה יתיב מתתא לעילא, וחד מגרופא בידיה,
4
ה׳ובמגרופיא ארבע מפתחן שנינן מכל סטרוי,
5
ו׳ומאחדאן פרסא, ונחתין לה מעילא לתתא, וכן לסמכא תניינא, ותליתאה, ורביעאה,
6
ז׳ובין סמכא לסמכא אחידן תמניסר רגלי דסמכי דמתנהרין בבוסיטא דגליפין בההוא פרסא, וכן לארבע עיבר:
7
ח׳חמינן אלין תקונין דנהרין עלה דהוו מחכאן מילי מפומנא, לאתעטרא ולאסתלקא כל חד באתריה,
8
ט׳וכד הוה מתתקנן מפומנא כל חד וחד סליק ואתעטר ואתתקן בההוא תקונא דאתתקן הכא מכל פומא דחד מינן.
9
י׳ובשעתא דחד פתח פומיה מינן לתקנא בההוא תקונא, ההוא תקונא הוה יתיב ומחכה למלה דנפיק מפומיכון, וכדין מתעטר וסלקא בדוכתיה ואתעטר,
10
י״אוכל סמכין מכאן ומכאן חדאן על דשמעין מה דלא ידעו וצייתין לקליכון, כמה רתיכין קיימין הכא בגיניכון,
11
י״בזכאין אתין לעלמא דאתי, דכל הני מילי דנפקי מפומיכון כלהו מילין קדישין, כלהו מילין כשרן, דלא סטאן לימינא ולשמאלא.
12
י״גוקוב״ה חדי למשמע וציית להני מלין, עד דהוא גזר דינא די לעלמא דאתי תימרון זימנא אחרא כל הני מילי קדישין. עלייכו כתיב
13
י״דוחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים,
14
ט״ואפילו בעלמא דאתי מרחשן שפתותיו קמיה", עכ״ל:
15
ט״זומתוכו מתבאר מעלה זו וסגולת החכמה, כי כמו שהאדם מוציא הדברים מפיו ומתקנן כן המדות מתקנות למעלה. גם לזה תתלוה סגולה שנית כי בעולם הבא יעסוק בענין ההוא, בסוד אמרם ז״ל (יבמות צז.) שפתותיו דובבות בקבר. אמנם נראה כי זה דוקא אל החכמה הזו וכן פירש הרשב״י ע״ה במקום אחר.
16
י״זוטעם אל ענין זה, כי בהסתלק האדם נשמתו בלי ספק תתדבק אל המקום שהאיר בהיותו בחיים חייתו, ולכן סוד התעוררות ההארה הנזכרת בהסתלק הנשמה לקבל שכרה, זה יקרא דובבות בקבר אל הגוף, וכן אל הנשמה בשעור זה למעלה. ואף אם נודה כי גם יקרה ענין זה אל הפשט, אין ספק שיתעלה הענין אל הקבלה שעור לא נערך:
17
י״חעוד לה סגולה שלישית, והיא כי העוסק בחכמה זו ידע לייחד קונו ולעבדו בלבב שלם, כדפירש הרשב״י ע״ה בפרשת בשלח זו לשונו, (זהר ח״ב דף נז.) "קרוב ה׳ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת,
18
י״טמאי באמת כמה דאוקמוהו (מיכה ז׳:כ׳) תתן אמת ליעקב, דידע ליחדא שמא קדישא כדקא יאות, ודא פולחנא דשמא קדישא.
19
כ׳ומאן דידע ליחדא שמא קדישא אוקים בעלמא יחידא, דכתיב (שמואל ב׳ ז׳), "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".
20
כ״אועל דא אוקמוה, כל כהן דלא ידע לייחד שמא קדישא כדקא יאות לאו פולחניה פולחנא,
21
כ״בדהא כלא ביה תליא, פולחנא עלאה ופולחנא תתאה,
22
כ״גובעי לכוונה לביה ורעותיה בגין דיתברכון עלאי ותתאי:
23
כ״דכתיב (ישעיה א׳), "כי תבאו לראות פני" כו׳,
24
כ״הכל בר נש דאתי ליחדא שמא קדישא ולא אתכוון ביה בלבא וברעותא בדחילו בגין דיתברכון ביה עלאי ותתאי, דחיין ליה לצלותיה לבר, וכלא מכרזי עליה לביש,
25
כ״ווקב״ה קארי כי תבאו לראות פני.
