אור זרוע, חלק א תקנ״דOhr Zarua, Volume I 554
א׳שעטנ"ז ג"ץ
1
ב׳בפרק הקומץ אמר רבא שבע אותיו' צריכו' (שלש') שלשה זיונין שעטנ"ז ג"ץ שיש לו זיי"ן תגי מכל צד ונראה כזיי"ן מכל רוח ולא אמרו אלא בראש האחרון של שי"ן ושל ע' וראש האחרון של ט' ושל נ' ושל ז' ושל ג' וראש האחרון של צדי לפי שאותן ראשין הן שוין למעלה אין נמשכין כל דהו באלכסון לפיכך אין נכתבין לעולם כדי שיהיו בשלשה זיינין. ולהכי נקיט להו בהא סידורא ולא כמש"כ באל"ף בי"ת ג' ברישא והדר ז' והדר ט' משום דסידורא דמזוזה נקט דהכי כתיבי במזוזה ש' ועי"ן דשמ"ע וט' דטוטפות ונ' דעינ"ך כו' עכ"ל. ופר"ת שאם לא זיין פסול דלא גרע מקוצו של יו"ד וראי' קצת דאמר בהבונה הא דבעי זיוני פטור הא דלא בעי זיוני חייב. וכתב בשימושא רבה דתפלין שעטנ"ז ג"ץ ש"ע דשמע ט' דלטטפת כו'. משמע שבשאר שעטנ"ז ג"ץ לא צריך וכתב (כת') [ר"ת] דשקר הוא וכן מצא בסידור אחר דכולהו שעטנ"ז ג"צ צריך שלשה זיונין הן פשוטות הן כפופות. וציוד הזייני"ן שהם התגים יש מפרשים ג' זיונים השנים לצד השמאל אחד מלמעלה ואחד מלמטה וא' לצד ימין כזה אבל הרב רבינו שמשון זצ"ל כתב שבפירושי שבת כ"י רש"י זצ"ל צייר אחד מימין וא' משמאל ואחד מלמעלה כזה שעטנזגץ עוד פי' שם שיש עושין שלשתן למעלה כזה שעטנזגץ:
2