אור זרוע, חלק א, אלפא ביתאOhr Zarua, Volume I, Alpha Beta

א׳אב גד הו זח טי כך למם נן סע פף צץ קר שת

ב׳אלף בית גימל דלת הא וו זין חת טת יוד כף למד מם נון סמך עין פה צדי קוף ריש שין תיו: (ס' אותיות כנגד ס׳ מסכתות)

ג׳את בש גר דק הץ ופ זע חס טן ים כל. איק בכר גלש דמת הנך וסם זען חפף טצץ

ד׳אט בח גז דו יצ כף לע מס קץ רף שן תם הנך. אחס בטע גיף דכץ הלק ומר זן שת

ה׳אל בם גן דס הע ופ זצ חק טר יש כת

ו׳אבג בגד גדה דהו הוז וזח זחט חטי טיך יכל כלם למנ מנס נסע סעפ (עפף) [עפץ] (פצץ) [פצק] צקר קרש [רשת] שתא תאב

ז׳אור זרוע לצדק ולישרי לב שמחה

ח׳אלפא ביתא

ט׳אור זרוע

י׳קראתי בשם זה החיבור אני המחבר ה' יצחק בר' משה נב"ה מפני חבה יתירה שמצאתי בזה המקרא אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה סופי תיבות ר' עקיבה ונכתב בפירוש ולא ברמז. ורי"ש במילוי היינו רב"י כי ש' בא"ת ב"ש ב' ומפני החיבה גדולה שהאיר הקב"ה את עיני שמצאתי את שמו נכתב בזה המקרא אור זרוע למדתי מכאן שיש לכתוב ר' עקיבה בה"א ולא באל"ף אשריך ר' עקיבה שכתבך דוד המלך בנבואה בספרו ואשריך שהראה הקב"ה תורתך למשה רבינו כההיא דהקומץ רבה דאמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות אמר לפניו רבונו של עולם מי מעכב על ידך אמר לו אדם אחד שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו ושעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות. וכן אשכחן מכאן שהי' דורש אותיות כדתניא באלפא ביתא דר' עקיבה אמר ר' עקיבה אל"ף בי"ת גימ"ל אלף מלמד שאמרה תורה א"מת ל"מד פ"יך כדי שתזכה לחיי עולם הזה. פ"יך ל"מד אמ"ת כדי שתזכה לחיי העוה"ב מפני מה מפני שהקב"ה נקרא אמת שנא' וה' אלהים אמת כסאו מאז יושב עליו באמת שנא' והובן בחסד כסא וגו' ופניו יקדמו חסד ואמת שנא' חסד ואמת יקדמו פניך וכל דבריו דברי אמת שנא' דאש דברך אמת וכל דבריו משפטי אמת שנא' משפטי ה' אמת וכל דרכיו אמת שנא' כל ארחות ה' חסד ואמת. ד"א אלף אפתח לשון פה אמר הקב"ה אפתח פה של כל בשר ודם כדי שיהיו מקלסין לפני בכל יום וממליכין אותי בארבע רוחות העולם שאילמלא שירה וזמרה שמזמרין לפני כל היום לא בראתי את עולמי. ומנין שלא ברא הקב"ה את עולמו אלא בשביל שאומרים שירה שנא' הוד והדר לפניו עוז ותפארת במקדשו הוד והדר לפניו בשמים ועוז ותפארת בארץ. שמים מכסין הודו והארץ מלאה תהלתו שנאמר כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ וכו' כדאי' באלפא ביתא דר' עקיבא ואשכחן דפלפול תורה גדול ומקובל לפני הקב"ה כההיא דפרק השוכר את הפועלים בב"מ שאמוראי' היו משתבחין בפלפול תורה ומפני שזהו כבודו של הקב"ה שמפלפלין בתורה כדי להעמיד דבר על בוריו וכדאמרי' התם ר' שמעון בן לקיש הוה מציין מערתא דרבנן שלא יכשלו הכהנים לעבור עליהם ולהאהיל שלא יארע תקלה ע"י צדיקים. כי מטא למערתא דר' חייא איעלמא מני' חלש דעתי' אמר שמא ח"ו לא פלפלתי תורה כמותו יצתה בת קול ואמרה לו תורה כמותו פלפלת תורה כמותו לא רבצת. כי הוו מנצו ר' חנינא ור' חייא אמר לי' ר' חנינא לר' חייא בהדי דידי קא מינצת דעבדי לתורה שלא תשתכח מישראל וכו'. ואמרי' בשוחר טוב במזמור קמ"א הדורה היא ומשובחת שמועתו של ר' יוחנן ושל ר' שמעון בן לקיש שהיו יושבין ומפלפלין בה. ואשכחן בפ' הבונה דדייקי ודרשי מילי מעלייתא באלפא ביתא דאפי' בימי יהושע בן נון לא אתמר כוותייהו: הלכך מלאני לבבי אני יצחק ב"ר משה נב"ה המחבר זה החבור לפלפל באותיות של אלפא ביתא ולפלפל בהם ביד הקב"ה הטובה עלי נטויה ולברכה ולרויה. ונתתי את לבבי לדרוש אלף האותיות שלו ולקיים משמעותו לפי המדרש שאני מוצא שדרשו רבותינו וכתבו:

י״אאלף

י״באפתח לשון פה קדושה שכן באלפא ביתא של אח"ס בט"ע ק' אצל ל' ורמז ודרשינן אפתח לשון קדושה פה. כלומר שכשאומרין קדושה צריך לישא עיניו למרום ולפתוח פיו ולומר קדושה בפה מלא כדאמרי' אמר ר' ישמעאל שמעתי נעימת קול מפי הגבורה שאומרת משביע אני עליכם יורדי מרכבה שתאמרו לבני שישאו עיניהם למרום בשעה שאומרים ק' ק' ק' ואין לי הנאה בעולמי אלא אותה שעה בשעה שעיניהם נשואות לעיני והבל יוצא מפיהם ועולה לפני כריח ניחוח ותגידו לבני חיבה שאני מראה ליעקב אביהם בשעה שאומרים לפני ק' ק' ק' שלשה פעמים אני נופל שלשה פעמים על דמות פני יעקב אביהם היושב בחיקי ומנשקו שלשה פעמים כנגד שלשה פעמים שאומרים קדוש קדוש קדוש:

י״גאלף

י״דאל"ף למפרע פל"א כלו' אלף פלא. זהו שאה"כ גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך שיש דברים נפלאים בתורת בההיא דפרק המפלת דבעי מני' ר' ירמי' מר' זירא לר' מאיר דאמר בהמה במעי אשה וולג מעליא הוא קיבל בה אביה קידושין מהו למאי נפקא מינה לאתסורי באחותה למימרא דחיי והאמר רב יהודה אמר רב לא אמרה ר' מאיר אלא הואיל ובמינו מתקיים ותו בעא מני' רב מתנא מאביי לר"מ דאמר בהמה במעי אשה ולד מעלי' הוא וולד במעי בהמה מה למאי נפקא מינה לאשתרויי באכיל' ואמר (ר' אבא) [ר' ירמיה בר אבא] אמר רב הכל מודים גופו תיש ופניו אדם וולד גופו אדם ופניו תיש לא כלום ומשמע בירושלמי דהוה בכי האי גוונא דקאמר התם רבנן מקשו לר"מ הפילה דמות עורב ועומד בראש הדקל אומר לו חלוץ או יבם והדר קאמר אדתיקשי לר"מ קשיתי' לרבנן דא"ר [יסא בשם ר'] יוחנן (גופו) [כולו] אדם ופניו בהמה אינו וולד כולו בהמה ופניו אדם וולד כולו אדם ופניו בהמה עומד וקורא בתורה אומר לו בא לשחטך כולו בהמה ופניו אדם עומד וחורש בשדה אומר לו חלוץ או יבם ואמרי' בבבא בתרא פרק מי שמת בן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחות וזו היא שקשה בדיני ממונות דאבוה זבין ואיהו מפיק. ותנן במס' פרה בפרק שנים שהם שומרים השורף פרה ופרים והמשלח את השעיר מטמאים בגדים פרה ופרים ושעיר המשתלח עצמן אינן מטמאי' בגדים הרי זה אומר מטמאך לא טמאני ואתה טמאתני ותו קתני התם טובא כי האי גוונא וכתי' נגע צרעת כי תהי' באדם וקיימא לן דמטמאה בגדים וכתי' ואם פרוח תפרח הצרעת בעור וכסתה הצרעת את כל עור הנגע וגו' וראה הכהן והנה כסתה הצרעת את כל בשרו וטהר נראה היא בבגדים טמאה פרחה בכולו טהור דהיינו נפלאו' שבתורה ועליהם ועל כיוצא בהם אמר דוד המלך גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך והתפלל לפני אלהים הנותן תורה הקדושה שיאיר עיניו לעמוד על עיקרו של דבר והיינו דדרשינן משמעות של אל"ף שהוא למפרע פל"א כלו' אלף פלא ותן לבך על נפלאות שבתורה לידע סוד הדבר ולעמוד על עיקרו:

ט״ואלף

ט״זאל"ף הם אותיות אפ"ל זש"ה אם תוציא יקר מזולל כפי תהי' ואמרי' בבבא מציעא בפ' השוכר את הפועלים אמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן ואמרי לה אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנא' אם תשיב ואשיבך לפני תעמוד אם תשיב ישראל למוטב בתוכחתך אשיבך אלי ולפני תעמוד וכל המלמד בן עם הארץ תורה אפילו הקב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו שנא' אם תוציא יקר מזולל כפי תהי' שיש לך כח לבטל גזרתי אלמא עדיף המלמד תורה לבן עם הארץ שהוא אפל והשוך בעולם מהמלמד לבן חבירו תלמיד חכם והיינו דדרשינן אל"ף אפ"ל כלו' תלמוד תורה לבן עם הארץ שהוא אפל וחשוך בעולם מפני שאין בו תורה כמו שקורים לאדם שאין בו תורה עם הארץ כלו' חשוך שבארץ כדכתי' והנה כהה הנגע ומתרגמי' והא עמיא מכתשא דמסתמא בן עם הארץ לא ידע תורה דלאו מאבוה גמרה הילכך אתה שאתה יודע תורה אלף אפל:

י״זאלף

י״חאל"ף אלף לא פיך אושפיזא לימוד פוריא זהו שאה"כ מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם קללה תחשב לו ואמרי' בפ' אלו מציאות אמר רב יהודה אמר שמואל בהני תלת מילי משנין רבנן בדיבורייהו במסכת בפוריא באושפיזא במסכת ששואלין לו אם יודע מסכת פלוני' בגירסא יאמר איהו לאו אע"פ שיודע. בפוריא פר"ש זצ"ל ששואלין לו שמשת מטתך יאמר לאו אע"פ ששמש מדת צניעות הוא. אושפיזי פי' ר"ש זצ"ל שאלוהו על אושפיזו אם קבלוהו בסבר פנים יפות יאמר לאו מדה טובה היא כדי שלא יקפצו עליו בני אדם שאינם מהוגנים לבוא עליו תדיר ויכלו את ממונו שאם שבחו לפני ב"א שאינם מהוגנים קללה תחשב לו מפני שקופצין עליו ומקפחין את ממונו. בהני תלתא מותר לצורבא מרבנן לשנות והיינו דדרשינן אלף לא פיך אושפיזי לימוד פוריא כלו' למד לשונך לומר לאו באושפיזי ובלימוד דהיינו במסכת ובפוריא ויש כאן פירושים אחרים ופירשתי בפ' אלו מציאות:

י״טאלף

כ׳אלף לא פיך. לא עם אלף ויש כמו כן לדרוש לו עם ו"ו זהו שאמר הכתוב ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. וכתיב ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים וגו' ותנן במסכת ע"ז בפרק אין מעמידין שאל ר' ישמעאל את ר' יהושע כשהיו מהלכין בדרך מפני מה אסרו גבינות של עכו"ס אמר לו מפני שמעמידין אותן בקיבת נבילה אמר לו והלא קיבת עולה חמורה מקיבת נבילה ואמרו כהן שדעתו יפה שורפה חיה וכו' א"ל מפני שמעמידין אותה בקיבת עגלי עכו"ם אמר לו א"כ למה לא אסרוה בהנאה השיאו לדבר אחר א"ל ישמעאל אחי היאך אתה קורא כי טובים דודיך מיין או כי טובים דודייך מיין אמר לו כי טובים דודיך מיין א"ל אין הדבר כן שהרי חבירו לומד עליו לריח שמניך טובים. ואמרי' במדרש שיר השירים למה לא גילה לו מפני שבקרוב אסרוה ור' ישמעאל היה קטן. ר' שמעון בן חלפתא ור' חגי משום ר' ישמעאל כתיב כבשים ללבושך כשתלמידיך קטנים כבוש לפניהם דברי תורה הגדילו ונעשו תלמידי חכמים הוי מגלה להם טעמי תורה תני ר' שמעון בן יוחאי ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם מה שימה אינה נגלית אלא ליחיד כך לא תהי' מגלה טעמי תורה לכל אדם. ר' חוניא בשם ר' חמא בר' עקיבא מקשי ואם להפליגו נתכוין הי' לו להפליגו מחמש הכרעות שבתורה ואלו הן שאת וארור מחר משוקדים וקם א"ר תנחומא אית לי חורי ובני יעקב באו מן השדה כשמעם וגו'. א"ר יצחק כתי' ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים וגו' ואותי יש דברים שאמר לי לומר לכם ויש דברים שאמר לי (לומר לכם) ביני לבין עצמי דהיינו חמש הכרעות שאין להם הכרע קסבר ר' יצחק שאין לגלותם לכל אדם וגם כדדרש ר' ישמעאל שיש לכבוש דברי תורה לפני תלמידים קטנים וכדדרש ר"ש בן יוחאי שאין לגלות טעמי תורה לכל אדם והיינו דדרישנא למשמעות דאל"ף שפעמים אלף פיך לא כלו' אם מבקש לך לגלות טעמי תורה אמור לו לאו והשיאהו לדבר אחר כמו שעשה ר' יהושע לר' ישמעאל ופעמים אלף פיך לו כלו' שתפתח לו פיך ותגלה לו טעמי תורה:

