אור זרוע, חלק א שכ״וOhr Zarua, Volume I 326
א׳תניא בתוספתא אילן העולה בין מן הגזע בין מן השרשים פטור. פי' פטור מן הערלה פי' בערוך כל גוף האילן מן הארץ ולמעלה נראה לעין וחמה זורחת עליו זהו גזע וכל שטמון בארץ ואין חמה זורחת עליו זהו שורש ומיירי באילן זקן שעברו עליו שלש שני ערלה אבל אילן העולה מן הגזע ומן השרשים של אילן שלא עברו עליו שלש שני ערלה חייב בערלה. תניא בתוספתא דקדיש ואח"כ נטע (חייב) [פטור] בערלה נטעו ואח"כ הקדישו ופדאו מאימתי מונה לו משעת נטיעתו. עכו"ם שהרכיב עץ מאכל על גבי עץ סרק מאימתי מונה לו משעת נטיעתו. וה"נ תניא בת"כ בפרשת קדושים תהיו מאימתי מונין לו משעת נטיעתו. ותנן פרק קמא דר"ה באחד בתשרי ר"ה לנטיעה ופי' רבינו שלמה למנין שני ערלה ואפי' נטעה באב כלתה שנתה הראשונה לסוף אלול. סתם לן תנא דמשעת נטיעה מנינן הלכך הכי קיימא לן דמשעת נטיעה מנינן לא שנא נטע אגוז ושקד ל"ש אילן גדול לעולם מנינן משעת נטיעתו ובשנה הרביעית פודן ואוכלן כגון שחנטו בשנה הרביעית לאחר ט"ו בשבט דאי קודם ט"ו בשבט אסירי לעולם משום ערלה כההיא פ"ק דר"ה דת"ר אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב ערב שביעית שלשים יום לפני ר"ה [עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית פחות מל' יום לפני ר"ה] לא עלתה לו שנה ואסור לקיימן בשביעית. ופירות נטיעה זו אסורה עד ט"ו בשבט אם לערלה ערלה אם לרבעי רבעי. ופי' רבינו שלמה כיון שהגיע יום אחד תשרי עלתה לו שנה למנין שני ערלה פחות משלשים יום לא עלתה לו שנה עד תשרי הבא אם אינה ערב שביעית. ואם ערב שביעית היא אסור לקיימו משום תוספת שביעית שמוסיפין מחול על הקודש. ופירות נטיעה זו אסורין כו' אע"פ שאמרנו למעלה עלתה לו שנה ואם חנטו בה פירות לאחר ר"ה של שנה שלישית מיד עדיין אסורין הן עולמית משום ערלה שאע"פ שתשרי ר"ה [לנטיעה ט"ו בשבט ר"ה] לאילן וזו כבר נעשית אילן לפיכך אין שנתה מתחדשת לצאת מידי ערלה עד ט"ו בשבט אבל משם ולהלן אם יחנטו בה פירות תורת רבעי עליהן ויאכלן בירושלים ובט"ו בשבט לשנה הבאה יצאו מידי רבעי פירות החנוטין בה מיכן ואילך לכך הועילו לה שלשים יום לפני ר"ה עכ"ל ואמרי' התם מה"מ א"ר חייא [בר אבא] א"ר יוחנן ומטו בה משמיה דר' ינאי אמר קרא ובשנה הרביעית יהיה כל פריו וגו' ובשנה החמישית תאכלו את פריו פעמים שברביעית ועדיין אסורין משום ערלה פעמים שבחמישית ועדיין אסורין משום רבעי ופי' רבינו שלמה מה"מ ששנות ערלה ורבעי נמשכין לאסור פירות החנוטין קודם ט"ו בשבט לאחר שכלו שלשת שני ערלה. ובשנה הרביעית וא"ו מוסיף על ענין ראשון יהיה לכם ערלים ואף (בסוף) [בתוך] שנה רביעית. ובשנה החמישית תאכלו את פריו מוסיף על ענין הרבעי דסליק מניה. פעמים שברביעית כגון אם מהרו פירותיה לחנוט ברביעית קודם שבט ועדיין אסורין משום ערלה אסורין בהנאה עולמית. פעמים שבחמישית כגון שחנטו בה קודם שבט טעונין חילול אבל אם אחרה חניטתה עד לאחר שבט עלתה לו שנה עד כאן לשונו. וכתוב בהלכות גדולות בהלכות ערלה בסוף. ופירי דשנת הרבעי בתר דפריק להו אסור עד דנפקא רביעית ואתא חמישית. וכתב רבינו שמשון דלא יתכן כלל דתנן במסכת מעשר שני פ' כרם רבעי הצנועין מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט מזה יהא מחולל על המעות האלו. משמע בהדיא דלאלתר שרי באכילה דאם לא כן מה הועילו צנועין בתקנתן. ותלמיד טועה הגיה ותלה באילן גדול ופשטא דקרא הטעהו דכתיב ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים וכתיב ובשנה החמישית תאכלו את פריו. ואשתמיטתיה הא דדרשי' פ"ק דר"ה ובשנה הרביעית ובשנה החמישית הא