אור זרוע, חלק א תפ״זOhr Zarua, Volume I 487
א׳מתני' אין פודין לא בעגל לא בחיה צבי ואיל. לא בשה שחוט ולא בשה טריפה. שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה. ולא בכלאים. כגון תיש שבא על רחל. ולא בכוי. ר' אליעזר מתיר בכלאים מפני שהוא שה. דבין רחל בין עז קרוין שה. ואוסר בכוי מפני שהוא ספק. כל הנך אין פודין דמתני' לא בשויו קתני. דאי בשוויין הא אמרן לעיל דאפי' בשלקי פדינן. אבעי' להו מהו לפדות בבן פקוע. אליבא דר"מ לא תבעי לך. כיון דא"ר מאיר בן פקוע טעון שחיטה שה מעליא הוא. כי תבעי לך אליבא דרבנן דאמרי שחיטת אמו מטהרתו כבשרא בדיקולא דמי א"ד כיון דהשתא מיהא רהיט ואתי רהיט ואזיל שה קרינא בי'. מר זוטרא אמר אין פודין בו. רב אשי אמר פודין. א"ל רב אשי למר זוטרא מאי דעתך דילפת שה שה מפסח אי מה להלן זכר תמים וכן שנה. אף כאן זכר תמים ובן שנה תפדה תפדה ריבה אי תפדה תפדה ריבה אפי' בן פקוע נמי א"כ שה שה מאי אהני לי'. מדשתיק ליה רב אשי למר זוטרא ולא מהדר לי' ולא מידי משמע שקיבל דבריו. וקיי"ל כמר זוטרא דאין פודין בבן פקוע אבל בשוויו פודין בו. אבעי' להו מהו לפדות בנדמה כגון רחל שילדה מין עז ואביו שה. ולא איפשט הלכך אין פודין בו שלא בשוויו. אבל בשוויו פודין בו:
1