אור זרוע, חלק א ק״סOhr Zarua, Volume I 160
א׳מתני' בא להם יין בתוך המזון כאו"א מברך לעצמו אחר המזון א' מברך לכולם. שאלו את בן זומא מפני מה אמרו בא להם יין בתוך המזון כאו"א מברך לעצמו אמר להם הואיל ואין בית הבליעה פנוי פרש"י ואין לב המסובין אל המברך אלא לבלוע ע"כ רש"י. והאידנא א' מברך לכולם בתוך הסעודה מפני שאומר להם סברי מוריי ומזהירם שיתכוונו לברכה והם כששומעים אותו מתכוונים. והרב רבי' אלחנן בן רבי' יצחק זצ"ל הי' אומר כיון שתקנו חכמים שיברך כאו"א אינו יוצא כלל בברכ' חבירו. ירושלמי מפרש לפי שאין עונין אמן באמצע סעודה שאין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לוושט כדא' פ"ק דתענית [דגרסי' בירושלמי] גבי אין בית הבליעה פנוי אמר ר' מנא הדא אמרה הדין דעטיש גו מיכלא אסור למימר לי' אסותא בגין סכנתא דנפשי'. והירוש' לטעמי' שצריך השומע לענות אמן כדי להוציא את המברך כדאי' בירוש' (דפרקין) ר' אבא בר זמינא הוה משמש קומי ר' זעירא מזג לי' כסא אמר לי' סב בריך אמר לי' הב דעתך דאת משתא [חורנא] דתני השמש מברך על כל כוס וכוס ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה א"ל כמא דאנא יהיב דעת מפקת יתך ידי חובתך בברכת' כך הב דעתך מפקת יתי ידי חובתי באמן אמר ר' תנחום בר ירמיה מתניתין אמרה כן המתעסק לא יצא והשומע מן המתעסק לא יצא. פי' הואיל והוא מברך בעבור עצמו ובעבור אחרים הרי מתעסק הוא אצל אחרים. וצריך שגם השומע יוציא אותו בכוונת אמן ובעל הנפש צריך לחוש לזו השמועה. מיהו ע"י שאומר להם סברי מורי ומזהירם שישמעו לו שפיר דמי אפי' באמצע סעודה יכוונו לבם ויענו אחריו אמן:
1