אור זרוע, חלק א ק״כOhr Zarua, Volume I 120
א׳בעי רבא עכו"ם שהרתיח וירד וטבל מהו את"ל בתר עקירה אזלי' ה"מ לחומרא אבל הכא דלקולא לא א"ד ל"ש תיקו פרש"י את"ל לגבי (קרי) [ישראל] דכי עקר בהרגשה ויצתה שלא בהרגשה טמא דאזלי' לחומרא בתר עקירה הכא לא ניזול בתר עקירה דהא כשהוא עכו"ם נעקר וטהור דאמרי' [בבנות] כותים קריו טהור אפי' לב"ה או דילמא ל"ש [לחומרא כגון] לגבי עקירת הרגשה דישראל ל"ש לקולא כי הכא אזלינן בתר עקירה ע"כ רש"י. הואיל ועלתה בתיקו אזלינן בה לחומרא ואם נגע בטהרות תולין ולא אוכלין ולא שורפין ומדמסיק את"ל לגבי (דם) [ישראל] דכי עקר בהרגשה ויצתה שלא בהרגשה טמא ש"מ דהכי הלכתא דהכי פי' ר"ח פ' שור שנגח גמ' שור שהוא מועד למינו אינו מועד לשאינו מינו דאיפלגו בה רב זביד ורב פפא דרב זביד אמר ואינו מועד תנן הא סתמא הוה מועד רב פפא אמר אינו מועד תנן סתמי' לא הוה מועד ופי' ר"ח התם דאית' לרב פפא דאסיקנא התם ואת"ל אית' לדר"פ נגח שור חמור וגמל נעשה מועד לכל וקיי"ל איתא לדר"פ. דכל תמצא לומר הלכה היא עד כאן פי' ר"ח. מעתה למדנו שכן הלכה דהרגיש בשעת עקירה ולא הרגיש בשעת יציאתה טמא:
1