אור זרוע, חלק א שמ״דOhr Zarua, Volume I 344
א׳מתני' המפלת שפיר אם הי' מרוקם תשב לזכר ולנקבה. פי' מצוייר דמות הולד. ופי' רשב"ם דעל שם תוארו של אדם ואפיו הנתון בעור קרי לי'. כדמתרגם יפת תואר שפיר בחזוי. ת"ר איזהו שפיר מרוקם אבא שאול אומר תחלת [ברייתו] מראשו ושתי עיניו כשתי טפות זבוב תני ר' חייא ומרוחקין זה מזה ושני חוטמין כשני טפים של זבוב פי' נקבים שבחוטמיו [תני ר' חייא] ומקורבין זה לזה מאוד. טיפי הזבוב פי' עיני הזבוב שקטנים מאוד. ופיו מתוח כחוט השערה. וגוייתו כעדשה. אם היתה נקבה נידונית כשעורה לארכה וחיתוך ידים ורגלים אין לו ועליו מפורש בקבלה הלא כחלב תתיכני וגו' עור ובשר תלבישני וגו' חיים וחסד עשית עמדי. והתם בגמ' מפרש כיצד בודקין לידע אם זכר הוא אם נקבה ואפי' איזה מרוקם ואיזה שאינו מרוקם. תחלת ברייתו מראשו פי' רשב"ם דס"ל כמ"ד פרק עגלה ערופה מהיכן אדם נוצר מחוטמו. דהיינו אבא שאול דאמר תחלת ברייתו דהיינו אברים שבראשו והאי דקא חשיב שתי עיניו ברישא. דרך סידרן כשהן סדורין זה למעל' מזה חשיב להו מ"מ חוטם ברישא (ותוספ' גריס) [וגירס' תוספת'] לא נהירא לרבי עכ"ל וקשה דהתם ת"ק סבר תחלת ברייתו כרשון. פי' כסלעם דמתרגמי' רשונא. כלו' כך הוא קטן בתחלה. וה"ג בפר"ח ובערוך ובויקרא רבה ובתוספ':
1