אור זרוע, חלק א תקל״וOhr Zarua, Volume I 536
א׳איזה עור כשר לתפלין
1
ב׳בפ' שמנה שרצים ת"ר כותבין תפלין ע"ג עור בהמה טהורה. וע"ג עור חיה טהורה. וע"ג נבילות וטריפות שלהן. ונכרכות בשערותיהן ונתפרות בגידין. וזו שאילה שאל ביתוסי אחד את ר' יהושע הגרסי מנין שאין כותבין אלא ע"ג עור בהמה טהורה שנאמר למען תהי' תורת ה' בפיך מן המותר בפיך אלא מעתה אנבילות וטריפות אל יכתובו א"ל אמשול לך משל למה"ד לשני ב"א שנתחייבו הריגה למלכות אחד הרגו מלך ואחד הרגו אספקליטור שלו איזה מהן משובח הוי אומר זה שהרגו מלך אלא מעתה יאכלו. א"ל התורה אמרה לא תאכלו כל נבילה ואת אמרת יאכלו א"ל קאלוס. כתב מורי הרב רבינו שמחה שדחאו בקש. דא"כ שהרגה אספקליטר לפי תשובתו למה כותבין עליו. אלא עיקר הטעם כדמפר' בירושלמי פ"ק דמגילה דנבילות וטריפות אע"ג דאינו מותר בפיך מינו מותר בפיך. ועור החיצון שיש לו קמטין של שי"ן ורצועות הכל צריך מן המותר בפיך כההיא דפ' במה מדליקין דתני רב יוסף לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד למאי הלכתא לתפלין תפלין בהדיא כתיב בהו למען תהי' תורת ה' בפיך לא נצרכה אלא לשי"ן של תפלין והא אביי שי"ן של תפלין הלכה למשה מסיני אלא לכורכן בשערן [ולתופרן בגידין הא נמי הלמ"מ הוא דתניא תפילין מרובעות הלמ"מ נכרכות בשערן] ונתפרות בגידין. אלא לרצועותיהן. והא א"ר יצחק רצועות שחורות הל"מ. נהי דגמירי שחורות טהורות מי גמירי:
2