אור זרוע, חלק א תנ״וOhr Zarua, Volume I 456
א׳מתני' גיד הנשה שנתבשל עם הגידין של היתר. בזמן שמכירו משליכו לחוץ ואין כאן אלא פליטתו והיא בנותן טעם ואם יש בנותן טעם בכל אלו כולן אסורין אם לאו שאינו מכירו כולן אסורין דכל אחד יש לומר זהו. מתניתין דקתני גיד אע"פ שמכירו אוסר את התבשיל מפני טעמו. דלא כי האי תנא דתניא ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר אין בגידין בנותן טעם. ומשליכו והשאר מותר. ההוא דאתי לקמיה דר' חנינא הוה יתיב רב יהודה בר (רבינא) [זבינא] אבבא כי נפיק א"ל מאי אמר לך [א"ל] שרי' ניהלי' א"ל עול לגביה א"ל מאן דאי דקא מצער לי זיל אימא לי' למאן דיתיב אבבא. לא תצער לי אין בגידין בנותן טעם. כי אתא לקמי' דר' אמי משדר להו לקמי' דר' יצחק בר חלבו דמודה להו משמי' דריב"ל להתירא ולי' לא ס"ל. לר' אמי לאכשרינהו ומיהו כיון דמשמי' דריב"ל שרו להו לא מחי בידייהו. והלכתא אין בגידין בנותן טעם בין נתבשל בין נמלח בין נצלה משליכו ומותר ודוקא בו אבל שומנו יש בו בנותן טעם ואם לא ניטל שומנו אסור וכן אם לא ניטלו הקנוקנות אסורין מפני שהן רבים ונותנין טעם
1