אור זרוע, חלק א שס״טOhr Zarua, Volume I 369
א׳השוחט בשבת וביוה"כ אע"פ שמתחייב בנפשו שחיטתו כשירה. אמר רב הונא דרש חייא ברי' דרב משמי' דרב אסור' באכילה ליומא. ופרש"י זצ"ל אסורה באכילה שחיטת שבת. ליומא כל היום אפי' בא לאכול בשר חי ע"כ רש"י. ולערב נמי אסור בכדי שיעשו דהא מוקמי' להא דרב כר' יהודה דתניא המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר בשוגג יאכל למו"ש במזיד לא יאכל עולמית. ופרש"י ר' יהודה אומר בשוגג יאכל למ"ש ולא בשבת וה"ה לאחריני דאע"ג דשוגג חיוב סקילה ליכא (קנסו שוגג אטו מזיד) [עבירה מיהו איכא] ובעינן בכדי שיעשו דלא נמטי הנאה מעבירה ע"כ רש"י. וכולה ההיא ברייתא מפרש בזה הענין דמזיד דר' מאיר שוגג דר' יהודה ומזיד דר' יהודה שוגג דר' יוחנן הסנדלר. ולקמן מוכח דהיכא דלא היה לו חולה מבע"י כ"ע מודו בין ר' מאיר בין רבי יהודה דאם שחט אסור אפי' לאחרים בכדי שיעשו והיכא שהי' לו חולה מבע"י לכ"ע שרי כי פליגי ר"מ ור' יהודה היכא שהיה לו חולה מבע"י והבריא דלר"מ שרי בשוגג אפי' לו לעצמו ולר' יהודה אסור דהא איסור שוגג דשבת איכא דהא הבריא ודוקא ששחט ואח"כ הבריא פליגי אבל שחט לאחר שהבריא לכ"ע אסור. והיינו דאמר רב חנן בר אמי כי מורה להו רב לתלמידיו מורה להו כר' מאיר פי' דהיכא שהי' לו חולה מבע"י ושחט לו ואע"ג דאח"כ חבריא שרי וכי דריש להו בפרקי דריש כר' יהודה משום עמי הארץ. פי' דסרכי מלתא כדאמר פרק מקום שנהגו בני מדינת הים נמי כיון דלא שכיחי רבנן בגווייהו ככותאי דמו והואיל שהי' רב מורה לתלמידיו כר' מאיר ש"מ דהלכתא כר"מ ואע"ג דהבריא שרי. וז"ל ה"ג בסוף הלכות טריפות חיותא דשחיט לה בר ישראל בשבת אי בשוגג שחטה בעי לשהויי לאפוקי שבתא כשיעור משחט חיותא ושרי למיכל מינה ואי במזיד שחטה לדידי' אסור למיכל מינה לעלם אבל לאחריני שהי' כשיעור משחט חיותא ואכלין לאורתא ע"כ ה"ג. ונראה בעיני דפסק כר' יהודה במזיד והא דפסק דבעי בשוגג לשהויי בכדי שיעשו אינו נראה לי דהא מורה להו רב לתלמידיו כר' מאיר. מיהו מורי אב"י העזר"י כמו כן כתב כדברי ה"ג ואיני יודע מאיזה טעם. ובירושל' פרק כירה גמ' רב כד הוה מורה בחבורת' הוה מורה כר' מאיר בצבור הוה מורה כר' יוחנן הסנדלר. ופר"ח במרובה דבמזיד אסורה באכילה ומותר בהנאה דהיינו כר"י הסנדלר מיהו איני יודע מאין. מיהו דברי הגאונים עיקר כמו שפסקו ה"ג (ופי' ר"ח) ומורי אבי העזרי. והא דאמר בריש שמעתין דרש [חייא] ברי' דרב משמי' דרב אסורה לאכילה ליומא ונסבין חברייא למימר ר' יהודה על כרחין כשהיה לו חולה והבריא. והא דאמר רב דימי הלכתא השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא היינו כשהבריא וכר' מאיר וכדרב שהי' מורה לתלמידיו כר' מאיר. המבשל בשבת לחולה אסור לבריא גזירה שמא ירבה בשבילו וכן הלכתא:
1