אור זרוע, חלק א, אלפא ביתא ל״גOhr Zarua, Volume I, Alpha Beta 33
א׳ז ח ט י כ
1
ב׳ז שבעת ימי פרישה של כה"ג ביוה"כ כדתנן שבעת ימים קודם יוה"כ מפרישין כה"ג מביתו ללשכת פלהדרין ח' אלו שמנה בגדים שכה"ג משמש בהם כתנת מכנסים מצנפת ואבנט חשן ואפוד ומעיל וציץ כדתנן בפ' בא לו. ט י טובל ומקדש י' פעמים שחמש טבילות היה טובל ועל כל טבילה היה עושה שני קידושין כדתנן פ' אמר להם הממונה חמש טבילות ועשרה קידושין טובל בו ביום ואימתי היה כל זה אחר שבעת ימי הפרישה עובד בח' בגדים וטובל חמש טבילות ומיטהר בעשרה קידושין. י"כ יום כפורים. ביום כפורים כל זה נוהג. כ"ף כב"ד פ"ה כבי"ר פ"ה כלו' אע"פ שאתה כבד פה בדברי תורה שאין לך הבנה גדולה וסברה ברורה להוציא הלכה שלך מפיך ולישרה אפילו הכי אל תמנע מללמוד אלא תהיה מחובשי בית המדרש שמתוך שאתה עוסק בתורה תדיר אף על פי שעתה אתה כבד פה בר"ת סופך שמחמת עסקך תזכה להבנה ולסברה ותהיה כביר פה וחזק להוציא הלכה שלך לאורה וליישר קבלתך. וזש"ה אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה דדריש כל המתנבל על דברי תורה סוף שמתעלה בהם. ואמרו רבותינו לא הביישן למד. ואמר בפ' המפלת יתיב רב פפא אחוריה דרב ביבי קמיה דרב המנונא ויתיב וקאמר מ"ט דרבי שמעון דאמר שיליא בבית טהור קא סבר כל טומאה שנתערב בה ממין אחר בטילה אמר להן רבי יהודה ורבי יוסי נמי היינו טעמייהו דהא קא תני ר' יהודה ור' יוסי (ור') מטהרין אחיכו עלי' מאי שנא. אמר רב פפא אפילו כל כי האי מילתא לימא אינש קמי' דרבי' (לא נשתוון) [ולא נשתוק] משום שנ' אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה:
2
ג׳כ"ך כף פשוטה. כף כפופה. בנותני צדקה קמיירי. שכסתר תהא כפך פשוטה לתת צדקה כההיא דפ"ק דב"ב דא"ר אלעזר גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו דאילו במשה כתיב כי יגורתי מפני האף והחמה ובעושה צדקה כתיב מתן בסתר יכפה אף. ואמרינן התם לקמן איזה היא צדקה שמצלת מן המיתה נותנה ואינו יודע למי נותנה נוטלה ואינו יודע ממי נטלה אבל בפרהסי' אין ליתן צדקה לאדם חשוב מפני שמלבין פניו ברבים כדאשכחן פ' מציאות האשה גבי מר עוקבא דהוה ליה ההוא עניא בשיבבותיה דהוה רגיל כל יומא דהוה שדי לי' ארבעה זוזי בצינורא דדשא יומא חד אמר איזול ואחזי מאן עביד בי האי טיבותא ההוא יומא נגה לי' למר עוקבא כי מדרש' אתא דביתהו בהדיה כיון דחזיוה דקא מצלי לי' לדשא נפק בתרייהו רהוט (וקום) [מקמי' עיילי] בההוא אתונא דהוה גריפא נורא הוה קא מיקליין כרעי' דמר עוקבא אמרה לי' דביתהו שקול כרעך ואותיב אכרעאי חלש דעתיה אמרה לי' אנא שכיחא בגו ביתא ומקרבא הנייתי ומאי כולי האי דאמר רב זוטרא בר טובי אמר רב ואמרי לה אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנ"ל מתמר וכו' הא למדת דגדול עונשו של נותן צדקה לאדם חשוב בפרהסיא אלא יתן לו בצנעה. והיינו דדרישנא כף פשוטה כף כפופה שתהיה כפך פשוטה לתת צדקה בסתר ותהי' כפיך כפופה שלא ליתן בפרהסיא שלא תמצא זכותך חובתך:
3