כיצד פעמים שברביעית ועדיין אסורין משום [ערלה ופעמים שבחמישית ועדיין אסורה משום] רבעי פי' דאזלינן בתר חנטה. הלכך אותן שחנטו בשלישית אע"פ שנלקטו ברביעית אסורין משום ערלה. שחנטו ברביעית אע"פ שנלקטו בחמישית אסורי' משום רבעי עכ"ל. ומש"כ אותן שחנטו בשלישית אע"פ שנלקטו ברביעית אסורין משום ערלה דמשמע הא אם נלקטו ברביעית מותרין משום ערלה. לא היא אלא אפילו שנת רביעית קרי לה שנת שלישית היבא שמהרו ברביעית וחנטו לפני השבט וכדפריש'. ובשנה הרביעית היכא שחנטו לאחר ט"ו בשבט שמותרין ע"י חילול אבל בלא חילול אסורין כל נטע רבעי ובעו לחילול בא"י אבל ח"ל לא בעי חילול כ"א כרם רבעי דוקא. בההיא דר"פ כיצד מברכין דאיתמר [רבי חייא] ור' שמעון ברבי חד תני נטע רבעי. וחד תני כרם רבעי. פי' כל מקום ששונה במשנה כרם רבעי כמו כרם רבעי מציינין אותו בקוזזות ארמה כרם רבעי הי' מהלך לירושלים מהלך יום לכל צד כרם רבעי בש"א אין לו חומש. כיצד פודין נטע רבעי. חד מנייהו הוי תני נטע רבעי דכל נטע רבעי בכלל כל אילן וחד מנייהו הוי תני כרם רבעי. ודוקא כרם רבעי לאפוקי שאר כל נטע דבעי דלא. ופליג נמי בחילול דחד מניייהו סבר כל נטע רבעי בעי חילול וחד מנייהו סבר דוקא כרם רבעי בעי חילול לאפוקי שאר נטע רבעי דלא בעי חילול כ"א כרם רבעי דוקא. ופליגי בין בארץ בין בח"ל. ופסק רבינו יצחק ב"ר שמואל דכל נטע רבעי לא בעי חילול בח"ל כ"א כרם בלבד דקיי"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל כדפרישית בהלכות כלאים. ונראה בעיני כרם רבעי נמי דבעי חילול בח"ל דוקא בשל ישראל אבל בשל עכו"ם לא בעי חילול דתנן בתרומות ס"פ התורם קישות ר' יהודה אומר אין לעכו"ם כרם רבעי וחכ"א יש לו. ואי בא"י פליגי קשיא דר' יהודה אדר' יהודה דהכא סבר יש קנין לעכו"ם להפקיע מיד מעשר מדקאמר דלית לעכו"ם כרם רבעי. ולא בעי פדיון. ובפ' ר' ישמעאל במנחות קאמר ר' יהודה תורמין משל כל על של כל משל נכרי על של ישראל ומשל ישראל על של נכרי אלמא קא סבר אין קנין לעכו"ם להפקיע מיד מעשר. ואין בידי לחלק בין מעשר לפדיון נטע רבעי דתרוייהו תלוין בארץ. אלא האמת כמו שפי' רבינו שמשון דלא פטר ר' יהודה כרם רבעי מפדיון אלא בסוריא כדתניא בתוספתא אבל הערלה וכלאי הכרם שוין בעכו"ם בא"י ובסוריא ובח"ל אלא שר' יהודה אומר אין לעכו"ם כרם רבעי בסוריא וחכ"א יש לו אבל בארץ לר' יהודה יש לעכו"ם כרם דבעי דהא לית לי' קנין להפקיע מיד מעשר. ונראה בעיני דלא פליגי חכמים עלי' דר' יהודה אלא בסוריא דמקרבא לא"י אבל בח"ל מודו לר"י דאין לעכו"ם כרם דבעי להצריכו פדיון כדתנן פ' בתרא דמכילתין ספק ערלה בא"י אסור ובסוריא מותר ובח"ל יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט כרם שהוא נטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בא"י אסור ובסוריא מותר בח"ל יורד ולוקח ובלבד שלא ילקוט ביד אלמא דחמירא סוריא דמקרבא מח"ל דמדחקא. וכדתנן ספ"ק דע"ז אין משכירין להם בתים בא"י ואצ"ל שרות בסוריא משכירין להם בתים אבל לא שדות. ובח"ל מוכרין להם בתים ומשכירין שדות דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר אף בא"י משכירין להם בתים [אבל לא שדות] ובסוריא מוכרין בתים ומשכירין שדות ובח"ל מוכרין אלו ואלו. לעולם סוריא חמירא מחוץ לארץ. הלכך נראה בעיני דמודי' חכמים לר' יהודה דאין לנכרי כרם דבעי בח"ל ולא בעי פדיון אבל בשל ישראל נוהג כרם רבעי בח"ל וכן כתב מורי רבינו יהודה ב"ר יצחק הנקרא שירלואן מפרי"ש בריש פ' כיצד מברכין אבל כרם רבעי צריך לפדותו בזמן הזה אפי' בח"ל על שוה פרוטה ושוחקה ומטילה לנהר כך פי' בשאילתות דרב אחאי עכ"ל:
1