אור זרוע, חלק א קמ״טOhr Zarua, Volume I 149
א׳איתמר הביאו לפניהם תאנים וענבים בתוך הסעודה אמר רב הונא מברך לפניהם ואינו מברך לאחריהם ורב ששת אמר מברך בין לפניהם בין לאחריהם שאין לך דבר טעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו אלא פת הבאה בכיסנין בלבד. פרש"י פת הבאה בכסנין לאחר אכילה וברהמ"ז היו רגילין להביא כסנין והן קליות לפי שהן יפין ללב כדאמר (עולא) [בעלמא] הני כיסנא מעלו לליבא ומביאין פת עשויה בתבלין כגון אבליא"ש שלנו ויש שעושין אותו במין צפרין ואילנות ואוכלין מהן דבר מועט ומתוך שנותנין בהם תבלין הרבה ואגוזים ושקידים ומאכלה מועט לא הטעינו אחריה ברכה מעין שלש מידי דהוה אפת אורז ודוחן דאמרן בפרקין בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף לא כלום ע"כ רש"י. למדנו מכאן דכל היכא שמביאין לאחר ברהמ"ז פת המתובלת בתבלין כגון מה שקורין בלשון כנען קוקליק"י או מה שקורין בלשון כנען משיתקי"ן ומתוך שמתובלין הרבה בתבלין ואינם אוכלין ממנו כ"א דבר מועט מברך עליהם לכתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות רבות אבל היכא שקבע סעודתו עליהם מתחלה מברך עליהם המוציא ולבסוף ברכות המזון כפת גמור כדרב יהודה דהוה עסיק לברי' בי רב יהודה בר חביבא אייתו לקמייהו פת הבאה בכיסנין שמעינהו דבריך המוציא (לחם מן הארץ) אמר להו מאי ציצי דקא שמענא דילמא המוציא לחם מן הארץ קא מברכי' אמרו לי' אין דתניא ר' מונא אומר פת הבאה בכיסנין מברך עלי' המוציא לחם מן הארץ ואמר שמואל הלכה כר' מונא אמר להו אין הלכה איתמר א"ל והאמר הוא דאמר משמי' דשמואל לחמניות מברכין עליהן המוציא לחם מן הארץ ומערבין בהם פרש"י לחמניות אוביל"ש. התם דקבע עלי' והא לא קבע. פי' היכא שמתחלה קבע סעודתו עליהם אז מברך עליהם המוציא. ואין לפרש הפת הבאה בכיסנין היינו מעשה אילפס ומשום שאינו לחם דא"כ אפי' קבע סעודתו עליו אין מברכין כ"א בורא מיני מזונות. ואפי' היכא שהביאו לו פת כסנין לאחר ברהמ"ז ואכל ממנה אכילה מרובה צריך לברך אחריה' ברכת המזון ממש כדאמר רב הונא אכל תליסר ריפתי בר תלתא תלתא בקבא ולא בריך א"ל רב נחמן עדי כפנא [פירש"י עדי אלו כלומר] אלו לרעבון נאכלו ואכילה מרובה כזו לא נפטרה מברכה. אלא כל שאחרים קובעים אכילת' בכך טעון ברכת המזון ממש כך פי' רב האיי. ורבותי' פירשו תליסר ריפתי פת שלנו ולא בירך אחריו משום דלא שבע וקרא כתי' ואכלת ושבעת וכן פירשה רב יהודאי בה"ג ואינה נראית דלית ליה לרב הונא והם החמירו על עצמן עד כזית ועד כביצה ודלא כר' מאיר ודלא כר' יהודה ע"כ רש"י. ש"מ לפי פרש"י ראשון שהוא עיקר אפי' הביאו לו לאחר ברהמ"ז ואכל ממנה אכילה מרובה צריך לברך ברכת המזון ממש לאחר כך. ומורי רבינו יהודה ב"ר יצחק של"י תמה לפי פרש"י שפי' דמיירי שהביאו לפניו לאחר ברהמ"ז דא"כ פשיטא שצריך לברך אחריהן ברכה אחת מעין שלש דלא גרע מחמשת המינין ותו מאי קאמר רב ששת שאין לך טעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו אלא פת הבאה בכיסנין והא איכא אורז ודוחן כמו שפירש"י בעצמו. על כן נראה לו לפרש דאחר המזון ולקינוח סעודה. וקודם ברהמ"ז במקום תאנים וענבים ומתוך שאינה באה רק לקינוח סעודה והוה מיעוט לא רצו לקבוע ברכה לאחרי' ולא דמיין לתאנים וענבים. פר"ח זצ"ל פת הבאה בכיסנין פי' זה הפת שהיא עשויה כמין כיסין מלאין סוקר"א ושקדים ואגוזים וכיוצא בהן שעושין אותו כמין כעכי"ן ולועסין אותו בבתי משתאות. ומעשה דרב הונא שאכל פת הבאה בכיסנין תליסר ריפתא כעכי מתלת תלת ריפתא [בקבא] ולא ברך אחריהן ואמר רב נחמן עדי כפנא הוא. פי' זה האיש רעב הוא וסעודתו קבע בהם וצריך לברך אחריהן מיסתבר. וכן הי' רב נחמן אומר כל שאחרים קובעין סעודתן עליו על זה הפת הבאה בכיסנין צריך לברך וכש"כ שרב הונא עצמו שאכל כשיעור סעודת אחרים שלא אכלו עדיין כלום דצריך לברך תחלה וסוף עד כאן פי' ר"ח. והרי פירושו מסייע לפירש"י הראשון וכן מסתבר דהוא עיקר. מיהו כ"ש דפר"ח איני מבין. ובערוך כסן פי' פת הבאה בכסנין פי' רב היי גאון זצ"ל הם בעבי והיא בין מתובלת בין שאינה מתובלת שעושין אותה כעכין יבשים וכוססין אותה בבית המשתה ושלא בבית המשתה ומנהג בני אדם שאוכלים ממנו קימעא וכשאכל רב הונא הרבה אמר רב נחמן עדי כפנא זה רעב ולרעבונו אכל לשבוע ממנו ולא בתורת כיסנין וצריך לברך אחרי' עד כאן ערוך. ובערוך פי' כפירש"י שני. שמשום כך לא רצה רב הונא לברך שלא שבע וסבר אין מברכין ברכת המזון אלא על השבע שנאמר ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך:
1