אור נערב, חלק ו ה׳Ohr Ne'erav, PART VI 5
א׳(שער ט״ו), ל״ז, כמו שאור הספירות מתפשט ומתאצל ממעלה למטה בדרך אור ישר, כתר, חכמה, בינה, גדולה, גבורה, ת״ת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. כן האור אחרי רדתו אל מצב מעמדו חוזר ומתפשט ממטה למעלה כתר במלכות, וחכמה ביסוד, ובינה בהוד, וחסד בנצח, וגבורה בת״ת, ות״ת בגבורה, ונצח בחסד, והוד בבינה, ויסוד בחכמה, ומלכות בכתר. וזה סוד אור חוזר ממטה למעלה והוא סוד אור מהופך שמכה במראה וחוזר אל מקור. וענין זה ימצא גם בחכמה עם המלכות, בסוד ההנהגה המיוחדת לתשע מדות בעלוי הכתר. ומחסד עד היסוד בהנהגת השש קצוות לבד והמזגתם יחד, וממדה למדה צנור עולה ויורד. ובמדה עצמה קצתה ממטה למעלה וקצתה ממעלה למטה:
1
ב׳(שער ט״ז), ל״ח, עוד צריך לדעת כי מציאות הנמצאות מאתו עד נקודה התחתונה נחלק לארבעה חלקים.
2
ג׳החלק האחד, חלק אצילות והם עשר ספירות נאצלות, ואור אין סוף מתפשט בהן. והחלק השני, מציאות כסא הכבוד, והוא הנקרא בריאה, ואור הספירות מתפשט בה והם הנקראות ספירות דבריאה, לא הכסא אלא האור שהיא מעשר ספירות, ואור אין סוף מתלבש בהם על ידי האור הנאצל. החלק השלישי, מציאות עשר כתות מלאכים שהם ההיכלות, ואור עשר ספירות מתפשט גם בהם על ידי אור עשר ספירות שבבריאה, וזה נקרא יצירה, ועל ידי ספירות המתפשטות בהם נקראות עשר ספירות דיצירה, ואור אין סוף מתלבש על ידי האור הנאצל. החלק הרביעי, הוא מציאות הרקיעים וכל עולם השפל הגשמי, והוא הנקרא עשיה והם עשר רקיעים ואור הספירות מתפשט בהם, והם נקראים עשר ספירות דעשיה, דהיינו התפשטות הקדושה בתוך החומר הגשמי שבה שליטת החיצונים,
3
ד׳ואלו נקראות, אצילות בריאה יצירה עשיה וסימנם אבי״ע. והענין כי האצילות יתעלה על בריאה, והבריאה על היצירה, והיצירה על העשיה. וארבע מחלוקות אלו ימצאו באצילות ובבריאה וביצירה ובעשיה, מפני היות המדרגות יורדות מעלה לעלול:
4
ה׳(שער י״ז), ל״ט, עוד צריך לדעת כי הנצח מששת ימי בראשית היתה יניקתו מצד הגבורה וההוד מצד החסד, בסוד המזגת המדות. ומאז גרם החטא ונתבלבלו הצנורות לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם לתקן הפגם, עד שהצדיק יעקב אבינו את הדין על עצמו באמרו, "אם יבא עשו" – למטה ושרו למעלה לעורר דין, "אל המחנה האחת" – הוא ההוד נקבה שר צבאות, מחנה וצבא חד הוא, ומעתה לא מיבעיא שתש כח ההוד כנקבה, אלא "והכהו" – שהחליש כח הקומה בכללה הרמוזה בוא״ו שבשם אמת ליעקב ושחת רחמיו, "והיה המחנה הנשאר" – הוא הנצח מתחזק לפליטה לאחוז במדת החסד. וכן היה, כי נגע שרו של עשו בכף ירך יעקב ומיד נתהפך סדר היניקה, ושב ההוד מושפע מצד הגבורה, בסוד "והודי נהפך עלי למשחית". והנצח היה רופף, עד שבא דוד המלך ע״ה ותקנו בזמריו להיות יונק מצד החסד, וזהו סוד "נעימות בימינך נצח".
