אור זרוע, חלק א תק״כOhr Zarua, Volume I 520
א׳מתני' מת הבן בתוך שלשים אע"פ שנתן לכהן יחזיר לו ה' סלעים לאחר ל' יום אע"פ שלא נתן יתן. מת ביום שלשים ביום שלפניו דמי ואע"פ שנתן יחזיר לו ר' עקיבה אומר אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן. ואמר בפ' מי שהוציאוהו ר' יעקב ור' זריקא אומ' הלכה כר' עקיבה מחבירו וכר' יוסי מחבירו וכר' מחבירו ואמרי' בעלמא הלכה כר' מחבירו ולא מחביריו וס"פ פסולי המוקדשין נמי אמרי' דאין הלכה כר' יוסי מחביריו. מעתה ה"נ הלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו. הלכך הלכה כרבנן דיום שלשים כיום שלפניו דמי ואף ע"פ שנתן יחזיר לו. מת בתוך שלשים אע"פ שנתן לכהן יחזיר לו. פי' רבינו שלמה דנפל הוה וה"נ פי' לעיל אם לכהן א' נתן יחזיר דהואיל ומת אגלאי מלתא דנפל הוה ושלא בדין שקיל. משמע שר"ל אבל אם היה חי וקים לי' בגוי' שכלו לו חדשיו הי' חייב לפדותו אפי' תוך שלשים ואם נתן ומת בתוך שלשים אח"כ לא יחזיר. וא"א לומר כן דהא בסמוך בפודה את בנו תוך ל' ונתעכלו המעות קיי"ל דאין בנו פדוי אע"פ שהוא חי לאחר ל' ואגלאי מלתא דלאו נפל הוא. א"ו הוא אפילו בכור דקים לי' בגוי' שכלו לו חדשיו אפ"ה אינו בר פדיון עד לאחר ל' דרבי אמר רחמנא ופדויו מבן חודש תפדה כשיהי' בן חודש אתה חייב לפדותו ולא קודם לכן אע"ג דקי"ל בגוי' שכלו לו חדשיו מידי דהוה אקרבן דאע"פ דקים ליה בגוי' שכלו חדשיו אפ"ה אינו ראוי להקרבה עד לאחר שמנה כההיא דפ' ר"א דמילה דתניא רשב"ג אומר כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל שנ' ופדויו מבן חדש תפדה שמונת ימים בבהמה אינו נפל שנ' ומיום השמיני והלאה ירצה. ובפ"ק דר"ה אבעי' להו בכור מאימתי מונין לו שנה אביי אמר משעה שנולד ורב אחא בר יעקב אומר משעה שראוי להרצא' ומוקי' לה התם דקי"ל בגוי' שכלו לו חדשיו אלמא אע"ג דקי"ל בגוי' דכלו חדשיו לא הוי בר (פדיון) [הרצאה] עד לאחר (ל') [שמונה] הלכך בכור אע"ג דקי"ל בגוי' שכלו לו חדשיו לא מחייב בפדיון עד לאחר שלשים. בפ"ק דב"ק אמר עולא א"ר אלעזר בכור שנטרף בתוך ל' יום אין פודין אותו וכן תני נמי רמי בר חמא מתוך שנא' פדה תפדה יכול אפי' נטרף תוך ל' יום ת"ל אך לחלק. ופי' רבי' שלמה נטרף שנהרג ובמת מעצמו לא אצטריך לאשמעי' דאין פורץ דהא כתי' מבן חודש תפדה אבל נהרג אצטריך לאשמעי' דלא אמרי' אי לא אקטיל הוה חי ולא נפל וליפרקי'. וקשיא לר"ת זצ"ל חדא דמשמע קצת לפי' דאי קי"ל בגוי' שכלו לו חדשיו ומת הוה חייב לפדותו והא ליתא כדפרי' לעיל בסמוך. ותו דאמ' ס"פ הקומץ רבה בעי מני' פלימו מר' מי שיש לו שני ראשין באיזה מהן מניח תפלין. א"ל או קום גלי או קבל עליך שמתא אדהכי אתא ההו' גברא אמר אתיליד לי ינוקא דאית לי' תרי ראשי כמה בעינא למיתב לכהן. אתא ההוא [סבא] תני לי' חייב ליתן לו עשר סלעים. איני והא תני רמי בר חמא מתוך שנא' פדה תפדה את בכור שומע אני אפי' נטרף בתוך ל' יום ת"ל אך חלק שאני הכא דבגלגולת תל' דחמנא. והשתא אי נטרף היינו נהרג מאי מייתי מינה עלה דההיא. ותו אמ' בירוש' דקידושין פ"ק גמרא בהמה גסה נקנית במסירה רב יהודה שלח לר' אלעזר בכור (שנהרג) בתוך ל' מהו א"ל במי שמת ופטור מה' סלעים של בן ואי נטרף היינו נהרג מאי קאמ' כמי שמת. ותו אמאי קאמ' עולא נטרף אמאי לא קאמ' נהרג ע"כ מפ' ר"ת זצ"ל נטרף היינו שנעשה טריפה והשתא ניח' ההי' דהקומץ רבה דמייתי עלה מי שיש לו שני ראשי' דהוא נמי טריפה הוא הלכך שמעינן מינה דבכור אע"פ שכלו לו חדשיו ונטרף בתוך ל' יום פטור מחמש סלעים של בן אבל נטרף לאחר שלשים חייב בחמש סלעים של בן:
1