אור זרוע, חלק א תצ״אOhr Zarua, Volume I 491
א׳הכהנים והלוים חייבים שלא נפטרו מבכור בהמה טהורה לא נפטרו אלא מפדיון בכור אדם ופטר חמור. כדתנן פ"ק הכהנים והלוים פטורין מק"ו אם פטרו את של ישראל במדבר דין הוא שיפטורו את עצמן ואוקמה רבא דה"ק כהנים ולוים פטרו הן עצמן מפדיון הבן מק"ו אם הפקיעה קדושת פשוטי הלוים את קדושת בכורי ישראל במדבר דין הוא שתפקיע במדבר קדושת לוים של בכורי הלוים את קדושת בכורה שבהן כדאמ' התם בכורי הלוים לא הפקיעו אלא את עצמן. אשכחן אדם בהמה טמאה מנ"ל דנפטרו כהנים מפטר חמור. אמר קרא אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה כל שישנו בבכור האדם ישנו בבכור בהמה טמאה. ולדורות מנ"ל שיפטרו בכורי כהנים ולוים דמהאי ק"ו לא שמעי' אלא במדבר. א"ק והיו לי הלוים כהווייתן יהיו הלכך כהנים ולוים חייבים בבכור בהמה טהורה ופטורין מפדיון בכור אדם ופטר חמור. ובתוספתא בפ"ק שנוי' הכי בשביל שהכהנים ולוים חייבים בבכור בהמה טהורה. יכול יהיו חייבין בבכור אדם ובהמה טמאה. ת"ל באדם ובבהמה יהי' לך את שיש לך בו באדם יש לך בו בבהמה את שאין לך בו באדם אין לך בו בבהמה יצאו כהנים ולוים בלבד. וכן לויה ובהנת פטורות מחמש סלעים בההי' בפ"ק דרד אלא לכהנים בר אהבה לויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים ועיקר מלתי' לקמן מפרש [בפ'] יש בכור. ואמר התם דאיעבר ממאן אלימא מכהן ומלוי מאי איריא לויה אפי' ישראלית נמי אלא דאיעבר מישראל למשפחותם לבית אבותם כתי' אמר רב פפא דאיעבר מעכו"ם ולא תימא אליבא דמ"ד אין מזהמין את הולד אלא אפי' למ"ד מזהמין את הולד לוי פסול מקרי ולכך פטור מחמש סלעים. מר ברי' דרב יוסף אמר משמיה דרבא לעולם דאיעבר מישראל ושאני התם דאמר קרא פטר רחם בפטר רחם תלי רחמנא. ובפרק הזרוע והלחיים פסיק תלמודא כרב אדא בר אהבה אליבא דמר ברי' דרב יוסף. לאו למעוטי דרב פפא דמר ברי' דרב יוסף מוקי אף בנתעברה מעכו"ם משום קושיא למשפחותם לבית אבותם. ומר ברי' דרב יוסף מודה לר"פ ור"פ לא מודה לי' למר ברי' דרב יוסף. וכי פסק תלמודא בהזרוע והלחיים כרב אדא בר אהבה ואליבא דמר ברי' דרב יוסף כש"כ אליבא דרב פפא. וכן מוכח לשון רבינו שלמה זצ"ל בפ' הזרוע אליבא דמר ברי' דר"י דמוקי לה לדרב אדא בר אהבה אפי' איעבר מישראל לאפוקי מדר"פ דמוקי לה דאיעבר מעכו"ם אבל בדאיעבר מישראל בתר אב שרינן לי'. הרי כתב אפי' איעבר מישראל א"כ רוצה לומ' כש"כ בדאיעבר מעכו"ם וגם כתב לאפוקי מדר"פ דבדאיעבר מישראל בתר אב שדינן לי' משמע להדיא שר"ל דר"פ [אינו מודה למר בריה דרב יוסף ומר בריה דרב יוסף מודה לרב פפא]. הלכך לויה שילדה בנה פטור מה' סלעים ל"ש נתעברה מעכו"ם ל"ש נתעברה מישראל. דנתעברה מעכו"ם נמי שייך בי' חיוב חמש סלעים בישראל דישראל כשר