אור זרוע, חלק א תצ״זOhr Zarua, Volume I 497
א׳עד כמה ישראל חייבין ליטפל בבכור בזמה"ז בבהמה דקה שלשים יום ובגסה חמשים יום ר' יוסי אומר בדקה שלשה חדשים. מפרש בברייתא מפני שטיפולה מרובה. פי' טורחה. ששיניה דקות ואינה יכולה לאכול עשב. ואם לא תהיה עם אמה תמות. ומזמן זה דקתני ואילך נותנו לכהן והכהן ממתין עד שיפול בו מום ויאכלנו. לקמן בפסולי המוקדשין מוכח דהלכה כר' יוסי אפי' במקו' רבים דנימוקו עמו. אי לאו דפסיק תלמודא דאין הלכה כמותו. ומספקא לי מזמן זה ואילך אם ישראל אומר לכהן קח את הבכור והכהן אומר איני רוצה ליקח אי כייפי' לי' לכהן שיקח על כרחו ויטפל בו עד שיפול בו מום הואיל וישראל אינו חייב ליטפל בו יותר. או שמא יכול כהן לומר לא זכי לי רחמנא מתנות בעל כרחי תניהו לכהן אחר. וההיא דפ' הזרוע דאמר אביי מריש הוה חטיפנא מתנות אמינא חבובא דקא מחביבנא מצוה כיון דשמענא להא דתניא ונתן ולא שיטול מעצמו מחטף לא חטיפנא מימר אמינא הבו לי. כיון דשמענא להא דתניא ויטו אחרי הבצע ר' מאיר אומר (מלאי הטילו על בעלי בתים ר' יהודה אומר) חלקם שאלו כפיהם מימר נמי לא אמינא להו אי יהבו לי שקילנא. כיון דשמענא להא דתניא בפ' טרף בקלפי הצנועין מושבין את ידיהם והגרגרנין חולקין משקל נמי לא שקילנא. אלמא דמקרי צנוע מאן דלא שקיל למתנתא אם כן משמע שאין כופין אותו:
1