אור זרוע, חלק א רס״דOhr Zarua, Volume I 264
א׳היתה שרהו זרועה חטין ונמלך לזורעה שעורין ימתין לה עד שתתליע ויופך ואח"כ יזרע ואם צמחה לא יאמר אזרע ואח"כ אופך אלא הופך ואח"כ זורע וכמה יהא חורש כתלמי הרביעה אבא שאול אומר עד כדי שלא ישייר רובע לבית סאה: ירושלמי עד כמה מתלעת עד שתהא בארץ שלשה ימים במקום הטינה ולא במקום הגריד כלו' במקום שהארץ מלוחלחת ולא במקום שהיא יבישה. ויופך כלו' יהפוך הארץ ויחרוש. [ירושלמי] ואם צמחה והוריד בהמתו בתוכה וקירטמתה מותרת תני אבא שאול אומר אין מחייבין אותו להיות חורש חרישה דקה אלא כתלמי הרביעה כלו' דרך בני אדם לחרוש אחר שתרד הרביעה שחודשים עוד תלמים תלמים גדולי'. כדי שלא ישייר. קסבר אבא שאול דאין דרך לחרוש את כולה. רובע לבית סאה יש לפרש בכל הבית סאה רובע במקום אחד ויש לפרש דכשתצטרף מה שאינו חרוש לא יעלה לרובע:
1