אור זרוע, חלק א תקי״דOhr Zarua, Volume I 514
א׳אתמר כהן שמת והניח בן חלל בישראל דמי וחייב בבכורה רב חסדא אמר הבן חייב לפדות את עצמו רבה בר רב הונא [אמר] אין הבן חייב לפדות א"ע כל היכי דמית האב לאחר שלשים יום שנולד דמצוה בפדיה דכתיב ופדויו מבן חודש תפדה כולי עלמא לא פליגי דאין הבן חייב לפדות א"ע שהרי זכה אביו בפדיונו דאי נמי פריק ליה האב הוה מפריש ליה ושקיל ליה לנפשיה דהא כהן הוא וכיון דזכה האב בפדיונו מורישו לבנו עם שאר נכסים שלו. כי פליגי דמית בתוך שלשים יום רב חסדא אמר הבן חייב לפדות א"ע שלא זכה אביו בפדיונו דהא לא נתחייב האב מעולם אלא בן נתחייב לאחר מיתת אביו ומחייב למיתב לכהן אחר ורבה בר רב הונא אמר אין הבן חייב לפדות א"ע דא"ל קא אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה. שאם הי' פודה אביו אותו הי' (נותן) [נוטל] פדיון לעצמו. אתמר א"ר שמעון (בן) יאסיניא ארשב"ל כהן שמת והניח בן חלל בתוך שלשים יום הבן חייב לפדות א"ע שלא זכה אביו בפדיונו לאחר שלשים אין הבן חייב לפדות א"ע שהרי זכה אביו בפדיונו וקיי"ל כרב חסדא וכרשב"ל דכל היכא דמית האב בתוך שלשים הבן חייב לפדות את עצמו לכשיגדל ויהי' בר מצוה:
1