אור זרוע, חלק א ת״עOhr Zarua, Volume I 470
א׳אמר רב נחמן אמר שמואל כבד שחתך עלי' בשר כשהוא עולה מן הצלי אסור לאכלה מפני שהדם היוצא ממנו נבלע בה. וה"מ דאסמיק שהי' הבשר אדום אבל לא אסמיק לא וה"מ דאברי' שניקב הדם את הכבד ועבר מצידו לצידו עד שנראה משני צדדין אבל לא אברי לא. וה"מ דסמיכתא שהי' אותו מוהל היוצא מן הבשר עב. אבל קלישתא שהי' צלול לאו דם הוא בפר"ח גריס וה"מ קלישתא אבל סמיכתא לא וכ"כ גם במקצת ספרים שלנו. ופי' הר"ד אלחנן זצ"ל וה"מ שחתיכה של בשר שחתכה על הכבד קלישתא דכיון שהיא דקה ואפ"ה אסמיק דם הוא. אבל סמיכתא לא דמתוך שהחתיכה עבה ויש בה רוב מוהל ונאסף ומתקבץ יחד ומדאסמיק אע"פ שאינו דם. שמואל שדי לי' לכלבא לההוא כבד רב הונא יהיב לי' לשמעי' מה נפשך אי שריא לכ"ע שריא ואי אסירא לכ"ע אסירא לעולם שריא ושאני ר"ה דאנינא דעתי'. רבא אכיל לי' וקרי' לי' חמר בשר יין הבשר. וכתב מורי רבינו יהודה ב"ר יצחק דרבה הוה אכיל לי' אחר שנגמרה צלייתו שעלתה תמרתו כבר וכן מוכחת הסוגיא כדפי' בסמוך:
1