אור זרוע, חלק א תקי״אOhr Zarua, Volume I 511
א׳מתני' נאמן בהן לומר הראיתי בכור זה לחכם ואמר לי שמום קבוע הוא ושוחטו ובלבד שיהיו לו עדים שלא הטילו בו. אמר רב יהודה [אמר רב] נאמן הכהן לומר לחכם בכור זה נתן לי ישראל עם מום זה שבו מ"ט כל מלתא דעבידא לאגלויי שיבוא אותו ישראל ויאמר בלא מום נתתיו לו לא משקרי אינשי. אמר ר' ירמי' בר אבא מנא לי' ליהודה הא אנא קבעתי' בגידול. שניתיה לגידול. פי' שם חכם. וגידול קבעה בדידיה. והוא שנאה לרב יהודה והכי אמרי לי' לגידול נאמן ישראל לומר בכור זה נתתי לכהן במומו פשיטא ל"צ בקטן והגדיל שהי' קטן הטלה כשנתנו לו והגדיל מ"ד לא קים לי' בגוי' משום דהגדיל הטלה ושמא אחר הוא והאי בהן הטיל בו מום קמ"ל. בסורא מתנו בלישנא בתרא דנאמן ישראל אבל לא כהן בפומבדיתא מתנו כלישנא קמא דאפי' הכהן נאמן והלכתא אפילו כלישנא קמא: אמר רב יהודה אין רואין בכור לישראל אא"כ כהן עמו דשמא אם נאמר לו קבוע הוא ישחטנו ויאכלנו כיון דקבוע הוא הרי נאכל לכל אדם אלא שגזילת כהן הוא והוא לא חייש לגזילה ואכיל לי'. ומדפריך מינה לרב ששת ש"מ דקים להו לרבנן דהלכה כרב יהודה וסברא היא דמה לו להביא אצל חכם יתננו לכהן וכהן יביאנו לחכם ויאמר בכור זה נתן לי ישראל במומו אי לאו דבעי למגזלי' וליכלי'. מיהו אי ליכא כהן בעיר ושמרו כל זמנו כדפרי' לעיל רואין לו אע"ג דליכא כהן:
1