אור זרוע, חלק א ר״הOhr Zarua, Volume I 205
א׳מתני' אין מברכין על היין בפה"ג עד שיתן לתוכו מים דברי ר' אליעז'. לפי שהי' יינם חזק מאוד ואין ראוי לשתיה בלא מים הלכך אכתי לא אשתני למעליותא ולא זז מברכתו הראשונה והרי הוא כענבים וברכתו בורא פרי העץ. וחכמים אומרים מברכין: ת"ר יין עד שלא נתן לתוכו מים מברכין בפה"ע ונוטלין ממנו לידים דשם מים עליו דמי פירות בעלמא מקרי משנתן לתוכו מים מברכין עליו בפה"ג ואין נוטלין ממנו לידים דשם יין עליו ואין נטילה אלא במים ד"ר אליעז' וחכ"א בין כך ובין כך מברכין עליו בפה"ג ואין נוטלין ממנו לידים כמאן אזלא הא דאמ' שמואל עושה אדם כל צרכו בפת כמאן כר' אליעז'. פי' ר"ח דאין הלכה כשמואל דהא מוקמי לי' כר' אליעז' ולא כרבנן וברייתא נמי פליג עליה דת"ר ארבעה דברים נאמרו בפת אין מעבירין כוס מלא ע"ג הפת שלא ישפוך עליה ותהיה הפת בזויה ואין מניחין בשר חי ע"ג הפת ואין סומכין את הקערה בפת ואין מזרקין את הפת. קתני שאין סומכין את הקערה בפת והיינו דלא כשמואל. ולא אפשר לומר כן דע"כ קיי"ל כשמואל במידי דלא מאיס. ובהא מודה שמואל דאסו'. דאמ' בפ' בתרא דביצה א"ל אביי לרב יוסף לר' יוסי הגלילי דאמ' לכם ולא לבהמה סופלי לחיותא היכי שדינן להו ביומא טבא א"ל הואיל דחזיא להסקה התינח יבישא רטיבא מאי איכא למימ' א"ל הואיל וחזיין להיסק גדול התינח בי"ט בשבת מא"ל מטלטלינ' להו אגב ריפתא כדשמואל דאמר שמואל עושה אדם כל צרכו בפת. הא אוקמי' ר"י הגלילי כדשמואל וקיי"ל כר' יוסי הגלילי כדפסיק רבינו יצחק אלפס כדפי' התם הלכך קיימא לן נמי כשמואל. ובהלכות גדולות גבי הלכות קידוש והבדלה כתבו הלכתא כרבנן דאמרי אע"פ שלא נתן לתוכו מים מברכין עליו בפה"ג ואין נוטלין ממנו לידים ואע"ג דאמ' כמאן אזלא הא דשמואל דאמ' עושה אדם כל צרכו בפת כר' אליעז' וקיי"ל הלכתא כשמואל ה"מ במידי דלא מאיס אבל במידי דמאיס לא. הרי פסק כשמואל. אלא שרוצה לומ' דשמואל סבר דעושה אדם כ"צ בפת אפי' במידי דמאיס ובהא אין הלכ' כמותו אבל במידי (דמאיס) [דלא מאיס] הלכה כמותו. ומורי רבינו יהודה ב"ר יצחק שירליאן אומ' דמוד' שמואל במידי דמאיס דאסו'. כההיא דפ' במה טומנין דבעו מיני' מרב ששת מהו לפצוע זיתים בשבת. פי' ליטול ידיו לפי שמי זיתים חזקים הן כדתנן או מולגן במי זיתים. אמ' להו וכי בחול מי התירו. קסבר משום הפסד אוכלין. לימא פליגא דשמואל דאמר שמואל עושה אדם כל צרכו בפת. אמרי פת לא ממאס הני ממאסי. הא למדת דמודה שמואל במידי דמאיס דאסור אלא שדר' אליעזר עדיפא מדשמואל דשמואל סבר עושה אדם כ"צ בפת במידי דלא מאיס ודמאיס אסור ור' אליעזר שרי אפי' במידי דמאיס. ושמעי' נמי מההיא סוגיא דהלכה כשמואל מדמסיק סתמא דתלמודא לימא פליגא אדשמואל. משמע דהלכתא כוותי'. מיהו ליכא למימר כשמעתא דשמואל כרבנן נמי אתיא דאמר בין כך ובין כך אין נוטלין ממנו לידים משום דממאס ובהא מודה שמואל. דטעמייהו דרבנן לאו משום ממאיס אלא דאפילו בלא מים שם יין עליו ואין נטילה אלא במים. ואמרי' בפ' במה מדליקין שלח שלמה בי מדרשא. אבא מת ומוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים ומה אעשה. שלחו לי' חתוך נבילה והנח לפני הכלבים. ואביך הנח עליו ככר או תינוק וטלטלו והיינו כשמואל הלכך הלכה כשמואל דעושה אדם כ"צ בפת במידי דלא מאיס ובמידי דמאיס אסור ובהא מודה שמואל. ומותר לסמוך את הקערה בפת היכא דלא ממאיס. ואסור לאכול דייסא בפת במקום הכף משום דממאס ואי קים ליה בגויה שלאחר שאכל הדייסא יאכל זה הפת שאכל בו הדייסא דלא ממאיס עלי' מותר. והכי איתא במס' סופרים ס"פ עושה תורה נביאי' כאחת אין נוהגין בזיון באוכלין ואין זורקין אותו ממקום למקום. לא ישב ע"ג קופה [מלאה של תמרים או גרוגרות אבל יושב הוא ע"ג קופה] מלאה קטנית או ע"ג עיגול של דבילה מפני שנוהגין כך. אין סומכין באוכלין ואין מכסין באוכלין ואין אוכלין [אוכלין] באוכלין אא"כ היו ראוים לאכילה ר' אליעזר בן יעקב אומר כל [שיש לו יד ועוקץ מותר לכסות בו רשב"ג אומר] אוכל שגמרו בידי (אדם) [אחרים] מותר לכסות בו [כו'] אין אוכלין [אוכלין] באוכלין אא"כ אוכל בבת אחת. פי' הא דקתני אין אוכלין [אוכלין] באוכלין אא"כ היו ראוים לאכילה שלאחר שיאכל בזה האוכל את אוכל אחר יהי' ראוי לו לאכילה ויאכלנו אח"כ דלא ממאיס עלי' אבל היכא דאח"כ ממאיס עלי' ולא מצי למיכלי' בהא קתני סיפא דאין אוכלין אוכלין באוכלין אא"כ אוכלן בבת אחת. והא דקתני אין זורקין ממקום למקום חיינו דוקא במידי דממאיס. אבל לא ממאס שרי כדאמר בשמעתא אמימר ומר זוטרי כריכו ריפתא בהדי הדדי אייתו לקמייהו תמרי ורמיני שקל מר זוטרי פתק לקמי' דרב אשי. א"ל לא סבר לה מר הא דתניא אין מזרקין את האוכלין א"ל ההיא בפת תניא. והתניא כשם שאין מזרקין את הפת כך אין מזרקין את האוכלין. ל"ק הא במידי דמאיס הא במידי דלא מאיס. ומשמע דוקא שאר אוכלין אבל פת אע"ג דלא מאיס אין [זורקין]. מידי דמאיס פרש"י כגון תאנים וענבים ותותים שבישלו כל צרכן. דלא ממאיס רמון ואגוז וכל דבר קשה:
1