הוא. כההיא דהחולץ והלכתא עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ובלויה פטור דבהן אפי' כהנת ולוי אפי' לויה וכהנת נמי דנתעברה מישראל בנה פטור מחמש סלעים כדאיתא ביש בכור. אבל נתעברה מעכו"ם בנה חייב ה' סלעים דכיון דנבעלה לעכו"ם איתחלה קדושתה והויא לה זרה. והא דקיי"ל דכהנים ולוים חייבין בבכור בהמה טהורה הלוים חייבים ליתן בכורות שלהם לכהנים אבל הכהן אינו חייב ליתן לכהן אחר אלא שחייב לנהוג בו תורת בכור ושוחטו משראוי להרצא' וזורק את הדם ומקטיר האימורים ומאכיל בשרו לכהנים כדתנן הבכור נאכל לכהנים ואינו רשאי להשהותו חי שלש רגלים כההיא דפ"ק דר"ה דת"ר בכור שעבר ג' רגלים עובר בבל תאחר ולר' מאיר אפי' רגל אחד ואסור בגיזה ועבודה וכל ענייני בכור נוהג בו ולא ענייני חולין ואינו נותנו לכהן אחר ומעכבו לעצמו שהרי בשל אחרים הוא זוכה בשל עצמו לא כש"כ כדאי' בפ' המקדיש שדהו כשדה החרם לכהן תהי' אחוזתו מה ת"ל מנין לכהן שהקדיש שרה חרמו שלא יאמר הואיל ויוצא לכהנים והרי הוא תחת ידי תהא שלי ודין הוא בשל אחרים אני זוכה בשל עצמי לא כש"כ ת"ל כשדה החרם לכהן תהי' אחוזתו וכו'. הא למדת אי לא דכתב רחמנא לכהן תהי' אחוזתו ה"א שתהא תחת ידו ה"נ אי' בתחלת ספרי בפרשת ואם אין לאיש גואל גבי גזל הגר הרי שהגזל בהן זכה בו. והדין נותן אם זכה בשל אחרים בשל עצמו לא יזכה. וה"נ לקמן בפ' יש בכור אתמר כהן שמת והניח בן חלל רב חסדא אמר הבן חייב לפדות א"ע רבה בר רב הונא אמר אין הבן חייב לפדות א"ע. פי' לאחר שלשים יום שנולד מצוה בפריה דכתיב ופדויו מבן חודש תפדה. זכה אביו בפדיונו דאי נמי פריק לי' האב הוה מפריש לי' ושקיל לי' לנפשי' דהא כהן הוא ולא יהיב לי' לכהן אחר ה"נ נוהג בו דין בכורה כדפרי' שקיל לי' לנפשי' ולא יהיב לי' לכהן אחר. וה"נ ס"פ האיש מקדש דאמר עולא טובת הנאה של תרומות ומעשרות ומתנות שבידו לתתם לכל מי שירצה אינה ממון ואם קידש את האשה באותה טובת הנאה שגם היא תתן לכל מי שתרצה אינה מקודשת. איתיבי' ר' אבא לעולא המקדש בתרומות ומעשרות ומתנות ה"ז מקודשת אפי' בישראל א"ל הכא בישראל שנפלו לו טבלים מבית אבי אמו בהן וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין. פי' הואיל ועומדות לתרום ונגמרה מלאכתו לכך וזכה הכהן בחייו בתרומה שבו שלא הוטל עליו אלא להפרישה ולקיימה לעצמו ואף יורש זה יפרישנה וימכרנה לכהן וכך היא תמכרנה ולהכי מקודשת. הא למדת דתרומה ומעשר ומתנות דהיינו הזרוע והלחיים והקיבה מפרישן ומקיימן וכן גבי גזל הגר וגבי שדה אי לאו קרא בכלהו מפריש ומקיים לעצמו דאין בהן חייב ליתן מתנות לכהן אחר. ה"נ בכור בהמה טהורה שהכהנים חייבים לא שהם חייבים ליתן לכהן אחר אלא מקיימו לעצמו וחייב לנהוג בו כל דין הבכור כדפרי' כך נראה בעיני אני המחבר:
1