כ״אאלף

כ״באלף פיך לא זש"ה כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים וכתי' נמי בדוד עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר ואמרי' בפ"ק דברכות ר' זירא אמר לעולם משה הוה ידע חצות לילה ודוד נמי הוה ידע אלא כינור לדוד ל"ל לאתעוריה משינתי'. משה הוה ידע והאי דקאמר כחצות סבור שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא ואמר מר למוד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז ודרשינן נמי פרק חבית שנשברה אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אמרהו וא"ל אל תאמרהו והיינו דדרשינן למשמעות דאל"ף אלף פיך לא לומר בכל דבר שאינו ברור לך איני יודע שלא תתבדה ותאחז ושלא תאמר על טמא טהור ועל טהור טמא על זכאי חייב ועל חייב זכאי ועל מותר אסור ועל אסור מותר:

כ״גאלף אל"ף אחד זשה"כ אחת דבר אלקי' שתים זו שמענו כי עוז לאלקים (הוא) ואמר אביי בפרק אחד דיני ממונות מקרא אחד (נדרש) [יוצא] לכמה טעמים ואין טעם אחד יוצא (משני) [מכמה] מקראות דבי רבי ישמעאל תנא וכפטיש יפוצץ סלע מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים והיינו דדרשינן למשמעות דאלף אלף אלף טעמים ממקר' אחד ואל תאלף טעם אחר משני מקראות כדמפורש באחד דיני ממונות:

כ״דאלף

כ״האלף אלוף זשה"כ אלופינו מסובלים אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו ואמרי' בפרק שני דברכות רב ושמואל ואמרי לה ר' יוחנן ור' אלעזר חד אמר אלופינו בתורה ומסובלים במצות וחד אמר אלופינו בתורה ובמצות ומסובלים ביסורים (ואמרי' סוף פרק הניזקין רב הונא ורב חסדא כו', ואמרי' בפרק שלשה שאכלו כו') והיינו דדרשינן אלף אלוף אלף תורה ותהי' בישראל אלוף ומלך ומפולפל ויושב בראש אפי' אתה ממזר כדתנן בהוריות פרק כהן משוח שחטא ממזר ת"ח וכה"ג ע"ה ממזר ת"ח קודם לכה"ג ע"ה ואמרי' בגמ' מה"מ אמר רבי אחא בר חנינא אמר קרא יקרה היא מפנינים מכה"ג שנכנס לפני ולפנים ואמרי' עלה בירושלמי שלהי הוריות סבר מימר לפדות ולהחיות ולכסות הא לישיבה לא. אמר רבי (יצחק בר' אבא) [אבון] אף לישיבה ומה טעם יקרה הי' מפניני' ואפי' מזה שהוא נכנס לפני ולפנים הילכך מושיבין אותו בראש וכתיב בי מלכים ימלוכו. ואמרי' ס"פ הניזקין רב הונא ורב חסדא הוו יתבי חליף ואזיל גניבא א"ל חד לחברי' (ליתי מר ו)ניקום מקמי' א"ל מקמי' פלגאה ניקום אדהכי אתא איהו לגבייהי אמר להו שלמא עלייכו מלכי שלמא עלייכו מלכי אמרו לי' ומנא לך דרבנן אקרי מלכי אמר להו בי מלכים ימלוכו ורוזנים יחוקקו צדק אמרו לי' ומנא לך דכפלינן שלמא למלכי אמר להו דאמר רב יהודה אמר רב מנין שכופלין שלום למלך שנא' ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים אשר לדוד. ויאמר לך דוד ועמך בן ישי שלום שלום לך שלום לעזרך וכתי' נמי סלסלה ותרוממך ובין נגידים תושיבך ואמרי' בפ' שלשה שאכלו ינאי מלכא ומלכתא ברוך ריפתא בהדי הדדי ומדקטלינהו לרבנן לא הוה להו אינש לברוכי אמר לה לדביתהו מאן יהיב לן גברא דמברך לן אמרה לי' אי מייתינא לך גברא דילמא מצערת לי' אמר לה לא אשתבע לי אישתבע לה איתיתיה לשמעון בן שטח אותיביה בין דידיה לדידה אמר לי' הא חזית כמה יקרא קא עבידנא לך אמר לי' לא את קא עבדת לי יקרא אורייתא היא דמייקרא לי דכתיב סלסלה ותרוממך ובין נדיבים תושיבך:

כ״ואלף

כ״זאלף בא"ת ב"ש תכו זשאה"כ אף חובב עמי' כל קדושיו בידך והם תכו לרגלך ואמרי' בפ"ק דבבא בתרא רב נחמן בר רב חסדא שדא כרגא ארבנן א"ל רב נחמן בר רב יצחק עברת לך אדאוריית' דכתי' אף חובב עמים כל קדושיו בידך א"ל משה לפני הקב"ה רבש"ע אפי' בשעה שאתה מחבב את האומות העולם יהיו כל קדושיך בידיך והם תכו לרגלך תני רב יוסף אלו ת"ח שמכתתים את רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה. ישא מדברותיך לישא וליתן בדבורו של מקום דזכות הגלות שהוא גולה עומד לו לעזר שיצליח בתור' כדאמרי' פ"ק דמנחו' אבימי תני מנחו' בי רב חסדא ופרכי' אבימי בי רב חסדא [תני] והאמר רב חסדא קולפי טבי בלעי מאבימי עלה דהא שמעתא בא להכריז רצופין שלשים שני וחמישי ששים. ושנינן אבימי מסכת יקירא לי' ואתא לקמי' דרב חסדא לאדכורי' גמרא ופרכי' ולישלח לי' דליתי לגבי' סבר הכי מסתייעא מילתא טפי שהולך מביתו אל רב חסדא מסתייע מילתא טפי לעמוד על עיקר הלכה ולידע ערכה. והיינו דדרשינן אל"ף בא"ת ב"ש תכו כלו' אלף תורה ע"י כתות רגלים שתכתת רגליך אל מקום הישיבה ללמוד תורה כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל ואמרינן בפ' כיצד מעברין תני דבי רב ענן מאי דכתי' רוכבי אתונות צחורות יושבי על מדין והולכי על דרך שיחו רוכבי אתונות אלו תלמידי חכמים שמהלכין מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה צחורות שעושין אותה כצהרים. יושבי על מדין שדנין דין אמת לאמתו והולכי אלו בעלי מקרא על דרך אלו בעלי משנה שיחו מלמר שכולן שיחתן בתורה:

כ״חאלף

כ״טאלף במילוי אלף למד פה כלו' אם בקשת ללמוד תורה תהי' לומד בפה ומוציא דברי תורה מפיך ולא תהי' יושב ומחשב וזהו שאה"כ ערוכה בכל ושמורה ואמרי' בפ' כיצד מעברין ברורא אשכחתי' לההוא תלמידא דהוה קא גריס בלחישא בטשא בי' אמרה לי' לא כך כתיב ערוכה בכל ושמורה אם ערוכה ברמ"ח אברים משתמרת וא"ל אינה משתמר' תנא תלמיד אחד הי' לו לר' אליעזר בן יעקב שהי' שונה בלחש לאחר שלש שנים שכח תלמודו. א"ל שמואל לרב יהודא שיננא פתח פומך תני כי היכי דתתקיים ביך ותוריך חיי שנא' כי חיים הם למוצאיהם אל תקרי למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה:

ל׳אלף

ל״אאלף במילוי אלף למד פה למד שאצל אלף ומם שאצל למר וה' שאצל פה הרי כאן למפרע המל כלו' אלף המל תלמד תורה למולים דהיינו יהודים שנימולים ואל תלמד תורה לערלים דהיינו עכו"ם שאינם נמולים וזשה"כ תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב ואמרי' בפרק ארבע מיתות עכו"ם שעוסק בתורה חייב מיתה שנא' תורה צוה לנו משה מורשה לנו ולא להם: מיתבי הי' ר' (ירמיה) [מאיר] אומר מנין שאפי' עכו"ם ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול שנא' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהנים ולוים וישראלים לא נאמר אלא אדם הא למדת שאפי' עכו"ם ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול. התם בשבע מצות דידהו ואמרי' בילמדנו בפרש' כי תאמר בלבבך מעשה בעכו"ם אחד שהי' מחלק צדקה לעניים ובא לפני ר' עקיבא ואמר לו אני גדול ממך שאני מחבב את הצדקה הקב"ה מחבב אותי ומרומם אותי אמר לו ר' עקיבא אין הקב"ה חפץ אלא בישראל שנא' ומי כעמך ישראל אבל העכו"ם שהם עושים אינו אלא תקלה להם שנא' וחסר לאומים חטאת הלך לו. לאחר ימים הלך האסטראטן לצחק בקומפון והי' ר' עקיבא יושב ושונה והי' רואה אותן שוורין כל אחד ואחד וכל מי ששוור יותר מחבירו הי' נוטל יותר ארנונא וראה ר' עקיבא לאותו עכו"ם יושב שם א"ל ר"ע למה הם עושים כך אמר לו שכל מי שיש בו כח שוור יותר מחבירו הוא נוטל יותר ארנונא א"ל ר"ע ואני קופץ יותר מכולם תנו לי ארנונא אמר לו אותו העכו"ם גדולן של ישראל אין את' יודע שכל מי שאין זוני של המלך עליו אינו נוטל ארנונא אמר לו ולא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר לא חיבב הקב"ה אלא את המילה שהיא חותמו של הקב"ה והיא זוני שלו והוא מחבבו אבל העכו"ם אינן חשובין כלום שאין זוני של הקב"ה עליהם שכולם לגיהנם שנאמר לכן הרחיבה שאול נפשה אמר הקב"ה אין העכו"ם חשובין כלום לא תיראו מהם אע"פ שאתם רואים אותם רבים אבל בפני אינם רבים לא תירא מהם כי ה' אלהיך עמך והיינו דדרשינן אלף במילוי אותיותיו אל"ף למ"ד פ"ה ה"א של פ"ה מ' של למ"ד ל' של אל"ף הרי המל כלומר אלף המ"ל וכסדרן הוא למ"ה כלו' אלף תורתך למולים למה מפני שזוני של הקב"ה עליהם:

ל״באלף

ל״גאלף במילוי אל"ף למ"ד פ"ה כדפרשי' לעיל דה' של פה ומם של למ"ד ול' של אל"ף היינו המ"ל ועוד יש לדרוש כסדרן פ"ה של אל"ף וד' של למ"ד וה' של פ"ה היינו פד"ה כלו' המ"ל פד"ה שבזכות המילה נפדו ישראל ממצרים וזה שאה"כ ביחזקאל ואעבור עליך ואראך מתבוסס' בדמיך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי ומתרגמי' על דוכרן קיים אבהתכון קדמיי ואתגליתי למפרק יתבון ארי גלי קדמי ארי אתון מענן בשעבודכון ואמרית לכון בדמא דמהולתא ארחם עליכון ואמרית לכון בדם פסחא אפרוק יתכון כי נימולו במצרים כדכתי' ביהושע כי מולים היו כל העם היוצאים וגו' והיינו דדרישנא למשמעותא דאל"ף במילוי אל"ף למ"ד פ"ה סופי אותיות פדה ושוב ה' של פ"ה ומ' של ל' ולמ"ד של אל"ף למפרע המ"ל כלו' המ"ל פד"ה בזכות המילה פדאם ממצרים. ותו שהמילה פודה מגיהנם כדאשכחן בב"ר בפ' וירא אליו א"ר לוי לעתיד לבוא אברהם יושב על פתח גיהנם ואינו מניח אדם מהול מישראל לירד בתוכה ואותן שחטאו יותר מדאי מה הוא עושה להם מעביר את הערלה מעל גבי תינוקות שמתו עד שלא מלו ונותנה להם ומורידן לגיהנם הה"ד שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו מאי טעמא שלח ידיו בשלומיו משום דחלל בריתו הא למדת שהמילה מצלת מגיהנם שאין אברהם אבינו מניח אדם מהול מישראל לירד בתוכה: ובפרק עושין פסין נמי אמר דהאי דכתי' עוברי בעמק הבכא ההוא דמחייבי דינא חדא שעתא נחית אברהם ומסיק להו לבד מן מאן דבעל ארמית דממשך ערלתי' ולא מבשקר לי' נמי חזינן התם דמילה מהניא לאפוקי אינש מגיהנם ופליגא אההיא דבראשית רבה דמסיק דאינו מניחם כלל להכנס לגיהנם מ"מ למדנו שהמילה פודה את אדם מגיהנם הילכך דרשינן אותיות של אל"ף המ"ל פד"ה כדפרישית:

ל״דאלף

ל״האלף ביתא זשה"כ חמוקי ירכיך כמו חלאים ואמרינן בפ' אלו מגלחין פעם אחת גזר רבי שלא ישנה אדם לתלמידו בשוק מאי דרוש חמוקי ירכיך. כמו חמק עבר. כמו חלאים מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר דכתי' בסיפא דקרא מעשה ידי אמן יצא רבי חייא ושנה לשני בני אחיו בשוק לרב ולרבה בר בר חנה שמע רבי ואקפיד אתא רבי חייא לאתחזויי לי' לבקר את ר' שהיה חולה שקבל עליו יסורין אמר עייא. כך כינה שמו של ר' חייא. וכן אתה מוצא במקרא האמינון אחיך. ראה מי קרא מבחוץ. כלו' צא מכאן. ידע דנקיט מילתא בדעתי' נהג נזיפה בנפשיה תלתין יומין ביום תלתין שלח לי' תא הדר שלח לי' לא תיתי מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר מעיקרא סבר מקצת היום ככולו ולבסוף סבר לא אמרי' מקצת היום ככולו אתא אמר לי' מ"ט אתית [א"ל] דשלח לי מר והא שלחי לך דלא תיתי זה ראיתי וזה לא ראיתי קרי עליה ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. מ"ט תעביד הכי דכתיב חכמות בחוץ תרונה ברחובות תתן קולה אמר לו אם קרית לא שנית. הפסוק זה פעם שנית. ואם שנית לא שלשת ואם שלשת לא פירשו לך חכמות בחוץ תרונה כדרבא דאמר רבא כל העוסק בתורה מבפנים תורתו מכרזת עליו בפרהסיא. והכתיב לא מראש בסתר דברתי בשעת מתן תורה. אלמא תורה נשנית בחוץ. ההוא ביומא דכלה. דרשה שדורשין ברבים. ור' חייא האי חמוקי ירכיך מאי עביד לי' מוקים לה בצדקה ובגמילות חסדים וקיימא לן הלכה כרבי מחבירו. כש"כ מתלמידו ואמרי' נמי רבי לא שנאה ר' חייא מנא לי'. הילכך הלכה כרבי שאין לאדם לשנות לתלמידו בשוק אלא במקום צינעה בבית והיינו דדרישנ' לעיל אל"ף בי"ת אלף ביתא כלו' תלמוד תורתך בבית במקום צנעה:

ל״ואלף בית

ל״זאלף טעמי בית. זשה"כ בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. ואמרי' בבראשי' רבה. למה ברא הקב"ה עולמו בבי"ת דרש ר' יהודה בן פזי במעשה בראשית בהדי דבר קפרא למה בבי"ת להודיעך שהם שני עולמים העולם הזה והעולם הבא. ד"א למה בבית אלא מה בי"ת זה יש לו שני עוקצין אחד של מעלה ואחד מאחריו. אומרים לבי"ת מי בראך והוא מראה להן בעוקצו של מעלה ואומרת זה של מעלה בראני ומה שמו והוא מראה להם בעוקצו של אחריו ה' שמו:

ל״חאלף בית

ל״טאלף טעמי בי"ת זשה"כ בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ למה ברא הקב"ה את עולמו בבראשית. אלא בי"ת רא"ש ברכ"ה אשי"ת. למה בעבור אמת. ללמדך שבמקום האמת ברכה מצויה אל"ף בי"ת אל"ף אמת בי"ת ברכה. סמך ברכה אל האמת. אל"ף היינו תלמוד. בי"ת ברכה סמך ברכה לתורה זשה"כ כי אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד. הכל בכלל ברכה. והתורה קרויה אמת שנאמר אמת קנה ואל תמכור ללמדך שבמקום תורה האמת. ובמקום אמת תורה והברכה במקום שניהם ושניהם במקום ברכה. וסתם ברכה. תורה ואמת:

מ׳אלף בית גימל דלת

מ״אאלף טעמי בי"ת גימ"ל דל"ת. זשה"כ בראשית ברא וגומר למה ברא הקב"ה את עולמו בבי"ת להודיעך שיש שני דינין ומה הם גיהנם וגן עדן. גימ"ל גיהנם גימ"ל דל"ת גן עדן. ואמרי' בפסיקתא מפני מה ברא הקב"ה גיהנם וגן עדן כדי שיהיו מצילות זה את זו. כמה ריוח ביניהם רבי יוחנן אמר כותל ורבי חנינא אמר טפח ורבנן אמרי שתיהן שוות:

מ״באלף בית

מ״גאלף טעמי בי"ת זשה"כ בראשית ברא אלקים בר"א שת"י בר"א אלקי"ם א"ת ס"ת אמת כלומר ברא הקב"ה שתי אמת דהיינו שתי נחלות של אמת. זש"ה למנצח אל הנחילות מזמור לדוד ואמרי' בשוחר טוב כתיב וממתנה נחליאל ופירושו ממתנה נחלתינו אל בשביל הבאר שנתן להם הקב"ה היו אומרים שירה והוא מספיק להם מים משל לאשה שהיתה רוצה ללכת מבית אבי' לבית בעלה והיתה מהלכת בספינה וכן אמר דוד הלכו בציות נהר מהו בציות בספינה כד"א וצי אדיר. אמרה כנס"י מתוך שנתן לי הקב"ה הבאר נחלתיהו לכך אמר וממתנה נחליאל. וכן אמר דוד חלקי ה' אמרה נפשי אמר להם הקב"ה אני חלקכ' ואת' חלקי שנ' כי חלק יי עמו יעקב חבל נחלתו אמ' דוד אתם נחלתו של הקב"ה והוא נחלתכ' שנא' ונחלתי ישראל למנצח על הנחל' שנחלתם אותו ועל הנחלה שנחל אתכם:

מ״דאלף בית

מ״האלף ב' תורות תורה שבכתב ותורה שבע"פ זשה"כ ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים ואמרינן במדרש כשבא הקב"ה ליתן תורה לישראל אמרו לו תורה שבכתב כמה היא אמר להם שש מאות ושלש עשרה מצות שבע"פ כמה היא ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים אמרו לו שבכתב נקבל ושבע"פ לא נקבל מיד כפה עליהם הר כגיגית למדנו משם שלא הוצרך הקב"ה לכפות עליהם הר כגיגית אלא בעבור תושבע"פ שלא היו רוצין לקבל מפני גודלה ורחבה עד שכפה עליהם הר כגיגית כי תורה שבע"פ אין לה שיעור כדאמרינן בילמדנו רבי אליעזר ור' יהושע ור' עקיבא ר' אליעזר אומר אם נעשים כל הימים דיו וכל האגמים קולמוסים וכל ב"א לבלרין והשמים והארץ מגילות לא היו מספיקים לכתוב תורה שבידי ואני לא חסרתיה מרבותי אלא כאדם שטובל זכרותו של מכחול בים אמר רבי עקיבא אני אין בי כח לומר מה שאמרו רבותי הן חסרוה ואני לא חסרתי' אלא כאדם שהוא מריח באתרוג וכממלא מאמת המים. פ"א שהה רבי עקיבא לבוא לבית המדרש וישב לו מבחוץ נשאלה שאלה ראשונה ואמרו הלכה מבחוץ. שניה אמרו תורה מבחוץ שלישית אמרו עקיבא מבחוץ ועשו לו מקום ובא וישב לפני רגליו של ר' אליעזר בבית הוועד ובית הוועד של ר' אליעזר הי' עשוי כמין ריס פ"א נכנס רבי יהושע וגיפף ונישק לאותה האבן אמר האבן הזאת דומה להר סיני וזה שהוא יושב עלי' ארון הברית והיינו דדרישנא אלף ב' תורות תורה שבכתב ותורה שבע"פ שאע"פ שלא קבלתם תושבע"פ עד שכפה עליהם הר כגיגית אעפ"כ חייבים אתם להגות בה יום ולילה. ואמרינן בפ' אמר ר' עקיבא ויתיצבו בתחתית ההר אמר רב דימי בר חמא מלמד שכפה הקב"ה את ההר על ישראל כגיגית אמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבא לאורייתא אמר רבא (הרי) [הדור] קיבלוה בימי מרדכי ואסתר שנאמר קימו וקבלו היהודים קימו מה שקבלו כבר ונתרצו לקיימה מאהבה וחייבין ישראל להגות בה יום ולילה שנאמר והגית בו יום ולילה אומר שני הלכות היום שני הלכות למחר. ואמרינן בשוחר טוב ובתורתו יהגה יומם ולילה בר קפרא אמר כל מי שקורא שני פרקים שחרית וערבית קיים ובתורתו יהגה יומם ולילה אמר רבי חייא בר אבא לא אמר בר קפרא אלא במי שרגיל לפשוט בהן מאן דמוסיף תרתין הלכות בצפרא תרתין הלכות בליליא כאלו קיים ובתורתו יהגה יומם ולילה. ואמרי' ס"פ שתי הלחם אמר רבי אמי מדבריו של רבי יוסי נלמוד אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית קיים מצות לא ימוש אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי אפילו לא קרא אדם אלא ק"ש ערבית ושחרית קיים מצות לא ימוש ודבר זה אסור לאומרו לפני עם הארץ רבא אמר מצוה לאמרו לפני עם הארץ. שאל בן אחותו של רבי ישמעאל את ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי את התורה כולה מהו שאלמוד חכמת יוונית וקרא עליו המקרא הזה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה צא ובדוק איזה שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יוונית ופליגא דר' שמואל בר נחמני דאמר ר"ש בר נחמני א"ר (יוחנן) [יונתן] פסוק זה לא חובה ולא מצוה אלא ברכה. ראה הקב"ה את יהושע שד"ת חביבין עליו ביותר שנאמר ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל א"ל הקב"ה יהושע כל כך חביבין עליך ד"ת לא ימוש ספר התורה הזה מפיך ואמרינן בירושלמי שאלו את רבי יהושע מהו שילמד אדם את בנו חכמת יוונית אמר להם ילמדנו בשעה שאינו לא יום ולא לילה דכתיב והגית בו יומם ולילה: ואמר בתנחומא בפרשת אתם נצבים לא נפלאת היא ממך ואם נפלאת היא ממך שאין אתה עמל בה כל צרכך אמר שלמה ראמות לאויל חכמות הטיפש הזה עם שהוא בשער הוא בורח הוא אומר מה אתון יהבין לי למילף קודמוי ואינון אמרין לי' לוהא ובתר לוחא מה אתון יהבין מגילתא ובתר מגילתא מה בראשית ובתר בראשית מה כל המקרא ובתר כן מה ששה סדרי' ואח"כ תורת כהנים ואח"כ מה מכילתא ואח"כ תוספתא ואח"כ מה תלמוד ואח"כ מה אגדתא והוא אומר מי יש בו כח כל כך. א"ר ינאי לככר שהוא תלוי באויר מי שהוא טפש אומר מי יכול להביאו משם. ומי שהוא פקח אומר ולא אחד תלאו ומביא סולמות וקנים ומביאו. ד"א למה הטפש דומה לפועל ששוכרו בעל הבית א"ל בוא ועשה שכר יום והעבר צרורות הללו מן השדה הלך אותו פועל וראה אותו השדה מלאה צרורות אמר עד מתי אני מעביר את הצרורות הללו מן השדה. נתעצל ולא עשה מלאכתו אמר לו בעל השדה מאי איכפת לך שכר אם היית יגע ונוטלה. ומי שהוא פקח אומר שתי משפלות היום שתי משפלות למחר עד שאני מכלה אותן כך כל מי שהוא טפש אומר מי יכול למילף כל הדא נזיקין ע"ג פרקים וכו' אימתי אני גומר אבל מי שהוא פקח אומר שתי הלכות היום שתי הלכות למחר עד שאני גומרן:

