אור זרוע, חלק א קט״זOhr Zarua, Volume I 116
א׳פרק הכל שוחטין בסופו. ת"ר נתמלא זקנו ראוי ליעשות שליח צבור ולירד לפני התיבה ולישא את כפיו. היינו להיות שליח צבור קבוע. בעינן שתתמלא זקנו אבל למקרה בעלמא רק שהוא בן י"ג שנה ויום אחד הרי זה עובר לפני התיבת ומוציא את הרבים ידי חובתן כדתנן פ' הקורא את המגילה עומד קטן קורא ומתרגם אבל אין פורס על שמע ועובר לפני התיבה. דדוקא קטן אבל בן י"ג ויום אחד פורס על שמע ועובר לפני התיבה ומוציא את הרבים ידי חובתן. היינו באקראי בעלמא. ולהיות שליח צבור קבוע בעינן עד שתתמלא זקנו ואפי' אינו רגיל עדיין. אבל כשהיא עת צרה כגון עצירת גשמים. או משלחת זאבים. או כל כיוצא בדבר. שהוא סכנת רבים וה"ה בראש השנה ויוה"כ צריך להיות אדם מופלג שירד לפני התיבה דתנן פ' סדר תעניות כיצד עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל ויש לו בנים וביתו ריקן כדי שיהא לבו שלם בתפלה. ורגיל שנתמלא זקנו קודם לזקן וחכם שאינו רגיל. ובלבד שיהא בו כל המדות ששנינו דת"ר עמדו בתפלה אע"פ שיש שם זקן או חכם אין מורידין לפני התיבה אלא אדם הרגיל. ר' יהודה אומר מיטפל ואין לו ויש לו יגיעה בשדה וביתו ריקן זקן ופרקו נאה ושפל ברך ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב ורגיל לקרות בתור' ובנביאים ובכתובים ובקי בכל הברכות. ויהבו בי' רבנן עינייהו בר' יצחק בר אמי. היינו מטפל ואין לו היינו ביתו ריקם. אמר רב חסדא ביתו ריקם מעבירה. מאי זקן ופרקו נאה. אמר אביי שלא יצא עליו שם רע בילדותו. נתנה עלי בקולה ע"כ שנאתיה. זה שליח צבור שיורד לפני התיבה שאינו הגון. פרש"י מטפל ואין לו יש לו טפלים ואין לו במה לפרנסם שלבו דואג עליו. ויש לו יגיעה בשדה שמתכוין יותר בתפלת גשמים. ופרקו נאה מפרש לקמן. ושפל ברך עניו ומרוצה לעם שמסכימין לתפלתו. נעימה. בסימא קלא שמושך את הלב. ורגיל לקרות בתורה כדי שיהיו הפסוקים של תפלה סדורין בפיו. ריקן מן העבירה שאין חמס וגזל בביתו. ופרקו נאה. אפי' כשעמד על בחרותו פרקו היה נאה בלא שם רע. שאינו הגון רשע שהקב"ה שונאו יותר מכולם והוא נותן קולו לפניו ע"כ רש"י. והדין נותן שאין להוריד לפני התיבה שום אדם שאינו הגון דאין קטיגור נעשה סניגור. כדאמרינן פרק ראוהו ב"ד בר"ה אמר רב חסדא מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה לפני ה' לפי שאין קטיגור נעשה סניגור. ועוד שכיון ששליח צבור אינו הגון. הוי כל הצבור נענשים מפני שעולה רוגז למעלה בעבור תפלתו. פרק אין עומדין תנן העובר לפני התיבה וטעה יעבור אחר תחתיו ולא יהא סרבן באותה שעה. ומהיכן הוא מתחיל מתחלת ברכה שטעה זה. ת"ר העובר לפני התיבה צריך לסרב ואם אינו מסרב דומה לתבשיל שאין בו מלח ואם מסרב יותר מדאי דומה לתבשיל שהקדיחתו מלח. הא כיצד הוא עושה פעם ראשונה מסרב שניה מהבהב שלישית פושט את רגליו ויורד. פי' הרב ר' נתן ערוך מהבהב ינענע עצמו מסרב פי' ממאן תרגום וימאן מסרב. ת"ר ג' רובו קשה ומיעוטו יפה ואלו [הן] שאור ומלח וסרבנות. פרק אין עומדין תנן המתפלל וטעה סימן רע לו. ואם שליח צבור הוא סימן רע לשולחיו מפני ששלוחו של אדם כמותו אמרו עליו על ר' חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת אמרו לו מנין אתה יודע. אמר להם אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף. ואמרי' בגמ' אהייא אמר רב ספרא משום [חד] דבי רבי באבות פי' אם יטעה באבות אז אינו סימן טוב ובשאר ברכות לית לן בה. אמרו עליו על רבי חנינא כו'. גמ'. אמרו לו וכי נביא אתה אמר להן לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני אם שגורה תפלתי [בפי] יודע אני שהוא מקובל. ואם לאו יודע אני שהוא מטורף. מה"מ אמר ר' יהושע בן לוי דאמר קרא בורא ניב שפתים שלום. ופר"ח המתפלל וראה ששפתותיו עשו תנובה בידוע שנשמעת תפלתו שנאמר בורא ניב שפתים וגו' עד כאן פי' ר"ח. בספר המקצעות והיכא דאיכא חזן הכנסת ומרננין עליו בדברים רעים מוציאים אותו ומכניסין אחר תחתיו שיהא מרוצה בין ישראל לאביהם שבשמים וצריך להיות צדיק וישר ונקי בגופו ואם אינו כן עליו הכתוב אומר היתה לי נחלתי באריה ביער. הקריבהו נא לפחתיך הירצך או הישא פניך. והורה רב יודאי גאון דשליח צבור סומא כשר הוא ואין מסלקין אותו כל זמן שמעשיו הגונים. ושליח צבור שאין מבין כל כך וקולו ערב והעם מרוצים אתו ויש שם תלמיד חכם אחד שיודע לישא וליתן ואין קולו ערב איזה מהם עדיף. כך אמר מר רב יהודאי גאון ודאי תלמיד חכם עדיף לפי שהוא מבין מה שידבר. וזה שקולו ערב אינו מדבר כשורה. מכל אלו למדנו שבזמן שיש חזן כשר והגון אין מורידין לפני התיבה שלוחי צבור נערים שאינם מלאי זקן. או שאינם מבינים כל כך אפי' בן מאה שנה ואינו מבין מה שידבר ויש שם בן י"ג שנה ויום א' יורד לפני התיבה. עד כאן לשון ספר המקצועות. ובתשובות כתב ושליח צבור סומא או זקן שכהו עיניו מרוב זקנה והם יודעים להתפלל כראוי ושאלתם מהו לירד לפני התיבה להוציא את הרבים ידי חובתן כך דאינו שיורדין לפני התיבה ומוציאין את הרבים ידי חובתן. אבל אין קורין את המגילה ואין קורין בספר תורה אע"פ שהן יודעין בגירסא לפי שקריאת המגילה וקריאת ס"ת בעינן מן הכתב ולא בגירסא דתנן גבי מגילה קראה ע"פ לא יצא וגבי ספר תורה כתיב ויקראו בספר תורת אלקים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא וגו' וכך פירשו רבותינו הגאונים:
1