אור זרוע, חלק א שע״דOhr Zarua, Volume I 374
א׳פ"ק העיד ר' חנינא בן אנטיגנוס על מוגרמת שהי' כשירה פרש"י ואפי' כולה למעלה מטבעת הגדול'. וכי אגמרי' רחמנא למשה הגרמה משיפוי כובע ולמעלה אגמרי' כדלקמן והכי הלכתא דכל עדות הלכה היא ע"כ פירש"י. אמר רב פפי משמי' דרבא פגע בחיטי טריפה. פרש"י חיטי גלנ"ץ דומין לחיטין ומונחין על הקנה אצל הכובע. אבעיא להו פגע ונגע כדכתיב ויפגע בו וימת. או דילמא פגע ולא נגע דכתי' ויפגעו בו מלאכי אלהים. פרש"י פגע ולא נגע אבל סמוך להם מאוד חתך. והא דאמר ר"פ משמי' דרבא שייר בחיטי כשירה פרש"י דשייר בחיטי הניח מקצתן לצד הראש ומקצתן לצד הקנה כגון שחתכן דהיינו פגע ונגע. מעתה לפי פירושו אלו שחט למעלה מחטי והניח כל החטי לצד הקנה פשיטא דטריפה אלא הא הוה מבעי' לי' היכא דחתכו לשנים אי כשירה וכש"כ אם הניח כולן לצד הראש דהיינו פגע ולא נגע שחתך ממש סמוך להם דאז כשירה אבל חתכן לשנים טריפה. וההי' דמר בר רב אשי ה"ג פגע בחיטי כשירה דהיינו פגע ולא נגע שייר כחיטי טריפה ולא קיימא כוותי' אלא כדפסיק תלמודא והלכתא משיפוי כובע ולמטה כשירה דהיינו שייר בחיטי ורב נחמן (אמר) [אכשר] משיפוי כובע ולמטה. וקשה דא"כ קשיא דרבא אדרבא דרב פפי משמי' דרבא אמר פגע בחיטי טריפה ועתה אם תפרש פגע ונגע דהיינו שייר כחיטי טריפה. א"כ קשה דרב פפא דאמר משמי' דרבא שייר בחיטי כשירה וכש"כ אם תפרש ההיא דר"פ פגע ולא נגע שיקשה לך. ופר"ח זצ"ל מפרש כמו כן כשיטת רש"י וקשה כדפרי'. ופירש הרב ר' אושעיא הלוי זצ"ל דה"ג אמר ר"פ משמי' דרבא פגע בחיטי כשירה איבעי' להו פגע ולא נגע כו' ופשיט לי' מדאמר ר"פ משמי' דרבא שייר בחיטי כשירה מכלל דפגע דהכא דגרס בה כשירה הוי בפגע ונגע. דאי בפגע ולא נגע קשי' דרבא אדרבא. מיהו קשה על פי' זה דא"כ פגע מתחלק לשתי לשונות דלקמן אמר במלתי' דמר בר רב אשי פגע כשירה שייר טריפה. אלמא ההוא פגע הוה בלא נגע מדקתני שייר. ושמא לפי שהוא מתחלק לשתי לשונות הוא שואל באיזה לשון הוא מדבר ר"פ משמי' דרבא. ורבינו יצחק זצ"ל אומר דה"פ פגע ונגע כשירה או דילמא פגע ולא נגע בהן אלא שחט למעלה מרן וטריפה מידי דהוה אטבעת גדולה דהשוחט בתוכה כשירה. למעלה הימנה טריפה. והשתא פשיטא לי' מדאמר ר"פ משמי' דרבא שייר בחיטי כשירה מכלל דהאי פגע דהכא היינו פגע ולא נגע דאלת"ה קשיא דרבא אדרבא ואי ר"פ אתי לאפלוגי אדרב פפי הל"ל ורב פפא אמר. ועוד אי פגע הוה נגע הל"ל שייר כמו ר"פ. ולקמן במלתי' דמר בר רב אשי גרם פגע בחיטי טריפה שייר בחיטי כשירה. והיינו נמי דרבא. מיהו לכל הפירושים לפי המסקנא אם שחט למעלה מחיטי והניח כל החיטי לצד הקנה טריפה. ואי שייר בחיטי שחתכן לשנים כשירה וכש"כ אם הניח כל החיטי לצד הראש ושחט למעלה בסמוך להם דכשירה. ומחיטי ולמטה עד כנפי הריאה הכל כשר לשחיטה דהכי תניא בתוספתא מצות שחיטה מן הטבעת ועד הריאה. הרי פרשנו הגרמה דקנה. ועתה נפרש הגרמה דוושט דאמרי' ר"פ א"ט בשמעתא דתורבץ הוושט למעלה עד כמה אמר רב נחמן עד כדי מקום תפיסת יד למטה עד כמה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבהו עד מקום שישעיר ופר"ח זצ"ל נתנו חכמים שיעור בקנה מהיכן היא ואמר לשחיטה מטבעת הגדולה ולמטה וכר"נ משיפוי כובע ולמטה ובאו עוד לתת שיעור לוושט ואמרו למעלה דלא חזי לשחיטה עד כמה אר"נ עד כדי תפיסת יד ולמטה דחזי לשחיטה אמר רבה בר אבוה עד כדי שישעיר וושט וזה שאמר רב טפח בוושט סמוך לכרס זו הכרס הפנימית בתורא דנפיש שערתא וכולן שיעור אחד הוא ע"כ פר"ח. ופרש"י עד כדי תפיסת יד דצריך להניח לצד (הצוואר) [הראש] בשלש אצבעות וארבע לשון מורי הזקן. ואני שמעתי אחיזת חודי צפרנים והראשון נראה דכי האי גונא לא מקרי תפיסת יד. ואמר לנא רבנא ששון שראה זקן אחד שהי' כופף אוזן הבהמה כלפי סימנין ושם הי' מתחיל לשחוט. עד מקום שישעיר. דרכו של וושט להיות בראשו הסמוך לכרם בענין שערות. והיינו ישעיר דשמעתא עכ"ל. ויש פירושים שאין בהם רבנא ששון. וראיתי כתו' בה"ג וטבחא דשחיט היותא לימשח ארבע אצבעי מתותי טבעת הגדולה ולשחוט ע"כ ה"ג והיינו שכתב רש"י בשם רבינו הזקן. ופי' הרב רבי' יצחק כן הרב רבינו מאיר דהיינו דוקא בראמים גדולים שצריך כשיעור ד' אצבעות אבל בשוורים שלנו אין השיעור גדול כל כך. ובה"ג אחרים ראיתי כתוב כדי תפיסה היינו כי היכי דתפיס לה אינש כתרתי אצבעי ע"כ לשון ה"ג. וכאלפס כת' כדי תפיסת יד ופרשי רבנן כדי שיתפוס כשתי אצבעותיו עכ"ל. וכן הי' נוהג רבינו יעקב זצ"ל הלכה וכן רבינו יצחק בן רבינו שמואל בן אחותו הי' נוהג וכתב מורי אב"י העז"רי שיחי' י"מ כדי אחיזת חודו של צפורן וליתא שהרי שוחט משיפוי ולמטה בקנה וסתמא דמלתא אינו מעקם בוושט. כ"כ למטה עכ"ל. ותו כת' שאם נגע בחיטי משהו פסולה וכן פסק רבינו שמואל זצ"ל עכ"ל ולפי דבריו כך הפי' של בעיא פגע ונגע דהיינו שחתך מהם כל דהוא א"ד פגע ולא נגע דהיינו שייר כל החיטי לצד הראש אמר ר"פ משמי' דרבא שייר כחיטי כשירה פי' ששיירן כולן לצד הראש ולא נגע בהן כלל. ולפ"ז הפי' ההיא דמר בר רב אשי ה"ג פגע בחיטי טריפה שייר בחיטי כשירה. והוא חומרא גדולה זו הסוגיא. וקשה דלקמן פ' א"ט אמר זעירא חלחולת שניקבה הואיל וירכיים מעמידות אותה כשירה. פרש"י חלחולת שניקבה כרכשא טבחייא. מעמידות אותה סותמת אותה שהרי אדוקה בהם. וכמה אמר (עולא] [רבי עילאי אר"י] מקום הדבק ברובו. מיכן ואילך במשהו (אזל רב הונא בר חיננא אמר לשמעתא) [אמרוה רבנן] קמי' דרבא משמי' דרב נחמן א"ל לאו אמינא לבו לא תתלו בוקי סריקי ברב נחמן הכי אמר רב נחמן מקום הדבק [אפילו] שניטל כלו כשרה ובלבד שנשתייר בו כדי תפיסה וכמה אמר אביי כמלא בטדא בתורא ופרש"י מקום הדבק שהוא דבוק בירכיים מיכן ואילך הם מדובקים בחסחוס כדי תפיסה אחיזת יד. בטדא אצבע. בתורא אפי' שור גדול סגי בכך תריץ דיש חילוק בין תפיסה לתפיסת יד. ובערוך פי' התם דהיינו ד' אצבעות:
1