מ״ואלף בית

מ״זנוטרוקין אחד למד פיך זשה"כ שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד וכתיב ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך שתהיו קורין ק"ש שחרית וערבית ומייחד שמו של הקב"ה. והיינו דדרישנא למשמעות של א"ב אחד למד פיך ב"פ ביום שתהיו קורין קריאת שמע פעמיים ביום שחרית וערבית ואמרו בירושלמי בפ"ק דברכות ר' שמואל בר' נחמן כד הוה נחית לעיבו' החודש הוה מתקבל בבית רבי יעקב גרוסה והוה ר' זעירא מיטמר ביני קופי' משמעינא האיך הוה קרי (את שמע) [שמע דהוה קרי] והדר וקרי עד דהוה שקע מגו שינתי' ופי' ה"ר יוסף דאורליינש זצ"ל בפירושי חומש שלו דאי אפשר בלא שלש אזכרות מפני קטרוג של או"ה שאם אמר שמע ישראל ה' אחד היו אומרים כל אומה ואומה על תרפות שלנו הוא אומר שהוא אחד כשאומר אלהינו נודע שעל אלהי ישראל הוא מדבר שהרי עמהם היה מדבר ואם אומר ה' אלהינו אחד היו אומרים כך הוא אומר שאלהי ישראל אחד מן האלהות ויאמר כל אחד ואחד וכן שלנו וכן אם אמר אלהינו ה' אחד היו מפרשים ה' אלהינו אחד מן האלהות וכש"כ אם אמר אלהינו אחד אבל השתא על כרחינו הקב"ה ה' אלהינו אלהי ישראל ה' אחד אדון שלנו אדון שאין באדנות אלא הוא שאם רצה לומר אחד מן האדונים הי' אומר ה' אחד ותו לא. אבל עכשיו ודאי הכי קאמר האדון שלנו אחד באדנות שאין אדון אלא הוא ועל אלו התועים שאומרים ג' חלקים הם והם אחר ולכך אומר ג' אזכרות וכולם כאחד הרי תשובתו בצדו ואהבת את ה' אלהיך הרי ב' אזכרות שאינם לא אחד ולא ג' ואם כדבריהם הי' לו לומר בכל מקום או ג' או אחד אם על מנין החלקים הוא מדבר אלא על כרחין אינו בא דרך המנין אלא הכי קאמר ואהבת את ה' שהוא אלהיך ולא בא לתת מנין לחלקים כמו כן הפסוק הראשון לא בא על מנין החלקים אלא על פירושו שפירש לפי משמעות המקרא ולדבריהם לא צוה לאהוב רק שני החלקים ומסתמא אותו שנחלק מן האחרים ונכנס במקום הטנופת אין אוהבים אותו עד כאן לשונו: ואמרו בילמדנו פ' שמע ישראל רבינו הקדוש כשהיה כותב לאנטנינוס הי' כותב לו יהודה עבדך שואל בשלומך הוה ירא את השם ועם שונים לא תתערב מהו עם שונים ר' נתן בשם ר' אחא עם אותם שהם אומרי' שהם שני אלהות:

מ״חאלף בית

מ״טבית במילוי בי"ת יו"ד תי"ו. בי"ת דבי"ת ויו"ד של יו"ד ותי"ו של תי"ו הרי כאן בית ויו"ד של בי"ת וו' של יו"ד ויו"ד של תי"ו הרי כ"ו בגי' שם הנכבד בן ארבע אותיות. וד' של יו"ד ותי"ו של בי"ת וו' של תי"ו דתו כלו' בי"ת י"י דת"ו כלומר איזהו בית י"י מקום דתו במקום שלומדים דתו והוגים בתוכה. וזהו שאה"כ ואת הבית הגדול שרף באש ואיפלגו בה בפ' בני העיר ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי חד אמר מקום שמגדלין בו תורה וחד אמר מקום שמגדלין בו תפלה מאן דאמר תורה דכתיב יגדיל תורה ויאדיר מאן דאמר תפלה דכתיב ספרי נא לי הגדולות אשר עשה אלישע ואלישע כי עבד ברחמי הוא דעבד תסתיים דר' יהושע בן לוי דאמר מקום שמגדלין בו תורה דאמר ריב"ל בית הכנסת מותר לעשותו בית המדרש תסתיים וכריב"ל קיימא לן כדפסיק רבינו תם זצ"ל התם אלמא דעדיפא קדושתיה דבית המדרש והיינו דדרישנא נוטרוקין דבי"ת במילוי בי"ת י"י דת"ו איזהו בית ה' מקום דתו במקום שלומדים דתו והוגים בתורתו. וביהכ"נ נמי היינו מקום שמגדלין בו תפלה מצוה רבה נמי היא כדמוכחי הילכתא דפ' לא יחפור וצריך כל אדם לעסוק בבנין בית המדרש ובבנין בית הכנסת כדאי' עשו לעתיד לבוא מתעטף בטלית והולך ויושב בביהכ"נ בין הצדיקים והקב"ה גוררו משם ויאמר לו איזה בנין בנית בו ואיזה מסמר תקעת בו ואף על פי שמצוה רבה היא אעפ"כ אין לו לאדם להוציא הוצאות גדולות על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות רק שיבנה בית נאה וראוי לתפלה וללמוד תורה אלא יספיק מזונות לעמילי תורה מתוך דוחקם כדאי' בילמדנו בפסוק כי יהיה בך אביון ר' טרפון יהיב לי' שתי קנטרינין דכסף אמר לו לך וקנה לנו אופיא הלך והושיב סופרין ומשנין בא אצלו ואמר לו היכן היא אופיא הראה לו את המשניות של ר' חייא ושל רבי אושעיא צר' ואמר התם בסמוך רבי חמא בר חנינא ורבי הושעיא הוו מטיילין באלין כנישתא דלוד אמר רבי חמא בר חנינא לר' אושעיא כמה ממון שקעו אבותי כאן אמר לי' וכמה נפשות שקעו אבותיך כאן לא הוה אית בני נש מלעין באורייתא ר' אבין עבד אלין תרעייא דסדרא רבא נחת ר' מני לגביה אמר ליה חמי מה עבדית א"ל וישכח ישראל את עושהו ויבן היכלות לא הוה אית בני נש מלעי באורייתא:

נ׳אלף בית

נ״אבאלפא ביתא דרבי עקיבא אמר מה נשתנה בי"ת מכל האותיות שברא בם הקב"ה כל סדרי בראשית אלא שגלוי וידוע היה לפני הקב"ה ששתי פעמים עתיד עולם ליחרב אחד בימי דור המבול ואחד בסוף ששת אלפים ותשעים ושלש שנה. שבי"ת בגי' (כאן חסר):

נ״באלף בית

נ״גבבראשית רבה אמר רבי יונה בשם רבי לוי למה נברא העולם בבי"ת אלא מה בית זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלפניו כך אין לך לדרוש מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור בר קפרא אמר כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו וגו'. למן היום שנבראו ימים אתה דורש ואין אתה דורש לפנים מכאן מקצה השמים ועד קצה השמים אתה חוקר ואין אתה חוקר לפנים מיכן פי' מה למעלה מזיי"ן רקיעים ומה למטה משבעה ארצות. מה לפנים קודם שנברא העולם ומה לאחור כשיכלה וא"ת מנין לו שאסור לדרוש מה יהיה בסוף העולם והלא הבי"ת פתוחה לפניה תשובה לדבר מאותה ראיה עצמה שפתוח לפניה יש כח ביד הדורש לאסור לחקור מה שיהיה בסוף שזה פתוחה לפני' משמע בין תבין את אשר לפניך ולא בקצה הארץ תתן עיניך וכן דורש בסמוך למן היום שנבראו ימים אתה דורש ואי אתה דורש לפנים מיכן:

נ״דאלף בית גימל דלת

נ״הבית בא"ת ב"ש שמ"א והם אותיות אש"ם ג' בא"ל ב"ם נ' ל' בא"ל ב"ם א' ומ' כדקאי קאי נמצא גמ"ל הוא נמ"א והם אותיות נא"ם ואותיות אמ"ן ג' באי"ק בכ"ר שת"ל דל"ת באי"ק בכ"ר משק"ה הילכך דרישנא אל"ף בי"ת אהוב שמא ושנא את הודאי. שתהיה רואה את הנולד ולעולם תאמר איך אעשה זאת שמא אבוא לידי חרטה וחשוב להיכן הדבר נוטה: ענין אחר אלף פיך לומר שמ"א אש"ם כשאתה יושב ועוסק בתורה הזהר בלימודך דאע"ג דיש לך רשות לפלפל ולהקשות ולתרץ ולפרש הזהר שלא תפרש ותתיר את האסור או תאסור את המותר ולא תטהר את הטמא ולא תטמא את הטהור דאמר רבי אלעזר כשם שאסור לטהר את הטמא כך אסור לטמא את הטהור אלא כשיעלה בלבך לפרש הלכה שלך אלף פיך לומר שמא אשם יהיה בפירוש זה שאני מפרש שמא אין פירוש זה נכון ומתוך שאתה ירא שלא תבוא לידי אשם אתה בא להעמיד הדבר על בוריו דסמיך ליה גמ"ל והם באלב"ם נא"ם אמ"ן כלו' כשתאלף פיך לומר שמ"א אש"ם אז נא"ם אמ"ן שתהא הלכתך ברורה ותהא תורתך אמונה וכשתורתך ברורה ואמונה אז תהא דולה מבאר מים חיים שבידך ומשקה לעולם מתורתך הברור' ואמונ' שכן דל"ת באי"ק בכ"ר משק"ה:

נ״ואב גד הו זח

נ״זאלף בי"ת כלו' אלף ב' תורות תורה שבכתב ותורה שבע"פ כדפרשי' לעיל ואלף ב' הלכות בכל יום כדפריש' לעיל והאיך תלמוד ג"ד גמו"ר תחלה ואח"כ ד"ע דליגמר אינש והדר ליסבר. ומה אלמוד תחלה ג"ד תחלה תעסוק בג' כלו' בתורה משולשת דהיינו תורה נביאים וכתובים ואח"כ ד' דהיינו ארבעה סדרים. ה' ו' ואע"ג שחייב אתה הכל ללמוד הוה זהיר ביותר בה"ו בחמשה חומשי תורה וששה סדרי משנה שהם עיקר ושורש התורה וכשתלמוד הכל כענין שכתבנו מה סמיך לי' זיי"ן והם בא"ת ב"ש אותיות עמ"ט שהם אותיות מע"ט טע"ם כלו' הואיל ולמדת כענין שפירשנו הרי אתה מזוין בתורה ודומה לגבור וכלי זיי"ן בידו ואע"ג שיש בידך כלי זיינך ויש בידך חבילות חבילות של טעמים תאמר מע"ט טע"ם ותשנה לתלמידך דרך קצרה ותברר לו העיקר וקובץ על יד ירבה כההיא דפ"ק דפסחים דאמר רב הונא אמר רב ואמרי לה אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה. שאם יש כמה טעמים לדבר אחד אל תאמר לו כולם אלא אמור לו מקצת טעמים של עיקר שיוכל לסבול ושוב אמור לו שאר טעמים לקבוץ על יד וירבה. ח' הואיל ולימדת הכל כענין שכתבנו הרי אתה מזויין בתורה וכדאי אתה ליסמך ברבי וליקראות חכם מזויין בתורה וחכם:

נ״חג ד ה

נ״טכלו' גמול דלים חומש מנכסיך זה שאה"כ וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך ואמרינן בפרק נערה שנתפתתה אמר רבי אילא באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש תנ"ה המבזבז אל יבזבז יותר מחומש ומעשה באחד שבקש לבזבז יותר מחומש ולא הניחוהו חביריו ומנו רבי ישבב ואמרי לה רבי ישבב ולא הניחו חבירו ומנו רבי עקיבא אמר רב נחמן ברבי יצחק מאי קרא וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך והא לא דמי עישורא בתרא לעישורא קמא אמר רב אשי אעשרנו לבתרא כי קמא ודוקא מחיים אל יבזבז יותר מחומש אבל בשעת מיתה יבזבז כל מה דבעי ולית לן בה כדאמרי' בפ' מציאות האשה בעובדא דמר עוקבא ואמרינן בירושלמי בפ"ק דפאה ר"ש בשם רבי יוסי בר חנינא נמנו באושא שיהא אדם מפריש חומש מנכסיו למצות רבי גמליאל ב"ר אינונא בעי קומי רבי מנא מה חומש בכל שנה ושנה. לחמש שנים הוא מפסיד כולה אמר ליה בתחלה לקרן ולבסוף לשכר. ומורי הרב ר' יהודה חסיד זצוק"ל הוא לומדה מדכתיב הא לכם זרע ונתתם חמישית לפרעה למה חמישית אלא משום דקיי"ל דאפילו לגבוה אל יבזבז יותר מחומש והיינו דדרישנא גמ"ל דל"ת ה"א גמול דלים ה' גמול דלים חומש נכסיך:

ס׳ג ד ה ו

ס״אכלו' גמלת דלים חומש נכסיך ואפילו פרוטה אחת ו' אתה מתברך ו' ברכות. ע"א ג"ד ה"ו גמלת דלים מממונך ופייסתם בדברים אתה מתברך בה"ו ברכות. כההיא דפרק קמא דבבא בתרא דאמר רבי יצחק כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים מתברך באחת עשרה ברכות הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות דכתיב הלא פרוס לרעב לחמך וגו' אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח וגו' אז תקרא וה' יענה וגו'. והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות דכתיב ותפק לרעב נפשך וגומר ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך וגו' ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם וגו':

