אור זרוע, חלק א שי״גOhr Zarua, Volume I 313
א׳מתני' הנוטע בספינה חייב בערלה. פי' ספינה של חרס כגון שהיא נקובה ומונחת ע"ג קרקע דאי לאו הכי תקשי לך הא דתניא בפרק' בתוספתא הנוטע בספינה ובעציץ ובראש הגג פטור נטעו בעציץ שאינו נקוב ושברו וחזר ונטעו בעציץ נקוב אם יכול לחיות חייב ואם לאו פטור כיצד יודע אם יכול להחיות חופר בארץ ונוטעו אם יכול לחיות חייב ואם לאו פטור והשתא קשיין אהדדי אלא האי בספינה שאינה נקובה ומתני' בנקובה ותנן פ"ב דחלה עפר ח"ל חייב במעשר ובשביעית א"ר יהודה אימתי בזמן שהספינה גוששת ופי' רבינו שלמה פ"ק דגיטין דבספינה של חרס איירי דאינה צריכה לינקב אם היתח מונחת בקרקע כדמוכח במנחות ולא משמע התם הכי דא"ר יוחנן עציץ נקוב ומונח על גבי יתידות באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן ואע"ג דסתם עציץ של חרס הוא כדאמר כתבו על חרס של עציץ נקוב אפ"ה בעי נקוב כדאמ' עציץ נקוב המונח על גבי יתידות וכדתניא בתוספתא נטעו בעציץ שאינו נקוב כו' אלא ודאי בנקובה איירי וה"פ עפר ח"ל שבא בספינה וזרעו וצמח בספינה נקובה ואין המים נכנסין בתוכה שרגבי אדמה כנגד הנקב וסותמין אותו וההיא דפרק כל קרבנות צבור דמשני עציץ אעציץ לא קשיא כאן בנקוב כאן בשאינו נקוב ספינה אספינה ל"ק כאן בספינה של עץ כאן בספינה של חרס י"ל דבשל עץ לא מהני נקובה אבל של חרס מהניא נקובה א"נ איפכא ואידי ואידי בשאינה נקובה ושל חרס בעי' נקובה אבל של עץ לא בעינן נקובה מתוך שהוא מלחלח יותר מן החרס שהוא יבש. והירושלמי דשמעתא פליג ובעי למימר דחרס לא בעי נקובה לאילן לזרעים בעי נקובה ר' יצחק בר חקולא בשם חזקי' הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה ר' יוסי אומר מפני שהשרשים מפעפעין אותו. ר' יונה מפיק לישני' כלי חרס עומד בפני שרשים. ר' יונה בעי נטע בו דלעת מאחר שהוא בנקוב אצל האילן בנקוב [אצל הזרעים]. פי' מפעפעין כמו שאני חלב דמפעפע בפרק גיד הנשה שחוזק יניקת האילן מפעפעת ועוברת. מפיק לישני'. כלו' אומרה בלשון אחר ובתמי' וכי יש כח לכלי חרס לעמוד לפני שרשים של אילן. נטע בו דלעת. פי' רבינו שמשון היינו באותו עציץ שהאילן נטוע בו ואגב אילן מהני לדלעת אי נימא דלעת באילן חשיב ופי' דכלי חרס לא בעי נקובה לאילן לזרעים בעי נקובה ור"ל דדוקא לדלעת לא בעי נקובה אבל לשאר זרעים בעי נקובה. מיהו לישנא דגמרא לא משמע הכי דקאמר מאחר שהוא כנקוב אצל האילן כנקוב הוא אצל זרעים דלפי דבריו הל"ל כנקוב הוא אצל הדלעת ולאפוקי שאר זרעים. אבל השתא דמסיק כנקוב הוא אצל זרעים משמע כל הזרעים. ור' יונה דנקט דלעת ה"ה שאר זרעים מיהו לא נפקי מינה ולא מידי דאגמרא דידן סמכינן דכלי חרס בעי נקובה ואפילו לאילן:
1