אור זרוע, חלק א, הלכות צדקה כ״טOhr Zarua, Volume I, Laws of Charity 29
א׳בפרק מציאת האשה בכתובות תנן המשיאין את היתומה לא יפחתו לה מחמשים זוז ואם יש בכיס מפרנסין אותה לפי כבודה אמר אביי חמשים זוזי פשיטי ממאי מדקתני אם יש בכיס מפרנסין אותה לפי כבודה ואמרי' מאי בכיס אמר רחבה ארנקי של צדקה ואי ס"ד חמשים זוז ממש אם יש בכיס כמה יהבינן לה אלא לאו ש"מ חמשים זוזי פשיטי ש"מ: ירושלמי כיני מתני' וכן פרנסין המשיאין את היתומה אמר ר' חנינא זאת אומר' שאומרי' לפרנסים ללוות דו פתר לה כשאין בכיס ללוות עד חמשים אבל אם יש בכיס מוסיף פי' ר' חנינא דייק ממתני' שגבאי צדקה [צריכים] ללוות לצורך עניים כשנחסר להם בקופה של צדקה דו פתר לה כו' פי' ר' חנינא מדייק כך ממתני' מפני שהוא סובר דמתני' איירי כשאין בכיס כלום אז נותנים לה חמשים ממה שמלוים מעלמא אבל אם יש בכיס יתנו לה לפי כבודה. א"ר יוסי זאת אומרת שאין אומרי' לפרנסים ללות פי' ר' יוסי מדקדק ממתני' שאין גבאי צדקה מחויב ללות כשנחסר מקופה לצורך עניים דו פתר לה כשיש בכיס אבל אם (אין) בכיס פחות פי' אם אין בכיס חמשים אלא ארבעים או שלשים או עשרים כך יתנו לה אבל לא ילוו כלום כהדא ילדא אתי' קמי' דרבי אמי שישיאוה והי' חסר בקופה ואמר ישתבקון למועדא. המתינו עד שיבוא עת גביית הצדקה אבל אין עתה חייבים ללוות. א"ל ר' זעירא ודמות יפסיד אלא יתכול דמרי' דמועדא קיים כלומר לדידך אם ימות הגבאי קודם זמן גביית הצדקה יפסיד זו המצוה שלא השיא זו היתומה אלא יתכול כלו' תכלה המצוה וילוה וישיא אותה ויסיים המצוה כמו ותכל עבודת. דמרי' דמועד' קיים הקב"ה יהי' אותו בזכות זאת המצוה. אתיא דר' חנינא כר' זעירא ודר' יוסי כר' אמי שר' זעירא סובר שחייב הגבאי ללוות ור' אמי סובר שאין חייב ללוות ומדשתיק ר' אמי משמע דעביד עובדא כר' זעירא וש"מ דהכי הילכתא שאומרי' לגבאי צדקה להלוות לצורך עניים כשנחסר בכיס של צדקה כך נראה בעיני אני המחבר. וכתב מורי רבינו אלעזר בן רבינו יואל הלוי מבון זצ"ל דמדקרי לי' הלוואה ש"מ שנפרעין מכיס של צדקה כשימצא בו לאחר זמן ואין צריך ליטול רשות מן הנותנים בכיס אבל אדם המלוה על הצדקות ומעשר שרגיל ליתן וליטול כשיבוא לידו ואינו גבאי צדקה דמי להא דתנן פ' כל הגט המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהם וכו' עד מת צריך ליטול רשות מן היורשים ואם הלוום לפני ב"ד א"צ ליטול רשות מן היורשים ותניא ר' אליעזר בן יעקב אומר מתו מפריש עליהם בחזקת אותו השבט מת העני מפריש בחזקת עניי ישראל משמע לכאורה דלא יפסיד המלוה או המפריש וכש"כ המלוה על כיס של צדקה שאינו מיוחד לעני אחד אלא לכל עניים דלעניים גופייהו ניחא להו בהכי כדאמרי' בפ' שנים אוחזין גבי ילקט בנו אחריו והוצרכתי להאריך כי יש מרבוותא שהיו מביאין מפ' כל הגט שלא יחזור ויגבה מן הכיס אם לא בדעת הקהל שנותנים בו (הלוה) לתת לעניים ואין נ"ל. וגרסי' התם בירוש' המלוה מעות את העני והעשיר אין מפרישין עליהן שאין מפרישין על האבוד וזכה העני במה שבידו ר' נחמי' אשאלון פרוטייא לצבורא אתא עובדא קמי רבנן ואמרין לית צבור כולא עתיר לית צבור כולא מיענו פי' סומך על מקצת עניים שבהם שאין לחוש לומר העשירו כולם ואפי' בעני אחד תנן אין חוששין שמא העשיר אבל אם ייחד לעני אחד ושוב ידע שהעשיר ויתר וזכה העני במה שבידו עכ"ל:
1