5
ו׳ ומה מתוק מדבש עם ההקדמה הזאת מה שנמצא בקצת מדרשים שהיה מיכאל שר החסד הנוגע בכף ירך יעקב, כי הא והא איתא, אחרי שהחסד הסכים לדחות מדת ההוד מאצלו שלא יתמזג דינה. וכיון שהחסד נאחז יפה יפה ונקשר בימינא, הוד גם כן נקשר בשמאלא, להוכיח במישור מלכי יהודה וכל עם הארץ לכלה הפשע ולהתם חטאת, ולפי שעה בעת רצון זכה דוד המלך ע״ה ונעשה רצונו למזג המדות כימי עולם, בסוד "כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו" המבואר בזוהר (זהר ח״א דף קמח.), וכן עתיד להתחדש ולהתמיד לימות המשיח:
6
ז׳(שער י״ח), מ׳, עוד צריך לדעת כי המלכות והת״ת אצילותם מרום המעלות יחד. ותחלתם מחכמה, וזהו סוד, "דו פרצופין נבראו", אלא שבחכמה הם ו׳ על ד׳ כסדר מילואה של יו״ד שבשם. ומתאצלים ובאים בבינה ד׳ על ו׳, ובבינה על ידי חסד נפרדת המלכות מהתפארת, ונשארת המלכות בחכמה שבבינה, ומתאצל התפארת. ואחר כך ויבן ה׳ אלהים – בינה, את הצלע – מלכות, אשר לקח מן האדם – חכמה, ויביאה אל האדם – תפארת. ועדיין אין זה סוד המעוט אבל היתה המלכות למטה מהתפארת, שניהם יונקים הדין מן הגבורה מהבינה, וכן החסד מן הגדולה מהבינה, והתפארת מכרעת המלכות אל צד החסד שכן הוא מטה כלפי חסד, ואז היא קטרגה ואמרה אי אפשר כו׳, מפני שהיתה כונתה שתהיה המלכות פועלת הדין ות״ת פועלת החסד, ולא יכריע התפארת את המלכות לצד החסד, ואז נאמר לה לכי ומעטי את עצמך וגרעו אורה, ומה שהיתה במדרגה שביעית ירדה במדרגה עשירית, מפני מעוט זכותה:
7
ח׳(שער י״ט), מ״א, עוד צריך לדעת כי עם היות השמות שאינם נמחקים רבים והם עשר שמות עשר ספירות, יש שם אחד הכולל עשר ספירות והוא שם בן ארבע יהו״ה. והכונה, י׳ בחכמה, ה׳ בבינה, ו׳ כולל שית ספירן, ה׳ בתראה מלכות. ואין סוף נעלם בכתר, ואתפשט נהוריה בארבע אתוון אלין, מיו״ד לה״א, ומה״א לוא״ו, ומוא״ו לה״א אחרונה. ואולם שם זה יתמלא בעשר אותיות לרמוז לזה והם, יו״ד ה״א וא״ו ה״א. ונקודות השם גם כן יורה על עשר ספירות כזה, יהו״ה חולם כתר, על קמץ תפארת, שלש מכאן הם חכמה בינה חסד, ושלש מכאן הם נצח הוד יסוד, נקודת קמץ בגבורה, האותיות עצמם מלכות. ויתמלא לרמוז לסוד עשר גם ביודי״ן כזה, יו״ד ה״י וי״ו ה״י, ושם זה בחכמה שבכתר, ושם מלא אלפי״ן בחכמה ממש: ואולם אחר שהספירות כל אחת כלולה מעשר גם שם בן ארבע נמצא בכל אחת מהן והוא, יהו״ה כלו קמוץ – בכתר, יהו״ה כלו פתח – בחכמה, יהו״ה כלו בצירי – בבינה, יהו״ה כלו בסגול – בחסד, יהו״ה כלו בשבא – בגבורה, יהו״ה כלו בחולם – בתפארת, יהו״ה כלו בחירק – בנצח, יהו״ה כלו בשורק – בהוד, יהו״ה כלו בשורק – ביסוד, המלכות בשם אותיות פשוטות מפני שהיא כלולה מכלם ופועלת כפי השפעת כל ספירה וספירה עליה, ולפיכך נקודתה כפי יניקתה:
8
ט׳(שער כ׳), מ״ב, יש היכלות ולבוש אל השמות האלו והם עשר שמות שאינם נמחקין. שם אל הכתר – אהי״ה, וזה מורה העלם אל הכתר ועתיד להגלות ולא נגלה כלל, ולכך שם זה נהגה באותיוו מפני שהגיונו מורה העלמו. ושם זה אל הכתר מצד הבינה שבו, ומצד חכמה שבו שמו שם בן ארבע, ומצד עצמו אין לו שם ונקודה:
9
י׳ואל החכמה – י״ה, ושם זה מורה על שתוף חכמה ובינה יחד. ושם הבינה – יהו״ה מורה על השפעת הדין והרחמים מן הבינה, וגם יורה על שנאצל ממנה התפארת הנקראת יהו״ה, והמלכות הנקראת אלהים: ושם החסד – א״ל, ושם זה יורה על התפשטות החסד מחכמה, וגם יורה בצורת האלף כלולות שלשה קוים בחסד, דהיינו חסד וגבורה בשני יודי״ן, ותפארת ו׳ שעורה דתרווייהו באמצע, וגם יורה היותה כוללת היחוד וגורמת אליו, כי הוי״ו תפארת, ומלכות ויסוד נכללים ביו״ד תתאה, ושלש ראשונות מאירים שם ביו״ד עילאה, ול׳ יורה על הבינה השופעת להדיא על הכל:
10
י״אושם הגבורה – אלהים, ושם זה יורה על בינה הנקראת מ״י, עם שלשה אבות הנקראים אל״ה. וגם שם זה ימצא בגבורה ובבינה ובמלכות והכל רומז אל שלשה אלה מקומות הדין:
11
י״בושם התפארת – יהו״ה, מורה רק באבותיך חש״ק, חול״ם שב״א קמ״ץ, וארבע אותיות יורה, על תרין עטרין דירית מאבא ואימא, דהיינו י׳ חכמה, ה׳ בינה, ושתיהם נכללות בוא״ו, והיא משפעת במלכות:
12
י״גושם הנצח וההוד – צבאות, מורה שהם ממשיכים כח הזכר על ידי היסוד אל הנקבה. ואל היסוד – שד״י, מורה על היותו הספיק השפע אל הנקבה, וגם שעד היסוד הגיע האצילות וכאן אמר לעולמו די, כי המלכות למעלה ממנו כדפירשנו. ויש שיחסו לו שם א״ל ח״י ונתבאר בספר פרדס.
13
י״דואל המלכות שם – אדנ״י, מורה ענינים רבים ונתבארו שם. וארבע אותיות אלו לבוש אל ארבע אותיות השם בן ארבע כזה יאהדונה״י ובזה נכלל הפרק הזה:
14