26
כ״זלראות פני מבעי ליה, מאי לראות,
27
כ״חאלא כל אינון אנפין דמלכא טמירין בעומקא לבתר חשוכא,
28
כ״טכל אנון דידעין ליחדא שמא קדישא כדקא יאות מבקעין כל אנון כותלי חשוכא, ואנפין דמלכא אתחזיין
29
ל׳ונהרין מתברכין כלא עלאי ותתאי, כדין ברכאן אשתכחו בכלהו עלמין,
30
ל״אוכדין כתיב כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם,
31
ל״במאי קא מיירי אלא מאן דאתי ליחדא שמא עלאה בעי ליחדא מכתרא דזאת, כמה דכתיב
32
ל״ג(ויקרא ט״ז), "בזאת יבא אהרן אל הקדש", בגין דיזדווגין כחדא תרין אנון צדי״ק וצד״ק,
33
ל״דבזווגא דא ברכתא בגין דיזדווגון כלא עלייהו,
34
ל״הואלין אקרון כמה דכתיב (תהלים ס״ה), "אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך".
35
ל״וואי איהו אתא ליחדא שמא קדישא ולא איכוון ביה ברעותא דלבא בדחילו, קב״ה אמר
36
ל״זמי בקש זאת מידכם רמוס חצרי ודאי,
37
ל״חדהא לא אשתכח בהו ברכאן אלא דשריין בהו דינא לאשתכחא בכלא", עכ״ל:
38
ל״טוהנה מתוכו נראה, כי עבודת מי שאינו יודע לייחד אין עבודתו עבודה. גם מתוכו מתבאר פסול תפלת מי שאינו יודע ליחד כראוי, וענין זה לא ימצא האדם אלא מתוך העסק מעסקי החכמה ובעמקיה בס״ד:
39
מ׳עוד לה סגולה רביעית, והיא כי באדם חלק עשיה וחלק יצירה וחלק בריאה וחלק אצילות, הכל לפי זכות מעשיו, כדפירשנו בספר פרדס בשער נשמה. והנה חלק העשיה יתלבש בסוד מעשה המצוה הגופנית. וחלק היצירה, בסוד כוונת המצוה על דרך הפשט. ומן הבריאה ולמעלה, לא יתלבש כי אם בסוד הקבלה בכוונתו בה, כדפירשנו בפרדס הנזכר, ובלי ספק שמי שלא יעסוק בחכמה הזאת לא יוכל להשלים החלק הנזכר אם זכה לו על דרך איזה ענין שיהיה:
40
מ״אהסגולה החמישית, והיא כי העוסק בחכמה זו ידע לבאר כמה מענייני התורה הקשים אל בעלי הפשט, כענין אותיות נוספות, וכתיב ולא קרי, וקרי ולא כתיב, וכיוצא. והמשל בזה, בפסוק תביאמו ותטעמו כו׳ הנה וא״ו נוספת. וכן תפול עליהם אימתה ופחד, אימה מבעי ליה והתי״ו נוספת. ופרשו בזהר פרשת בשלח (זהר ח״ב נ״ט) זו לשונו,
41
מ״ב"תפול עליהם אימתה ופחד,
42
מ״גאימה מבעי ליה,
43
מ״דמאי אימתה,
44
מ״הדהא לית לך מלה באורייתא או את באורייתא דלא אית בהו רזין עלאין.
45
מ״ומאי אימתה, אמר רבי שמעון, כלומר דחילי דשכינתא, כהאי גוונא תביאמו
46
מ״זתביאם מבעי ליה מאי תביאמו,
47
מ״חאלא רוחא דקודשא אמר על אנון דרא בתראה דגזר יהושע, ואתגלייא בהו גלויא דרשימא קדישא דשמיה דקב״ה, דאלין אחידן ביה בוא״ו, ואילין אתחזיאו למירת ארעא, כמה דאת אמר
48
מ״טועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ.
49
נ׳כל מאן דאתגזר ואתגלייא ביה רשימא קדישא ונטיר ליה איקרי צדיק,
50
נ״אבגיני כך לעולם יירשו ארץ.
