אור זרוע, חלק א ר׳Ohr Zarua, Volume I 200
א׳יתיב ר' זירא אחורי דרב גידל ויתיב רב גידל קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר משמיה דרב טעה ולא הזכיר של שבת אומר ברוך שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך אתה יי מקדש השבת א"ל ר' זירא. מאן אמרה. א"ל רב. הדר יתיב וקאמר טעה ולא הזכיר של יו"ט אומר ברוך שנתן ימים טובים לעמו ישראל לשמחה ולזכרון ברוך א"י מקדש ישראל והזמנים. א"ל מאן אמרה. א"ל רב. הדר יתיב וקאמר טעה ולא הזכיר של ר"ח. אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון. ולא ידענא אי אמר בה שמחה אי לא אי אמרה משמיה דרב אי לא אי חתים בה אי לא. פרש"י ר' זירא קאמר לה האי ולא ידענא. ובירושלמי חתים בה ברוך א"י מקדש ישראל וראשי חדשים ולא קתני בה שמחה. גידל בר מניומי הוה קאי קמיה דרב נחמן וקא בריך וטעה רב נחמן והדר לרישא. א"ל מ"ט עביד מר הכי. א"ל דאמר רב שילא אמר רב טעה חוזר לראש. והאמר רב הונא טעה אומר ברוך שנתן. א"ל ולאו איתמר עלה אמר רב מנשיא בר תחליפא אמר רב לא שנו אלא שלא פתח בהטוב והמטיב. אבל פתח בהטוב והמטיב חוזר לראש: כתב מורי רבינו יהודה בר' יצחק שירליאון. מסקנא דמלתא היכא שסיים בונה ירושלים ולא פתח בהטוב והמטיב אומר בא"י אמ"ה אשר נתן שבתות למנוחה לעמו ישראל וכו' וכן ביו"ט ובראשי חדשים ויחתום בשל ראש חודש כיון דלא איפשט ואע"פ שהיא ברכה הסמוכה לחבירתה פותח בה בברוך כיון שהוא מדרבנן מידי דהוה אטוב והמטיב שהיא מדרבנן ופותח בה בברוך ועוד שאינה אלא אקראי בעלמא ומה"ט נמי שמא אם לא חתים בשל ר"ח ולא אמר בה נמי שמחה שפיר דמי כיון שאינה אלא מדרבנן. ואם שכח ולא הזכיר המאורע בסעודה שלישית של שבת אם לא היה צריך לאכול פת כי אם מיני תרגימא יצא ה"ה בסעודה ג' של שבת אם שכח להזכיר של שבת אין מחזירין אותו. אפי' אכל פת כיון שאינה חובה כמו סעודה הראשונה. ואי איקלע י"ט ושבת בהדי הדדי. או ר"ח ושבת. כולל ואומר ברוך שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ואת ימים טובים לשמחה ולזכרון בא"י מקדש השבת וישראל והזמנים. וכשחל ר"ח בשבת אומר ברוך שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ואת ראשי חדשים לזכרון. בא"י מקדש השבת וישראל וראשי חדשים. ואישתמיטיה למורי רבינו יהודה. ההיא דירוש' דחתים בה בפירוש בדראש חודש. והיכא דפתח בהטוב והמטיב חוזר לתחלת ברהמ"ז כדאמר גבי תפלה עקר את רגליו חוזר לראש התם הוא דאיכא עקירת רגלים אבל הכא סיום הברכה הוא עקירת הרגלים הלכך חוזר לתחלת ברכת המזון. והכי אמר בירושלמי דפרקין חנן בר בא וחברייא הוון יתבין ואכלין בשובתא ומן דאכלין ומברכין [קם אזל ליה חזר לגבון אשבחון ברכין] אמר להון לא כבר ברכינן (אמר לון) [אמרו לי'] מברכינן והדר מברכינן דנשינן דשובתא לא אמר כן [ר' אבא] בשם רב הונא ר' ירמיה מטו בה בשם רב טעה ולא הזכיר של שבת אומר ברוך שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל (באהבה לאות ולברית בא"י מקדש השבת טעה ולא הזכיר יו"ט כו' טעה ולא הזכיר בראש חודש אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל בא"י מקדש ישראל וראשי חדשים). פירוש ההיא עובדא הוה כעובדא דרב נחמן דגמרא דידן דפתח בהטוב והמטיב. וההוא דנפק לברא הקשה להו לחברייא כמו שהקשה גידול בר מניומי לרב נחמן. והתם במסקנא מסיק כאן שהסיח דעתו וכאן שלא הסיח דעתו. והיינו דפתח בהטוב והמטיב קרי היסח הדעת:
1