אור זרוע, חלק א קמ״אOhr Zarua, Volume I 141
א׳אמר רבא בר שמואל משום ר' חייא אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו מלח או ליפתן או פת האפוי' בתבלין בפני כל אחד ואחד רבא בר שמואל איקלע לבי ריש גלותא קריבו לי' ריפתא שרא לאלתר אמר לי' הדר בי' מר משמעתי' אמר להו לית דין צריך בשש פי' בערוך היאכל תפל מבלי מלח תרגומו כמה דלא מתאכיל מדי בשש בלא מלחא פי' כל דבר שיאכל עם הפת הוא בשש לפתן בלשון משנה ובלישנא דרבנן שמו בשש ועוד בא"י נותנין חמאה בקדרה וביצים ופלפלין ומבשלין אותו וקורין אותו תבשיל בשש. פי' אחר אין צריך המברך להתבושש ולחזור על הלפתן אלא מברך לאלתר מפני שיש בו מלח. פי' אחר מפני שהוא לחם יפה וא"צ לא מלח ולא ליפתן עד כאן ערוך. ופי' האמצעי הוה כמו כי בשש משה. משמע מפי' האמצעי דכל לחם שיש בו מלח א"צ לפתן אלא מברך לאלתר וכן פר"ח. וסוגיין דשמעתין אם יש בה מלח או היא מתובלת בתבלין וכיוצא בהן א"צ לחזור על לפתן דהא רבה בר שמואל דאמר אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו לפניו מלח או לפתן בצע אריפתא לאלתר ואמר לית דין צריך בשש כלו' מתובל הוא בתבלין ומלח ע"כ פר"ח. הרי לך להדיא דכל פת שיש בה מלח או תבלין אינה צריכה בשש ומברך עלי' לאלתר מיהו פת שיפון או פת שעודין שאינו יפה וגם שאינו רגיל בו ואינו יכול לאוכלו מסתבר דבעי בשש אבל פת חטים ויפה אפי' מי שאינו יכול לאוכלו בלא לפתן בטלה דעתו ובכולהו נראה שאם רוצה להמתין על לפתן או מלח הרשות בידו או שמא אינו רשאי כי היכי דלהוי תכף לנטילה ברכה:
1