אור זרוע, חלק א נ״דOhr Zarua, Volume I 54
א׳אמר לי' רבינא לרבא חזי מר צורבא מרבנן דאתי ממערבא ואמר מי שלא היו לו מים יקנח ידיו בעפר בצרור ובקיסם א"ל שפיר קאמר מי כתיב ארחץ במים ארחץ בנקיון כתיב כל מידי דמנקי דהא רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא וה"מ לק"ש אבל לתפלה לא פרש"י בעידן ק"ש שזמנו קבוע פן יעבור הזמן עכ"ל. וקשה דמאי שנא תפלה מק"ש ותו דלקמן פרק מי שמתו אמר דרב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא וא"כ קשה דידי' אדידי' הילכך אין לגרוס הכא אבל לתפלה לא אלא ה"ה לתפלה דתפלה נמי זמנה קבוע ויש לחוש פן יעבור זמנה והא דאמר באלו עוברין גבי בצק החרש אמר ר' שמעון בן לקיש לגבל ולנטילת ידים ולתפלה ארבעת מילין התם פירש"י ולתפלה היינו אם מהלך בדרך ובא עת ללון ולהתפלל אם יש שם ביהכנ"ס לפניו ברחוק ארבע מילין הולך ומתפלל שם ולן שם וכן לנט"י לאכילה אם עתיד למצוא מים לפניו בד' מילין עכ"ל. ויש לסיים פירושו וכגון שלא התנה שחרית כי היכי דלא תיקשי מההיא דפ' כל הבשר מיהו מים אינם מעכבין בתפלה ודלא כפי' הערוך דפי' דברחיצת מים לתפלה עסקי' דהיכי דמי אי דמטי עידן לצלויי הא לייט רב חסדא במי שמתו ואי דלא מטי זמן לצלויי מאי איריא ד' מילין אפי' טובא נמי הילכך ליתא לפי' הערוך בהא אך מה שפי' הערוך לגבל דהיינו אם יש גבל העושה עיסתו בטהרה ברחוק ד' מילין ימתין עד שיגיע לאותו הגבל ובאדם המהלך בדרך איירי דומיא לתפלה האי פי' עיקר [ולא] כפרש"י דלגבל היינו המגבל עיסת אחרים בשכר וכלי בעה"ב טמאים עד ארבע מילין הטריחוהו חכמים לילך למקוה להטביל כליו דמה שייך הכא למפסק במילי דדינא וההיא דר' אבהו א"ר שמעון בן לקיש אית' נמי פ' העור והרוטב מיהו לאכילה אין נטילה כ"א במים כדמוכח במעשה דר' עקיבא בעירובין ובפרק כל הבשר כדפרי' לקמן:
1