51
נ״ב ועל דא תביאמו ו׳ יתירא,
52
נ״גתביאמו מלא,
53
נ״דולית לך מלה באורייתא או את זעירא באורייתא דלית בה רזין עלאין,
54
נ״הוטעמין קדישין דזכאה חולקהון דאנון דידעי בהו, עכ״ל:
55
נ״וואם יקשה האדם קושיא זו אל המדקדקים, יענה ויאמר שהם מאותיות האמנתיו הנוספות. ולדעתנו האומר דבר יתר אות בתורה יותרו שיניו אם בזדון, ואם בשגגה שארי ליה מריה:
56
נ״זהסגולה הששית, יש מלות בתורה שהם בלתי מתוקנות ובלתי מדוקדקות על דרך הפשט, כאמרו בתורה, "כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע", והעבודה שאל לי אחד מהחפצים בעבודה ואמר, מאי ושים באזני יהושע, ודבר אל יהושע היה לו לומר, כי ושים נראה שהיה כותב הפרשה ונותן אותה ח״ו לתוך אזניו. והשבתי לו על דרך הפשט דברה תורה כלשון בני אדם, שכן אדם אומר לחברו על ענין חוזק הצווי. והשיב, לא אאמין שלא יהיה כאן דבר שלא נודע לנו, שבו יתוקן הלשון. ואמרתי לאחד היודע בחכמה, על אלו אני אומר דמעת העשוקים ואין להם מנחם, אלו שדברי תורה עשוקים וגנובים מעין שכלם, ותקנתי על דרך האמת הדבר כאשר יתבאר במקומו בס״ד:
57
נ״חהסגולה השביעית, כי העוסק בחכמה הזאת וממלא פיו שחוק בה, בלי ספק ממלא לבו יראת שמים ויראת חטא ויוסיף אומץ בעבודה. וזה בדוק כי אפילו גרסת לשון הזהר יראה אל האדם שמחה בנפש ביראת ה׳ כאלו עוסק עם הצדיקים בגן עדן, ואם גברא לא חזי מזליה חזי. כי אין ספק שזה עיקר עסק התורה בגן עדן בין הצדיקים:
58
נ״טהסגולה השמינית, היא מה שנסיתיו אני וזולתי בענין הגרושים, שהיינו מתגרשים השדה עם האלהי כמהר״ר שלמה בן אלקביץ הלוי נר״ו לעסוק בפסוקי התורה פתאום בלי עיון, והיו הדברים מתחדשים דברים שאי אפשר להאמין ענין זה אלא מי שראה או נסה הענין פעמים רבות, ומתנות שקבלתי בגרושים ובאו לחלקי בחמלת ה׳ עלי אעתיק אותם בקונטרס בפני עצמו, ונחלק אותם סימנים אחד לאחד בס״ד:
59
ס׳הסגולה התשיעית היא, מה שראיתי גם כן בנסיון, כי המכוון בתפלתו על דרך האמת הדבר מסתייע מעצמו ואין כח בחצונים להפסיקו במחשבות בטלות, כאשר יקרה אל האדם בהיות מכוון על דרך הפשט. והטעם לזה, כי הפשט הוא במקום ששם מגיעות הקליפות ולכן החצוני שליט שם לקטרג, אבל על דרך הקבלה אין לו שם שולטנות כלל:
60
ס״אהסגולה העשירית והיא מה שבחנתיה וניסיתיה, כי מאן דלא עאלו בקיימא קדישא לא ישלטו בחכמה הזאת. ואף אם יאמרו וידברו בספירות, לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, ואין בכחם להשכיל אפילו מן הדברים הפשוטים כלל, מה שאין כן בפשט שכבר נמצא מהם מי שידע לעיין ההלכה כפי העיון הפשטי, וזה מן הטעם שהזכרנו בלי ספק.
61
ס״בועוד יתלוו אל סגולות אלו כמה וכמה עלויים אחרים כאשר יראה המעיין בעצמו בע״ה, אמנם הזכרנו מהם קצתם להמשיך המעיין אל החכמה ככל האפשר, ומה׳ נשאל המחילה והכפרה:
62