ס״בג ד ה ו ז ח

ס״גכלו' גמלת דלים ה ו ברכות נתברכת. ז ח זכית חסד זכית חיים. זכית חסר בההיא דפ"ק דב"ב דאמר רבי יצחק מ"ד רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד משום דרודף צדקה ימצא צדקה אלא הקב"ה ממציא לו מעות כדי לעשות מהם צדקה הרי זוכה לחסד שזוכה ומתעשר ומרבה בצדקות ומרבה בחסדים ז ח זכית לחיים שהצדקה מצלת. ממיתה כדדרשו שמואל ורבי עקיבא בפרק מי שהחשיך וצדקה תציל ממות ולא ממיתה משונה אלא אפילו ממיתה עצמה:

ס״דה ו ז ח

ס״הכלו' ה"ו הקב"ה זן חולה. אנ"י וה"ו מפורש בספר יצירה ובאלפא ביתא דר"ע ה"ו שם המפורש שבו נברא העולם הילכך דרשינן ה"ו ז"ח ה"ו הוא הקב"ה זן חולה וזשאה"כ יי יסעדנו על ערש דוי ואמרינן בפ' אין בין המודר אמר רב נחמן מנין שהקדוש ברוך הוא זן את החולה שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי:

ס״וז ח ט י

ס״זז ח שבעה ושמנה זשה"כ תן חלק לשבעה גם לשמנה תן חלק לשבעה אלו שבעה ימי נדות. וגם לשמנה אלו שמנה ימי המילה. שאם אתה נזהר היטב בשבעת ימי הנדות אתה זוכה לבן שאתה מל אותו לשמנה ושמא תאמר בן כל דהו ואפילו דלאו מעליא. ת"ש ט"י שזוכה לבנים טובים טהורים ידידים יחודים בדור שכל אשה שמתנהגת בטהרה ונזהרת בנדתה ובטבילתה ובפריעת ראשה זוכה לבנים צדיקים כדאמרינן בפ' ידיעות הטומאה ת"ר והזרתם את בני ישראל מטומאתם אמר רבי יאשי' מכאן אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לווסתן וכמה אמר רב עונה רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הפורש מאשתי סמוך לווסתה הויין לי' בנים זכרים דכתיב להבדיל בין הטמא ובין הטהור וסמיך לי' אשה כי תזריע וילדה זכר. רבי יהושע בן לוי אמר הוויין לי' בנים הראויים להוראה דכתיב להבדיל ולהורו' ואשכחן באמו של רבי ישמעאל כהן גדול שהלכה אמו לטבול ובעלותה מטבילה פגע בה דבר טמא וחזרה וטבלה וכן עד כמה פעמים הטריחה עצמה לטבול בעבור שהיה פוגע בה דבר טמא עד שהקב"ה אמר למלאך שר התורה שירד ויפגע בה ונתעברה באותו לילה ברבי ישמעאל שהיה צדיק גמור ובפ' הוציאו לו את הכף ת"ר שבעה בנים היו לה לקמחית וכולם שמשו בכהונה גדולה אמרו לה חכמים מה עשית שזכית לכך אמרה להם מימי לא ראו קורות ביתי קליעי שערותי ואע"פ שמסיים עלה הרבה עשו כן ולא הועילו היינו שרוצה לומר דזכות אחר הוה בהדה דהאי זכותא. מ"מ דהאי זכות נמי גרים כי הדין נותן כי מגוף טהורה וצנועה יצא טהור וצנוע:

ס״חז ח

ס״טז ח שבעה ושמנה זשה"כ תן חלק לשבעה וגם לשמנה ואמרינן בפסיקתא בפסוק ולקחתם לכם ביום הראשון תן חלק לשבעה גם לשמנה רבי אלעזר ורבי נחמי' רבי אלעזר אמר תן חלק לשבעה זו השבת גם לשמנה זו המילה דכתיב וישם אליהו פניו בין ברכיו אמר אליהו לפני הקב"ה רבש"ע אילו לא נשתייר לישראל אלא שתי מצות האלו בלבד כדיי הוא זכותן שירדו להם גשמים ור' נחמי' אומר תן חלק לשבעה זה דור שמל משה לשבעה וגם לשמנה זה דור שמל יהושע לשמונה. אמר לו הקב"ה ליהושע משה רבך מלן לשבעה ואת מלן לשמנה שנאמר בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים והביאן בברית עתה אתה מלן שלישית אין אתה מלן. ומפי מורי רבי יהודה בר' יצחק זצ"ל הוא הנקרא שיר"ליאון מפרש דהכי קאמר זה דור שמל משה לשבעה פירוש דור שביעי מאברהם אבינו עד משה רבינו שבעה דורות אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם משה גם לשמנה זה דור שמל יהושע שהוא דור שמיני לאברהם אבינו כי יהושע קם אחרי משה עתה אתה מלן פי' עתה אתה מלת אותם זה דור שמיני ופעם שנית כי משה מלן דור שביעי ופעם ראשונה ואתה מלתה פעם שניה מיכן ואילך דור תשיעי שהוא פעם שלישית למילתו של משה אי אתה מלן אלא הם עצמם יהיו מלין את עצמן והכי מסיים עלה בעלמא עתה אתה מלן מיכן ואילך אי אתה מלן אלא הם עצמן יהיו מוסרין עצמן על המילה. ז ח זון שבור כד"א חתו גבוריך תימן כלו' מי שאינו יכול לעזור את עצמו ומיחזי כשבור זון אותו. ט י טהור' יראה זשה"כ יראת ה' טהורה עומדת לעד ואמרי' בפ' בא לו יראת ה' טהורה עומדת לעד א"ר יוחנן זה הלומד תורה בטהרה ואיזה זה הנושא אשה ואח"כ לומד תורה:

ע׳ז ח ט י כ

ע״אז שבעת ימי פרישה של כה"ג ביוה"כ כדתנן שבעת ימים קודם יוה"כ מפרישין כה"ג מביתו ללשכת פלהדרין ח' אלו שמנה בגדים שכה"ג משמש בהם כתנת מכנסים מצנפת ואבנט חשן ואפוד ומעיל וציץ כדתנן בפ' בא לו. ט י טובל ומקדש י' פעמים שחמש טבילות היה טובל ועל כל טבילה היה עושה שני קידושין כדתנן פ' אמר להם הממונה חמש טבילות ועשרה קידושין טובל בו ביום ואימתי היה כל זה אחר שבעת ימי הפרישה עובד בח' בגדים וטובל חמש טבילות ומיטהר בעשרה קידושין. י"כ יום כפורים. ביום כפורים כל זה נוהג. כ"ף כב"ד פ"ה כבי"ר פ"ה כלו' אע"פ שאתה כבד פה בדברי תורה שאין לך הבנה גדולה וסברה ברורה להוציא הלכה שלך מפיך ולישרה אפילו הכי אל תמנע מללמוד אלא תהיה מחובשי בית המדרש שמתוך שאתה עוסק בתורה תדיר אף על פי שעתה אתה כבד פה בר"ת סופך שמחמת עסקך תזכה להבנה ולסברה ותהיה כביר פה וחזק להוציא הלכה שלך לאורה וליישר קבלתך. וזש"ה אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה דדריש כל המתנבל על דברי תורה סוף שמתעלה בהם. ואמרו רבותינו לא הביישן למד. ואמר בפ' המפלת יתיב רב פפא אחוריה דרב ביבי קמיה דרב המנונא ויתיב וקאמר מ"ט דרבי שמעון דאמר שיליא בבית טהור קא סבר כל טומאה שנתערב בה ממין אחר בטילה אמר להן רבי יהודה ורבי יוסי נמי היינו טעמייהו דהא קא תני ר' יהודה ור' יוסי (ור') מטהרין אחיכו עלי' מאי שנא. אמר רב פפא אפילו כל כי האי מילתא לימא אינש קמי' דרבי' (לא נשתוון) [ולא נשתוק] משום שנ' אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה:

ע״בכ"ך כף פשוטה. כף כפופה. בנותני צדקה קמיירי. שכסתר תהא כפך פשוטה לתת צדקה כההיא דפ"ק דב"ב דא"ר אלעזר גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו דאילו במשה כתיב כי יגורתי מפני האף והחמה ובעושה צדקה כתיב מתן בסתר יכפה אף. ואמרינן התם לקמן איזה היא צדקה שמצלת מן המיתה נותנה ואינו יודע למי נותנה נוטלה ואינו יודע ממי נטלה אבל בפרהסי' אין ליתן צדקה לאדם חשוב מפני שמלבין פניו ברבים כדאשכחן פ' מציאות האשה גבי מר עוקבא דהוה ליה ההוא עניא בשיבבותיה דהוה רגיל כל יומא דהוה שדי לי' ארבעה זוזי בצינורא דדשא יומא חד אמר איזול ואחזי מאן עביד בי האי טיבותא ההוא יומא נגה לי' למר עוקבא כי מדרש' אתא דביתהו בהדיה כיון דחזיוה דקא מצלי לי' לדשא נפק בתרייהו רהוט (וקום) [מקמי' עיילי] בההוא אתונא דהוה גריפא נורא הוה קא מיקליין כרעי' דמר עוקבא אמרה לי' דביתהו שקול כרעך ואותיב אכרעאי חלש דעתיה אמרה לי' אנא שכיחא בגו ביתא ומקרבא הנייתי ומאי כולי האי דאמר רב זוטרא בר טובי אמר רב ואמרי לה אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנ"ל מתמר וכו' הא למדת דגדול עונשו של נותן צדקה לאדם חשוב בפרהסיא אלא יתן לו בצנעה. והיינו דדרישנא כף פשוטה כף כפופה שתהיה כפך פשוטה לתת צדקה בסתר ותהי' כפיך כפופה שלא ליתן בפרהסיא שלא תמצא זכותך חובתך:

ע״גכף

ע״דכל פה. כ"ף כגי' מאה כלומ' כל פה יהלל יה שצריך שיתפלל כפה מלא שלא יהיה הרקיקה כפיו כשהוא מתפלל אלא משליך הרקיקה מפיו ומתפלל כדאמר בירושלמי ס"פ מי שמתו תנא רבי חלפתא בן שאול העוטש בתפלתו סימן רע לו. הדא דתימא מלמטן אבל מלמעלן לא אתיא כיי דמר רבי חנינא אני ראיתי את רבי מפהק ומעטש ונותן ידיו על פיו אבל לא רוקק רבי יוחנן אמר אפילו רוקק כדי שיהא כוסו נקי וכולי כדפרשי' בברכות לקמן שצריך להתפלל ולומר שבחות בפה מלא והיינו דדרישנא כ"ף כל פה יהלל י"ה בכל פה תהלל יה. וכמה אתה חייב להלל בכל יום כ"ף ברכות דהיינו מאה ברכות שחייב אדם לומר בכל יום וזשה"כ בפרשת והיה עקב ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה ואמרינן בפרק התכלת היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר ועתה ישראל מה וגומר ופרש"י זצ"ל אל תקרי מה אלא מאה ורבינו תם זצ"ל כתב בתיקון ס"ת שלו שוא"ל מל"א ומאה אותיות בההוא קרא. ויש מפרשים דמ"ה עולה מא"ה בא"ת ב"ש:

ע״הל מם

ע״ולמד מ"ם פע מים שאם שמעת דבר חדש מרבך או מחבירך תאמר אותו ארבעים פעמים כדי שיכנס באבריך ובלבך ולא תשכח כנגד ארבעים יום שהיה משה רבינו בהר כדאמר בפ' האשה שנתארמלה בעי מני' שמואל מרב אמרה טמאה [אני] וחזרה ואמר' טהורה אני מהו א"ל אף בזו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת תנא מניה ארבעין זמנין ודמיא לי' כמאן דמנחא לי' בכיסתיה ורבות כהנה בתלמוד. וכן קודם שילך לפני רבו יעיין הטיב עד ארבעים פעמים כדאמר פ"ק דתענית דרבי [שב"ל הוה] מסדר מתניתין ארבעין זמנין כנגד מ' יום שנתנה תורה לישראל בהם ועייל קמיה דרבי יוחנן. ואמר בהגדה אמר רבי יוחנן אתון חמיין אנפי דנהירין משום דלווי אמטינו עמדתי בהשכמה בלע"ז דלוי אמטוני פירוש אתם רואים אותי שאני צלול בהלכה משום שעמדתי בהשכמה וגרסתי. היינו שיש לאדם לעיין הלכה שלו קודם שיבוא לפני רבו:

ע״זלמד באלפא ביתא דרבי עקיבא אל תקרי למ"ד אלא לב מבין דעת מלמד שהלב שקול כנגד כל אבריו של אדם. לאדם יש לו עינים אף הלב רואה שנאמ' ולבי ראה הרבה חכמה ודעת אדם שומע אף הלב שומע שנא' ונתת לעבדך לב שומע. פה מדבר אף הלב מדבר שנא' דברתי אני עם לבי ותו מייתי התם טובא כי האי גוונא:

ע״חלמד מם נון

ע״טלמד מאמר נאמן. זה שאה"כ יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם וגו' כלו' כי ברור לך שקבלתי את התורה שאני מלמדך מפי הגבורה ברור לך שמפי הגבורה אמרתי לך ותוכל בבירור לומר וידבר ה' אל משה לאמר. כי זה הוא מאמר נאמן. ואמר בירושלמי פ"ק דשבת יום אשר עמדת לפני ה' וגו' כל האומר שמועה מפי אומרה יהא רואה בעל שמועה כאלו עומד לנגדו ומה טעם אך בצלם יתהלך איש אמר ר' זירא לר' יסא חכים ר' לבר פדיה ואת אמרת שמעתת' משמי' אמר לי' ר' יוחנן אמרה משמיה כלו' שהוא נאמן בתורתו ואי לאו דידע בוראי (דר') [דבר] פדיה אמרו לא הוה ר' יוחנן אמרה משמי'. א"ר זעירא לרבא בר זבדא חכים ר' לרב דאת אמר שמעתא משמיה א"ל רב אדא בר אהבה אמר משמי'. והיינו דדרישנא למד מאמר נאמן שלא תאמר מימרא בשם אדם גדול אם לא ששמעת מפי אדם גדול אחר שהי' מכירו שאמרה משמו דומיא דמשה רבינו שראה שכינה ואמר מפי הגבורה ובידוע שמאמר נאמן הוא וכדאי לסמוך על אותה הקבלה. כי תורה שבקבלה שקבל מרבותיו היא עיקר כההיא דפרק אלו דברים בפסחים דת"ר הלכה זו נתעלמה מבני בתירה. שפעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת אם לאו אמרו כלום יש אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו אמרו להם אדם אחד יש כאן שעלה מבבל והילל הבבלי שמו וכו' אמרו לו שכח ולא הביא סכין מע"ש מהו אמר להם הלכה זו שמעתי ושכחתי אלא הנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם למחר מי שפסחו טלה סכין תחוב לו בצמרו ומי שפסחו גדי תחב לו בין קרניו ראה מעשה ונזכר הלכה ואמר כך מקובלני מפי שמעיה ואבטליון. ואמר עלה בירושלמי ר' זעירא בשם ר' אלעזר כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה. כלו' כל תורה שאין לה קבלה אינה תורה לסמוך עלי' למעשה אלא הקבלה היא העיקר למעשה. ולא מסברא אע"ג דסברא נמי דאורייתא היא כדאמ' איבעי' אימא קרא ואבע"א סברא אפי' הכי הקבלה הוא עיקר. ויש לאדם לומר הקבלה אפי' קבלה מקטן ממנו כדאמר בירושלמי פ"ז דשביעית ר' בא בר זבדא ר' אבוהו בשם ר' אלעזר הלכה כר' יהודה דמתניתין ואמר התם אקלס ר' בא בר זבדא דאמר שמועה בשם זעיר מני'. פי' כמה משובח בענוה ר' בא בר זבדא ששמע דבר שההנהו מר' אבהו שהי' קטן ממנו ואמרה לתלמידיו משמו. וקיים הא דאמר בירושלמי פ' כל ישראל. נתנו מדעה אחד אמר הקב"ה למשה אם שמעת מפי קטן מישראל והנייך לא יהי' בעיניך כשומע מפי קטן אלא כשומע מפי גדול ולא כשומע מפי גדול אלא כשומע מפי נביא ולא כשומע מפי נביא אלא כשומע מפי רועה ואין רועה אלא משה כד"א ויזכור ימי עולם משה עמו המעלה וגו' ולא כשומעו מפי רועה אלא כשומעו מפי הגבורה. נתנו מרועה אחד ואין אחד אלא הקב"ה שנאמר ה' אחד שהקב"ה הוא אמת ודבריו אמת וכל מי שאמר אמת דברו של הקב"ה:

פ׳למד מם מם נון

פ״אלמד תורה מפי מלמד נאמן שצריך ללמוד תורה מפי ת"ח שדומה למלאך בטהרה ובמעשי' טובים ונאמן בתורתו שנאה דורש ונאה מקיים וזהו שאה"כ כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא ואמר בפ' אין דורשין ובפ' אלו מגלחין אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מ"ד כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו. ואשכחן באלו מגלחין ההוא צורבא מרבנן דהוה סני שומעני' ושמתי' רב יהודה ואע"ג דהוה צריכי לי' רבנן מהאי טעמא דר' יוחנן מיהו אי לא משכח רב שדומה למלאך ה' צבאות ונאה מקיים ילמוד אפי' ממי שאינו נאה מקיים כדאשכחן בר' מאיר שלמד תורה מאחר בפרק אין דורשין כדאמר רשב"ל ר' מאיר קרא אשכח ודרש הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי לדעתם לא נאמר אלא לדעתי ור' חנינא אמר מהכא שמעי בת וראי והטי אזנך קשי קראי אהדדי. לא קשי' הא בגדול הא בקטן כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא ר"מ אכל תמרי ושרי קשייתא לבר:

פ״בנון נון

פ״גנר נר נר אלקים נשמת אדם ונאמר כי נר מצוה ותורה אור בשתי נרות קא מיירי בנר אלקים ובנר האדם כדאי' במדרש אמר הקב"ה נרך בידי ונרי בידך נצור נרי ואנצור נרך. נרך בידי נר אלקים נשמת אדם ונרי בידך שנא' כי נר מצוה ותורה אור אם תנצור תורתי שבידך אנצור נשמתך שבידי. והיינו דדרישנא נו"ן נצור נרי. נו"ן ואנצור נרך. משל לראובן שהי' לו פרדס בתוך שדותיו של שמעון ושמעון הי' לו פרדס בתוך שדותיו של ראובן אמר ראובן לשמעון אם תשמור פרדסי שבתוך שדותיך אשמור פרדיסך שבתוך שדותי:

פ״דנ ס ע

פ״הבפרק הנודר מן הירק אמר שמואל נ' ס' ע' נונא סמא לעין ההוא בסוף אוכלא. ס ע כיון שנסמך ברבי [שוב] אין מורידין אותו כההוא דפרק זה בורר דר' שמעון בן אליקים הוה מישתקיד עלי' דר' יוסי בר חנינא למסמכי' ולא קא מסתייע מילתא יומא חד הוה יתיב קמי' דר' יוחנן אמר להו מי איכא דידע הלכה כר' יהושע בן קרחה או לא א"ל ר' שמעון בן אליקים דין ידע א"ל לימא איזו א"ל לסמכי' מר סמכי' בתר דסמכי' א"ל בני אמור לי כיצד שמעת. א"ל שמעתי שמודה ר' יהושע בן קרחה לר' נתן. אמר לי' לזה הוצרכנו. השתא ומה עיקר ראי' בהדי הדדי אמר ר' יהושע בן קרחה לא בעינן הגדה מבעי' א"ל הואיל ועלית לא תרד. אמר ר' זירא ש"מ גברא כיון דאסתמך אסתמיך והיינו דדרישנא ס' ע' סמ"ך על"ה כיון שנסמך בר' עלה ושוב אין מורידין אותו דמעלין בקודש ולא מורידין וכדאשכחן נמי גבי ר' אלעזר בן עזריה בפ' תפלת השחר דנמנו והושיבוהו בראש כשהעבירו את רבן גמליאל משום דצערי' לר' יהושע וכשנתפייסו אמרו היכי נעביד ניעברי' לר' אלעזר בן עזרי' גמירין מעלין בקודש ולא מורידין והתקינו דדרש חד שבתא. ודוקא שסמכו בר' או הושיבוהו בראש מפני שהי' ראוי לכך מחמת תורתו ומעשיו הנעימים אבל אם הושיבוהו בראש משום חייתא דקיטרא ודינרי זהב או שהושיבוהו בני המשפחה כדי להתגדל בו ההוא מורידין מגדולתו הואיל ואין ראוי לכך ואסור לנהוג בו כבוד כדאמ' בירושלמי בסוף בכורים ר' מנא מיקל לאלין דמתמנין בכסף ר' אמי קרא עליהן אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם. אמר ר' יאשי' טלית שעליהן כמרדעת לחמור. אמר ר' שיאן זה שמתמנה בכסף אין עומדין בפניו ואין קורין אותו רבי והטלית שעליו כמרדעת לחמור. ר' זעירא וחד מן רבנן הוו יתבין עבר חד מן אלין דמתמנין בככף אמר ההוא דמן רבנן לר' זעירא נעביד נפשין תנוי ולא ניקום מן קומוי תרגם יעקב [איש] כפר נבוריא הוי אומר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא (יודעהו להורות דכא) [יורה יודע הוא יורה] הנה הוא תפוס זהב ובסף לא בכספא מתמני וכל רוח אין בקרבו לא הכים כלום הוי (אין בעתו מתמניא) [אומרי' בעיתון ממנייה]. אפי' הוא ממזר והוא ת"ח מושיבין אותו בראש. כדפרישנא לעיל באל"ף אל"ף. ודרישנא נו"ן ס' עי"ן נ"כרי ס"מך ע"לה. דהיינו ממזר שהוא נכרי שנא' לא יבוא ממזר בקהל ה' ואפי' הכי הואיל ולמד תורה סמכוהו ברבי והושיבהו בראש. מיהו לבי מגמגם דאיכא למימר מושיבין אותו בראש ואין סומכין אותו ברבי:

פ״וסמך עין

פ״זכשתבא לסומכו ברבי סומכהו על העין. על המעין כדכתי' ואבוא היום אל העין. כדי שתמשך תורתו כמעיין המושך כדאמ' פ"ק דכריתות ת"ר אין מושחין מלכים אלא על המעיין כדי שתמשוך מלכותו שנאמר ויאמר המלך וגו' והורדתם אותו אל גיחון. ויושב בראש נקרא מלך שנא' בי מלכים ימלוכו כדפרשי' לעיל באלף אלוף. ותו אמר התם אמר להו רב משרשיא לבניה כי בעיתו למיעל מיגמר שמעתא גרסו על נהרא דכי היכי דמשכי מיא תמשך שמעתיכו:

פ״חסמך עין

פ״טסמי עינך כשאתה עומד על העין דהיינו מעיין כדכתי' ואבוא היום אל העין זשאה"כ עוצם עיניו מראות ברע ואמרי' בפרק חזקת הבתים עוצם עיניו מראות ברע זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה ודרכן של צדיקים שלא להסתכל אפי' בפנויה. ודרכן של צדיקים שבצדיקים שלא להסתכל אפי' בנשותיהן. בההיא דפ"ק דב"ב דמייתי לקרא דכתי' ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה. ואמר רבא איוב בלא דילי' הוא דלא מסתכל אבל בדילי' מסתכל. אבל אברהם אפי' בדילי' לא מסתכל שנא' הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את. ובפ"ק דע"ז אמר ונשמרת מכל דבר רע שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפי' היא פנויה. באשת איש ואפי' מכוערת ולא בבגדי [צבע של] אשה לא בחמור ולא בחמורה ולא בחזיר ולא בחזירה ולא בעוף ולא בעופפת בשעה שנזקקין זה לזה:

צ׳סמך עין

צ״אקודם שיעני לגמרי סמו"ך ענ"י. זשה"כ וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו. ופירש ר"ש זצ"ל והחזקת בו אל תניחהו משעה שמטה ידו למה זה דומה למשאוי על החמור עודהו במקום אחד תופס בו ומעמידו נפל לארץ חמשה אין מעמידין אותו והיינו דדרשינן סמ"ך עי"ן סמוך כשמתחיל לירד שלא יפול לגמרי. סמ"ך ענ"י. סמ"י עי"נך שתתן צדקה שלך בסתר ולא בפרהסיא כדי שלא תביישהו ברבים כדפרישית לעיל גבי כ"ף:

צ״בפ"ף

צ״גפ"ה כפופה פ"ה פשוטה פעמים שאתה צריך לכוף את פיך ולסתום פעמים שאתה צריך לפשוט את פיך ולפתוח זשה"כ דבש וחלב תחת לשונך וכתי' כבשים ללבושך ואמרי' בפ' אין דורשין רב יוסף הוה קא גמר מעשה מרכבה וסבי דפומבדיתא הוו קא תני מעשה בראשית אמרו ליה לגמרן מר מעשה מרכבה אמר להן אגמירו לי מעשה בראשית אגמרוהו בתר דאגמרוהו אמרו לי' ליגמרן לן מר מעשה מרכבה אמר להו תנינא בהו דבש וחלב תחת לשונך דברים המתוקים מדבש וחלב יהיו תחת לשונך. (ואיכא דאמרי הכי קאמר להו) [ר' אבהו אמר] מהכא כבשים ללבושך דברים שהם כבשונו של עולם יהיו תחת לשונך ולבושך אמרו לי' תנינן [בהו] עד ויאמר אלי אמר להן הן הן מעשה מרכבה והיינו דדרישנא פ' כפופה שתהא פה שלך כפופה וסתומה. שלא לדרוש מעשה מרכבה ליחיד אלא א"כ הי' חכם ומבין מדעתו. ותהא נמי פה שלך כפופה וסתומה שלא לדרוש במעשה בראשי' כדאמר בתחלת ב"ר ר' הונא בשם בר קפרא פתח תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאו'ובוז איתפרכן ואתחרשן ואישתתקן איתפרכן כד"א הנה אנחנו מאלמי' אלומים. פי' אתפרכון לשון קיבוץ כד"א מאלמים אלומים כעושין אלומים בקיבוץ כך יתקבצו שפתים הדוברות על צדיק עתק. שקר שלא יוציאו דבר מפיהם ודומה לו במס' ר"ה מתוך שנעשו פרכים שהוא לשון קיבוץ. ואיתחרשן הא כד"א או מי ישום אלם [או חרש] אשתתקן (כשומען) [כמשמעו] דוברות על צדיק עתק. על צדיק חי עולמים דברים שהעתיק מבריותיו. בגאוה ובוז. אתמהה בשביל להתגאות ולומר אני דורש במעשה בראשית. ובוז אתמהה מבזה על כבודי אתמהה. דאמר ר' יוסי בר' חנינא כל המתכבד בקלונו של חבירו אין לו חלק לעוה"ב בכבודו של הקב"ה עאכ"ו מה כתיב אחריו מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. רב אמר אל יהי במה רב טובך. ופעמים שצריך שתהא פה שלך פתוחה לדרוש כגון כל התורה שמצוה לדרוש וללמד תורה ברבים וכגון הלכות פסח בפסח והלכות עצרת בעצרת והלכות החג בחג כדאמ' בשלהי מסכת מגילה וכדתנן באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים וכדתני' שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום רשב"ג אומר שתי שבתות. ובאים כולם לשמוע דרשה אנשים ונשים וטף כדדרש ר' אליעזר הקהל את העם האנשים והנשים והטף. אם אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע וטף למה באים כדי ליתן שכר למביאיהם:

צ״דפ"ף

צ״הפה פשוטה פ"ה כפופה זש"ה בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך וכתיב נמי בשרתי צדק בקהל רב ואמר בפרק הדר רב המנונא רמי כתי' בלבי צפנתי אמרתך וכתי' בשרתי צדק בקהל רב. ל"ק כאן בזמן שעירא היאירי קיים כאן בזמן שאין עירא היאירי קיים בזמן שעירא היאירי קיים צפן בלבו אמרי ה' שלא הורה בפניו שאין להורות בפני רבו. וחכם אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו. ותניא ר' אליעזר בן יעקב אומר לא מתו בני אהרן אלא שהורו הלכה בפני משה רבן מאי דרוש ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אמרו אע"פ שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט ותלמיד אחר הי' לו לר' אליעזר שהורה הלכה לפניו אמר לה ר' אליעזר לאימא שלום אשתו תמהני אם יוציא זה שנתו ולא הוציא שנתו אמרה לו נביא אתה אמר לה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובל אני כל המורה הלכה לפני רבו חייב מיתה ואמר רבה בר בר חנה אר"י אותו תלמיד יהודה בן גוריא שמו הילכך פעמים שצריך שתהי' הפה שלך כפופה וסתומה כגון במקום רבך ובפני מי שגדול ממך ופעמים שתהא הפה שלך פשוטה ופתוחה כגון שלא במקום רבך ושלא בפני מי שגדול ממך בחכמה ובמקום שאין אנשים השתדל להיות לאיש באתר דלית גבר תמן הוי גבר ובאתר דאית גבר למאן את מתבעי:

צ״ופ"ף פתח פיך זשה"כ פתח פיך לאלם אל דין כל בני חלוף ואמ' בפ' השולח אמר רב יהודה אמר רב (נחמן) נאמן אדם לומר פרוסבול היה לי ואבד מ"ט כיון דתקינו רבנן לא שביק התירא ואכיל איסורא כי הוה אתי לקמי' דרב אמר לי' מידי פרוסבלא הי' לך ואבד כגון דא פתח פיך לאלם שיש מקומות שיש להדיין לרמז המענה לבעל דין:

צ״זצ"ץ צדיק כפיף צריק פשוט שאינו דומה צדיק גמור לצדיק שאינו גמור כההיא דפ"ק דברכות דא"ר יוחנן [וכו'] מפני מה יש צדיק וטוב לו יש צדיק ורע לו אמר לו צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור. ואמר רב הונא מ"ר למה תביט בוגדים תחריש כבלע רשע צדיק ממנו צדיק ממנו בולע צדיק גמור אינו בולע שהמקיים את התורה ונוהג איסור באיסור והיתר בהיתר אע"פ שהי' לו מן הדין לפרוש עצמו מן הדבר אפ"ה נקרא צדיק כההיא דפ' אלו מגלחין גבי ההוא צורבא מרבנן דעבד כר' אלעאי דאמר ילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה מה שלבו חפץ דעיילוהו למערתא דחסידי ולא קבלוהו עיילוהו למערתא דדיינא וקבלוהו ופי' ר' שלמה זצ"ל דייני ראשי ב"ד וחסידי מעיילו מנייהו וראשי ב"ד צדיקי נינהו ואפ"ה קבלוהו אלמא דצדיק הוה אבל לא צדיק גמור וכתיב וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן נוגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה ואמרי' בפ' המוכר את הספינה מאי על כל כבוד חופה מלמד שכא"וא עושה לו הקב"ה חופה לפי כבודו. עשן בחופה למה א"ר חנינא מלמד שכל מי שעיניו צרות בת"ח בעוה"ז מתמלאו' עיניו עשן [לעוה"ב] ואש בחופה למה א"ר חנינא מלמד שכ"א נכוה מחופתו של חבירו אוי לה לאותה בושה אוי לאותה כלימה. כיוצא בדבר אתה אומר ונתת מהודך עליו מהודך ולא כל הודך זקנים שבאותו הדור אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה. צדיק גמור היינו שעובד להקב"ה מאהבה כדתניא בספרי ואהבת את ה' אלהיך עשה מאהבה ההפרש בין העושה מאהבה לעושה מיראה העושה מאהבה שכרו כפול לפי שנא' את ה' אלהיך תירא יש לך אדם מתיירא מחבירו מניחו והולך לו אבל העושה מאהבה אינו כן שאין לך אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה אלא במדת המקום בלבד. ותו תניא בספרי לאהבה את ה' אלהיך שמא תאמר אהי' למד תורה בשביל שאקרא רבי בשביל שאקבל שכר לעוה"ב בשביל שאשב בישיבה בשביל שאאריך ימים ת"ל לאהבה כל מה שתעשו לא תעשו אלא מאהבה ר"א ב"צ אומר עשה דברים לשם פועלם ודבר בהם לשם שמים ואל תעשם עטרה להתגדל בהם: ירושלמי (פ"ק) דברכות ופ"ה דסוטה עשה מאהבה אם באת לשנוא דע שאתה אוהב ואין אוהב שונא כדתנא דבי אליהו שכר מאהבה ב' חלקים והיראה חלק אחד. בברייתא דרבי פנחס איזוהי אהבה יש צדיקים שעובדים להקב"ה ונותנין כבוד ויקר למלכותו מפני שהוא לבדו קדם את הכל ומלא את העליונים ואת התחתונים ובטובו הרב ברא כל העולם במאמר ולא בעמל והוא אלוה גבור וחכם וסובל את הכל ומכלכל את בריותיו ויודע רזי עולם ומטיב לרעים ולטובים ומאריך לרשעים לבעבור ישובו ויחיו. פי' מורי ר' שמחה זצ"ל מתוך שאדם נותן אל לבו שאין כל העולם כדאי לכבדו הנפש מלאה מאהבת מלך הכבוד ובוערת בלבו כאש להבה ונקשרת בעבותות אהבה מתוך שנותן לב לשמותיו ושבחותיו של מי שאמר והי' העולם שאפי' אוה"ע מתוך שבחותיו נכנסת אהבתו בלבם כדתניא במכילתא ר' עקיבה אומר אדבר לשמותיו ושבחותיו של מי שאמר והי' העולם בפני כל אוה"ע שהרי אוה"ע שואלים את ישראל מה דודך מדוד שכך אתם מתים עליו וכן אתם נהרגים עליו שנא' ע"כ עלמות אהבוך אהבנוך עד מות וכתי' כי עליך הורגנו כל היום הרי אתם נאים הרי אתם גבורים בואו והתערבו עמנו ישראל אומרים להם מכירים אתם אותו נאמר לכם מקצת שבחו דודי צח ואדום וגו' וכיון ששומעין אוה"ע שבחו של מי שאמר והי' העולם אומרים לישראל נלכה עמכם שנא' אנה הלך דודך ונבקשנו עמך ישראל אומ' לאו"ה אין לכם חלק בו אני לדודי ודודי לי. בברייתא דר' פנחס טכס הבקשה יש עובדים להקב"ה ומפילים תחנות ובקשות לפניו ושואלים ממנו כל מדה ומדה בשביל הנאת עצמן כגון חכמה ודעה ובינה אורך ימים ורפואה אשה משכלת ובנים ישרי לב והצלחה ועושר ונכסים וכל שהוא קנין טוב על כיוצא באלו אמרו חכמים מתוך שלא לשמה בא לשמה עשי' לשמה זוכר יחודו וחוקר קדושתו ורוב טובו שהוא אדון כל ועובד בשמחה ובטוב לב ונותן הוראה שזכה לעבוד למלך הכבוד. נבזה וחדל אישים יעבוד למלך הכבוד גדול ומהולל מאוד אפי' אם הי' מלך הדיוט בשר ודם רימה ותולעה ומשמח בו ובעבודתו הי' שמח בלבו עאכ"ו שיהיה חביב בעיניו ויצהל בלבו כשעובד את בוראי חי וקיים רם ונשא כדכתי' עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה. בברייתא דר' פנחס יקרה היא האהבה מן הבקשה והבקשה מן היראה טכס היראה יש עובדין להקב"ה באימה גדולה ובפחד מרובה ומתפללים להנצל מן הקללות הכתובות על המועלים ועל העוברים פקודיו של מקום בין בעוה"ז בין בעוה"ב בעוה"ז מן החולאים ומן המכות ומן המכאובות ושלא יצטרכו לבריות ושלא ימשלו בם זדים ושלא יראו מיתה או דבר רע בבניהם ובבנותיהם ובעוה"ב להנצל מן הפורענות ומן השחיתות ומן יקידות אש של גיהנם העתידה ללהט את הרשעים ליום הדין הגדול זו היא היראה. במדרש קהלת והאלהים עשה שייראו מלפניו אמ' ר' אחא חביבה היא היראה שהעליונים והתחתונים תלוים בה: בירושלמי דברכות עשה מיראה שאם באת לבעט דע שאתה ירא ואין ירא מבעט. בפרק בנות כותים רב פפא איקלע לתאוך אמר איכא צורבא מרבנן הכא איזיל אקבל אפי' אמר' לי' ההוא סבתא איכא הכא צורבא מרבנן ורב זוטרא בר שמואל שמי' ותנא מתנית' יהא רעוא דתהוי כוותי'. אמר מדקא מברכא לי בגויה ש"מ האי צורבא מרבנן ירא שמים הוא ופי' מורי רבי' שמחה זצ"ל דמאי אשמעי' תלמודא התם אי רב זוטרא הוה ירא שמים אי לאו אלא ש"מ דליכא ברכה חשובה מיראת שמים. בפרק ב"מ אמר רשב"ל מ"ד והי' אמונת עתך חוסן ישועת חכמת ודעת יראת ה' היא אוצרו אמונת זה סדר זרעים עתך זה סדר מועד חוסן זה סדר נשים ישועת זה סדר נזיקין חכמת זה סדר קדשים ודעת זה סדר טהרות ואפי' הכי יראת ה' היא אוצרו אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו כלום נשאת ונתת באמונ' קבעת עתים לתורה עסקת בפרי' ורבי' פלפלת בחכמה צפית לישועה הבנת דבר מתוך דבר ואפי' הכי אי איכא יראת ה' אין ואי לא לא משל לאדם שאמר לשלוחו לך והעלה לי כור חטין לעליה הלך והעלה לו אמר לו ערבת לי בהם קב חומטין אמר לו לא אמר לו מוטב שלא העלית דתנא דבי ר' ישמעאל מערב אדם קב חומטין בתבואה ואינו חושש ואמר רבה בר רב הונא כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגיזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו בהי עייל. מכריז ד' ינאי חבל על דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד. אמר רב יהודה לא ברא הקב"ה את עולמו אלא כדי שייראו מלפניו ר' סימון ור' אלעזר בר' שמעון הוו יתבי חליף ואזל ר' יעקב בר אבא אמר חד לחברי' ניקום מקמיה דגבר דחיל חטאין הוא א"ל אידך ניקום מקמי' דגבר בר אוריין הוא. א"ל אנא אמינא לך דגבר דחיל חטאין הוא ואת אמרת לי דגבר בר אוריין הוא תסתיים דר' אלעזר בר' שמעון הוא דאמר דגבר דחיל חטאין הוא דאמר ר' יוחנן משום ר' אלעזר בר' שמעון אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד שנאמר ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה תסתיים. בפ' תפלת השחר כשחלה ר' יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו וכו' עד אמרו לו רבינו ברכנו אמר להם יהי רצון שתהי' מורא שמים עליכם כמורא בשר ורם א"ל תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם ולוואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם. כפ' אין עומדין א"ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנא' ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה ופרכי' אטו יראה מילתא זוטרתא היא והאמר (ר' יוחנן א"ר אלעזר בר"ש) [ר' חנינא בשם רשב"י] אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים שנא' יראת ה' היא אוצרו אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא דא"ר חנינא משל לאדם שמבקשי' ממנו כלי גדול ויש לו דומה עליו ככלי קטן קטן ואין לו דומה עליו ככלי גדול. בפ' הזהב ר' יהורה אומר אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים שהרי הדבר מסור ללב וכל דבר המסור ללב נאמ' בו ויראת מאלהיך אמר ר' יוחנן משום רשב"י גדול אונאת דברים מאונאת ממון שזה נאמר בו ויראת מאלהיך וזה לא נאמר בו ויראת מאלהיך. בפ"ק דתמור' את ה' אלהיך תירא אזהרה למוציא ש"ש לבטלה. שלהי פ"ק דע"ז ת"ר ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה. מיכן אר"פ בן יאיר [תורה מביאה לידי זהירות] זהירות מביאה לירי זריזות [פירש ר"ש] שנא' ונשמרת מבל דבר רע וסמיך לי' כי יהי' בך איש אשר לא יהי' טהור מקרה לילה וקא מזהיר לי' להשמר שלא יבוא לידי כך. תורה. ע"י שעוסק בה ועוד שרואה ומבין אזהרות שבה ונזהר ונשמר. מביאתו לידי זריזות. שזריז ונשמר קודם לכן שלא תבוא עבירה לידו כי הכא דאינו מהרהר לבוא לידי טומאה. זהירות כשהעבירה באה לידו זהיר להשמר שלא יכשל והכי אמרי' בפ' כל הבשר מאי לאו דזהיר ולא נגע לא דזריז קדם ומשי ידי' מעיקרא הילכך זהירות מביאה לידי זריזות. (זהירות) [זריזות] מביאתו לידי נקיות. שיהי' נקי באין חטא. נקיות מביאה לידי פרישות שהוא פורש עצמו מדבר המותר להחמיר. פרישו' מביאה לידי טהרה שיהי' צח ומלובן ועדיף מנקי. טהרה מביאה לידי חסידו' וחסידות מביאה לידי ענוה וענוה מביאה לידי קדושה קדושה מביאה לידי יראת חטא יראת חטא מביאה לידי רוח הקודש. להשרות עליו שכינה. רוה"ק מביאה לידי תחה"מ. חסידות גדולה מכולן שנא' אז דברת בחזון לחסידיך ליראיך ולענויך לא נאמר אלא לחסידך. ופליגא דרבי יהושע בן לוי דאמר ענוה גדולה מכולן שנא' רוח ה' עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים לבשר חסידים לא נא' אלא לבשר ענוים הא למדת שענוה גדולה מחסידות ומכולן. תניא בפ' בן עזאי ג' דברים שקולים זה בזה חכמה יראה ענוה והקשה מורי רבי' יהודה בר' יצחק זצ"ל דדריש בירושלמי מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסולייתה אלמא ענוה עדיפא והשיב לו רבי' יצחק בר' שמואל זצ"ל דשקולים לאו דוקא אלא כלומ' שאינם שוות כלום זו בלא זו שחכמה בלא יראה וענוה אינם כלום וכן יראה בלא חכמה וענוה וכן ענוה בלא חכמה ויראה ובפ' יש בערכין בעי מני' ר' יהודה ברי' דר"ש בן פזי תוכחה לשמה וענוה שלא לשמה הי מנייהו עדיפא א"ל לא מודית דענוה לשמה עדיפא דאמר מר ענוה גדולה מכולן שלא לשמה נמי עדיפא דאר"י אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה דסבר בר' יהושע בן לוי וכן נראה בעיני אני המחבר יצחק ב"ר משה נב"ה דהכי הלכתא דענוה עדיפא מכולהו דכתי' והאיש משה עניו מאד והא משה רבינו כולהו איתנהו ביה ולא משבח לו קרא אלא בענוה ש"מ דענוה עדיפא מכולהו. היכי דמי תוכחה לשמה וענוה שלא לשמה כי הא דרב הונא וחייא בר רב הוו יתבו קמי' דשמואל א"ל חייא ב"ר לשמואל חזי מר דקא מצער לי רב הונא קביל עלי' דתו לא מצער לי' בתר דנפק א"ל הכי קא עביד והכי קא עביד א"ל אמאי לא אמרת לו באפי' א"ל חס לי דליכסוף זרעא דרב על ידי. ובמס' שקלים בפ' בשלשה פרקים כך הי' ר' פנחס בן יאיר אומר זריזות מביאה לידי נקיות נקיות מביאה לידי טהרה טהרה מביאה לידי קדושה קדושה מביאה לידי ענוה ענוה מביאה לידי יראת חטא יראת חטא מביאה לידי חסידות וחסידו' מביאה לידי רוה"ק רוה"ק מביאה לידי תחה"מ תחה"מ מביאה לידי אליהו ז"ל. קדושה מביאה לידי ענוה דכתי' מרום וקדוש אשכון את דכא ושפל רוח ענוה מביאה לידי יראת חטא דכתי' עקב ענוה יראת ה' יראת חטא מביאה לידי חסידות שנא' וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו. חסידות מביאה לידי רוה"ק דכתיב אז דברת בחזון לחסידך. רוה"ק מביאה לידי תחה"מ תחה"מ מביאה לידי אליהו ז"ל אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא. בסוף תוספתא דהוריות בית ישראל ברכו את ה' בית אהרן ברכו את ה' בית הלוי ברכו את ה' יראי ה' ברכו את ה' מכאן ישראל מברכין אחת בית אהרן מברכין שתים בית הלוי מברכין שלש יראי ה' מברכין ארבעה:

צ״חפ צ ק ר

צ״טרי"ש למפרע שי"ר כלו' פ"ה צדי"ק קר"א שי"ר שהקב"ה חפץ לשמוע שיר מפי צדיק זשה"כ אך צדיקים יורו לשמך שהקב"ה שמח בשבחות שאומרים לפניו הצדיקים כדאמ' פ"ק דברכות כשישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמי' רבה מברך הקב"ה מנענע בראשו ואומ' אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך וע"כ נקרא דוד חסיד שנא' לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני ר' לוי ור' יצחק ח"א כך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישינים עד ג' שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך וחד אמר וכולי. וא"ר אלעזר בר אבינא כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום מובטח הוא שהוא בן עוה"ב ובפ' כל כתבי הקודש א"ר יוסי יהא חלקי עם גומרי הלל בכ"י איני והאמר מר הקורא הלל בכ"י ה"ז מחרף ומגדף. (קאמר התם) [כי קאמרינן] בפס"דז. ואשכחן דמשתבח בי' קרא בדוד שהי' אומר שבחות להקב"ה דכתי' (בדוד שבו) [כדוד חשבו] להם כלי שיר. ואמרי' נמי למה נקרא' שמה רות שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות ואמ' במדרש שה"ש ברוב עם הדרת מלך אמר ר' חמא בר חנינא שבחו וגדולתו של הקב"ה שאע"פ שיש לפניו אלף אלפים ורבוא רבבות של מלאכי השרת שישרתוהו וישבחוהו אינו רוצה בשבחן אלא בשבחן של ישראל שנא' ברוב עם הדרת מלך ואין עם אלא ישראל שנא' עם זו יצרתי לי למה בשביל שיגידו שבחו בעולם שנא' תהלתי יספרו וכה"א נדיבי עמים נאספו א"ר סימון אימתי הקב"ה מתעלה בעולמו בשעה שישראל נאספים בב"כ ובב"מ ושומעין דברי אגדה מפי חכם ואח"כ עונים יהא שמו הגדול מבורך באותה שעה הקב"ה מתעלה בעולמו ואומר למלה"ש בואו וראו עם זו יצרתי לי במה הם משבחין אותי באותה שעה מלבישין אותו הוד והדר לכך נאמר ברוב עם הדרת מלך:

ק׳צ ק ר

100

ק״אצד"י במילוי הוא הק"ם בא"ת ב"ש צדי לשון תהו תרגום תהו צדיא כלו' צד"י דהיינו תהו דהיינו רשע הקם אותו וקראהו ר' ברי"ש כדי שיחזור בתשובה ויעסוק בתורה כההיא דהשוכר את הפועלים דאיקלע ר' לאתרא דר' אלעזר בר' שמעון אמר להם יש בן לאותו צדיק אמרו לו יש לו בן וכל זונה שנשכרת בשנים שוכרתו בשמנה ואסמכי' ר' ברבי ואשלמי' בי ר"ש בן יוסי בן לקוניא אחוה דאמי' כל יומא הוה אמר לקרייתא אנא אזיל א"ל חכים עבדי יתך וגולתי' דדהבא פרסא עלך ורבי קראו לך ואת אמרת לקרייתי אנא איזול א"ל מומי עזובה דא. והיינו דדרישנא צד"י בא"ת ב"ש הק"ם דהיינו עם הארץ הקם אותו קראוהו רבי כלומר אע"פ שאינו כדאי מותר לך לקרותו רבי כדי שיחזור בתשובה ויעסוק בתורה כעובדא דרבי כדפרישית:

101

ק״בצ ק ר

102

ק״גצד קניגון רשע זשה"כ אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים. ואמ' בפ"ק דע"ז דרש ר"ש בן (עזאי) [פזי] מ"ד אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים מי שלא הלך לאסטרטיאות ולקרקסיאות של עכו"ם. דהיינו פלטרין וכל דבריהן כשהם נאספין לשחוק ולליצנות. ובדרך חטאים לא עמד זה שלא עמד בקניגיון שלהם. פי' רבינו שלמה זצ"ל קניגיון צידת חיות ע"י כלבים וכל מעשיהם לשחוק ולשמחה ודוגמתו בחולין וכי משה קניגי היה. ואמר בויקרא רבה פ' ויהי ביום השמיני. ר' פנחס או' בהמות ולויתן הם קניגון של צדיקים לעתיד לבוא ומכאן אני המחבר אומר שכל מי שהוא צד חיות עם העכו"ם ע"י כלבים בזמן הזה לא יראה בשמחת בהמות ולויתן שהם קניגיון של צדיקים לע"ל. והיינו דדרישנא צ' ק' ר' צד קניגיון רשע ורע לו שלא יזכה לראות בקניגיון של צדיקים לע"ל:

103

ק״דקר"ש הם האותיות שק"ר אל"ף מ"ם תי"ו הם אותיות אמ"ת ומפני מה אותיות של שקר הפוכים מפני שהרשעים בעלי שקר הם הפוכים ומעשיה' הפוכים ונידונים בהפכה כמהפכ' סדם ועמורה ומפני מה אותיות של אמת הם כסדר מפני שהצדיקים דוברי אמת בלבבם עוסקים בתורת אמת הם אמת ומעשיהם אמת. ועצתם אמת ומתקיימת כדכתיב עצת ה' היא תקום כל עצה שיש בה דבר ה' היא תקום ועליהם נאמר טוב אחרית דבר מראשיתו. טוב אחרית דבר שהוא טוב מראשיתו כשמראשיתו היתה בו עצת אמת אז טוב אחריתו:

104

ק״השי"ן תי"ו שי"ן שכחה ש' שני ת' כתיבה כלומ' שכחה גורמת לשני תוי"ן דהיינו שתי כתיבות כתיב' תושב"כ וכתיב' תושבע"פ. וזשה"כ עת לעשות לה' הפרו תורתך ואי' במס' תמורה בפ"ב דרש ר' יהודה בר נחמני מתורגמני' דרשב"ל כתוב א' אומר כתוב לך את הדברי' האלה וכתי' כי ע"פ הדברים האלה לומר לך דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומר' בע"פ ודברים שבע"פ אי אתה רשאי לאומרם בכתב רבי ר' ישמעאל תנא כתוב לך את הדברים האלה אלה אתה כותב ואי אתה כותב מדרש הלכות ואגדות אמרין רבנן על גרסייהו סמיכן וכיון דאיכא שר של שכחה כתבין ומחתין דאי משתכחא מילתא מנהון מעיינין בספרא וכי הא דר' יוחנן ורשב"ל כי מעיינין בספרא דאגדתא בשבתא אמרין עת לעשות לה' הפרו תורתך אמרי מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ואל תשתכח תורה מישראל הילכך אהא סמכינן (ותנינן) [וכתבינן] תורה שבע"פ והיינו דדרישנא ש' ת' שי"ן שנ"י תוי"ן כתיבה כלו' שהשכחה גורמת לנו שנ"י תוי"ן דהיינו שני כתיבות דכתבינן תורה שבעל פה:

105