אור זרוע, חלק א תקכ״וOhr Zarua, Volume I 526
א׳מתני' אם רצה הכהן ליתן לו במתנה רשאי. תנינא להא דת"ר נתנו לעשרה כהנים בבת אחת שהניח לפני כולם חמש סלעים והלך לו יצא. נטלו הכהן והחזירו לו יצא. וכך היה מנהגו של רבי [טרפון] שהי' כהן והי' נוטל ומחזיר [וכששמעו חכמים בדבר] אמרו קיים אף הלכה זו ר' חנינא הי' כהן והוה רגיל דשקיל ומהדר חזי' לההוא גברא דהוה קא אזיל ואתי קמיה כדי שיראנו מהלך לפניו ויחזיר לו חמש סלעים שנתן לו בפדיון בנו. א"ל לא גמרת ויהבת נתינה גמורה אלא כדי שאחזירם לך מדעם ביש עבדת דבר רע עשית. הלכך אין בנך פדוי אם אחזירם (לא) [ל"א] אפילו לא אחזירם אין בנו פדוי. בפ"ק דקידושין פסק רב אשי הילך מנח בפדיון בני על מנת שתחזירהו לי בנו פדוי ועדיף מדאי שנתן בשתיקה והראה בעצמו כאלו מתנה גמורה נתן ולא התנה והטעה את ר' חנינא שאם היה יודע שכן הי' דעתו מתחלה לא הי' מקבל שלא יהא נראה בכהן המסייע בבית הגרנות:
1